מלבושי יום טוב חלק ב רעו

הכא. דהא בשתי חתיכות אפי' הן של שני בני אדם נמי שניהם אסורין כמו שכתב הנוב"י שם וז"ל דלא מצינו שא' תולה בחבירו אלא בדבר היתר הנאסר שאנו רוצים לאסור המותר שם תולין להקל שלא נאסור כמו ב' מגורות ושני מדוכות שנפלו אלו לתוך אלו וכן שני שבילין א' טמא כו' והלך באחד מהן וחבירו בשני שאנו רוצים לטמא הטהור כל אחד תולה בחבירו כו' אבל בדבר איסור מצד עצמו אפי' באיסור דרבנן אין תולין ותדע ואטו שני בני אדם שקנו ב' גבינות ואח"כ נודע שאחת מהן היתה גבינה של גוי ואטו אחד תולה בחבירו וזה לא מצינו כו' עכ"ל. וא"כ גבי שתי חתיכות דנתערב חד בחד כיון דנתחזק כאן איסורא וזה האיסור הוא איסור מצד עצמו איכא למימר דגם הקדרה אסורה וא"א להעמיד הקדרה על חזקתה. ומה שכתב השעה"מ להביא ראי' דהא גבי ידים כיון שאינו ידוע איזה מהן טמאה אתחזק איסורא באחת מהן ואפ"ה ס"ל לר"י דטהרותיו טהורות אע"ג דר"י ס"ל דספק ליטהר טמא מזה מוכח דלא כדעת הש"ך. לפע"ד אין זו ראי' כלל דהא ר"י מיירי במי שנטמאה לו אחת מידיו ואינו ידוע לו איזה יד נטמאה א"כ על כל יד ויד בפ"ע איכא חזקת טהרה אלא מה דאסרינן לו ליגע בטהרות משום כיון דבא לשאול בב"א ע"כ אסרינן תרוייהו משום דזה הוה כשני שבילין. אבל לאחר שנגע ביד אחת את הככר א"כ עתה אין אנו באים לדון אלא רק על יד אחת שנגע בככר אם היא טמאה או לא ע"כ מעמידין אותה בחזקת טהרה והככר טהור אף לר"י משום דזה הוה כספק ליטמא. וע"כ מדמי ר"י ספק דשתי מקואות לספק דידים דמטעם אחד מטהרין בשניהם. ולפי"ז נראה דהיכא דהמקוה הפסולה היתה ידועה במקומה אך עתה נתערבו וא"א להכיר איזה היא הכשרה ואיזה הפסולה וטבל באחת מהן דהגברא ודאי טמא דהמקואות הוה כמו שנתערב איסור דרבנן חד בחד כיון דבשעה שנפסלה היתה ידועה רק עתה נפל הספק איזה היא הוה כמו כל איסור דרבנן שנתערב חד בחד. א"כ לפי"ד הש"ך דאוסר גס הקדרה אע"ג שיש לה חזקת היתר כ"ש דא"א לטהר הגברא דיש לו חזקת טומאה. וכן גבי ידים אם נטמאה לו אחת מידיו והיתה ידועה לו איזו יד נטמאה ואח"כ שכח ונגע בטהרות באחת מהן נראה דלפי דעת הש"ך הככר טמא

אמנם לדעת הפר"ח דס"ל דגם בניכר האיסור מקרי אתחזק איסורא ואין חילוק בין ניכר לשאינו ניכר האיסור דבכ"מ מיקרי אתחזק איסורא. מ"מ גבי ידים דאם נטמאה אחת מידיו וידוע לו ונגע בככר באחת מידיו ולא ידע באיזו מהן ור"י מודה בזה דהככר טהור דכן מוכח במשנה דידים להדיא יעו"ש. וע"כ צ"ל לדידי' משום דמעמידין הככר על חזקת טהרה ולא מהני חזקת הידים מה דאתחזק כאן יד אחת טמאה בודאי לטמא הככר וחזקת טהרה של הככר עדיף טפי. א"כ לדידי' אף בשאינו ידוע לו עתה איזו יד נטמאה ונגע באחת מהן נמי טהור הככר. א"כ קשה לפי"ד דהאיך הביא ראי' על שתי מקואות שנפל ג' לוגין לתוך אחת ואינו ידוע לאיזה מהן ואם טבל ועשה טהרות הא למה זה דומה למי שנטמא אחת משתי ידיו ואינו ידוע איזה היא כו'. הא חלוק הוא דין דמקואות מדין דידים לפי"ד הפר"ח דהא גבי ידים אף אם ידוע לו היד איזה נטמאה ואח"כ שכח נמי הטהרות טהורות משום דמעמידין הטהרות על חזקתן וגבי מקואות אם היה ידוע לו לאיזה מהן נפל ג' לוגין ואח"כ שכח איזה מהן נפסל דאם טבל באחת מהן ועשה טהרות הטהרות טמאין כיון דאיתחזק כאן מקוה פסולה וגם הגברא יש לו חזקת טומאה. ונראה דע"כ צ"ל לפי"ד דהוא מפרש התוספתא הלזו דשתי מקואות כדברי הר"ש דר"י מטהר דוקא הטהרות אבל הגברא באמת הוא טמא מספק לדברי ר"י דס"ל דבטומאה קלה אין מוציאין מחזקתו מספק. והביא ראי' מידים לענין שתי מקואות כמו דגבי ידים מטהרינן הטהרות אע"ג דאתחזק כאן דיד אחת שלו ודאי נטמאה מ"מ לא אזלינן בתר חזקת הידים ואזלינן בתר חזקת הטהרות. ה"ה גבי מקואות אע"ג דאתחזק כאן מקוה פסולה והגברא הוא טמא מספק מ"מ לענין הטהרות כיון דיש להם חזקת טהרה לא אזלינן בתר חזקת טומאה של הגברא אלא בתר חזקת הטהרות

וראיתי להשעה"מ דהשיג על הפר"ח מהך משנה דידים דהיו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה והי' לפניו שני ככרין כו' דלפי דברי הפר"ח כיון דאיתחזק טומאה בכאן אמאי הככרות טהורות ותמה עליו דהאיך אשתמיט מיני' משנה זו. ונפלאתי על השעה"מ דהא הוא מקיים שיטת הר"ש דאע"ג דהאדם הוא טמא מספק משום דמעמידין על חזקתו חזקת טומאה מ"מ הטהרות שנגע בהן טהורות משום דמעמידין הטהרות על חזקתן א"כ מאי קשה לו על הפר"ח מהך משנה דידים דמטהר הככר משום דמעמידין הטהרות על חזקתן אע"ג דלהגברא יש לו חזקת טומאה. אבל לאחר העיון ראיתי דהדין עם השעה"מ. אך לא קשה על הפר"ח ממשנה זו אלא מהסיפא דהא שם איתא היה אחד טמא וא' טהור ולפניו ב' ככרים א' טמא וא' טהור נגע בשתיהן ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור. או טהורה בטמא וטמאה בטהור הידים כמו שהיו והככרים כמות שהיו ע"כ. ולפי"ד הפר"ח דגם בניכר האיסור הוה חזקה. א"כ הכא הא בידים איכא כאן חזקת טומאה וגם בהככר איכא חזקת טומאה א"כ אמאי מודה ר"י הכא דהככרות כמו שהיו והידים כמו שהיו הא כיון דאתחזק כאן טומאה בין בהידים ובין בהככרות אמאי אזלינן כאן לקולא אע"כ צ"ל דכ"ז דניכר הטומאה או האיסור זה לא מיקרי אתחזיק כלל וכדברי הש"ך

עוד נ"ל לבאר בזה דהא דבארנו למעלה דהא דבשתי מקואות ונפל ג' לוגין מים שאובין ואינו ידוע לאיזה מהן דאסרינן שניהם הוא רק מטעם דהוה כשני שבילין ובא לשאול בב"א. א"כ אם זה הוה בשני בני אדם. דבאו לשאול זא"ז מתירין לשניהם דכל אחד תולה בחבירו. לפע"ד נראה דזהו דוקא אם יש בהמקואות מ' סאה בלאו הג' לוגין. אבל אם אין בהם מ' סאה רק מ' סאה מצומצמין נראה דבכה"ג אסרינן לשניהם משום דאז א"כ הוה הספק באיזה מהן יש ג' לוגין שאובין המשלימין למ' סאה וזה הוה כגוף האיסור מצד עצמו שנסתפק איזה הוא. ודמי לשני ב"א שקנו ב' גבינות ואח"כ נודע שא' מהן היא גבינה של נכרי דבזה לא שייך לומר כל אחד תולה בחבירו כמש"כ הנוב"י. דבשלמא אם יש מ' סאה בלא הג' לוגין א"כ הוה הספק איזה מקוה נפסלת מחמת שנפלו בה ג' לוגין מ"ש קודם שהי' בה מ' סאה ואיכא חזקת כשרות לכל מקוה לכך זה דמי לשני שבילין דכל אחד תולה בחבירו משום דמוקמינן לי' אחזקת טהרה. אבל היכא דליכא בה מ' סאה רק עם הג' לוגין ורק שהספק הוא אם הג' לוגין הם שאובין אם לאו ואף אי אמרינן במקוה אחת בכה"ג מקילינן כדעת הרמ"א משום דזה ג"כ מיקרי ספק מ"ש שהקילו חכמים כמשב"ל בסי' ו'. מ"מ היכא דאיכא שתי מקואות ואנן ידעינן בודאי שבחדא מקוה יש ג' לוגין שאובין המשלימין למקוה אסרינן לשניהם אפי' בשני ב"א ובאו לשאול זא"ז, ואם שיש קצת לדון בזה מ"מ נ"ל להחמיר משום דהא בלא"ה הא דעת הרשב"א גבי שני קדרות של היתר ונפל איסור דרבנן לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל דס"ל דאפי' הם של שני ב"א ובאו לשאול זא"ז נמי אסור. ועיין בכו"פ בסי' קי"א דנתן טעם לזה משום דע"כ כשצריך לשאול מוכרח הוא לשאול גם על חבירו כדי לברר האיך נפל הספק על שלו א"כ לדידי' בשתי מקואות אף שיש בה מ' סאה בלא הג' לוגין נמי אסור אף בשני ב"א ובאו לשאול זא"ז כנ"ל

ודע דהא דמקילינן בספק מ"ש היינו דוקא בסופו אבל בתחילתו דהיינו אם היה במקוה מתחילה מ"ש ואח"כ נתמלאה במים כשרים ולא ידעינן אם הי' בהם ג' לוגין או לא פסולין לפי מאי דפסקינן בשו"ע כמ"ד דכולו שאוב הוא מה"ת וראי' לזה מהמשנה בפ"ב דמקואות מ"ה דאמרינן שם מקוה שיש בה שלש גומות של לוג לוג של מים שאובין אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא הגיע לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול. והרא"ש בה' מקואות הביא בשם הר"ש וז"ל משמע דדוקא ידוע הא מספק פסול מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו מ'