מלבושי יום טוב חלק ב רעד

דכבר טבל א"כ הספק הוא על מקוה אחת ע"כ מוקמינן לה אחזקתה. אע"ג דהיכא דבשניהם אין רק מ' סאה מצומצמות א"כ הספק על השלמה דמקוה אם הם כשרים להשלמה אם לאו מ"מ כיון דכל מים יש להם חזקה חזקת כשרות להמקוה מוקמינן להו אחזקתן א"כ יצא לנו דאדרבה הני ראשונים דס"ל דכולו שאוב הוא מדרבנן ע"כ סברי דלא כהמהרי"ט

אמנם לפי שיטת הר"ש דס"ל דכולו שאוב הוא מדאורייתא וכפי מה שנראה מדבריו. נ"ל דהדין דפליגי המהרי"ט והרמ"א תלוי בזה אי פסקינן בטומאה קלה כר"י או כר"מ. דהר"ש כתב גבי שתי מקואות שנפל לאחת מהן ג' לוגין מ"ש ואינו ידוע לאיזה מהן נפל ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו נמצא שיש כאן שתי מקואות א' כשרה וא' פסולה והיינו מתני' דלעיל דרבנן מטהרין ור"י מטמא וצריך לטבול שנית ומודה דאם עשה טהרות טהורות כדקאמרי' נמי לעיל דלטמא נמי טהור עכ"ל. ונראה דס"ל להר"ש דמ"ש כיון דהם מדרבנן דמי לטומאה קלה. ואין נ"מ אם מחמת הטבילה הוא נעשה ספק דרבנן. או מחמת הטומאה הוא ספק דרבנן. לר"י מוקמינן לי' אחזקת טומאה. ולר"מ כיון דהוא ספק דרבנן לא אזלינן בתר חזקת טומאתו. ולפי"ז ע"כ צ"ל הא דר"י מודה בספק נפל ג' לוגין מ"ש היינו משום דמוקמינן להמקוה בחזקתה כסברת המהרי"ט. והא דהקשה הר"ש על הסוברים דכולו שאוב הוא דרבנן מהתוספתא דאחד שאוב כבר בארנו משום דעיקר קושיתו אמאי לא מוקמינן להטהרות אחזקתן דאזיל לשיטתי' דס"ל דאע"ג דהאדם טמא מ"מ הטהרות מוקמינן אחזקתן לכו"ע. והא דמשמע מדברי הר"ש מהא דמקוה שהניחה ריקן דאי הוה דרבנן הוה מקילינן מטעם ספיקא אע"ג דבזה לא שייך חזקה לפי שיטתי' היינו לדברי ר"מ דמהני ספק דרבנן אף לאפוקי מחזקה. ולדברי ר"מ אפי' בספיקא דהשלמה למ' סאה אם הם כשרים אם לא כיון דזה הוה ספק דרבנן מהני אפי' לאפוקי מחזקה. וזה עולה כדברי הרמ"א. אבל לדברי ר"י דלא מהני ספק דרבנן לאפוקי מחזקת טומאה אם יש בה מ' סאה בלא הג' לוגין דאז הוא הספק אם נפסלה המקוה אם לאו. מהני חזקת המקוה לאפוקי גברא מחזקת טומאתו. כמו גבי עירוב דמהני חזקת העירוב לאפוקי גברא מחזקת תחום ביתו. וכן גבי מקוה שנמדדה דאמרינן שם דאם נמדד מהני אף לר"י לאפוקי גברא מחזקת טומאתו. אבל אם הספק בהשלמה דמקוה אם הם כשרים אי לאו לא מהני דמוקמינן גברא אחזקת טומאתו וכדברי המהרי"ט. ולפי שיטה זו לר"מ יש להקל אף שהמקוה שנפסלה מחמת ג' לוגין מ"ש ידועה במקומה ונסתפק לו אם טבל בה או בהכשרה

ולדינא נראה היכא דהמקוה הפסולה מחמת מ"ש ידועה במקומה וטבל ואינו יודע באיזה מהן. לפי"ד דיש להחמיר מטעם ס"ס כמש"כ האחרונים דמחמרינן אף בדרבנן היכא דיש ס"ס להחמיר. חדא דלמא קיי"ל כמדס"ל דכולו שאוב הוא מדרבנן. ולפי"ד ע"כ צ"ל דהיכא דהמקוה הפסולה ידועה במקומה והספק נפל על הגברא שטבל לא הקילו חכמים בספק מ"ש. ואפי' את"ל כמדס"ל דכולו שאוב הוא מדאורייתא דלמא קי"ל כר"י דמוקמינן אחזקת טומאה אפי' בספק דרבנן דכמה ראשונים פוסקין כר"י ולדידי' לא מקילינן בספק מ"ש רק בספק נפל משום דמוקמינן המקוה על חזקתה: סימן ז

עוד נ"ל לבאר מה שהבאתי למעלה בסי' ה' דדעת הראשונים הוא דלא כדברי התוס' דעירובין והר"ש דס"ל דגבי ספק דרבנן לר"י דס"ל דאוקמינן הטמא על חזקתו מ"מ הטהרות טהורות. והם ס"ל כיון דודאי נגע הטהרות כמותו. זה תלוי בגירסת התוספתא דמס' ידים פ"ב מ"ד. דהנה גירסת הר"ש שם היו לפניו שני כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה נטל מאחד מהן לשתי ידיו ועשה טהרות תלויות. ומחלק שם הר"ש דלא דמי לספק נעשה בו מלאכה דמתני' דידיו טהורות משום דהתם בכוס אחד. אבל הכא דבשעת נטילה שני הכוסות לפניו שיש אחד שנעשה בו מלאכה ודאי הטהרות שעשה תלויות. והמל"מ הקשה ע"ז מהא דשתי מקואות גבי טומאה קלה דגם התם הוחזקה מקוה אחת חסרה אפי"ה ספיקא טהור. ודחיק המל"מ לחלק בין ששני הכוסות לפניו או לא וכתב דהדבר צריך תלמוד. ועיין במל"מ מה שמפרש כל התוספתא לפי גירסת הר"ש. ויעו"ש שדחק בכמה דברים לחלק. ודחוקים דבריו מאד. והגר"א ז"ל הגיה כל התוספתא הלזה ואני אפרש לפי דעתו. היו לפניו שני כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה נטל מא' מהם לשתי ידיו ועשה טהרות טהורות ר' יוסי אומר תלויות. ב'. מן השני ועשה טהרות טהורות ג'. מן הראשון ולא עשה טהרות מן השני ועשה טהרות טהורות. ד'. מן הראשון ועשה טהרות מן השני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות אלו ואלו תלויות כו' ע"כ. ונראה דמפרש הגר"א דהתוספתא קאי לפרושי המתני' דידים פ"ב מ"ד דהביא שם הפלוגתא דר' יוסי ורבנן בספק ידים ליטהר. בספק נעשה בו מלאכה ספק לא נעשה בו מלאכה. ובספק טמאין ספק טהורין לא מיירי המתני' בכוס אחד דנפל בו ספק אם נעשה בו מלאכה או לא או הוא טמא או טהור. דבכה"ג גם ר"י מודה דאזלינן לקולא משום דאמרינן העמד הכוס על חזקתו בחזקת שלא נעשה בו מלאכה וחזקת טהרה. והיכא דאיכא חזקה דמסייע לקולא גם ר"י מודה דאזלינן לקולא אף להוציא הטמא מחזקתו כדאמרינן בעירובין (לו.). ואפילו היו לפניו שני כוסות ואחד נעשה בו מלאכה ואחד לא נעשה בו מלאכה ונשפך האחד ולא ידע איזה מהן נשפך אע"ג דאתחזק כאן דאיכא כוס אחד שנעשה בו מלאכה. מ"מ כיון דעתה הספק הוא על אחד מהן מעמידין אותו על חזקתו ואזלינן לקולא גם לר"י. ועתה א"ש כל התוספתא. דלכך קאמר התוספתא היו לפניו שני כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה ומיירי שבעת הנטילה הי' ידוע לו באיזה מהן נעשה מלאכה אך עתה נפל הספק אצלו מאיזה כוס נטל ידיו אם מהכוס שנעשה בו מלאכה או לא. לכך ס"ל לר"י דמעמידין הידים הטמאות על חזקתן וזה דמי כמו דס"ל לר"י גבי טומאה קלה דשתי מקואות אחת מלאה ואחת חסרה וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל. ובבא ב'. מן השני ועשה טהרות טהורות מיירי דהטהרות הראשונים כבר נאכלו קודם שעשה השנית. וגם כיון דעתה נופל הספק רק על הכוס הנשאר בלבד שנטל עתה ידיו אם נעשה בו מלאכה או לא. לכך גם ר"י מודה בזה דהטהרות טהורות משום דבכוס אחד גם ר"י מודה דמעמידין הכוס על חזקתו. ומהני אף להוציא הטמא מחזקתו. לכך לא פליג ר"י בבבא ב' וג'. ובבבא ד' גם רבנן מודו כיון דאלו ואלו מונחות הוה כמו שני שבילין ובא לשאול בב"א דמטמאינן שניהם. א"כ לפי גירסת הגר"א מוכח להדיא מהתוספתא דר"י דס"ל בטומאה קלה דהאדם טמא מספק מטעם דמעמידין אותו על חזקתו. גם הטהרות תלויות דלא כדברי התוס' והר"ש. והר"ש אזיל לשיטתי' דלפי דבריו אין ראי' מהתוספתא דס"ל דגם רבנן מודו הכא דהטהרות תלויות. כיון דשני הכוסות לפניו. אבל לפי גירסת הגר"א היא ראי' ברורה דא"א לחלק הטהרות מן האדם. וע"כ צ"ל בהתוספתא דב' מקואות שנפל לתוך אחת מהן ג' לוגין ואינו ידוע לאיזה מהן נפל דר"י אומר שלא יסבול ואם טבל ועשה טהרות טהורות משום דשם עתה הספק על המקוה שטבל אם היא כשרה או לא. לכך אמרינן דמעמידין אותה על חזקתה וגם הגברא טהור אף לר"י. וכמשב"ל בסי' ה'. וכן נראה לפי"ז דה"ה דלגבי נט"י דאם היו לפניו שני כוסות ועשה באחד מהן מלאכה ולא ידע באיזה מהן ונטל מא' מהן דהידים טהורות גם לר"י משום דעתה הספק הוא על הכוס שנטל אם נעשה בו מלאכה אם לאו. לכך מעמידין אותו על חזקתו ואמרינן שהשני שנשאר נפסל: