מלבושי יום טוב חלק ב רעה

ובזה שבארנו דהא דפליגי ר"י ורבנן גבי ידים מיירי בשני כוסות נ"ל לישב דברי הרמב"ם בה"ב פ"ו הט"ו דכתב וז"ל מים שנסתפק לו אם נעשה בהן מלאכה או לא נעשה אם יש בהן כשיעור או אין בהן אם הן טהורין או טמאין כו' ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור עכ"ל. ופשטות לישנא דהרמב"ם משמע דמותר ליטול מהן לכתחילה. וכן הוא דעת ע"ת שהביא המג"א. אמנם המג"א בסי' ק"ס סעי' י"א ס"ק י"ג כתב וז"ל או שיש לו ספק אם יש בהן כשיעור פי' שנטל ידיו ונסתפק אם הי' בהם כשיעור כנ"ל דלא כע"ת עכ"ל. משום דהוקשה למג"א אי נימא דמיירי דנסתפק לו על המים אם הם כשיעור וליטול ידיו לכתחילה ודאי דאסור כיון דאפשר לברר. ע"כ דחק המג"א לומר דמיירי שכבר נטל. ונראה דדעת הע"ת הוא דהרמב"ם מיירי דהוא עומד במקום שא"א לברר ולפי אומד הדעת נראה לו שיש בהם כשיעור מותר לסמוך בדרבנן. מ"מ נראה מדברי המג"א דבספק אם נעשה בהם מלאכה או אם הם טמאין גם הוא מודה לע"ת דמותר ליטול בהן לכתחילה. ולכאורה קשה דהא מדברי הרמב"ם בה' אה"ט פי"ד ה' י"א דכתב וז"ל וכן אם היו ידיו טמאות והטבילן או נטלן ספק שהמים שטהרו בהן כשרים לידים ספק שהן פסולין. ספק יש בהם כשיעור ספק אין בהן. ספק שהי' דבר חוצץ על ידו ספק שלא הי' הרי ידיו טהורות עכ"ל. דשם משמע דוקא אם כבר נטל מקילינן מטעם ספיקא דרבנן. אבל לא ליטול לכתחילה מהן. אבל לפי"ד ניחא דהתם בה' אה"ט מיירי באופן דפליגי ר"י ורבנן שהיו לפניו שני כוסות באחד מהן נעשה מלאכה ובאחד לא נעשה והוא אינו יודע באיזה מהן נטל והוא פסק כרבנן דאזלינן לקולא לכך לא הזכיר שם רק לענין בדיעבד אם כבר נטל. אבל בה"ב מיירי בכוס אחד שנסתפק לו אם נעשה מלאכה או לא בזה מותר לכתחילה ליטול מהן משום דמעמידין מים על חזקתן וגם ר"י מודה בזה. אמנם ראיתי לשעה"מ בה' מקואות כלל ה' דכתב וז"ל וראיתי להרב ע"ת כו' דאפילו לא נטל ידיו עדיין ונסתפק אם יש בהן כשיעור יכול ליטול ידיו לכתחילה. ולפי מ"ש מבואר דכל שלא נטל ידיו פשיטא ודאי דאין לו לכנס לבית הספק דאע"ג דס' ידים טהור ה"ד היכא דכבר בא לכלל הספק וראי' מספק מים שאובים שכתב רבינו ז"ל דלכתחילה אין מורין לו שיטבול וזה פשוט ומה שדקדק כו' נראה שאין זה דקדוק כו' עכ"ל. והנה מה שהביא הגאון הנ"ל ראי' מספק מ"ש לפע"ד אינו נראה דהא מ"ש הם חמורין טפי אע"ג דהם מדרבנן. דהא חזינן לפי שיטת הראשונים דס"ל דכולו שאוב נמי מדרבנן אפ"ה באחד שאוב ואחד שאינו שאוב וטבל בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן טהרותיו תלויות. וגם ר"מ דמיקל בספק דרבנן מודה בזה כיון דעיקר הטומאה היא טומאה חמורה ודוקא בספק נפל מקילין משום דאיכא חזקה כמש"ב. וגבי ספק ידים אף בשני כוסות ונטל מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן נטל ס"ל לרבנן דטהרותיו טהורות אלמא דספק ידים קילא מספק מ"ש. ודמי לטומאה קלה. וגם חזינן דאין לדמות ספיקות דרבנן זה לזה. דהא בספק עירובי חצרות מערבין בה"ש לכתחילה. א"כ מכניס עצמו בספק לכתחילה. ובע"ת אין מערבין. וכן כתב הכ"מ שם על מה שכתב הראב"ד דאם יש לו מים לרחוץ אומרין לו קום רחוץ והוציא עצמך מן הספק. וכתב ע"ז הכ"מ דאם הי' כן לא הוה שתקי רבנן מלהזכיר כן. ולא דמי לספק טומאה דאמרינן לו קום טבול שאני ידים דאין להם שום עיקר בדאורייתא ובלא"ה דברי הרמב"ם בספק מ"ש דכתב דאין מורין לו שיטבול במקוה זו תמוהין מאד מנ"ל להרמב"ם זה. ומה שכתב הכ"מ שיצא להרמב"ם זאת מהתוספתא דמקואות דכתב דאם היו שתי מקואות ונפל ג' לוגין לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה נפל דאמר ר"י אומרין לו שלא יטבול ואם טבל ועשה טהרות טהורות קשה להבין האיך דמי לזה. דהתם שאני כיון דידעינן דאחד מהם ודאי פסול ע"כ אסור להכניס עצמו בספק והוה כמו איסור דרבנן שנתערב חד בחד דשניהם אסורין. ובדיעבד אם טבל באחת מהן א"כ אין הספק רק על אחת מהן דכל חד וחד איכא לאוקמי אחזקה לכך הטהרות טהורות. ועיין במל"מ ה' מקואות פ"י שתמה על דברי מר"ן ז"ל האיך הביא ראי' מהתוספתא. וכ' דהאיך אפשר לומר שהרמב"ם יביא ראי' לדבר שיש בו במה לתלות מדבר שאין לו במה לתלות. ועוד לדברי מרן ז"ל מהו זה שחילק רבינו בין היכא שיש לו במה לתלות להיכא דאין לו במה לתלות. דאי לכתחילה הרי ס"ל דבכל דבר שהוא ספק אין מורין לו היתר. ואי בדיעבד הא אף במילתא דאין לו במה לתלות אם טבל טהרותיו טהורות וכדמסיים ר"י עכ"ל. ובאמת הב"י בשו"ע השמיט דברי הרמב"ם. ואפשר משום דנראה מכל דברי הראשונים דספק מ"ש מקילינן לטבול במקוה זו לכתחילה. ובאמת דברי הרמב"ם בעצמו הוא תמוה דבה' מקואות דשם עיקר הדין ממ"ש ולא הזכיר כלל מזה דאסור לטבול במקוה זו שנסתפק אם נפל בהן מ"ש או לא. וכתב סתם בפ"י בספק מ"ש הרי זה כשר. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דיש חסרון הניכר בד' הרמב"ם כי המעיין יראה להדיא דחסר הך בבא דתוספתא דשתי מקואות שאין בהם מ' סאה ונפל ג' לוגין לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה נפל כו'. כי הרמב"ם לא הזכיר זאת וזה תמוה דאמאי השמיט הרמב"ם דין זה. ע"כ נ"ל דכצ"ל בפי"ד מהאה"ט ספק מ"ש כיצד ג' לוגין מ"ש שנפלו למקוה פסולה. ספק נפל ספק לא נפל כו' ספיקו טהור ואפי' ודאי נפל ואינו יודע לאיזה מהן נפל ואח"כ ירדו גשמים ונתמלא אין מורין לטבול במקוה זו ולעשות טהרות לכתחילה ואם טבל ועשה טהרות טהורות. וקמ"ל הרמב"ם רבותא דאע"ג דלא ירדו גשמים אלא לאחת מן המקואות המסופקות מ"מ א"א להתיר מקוה זו. כיון דעדיין יש מקוה השניה אע"ג דעדיין לא ירדו גשמים להמקוה השניה מ"מ אם בא לשאול לנו אם יכול למשוך מים לתוכה ע"כ אסרינן לו משום ספיקא. א"כ א"א להתיר גם מקוה זו דהוה כבא לשאול על שניהם בב"א. [ולא כמו שראיתי להגאון נוב"י בס' דגול מרבבה סי' ר"א שנסתפק בזה] מ"מ אחר שטבל כיון דזה הוה הספק רק על מקוה שטבל בה אזלינן לקולא וכמש"ב. אבל בספק נפל ספק לא נפל גם הרמב"ם מודה דמותר לטבול בה לכתחילה. ואפשר דגם לפני הכ"מ היה כתוב ברמב"ם כמו שהגהתי לכך הביא ראי' על דין זה מהתוספתא וסרה תלונת המל"מ מעליו. ומה שכתב הכ"מ על הך דינא דהרמב"ם ה"ה לדין זה משום דהתוספתא מיירי דשתי המקואות נתמלאו במי גשמים א"כ פשיטא שלא יטבול באחת מהן לכתחילה והרמב"ם הא מיירי שרק אחת נתמלאה במי גשמים והשני' לא נתמלאה עדיין מ"מ אסור כמו שבארנו ע"כ כתב הכ"מ דה"ה לדין זה דהרמב"ם סובר דאין לחלק בזה. ולפי"ד דבספק מ"ש ספק נפל ספק לא נפל מותר לטבול בהן לכתחילה אף לדעת הרמב"ם א"כ כ"ש בספק ידים דאם הספק בכוס אחד אם נעשה בו מלאכה או לא מותר ליטול בו ידיו לכתחילה מטעם דמעמידין המים בחזקת כשרות. אמנם בספק אם יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור נראה דודאי הדין עם המג"א והשעה"מ דאסור להכניס עצמו לכתחילה לבית הספק דשם אין על המים חזקה כלל:

סימן ח

המתבאר מכל דברינו אלה דשיטת רוב הראשונים הוא דכל היכא דהאדם טמא מספק גם הטהרות טמאין. וכן הוא להדיא בתוספתא דידים לפי גירסת הגר"א ז"ל. והא דגבי שתי מקואות אם נפל ג' לוגין לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפל דהטהרות טהורות משום דשם גם הגברא שטבל בהן טהור. וכסברת הנוב"י בסי' ס"ה. כיון דשם אסרינן המקוה רק מטעם דשני שבילין ובא לשאול עליו ועל חבירו אבל אם הם של שני בני אדם ובאו לשאול זא"ז כל אחד תולה בחבירו לכך אפי' הם של אדם אחד לאחר שטבל תלינן דהמקוה שטבל בה היתה כשרה. א"כ אי אפשר להביא ראי' מהתוספתא הלזו לסתור דינו של הש"ך גבי נתערב איסור דרבנן חד בחד ואח"כ נפל אחד מהם לקדרה דפסק הש"ך דגם הקדרה אסורה. דשאני