מלבושי יום טוב חלק ב רפ

שם הגמרא ולאבוה דשמואל אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה. אלמא דאבוה דשמואל סובר דמדאורייתא אסורה ולא מוקמינן לה אחזקתה משום דהרי שור שחוט לפניך. ועיין בפנ"י ובהפלאה שדחקו בזה הרבה. אבל לפי"ד הרשב"א א"ש דברי הגמרא בפשיטות: סימן י

והנה לפי"ד הרשב"א שבארנו למעלה יוצא לנו חומרא גדולה בכללי ספיקות דהיכא דאיכא ריעותא לפנינו לא אזלינן בתר חזקה אף מדאורייתא. דלא כהאחרונים דס"ל דאף לפי"ד המחמירין דלא אזלינן בתר חזקה היכא דאיכא ריעותא לפנינו הוא רק מדרבנן בלבד. אבל בדברי הרשב"א מבואר להדיא דזהו אף מדאורייתא לא מוקמינן אחזקה כיון דאיכא ריעותא לפנינו. וכבר עשינו לו סמיכות מדברי הגמרא דכתובות. ועוד נ"ל להביא ראי' לזה מהא דפריך הגמרא בבכורות (כ:) ומי חייש ר' יהושע למיעוט והתנן היתה לה חמותה איננה חוששת יצאה מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת ואמרינן מ"ט דר"י קסבר רוב מעוברות יולדות ומיעוט מפילות. וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן ע"כ. והקשה ע"ז התוס' ביבמות (קיט:) ד"ה סיפא דהא ביבמות כיון דיש חזקה לשוק דמסייע לרובא א"כ ה"ל הא דחיישינן שמא היא זקוקה ליבום מיעוטא דמעוטא ולכך לא חייש ר"י ותירצו שם כיון דיצאה מלאה איתרע לה חזקתה. א"כ מוכח מזה דהיכא דאיכא ריעותא לפנינו לא מוקמינן לה אחזקתה אף מדאורייתא. דאל"כ אכתי תהדר קושית התוס' לדוכתא. ומטעם זה תמוה לי שיטת התוס' בנדה (יח.) ד"ה אחר הרוב כו' שפירשו שם דהא דקאמר ר"י בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשום כודאי היינו אף היכא דאיכא חזקה כנגדם דא"כ מה פריך שם על ר' יוחנן הא איכא הא דאמר ר' יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ע"כ. הא הך דעברה בנהר מוקי הגמרא שם (כט.) דאיירי ביצאה מלאה א"כ אין לה חזקה לכך לא חשיב זאת ר"י דבזה ודאי אזלינן בתר רובא כיון דליכא חזקה נגדו. עוד קשה על שיטת התוס' שם דמאי פריך הא איכא תשע חנויות דהא הסם ליכא חזקה כנגד הרוב. והתוס' דחקו שם דגם בבשר הנמצא איכא חזקה כנגד הרוב דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. אבל זה תמוה דבשלמא אי היה אצלנו הספק אי נשחטה אם לאו. אז שייך לומר העמידה על חזקתה אבל הכא הא הספק הוא על החתיכה מאיזה חתיכות פירשה אי מן השחוטות או מן הנבלות ואנן באים לדון על החתיכה שהיא ודאי פירשה מן רוב השחוטות משום דכל דפריש מרובא פריש א"כ מאי שייך כאן למימר העמידה על חזקתה חזקת שאינה זבוחה ונראה דסברת התוס' הוא דאף בכה"ג נמי שייך למימר העמידה על חזקתה כיון דאנו באים עתה לדון על חתיכה זו אם היא שחוטה או נבלה אמרינן העמידה על חזקתה הראשונה שהי' לה מקודם חזקת שאינה זבוחה

ולפי דבריהם דגם בכה"ג איכא לאוקמא אחזקה דמעיקרא א"כ משכ"ל בסי' ח' דהיכא דהי' המקוה הפסולה ידוע במקומה ואח"כ שכח איזה מהן נפסלה דהגברא ודאי טמא דהוה כמו שנתערב איסור דרבנן חד בחד. וכן גבי ידים היכא דידע מעיקרא איזו יד נטמאה ואח"כ שכח איזו מהן ונגע בככר הככר טמא לפי"ד הש"ך. ולפי"ד התוס' אינו כן. אע"ג שמקודם הי' ידוע הפסולה והטמאה איזה מהן נפסלה או נטמאה. מ"מ עתה אחר שנתערב ואנן מספקינן על המקוה אם היא פסולה או לא. או על היד אם היא נטמאה או לא. אמרינן אוקמה אחזקתה הראשונה. א"כ אפשר לטהר הגברא וכ"ש גבי ידים את הככר. אבל לפי"ד הראשונים דפי' הא דר' יוחנן בנדה לא בא לאשמועינן דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה כנגדו משום דס"ל דגבי שליא בבית לא שייך לאוקמי הבית אחזקתו כיון דהשליא הי' בודאי בבית א"כ כבר יצא הבית מחזקתו. לפי"ד נראה דבכה"ג ליכא לאוקמא אחזקתה הראשונה כיון דקודם שנפל עלי' הספק היתה ידועה איזה מהן יצאה מחזקתה הראשונה א"כ גם עתה שנתערב א"א לאוקמה אחזקתה הראשונה. וגם בדרבנן הוה כמו שנתערב איסור דרבנן חד בחד. וזה עולה כמשכ"ל

ובזה שבארנו כעת דברי הרשב"א דס"ל דהיכא דאיכא ריעותא לפנינו לא אזלינן בתר חזקה מדאורייתא נראה ליישב דזהו כוונת הרשב"א בחידושיו לנדה שהבאתי למעלה בסי' ב' שהקשה שם דהא ודאי חתיכה הפילה וכיון דמחצה חתיכות מארבע דמים הם נפקא איתתא מחזקתה. ודחקתי שם לתרץ דבריו דהוא ז"ל ס"ל דחזקת האשה לא חשיבא חזקה מעליא כיון דעלולה לראות. אבל לפי מש"ב כעת דברי הרשב"א שם הם פשוטים וברורין דאזיל לשיטתי' דס"ל בכל מקום דאיכא ריעותא לפנינו א"א לאוקמי אחזקה. א"כ גם התם כיון דודאי הפילה חתיכה ואנן לא ידעינן מה היא לא שייך לאוקמה אחזקתה אמנם דעת הרמב"ן בנדה שם וכן הר"ן בחידושיו שם סוברים להדיא דאף בכה"ג דאיכא ריעותא לפנינו מוקמינן אחזקה. אולם הריטב"א בחי' לנדה עומד בשיטת הרשב"א ולפי"ד צ"ע גמרא דכתובות (יג:) דאמרינן שם בשלמא איהי דאית לה חזקת כשרות כו'. הא כיון דרוב פסולין אצלה ואנן ידעינן בודאי שנבעלה לאחד מהן איתרע חזקתה ואין לה חזקת כשרות ואולי י"ל דמ"מ כיון דטוענת ברי שלא נבעלה לפסול. וגם חזקה דבודקת ומזנה לכך לא איתרע חזקתה

אך זאת נסתפקתי בדברי הרשב"א במ"ה דכתב שזה ודאי בספק אחד אסורה היא מדאורייתא ומסיים שם שהרי שור שחוט לפניך ואין כאן אלא חדא ספיקא ספק אונס ספק רצון אי ס"ל זהו דוקא בספק אונס משום כיון דודאי נבעלה באיסור ויצאה מחזקתה הראשונה לגבי כהונה והרי שור שחוט לפניך אבל בספק תחתיו דאין כאן שור שחוט דשמא לא נבעלה כלל באיסור. א"כ זה הוה כמו ספק מגע. ואיכא למימר דאוקי אחזקתה חזקת כשרות ולא נבעלה כלל תחתיו. או אף בספק תחתיו ספק אינה תחתיו נמי ס"ל להרשב"א כיון דודאי נבעלה איכא ריעותא לפנינו ויצאה מחזקתה. וכן משמע פשטות לשונו שכתב ועוד שזה ודאי בספק א' אסורה היא מדאורייתא משום ספק סוטה דמשמע דקאי על ב' הספיקות בין בספק אונס בין בספק תחתיו. אך לפי"ז לכאורה קשה כיון דס"ל להרשב"א דאיתרע חזקת היתר דידה א"כ אמאי לא אמרינן דודאי השתא נבעלה. דהא אית לה חזקת הגוף. וכן הקשה הש"מ שם וז"ל ספק תחתיו כו' וא"ת מאי פריך והא חזקת הגוף עדיפא כו' [הבאתיו לעיל] ומה שתירץ שם וז"ל וי"ל דעכשיו הרי היא נשואה פנינו. וכלה בחופתה דהיינו אחר שנשאת פשיטא דלא זנתה והספק היינו ספק תחתיו משנתארסה זנתה ספק אינה תחתיו אלא מקודם שנתארסה זנתה ומעתה אדרבה אית לן למימר כיון דעכשיו לאחר שנשאת פשיטא דלא זנתה. העמידה על חזקה זו ולא זנתה אלא קודם שנתארסה וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הוה לה ספיקא כו' ע"כ. צ"ע טובא דהא ע"כ צ"ל לפ"ז דהא דאמר ר"ג דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי מטעם חזקת גופה. מיירי באופן שיכול להיות שנבעלה אחר חופתה וא"כ מאי פריך הגמרא על ר"א והא ס"ס הוא. הא אפשר לאוקמי דמיירי באופן שיכול להיות שנבעלה אחר חופתה. ותו דהא ע"כ דברי הרשב"א לא נוכל לתרץ בזה, דהא איהו קמקשי על דברי הרא"ה בפירוקא קמא דס"ל דבס' ראשון מותרת מה"ת דמוקמינן לה אחזקתה חזקת כשרות. דהא איכא חזקת הגוף כנגד חזקת היתר א"כ איכא למימר השתא הוא דנבעלה. אלמא דלא ס"ל