מלבושי יום טוב חלק ב רסט

דר"מ מיקל בטומאה דרבנן גבי מקוה שנמדדה ונמצא' חסרה מ"מ ס"ל להרמב"ם דהספק שבמקוה שנמדדה כו' לא גרע מספק טבל ספק לא טבל. וכן מספק טבל בארבעים סאה כו' לפי מאי דמסיק הגמ' דמיירי בשלא נמדד. ועוד נראה דיצא להרמב"ם זאת מדחשיב שם המשנה בבא דמקוה שנמדדה קודם שמפרש הבמה דברים אמורים בטומאה חמורה. ע"כ הך בד"א קאי ג"כ על מקוה שנמדדה ונמצאת חסרה דיש חילוק בין טומאה חמורה לטומאה קלה אע"ג דלא חשיב המשנה בטומאה קלה [שם] ג"כ הך בבא דמקוה שנמדד כו' כמו שחשיב שם כל הג' דברים דחשיב ברישא. היינו משום דהמעיין במשנה יראה לעינים דכל עיקר דחזר ומפרש הנך שלשה דברים הוא משום להשמיענו כח דר"י דאפי' בזה שהוא קיל יותר נמי ר' יוסי מטמא. וכיון דחשיב שם שתי מקואות א"צ להשמיענו במקוה שנמדדה דר"י מטמא דכ"ש הוא משתי מקואות. והא דלא חשיב מקוה שנמדדה מקודם בבא דשתי מקואות הוא משום דחוזר ומפרש הנך בבי כמו שחשיב מעיקרא קודם הבד"א. ואין להקשות לפי"ז דא"כ למה חשיב ברישא גבי טומאה חמורה מקוה שנמדדה כו' כיון שחשיב שם שתי מקואות דספיקו טמא. א"כ כ"ש מקוה שנמדדה כו'. די"ל משום דרוצה להשמיענו הך דינא דבין ברה"ר ובין ברה"י טמאות. ובשתי מקואות בארנו למעלה דרק תולין ברה"ר. וכ"ש לפי לישנא קמא דנדה דילפינן סוף טומאה מתחלת טומאה א"כ בשתי מקואות טהור גמור ברה"ר כמש"ב

ועוד י"ל דהא איפלגי ר' טרפון ור"ע בסוגיא דקדושין (סו.) דאמרו שם מעשה במגורה כו' שהיתה עומדת בחזקת שלמה ונמצאת חסרה כל טהרות שנעשו ע"ג הי' ר"ט מטהר ור"ע מטמא. אמר ר"ט מקוה זו בחזקת שלמה היא עומדת מספק אתה בא לאסרו אל תאסרנו מספק. אמר ר"ע אדם זה בחזקת טמא הוא עומד מספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק ע"כ. וטעם פלוגתתן נראה דר"ט סובר דכאן אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דמקוה כיון שבה נולד הספק. והואיל דודאי טבל איתרע חזקת טומאתו. ור"ע סובר דלא אלים חזקה דאיתרע לפנינו לאפוקי מחזקה אחרת שכנגדה. ואליבי' איפלגי ר"ש ורבנן. דר"ש סובר אליבי' אע"ג דלא אזלינן בתר חזקת המקוה למשוי לי' לודאי טהור. מ"מ מגרע חזקת המקוה לחזקת הטמא דלא נחזיקו לודאי טמא אלא ספק לבד. ורבנן סברי אליבי' דכיון דחזקת המקוה איתרע קם לי' גברא בחזקת טומאתו והוה ודאי טמא א"כ אליבי' דר"ט דמטהר גבי מקוה שנמדדה כו' שתי מקואות חמירי א"כ צריך להשמיענו ברישא מקוה שנמדדה כו' לאפוקי מר"ט. אבל לפי מאי דסובר ר"ע דחזקה דאיתרע לא מהני לאפוקי מחזקת טמא. א"כ ודאי מקוה שנמדדה חמירא משתי מקואות כיון דאיכא גבה תר"ל כודאי דמי. משא"כ בשתי מקואות דאיתרע חזקת טומאה כיון דודאי טבל ואיכא קמן מקוה כשרה

אח"כ ראיתי שגם השעה"מ גופא מדייק מדברי התוס' הנ"ל הוה מצי לשנויי הרי חסרה לפניך אלא דלא מיירי במקוה שנמדדה ונמצאת חסרה. דהם ע"כ מפרשים דספק טבל במ' סאה ספק לא טבל במ' סאה לא מיירי במקוה שנמדדה ונמצאת חסרה דא"כ היינו סיפא. אלא מיירי בשלא היינו יודעים מעיקרא אם הי' בה מ' סאה וגם עתה אין אנו יכולין לברר הדבר וכגון שאחר הטבילה נתמלאה גשמים בהא הוא דקתני מתני' ס' טמא. ובזה מיישב שם דברי התוס' ד"ה במקוה כו' דהקשו שם וז"ל והא ר"י מטמא אפי' טהרות אם נגע בהן כו' וא"כ אדרבה נימא אוקי טהרות אחזקתן וי"ל כו' דפליגי רק אגברא אבל טהרות מודה ר"י דלא מטמאינן כו' עכ"ל. והקשה דא"כ מאי יענו ברישא דמתני' דקתני מקוה שנמדדה ונמצאת חסרה כו' ברה"ר טמא והיינו טעמא דאיכא תר"ל העמד טמא על חזקתו והרי חסרה לפניך חשיב כודאי ואמאי לא נימא דאכתי ס' הוה כיון דאיכא חזקות טהרות וברה"ר אמאי טמא. וליכא למימר דרישא נמי מיירי לענין דאמרינן לי' זיל טבול דהא כל טהרות שנעשו ע"ג קתני. ותו דא"כ היכי פליג ר"ש בברייתא ואמר דבר"ה ספק טהור הא לכו"ע ספק טומאה ברה"ר אמרינן לי' זיל טבול וכתב דלפי"ז ניחא דהתוס' קאי דוקא אספק אם טבל במ' סאה אבל במקוה שנמדדה ונמצאת חסרה כיון דאדם ודאי טמא מטעם הריעותא דהרי היא חסרה לפניך לכך הטהרות נמי טמאות. אך על דברי הר"ש נשאר בקושיא דהר"ש כתב להדיא כדברי התוס' דהטהרות טהורין. ופי' להדיא דספק טבל במ' סאה כו' מיירי בנמצא חסר והניח בצ"ע. ולפ"ד נראה דגם דברי הר"ש נוכל ליישב דהוא מפרש דהכא מיירי שנמצאת כעת חסרה אך זה ידוע לנו שבעת טבילתו היתה יתירה מכעת רק שאינו ידוע בודאי אם הי' אז מ' סאה או לא. א"כ חזקה דהשתא הרי חסרה לפניך ליכא כאן כיון שידוע לנו שאז היתה יתירה מכעת. אך גם חזקה דמעיקרא אין כאן משום דמיירי שלא נמדדה מתחלה כדמשני הגמרא ע"כ הוה ספק השקול. אבל זה לא ידעתי מה הועיל לדברי התוס' והר"ש כיון דהגמרא מסיק במקוה שלא נמדדה א"כ לא נתחזקה המקוה כלל במקוה כשרה ואף שעתה לא נתברר אם היא חסרה כמש"פ השעה"מ כגון שנתמלאה מגשמים. או כמש"פ שעתה נמצאת חסרה. אבל אנן ידעינן שהיתה יתירה מכפי מה שנמצאת עתה. אבל מ"מ כיון שלא נתחזקה כלל המקוה במקוה כשרה אף שיש אצלנו ספק דאולי הי' בה מ' סאה במאי איתרע חזקת טומאה של הגברא במה דטבל במקוה זו שלא נתחזקה בשום פעם שהיא מקוה כשרה. ולפע"ד מסתברא דבטומאה חמורה כה"ג הוה גברא טמא ודאי דלא עדיפא ממקוה שנמדדה ונמצאת חסרה. א"כ עדיין קשה על דברי התוס' דבאיזה סברא רוצים הם לומר דהטהרות טהורין לר"י. כיון דהגברא טמא ודאי. ואולי יש לדחוק וליישב דברי התוס' דאף לפי מאי דמשני דמיירי במקוה שלא נמדדה הם אינם מפרשים כמו שפירש"י דמיירי בשלא נמדדה כלל אלא שלא נמדדה מזמן מרובה כמו שפירש הריטב"א שם. וא"כ היתה להמקוה חזקה דמעיקרא. אך מ"מ א"א לאוקמי אחזקה דמעיקרא כיון דדרכה של מקוה לחסור בזמן רב כזה ולכך א"א לאוקמי אחזקתו ולהוציא הטמא מחזקתו. מ"מ כיון שנתחזקה המקוה בשום פעם במקוה כשרה אף שדרכה של מקוה לחסור בזמן רב כזה אפ"ה כיון שלא נמצאת חסרה לפנינו או כמו שפי' השעה"מ. או כמו שפירשנו. לכך יותר מספק טומאה לא הוה

היוצא לנו מכל דברינו אלה דמהתוספתא הנ"ל מוכח כיון דנתחזק כאן מקוה כשרה לפנינו איתרע חזקת טומאה של הגברא ולכך הטהרות תלוין. וקילא ממקוה שנמדדה ונמצאת חסרה. א"כ ה"ה גם בשני סכינים כיון דנתחזק כאן שיש סכין כשר ואינו יודע באיזה מהן שחט איתרע חזקת שאינה זבוחה ולא הוה אלא ספק נבלה וחייב בכסוי

וכן אם הי' לפניו שני צבורין אחד של איסור ואחד של היתר ולקח מאחד מהם ועירב ואינו יודע מאיזה לקח. אם קודם ביה"ש נמי לא ידע מאיזה מהן נטל ודאי דאין עירובו עירוב אף בעירובי חצרות כיון דהעירוב אינו ראוי לאכול מטעם ספק איסור. דהא בעינן סעודה הראויה מבעו"י גם בעירובי חצרות. אבל אם הי' נזכר ביה"ש הי' יכול לברר מאיזה מהם נטל רק עתה שנתערבו השני צבורין זה בזה אינו יכול לברר א"כ בעירובי חצרות דספיקא מותר לכו"ע דהא קיי"ל הניח ביה"ש מותר וא"צ לשום חזקה. דשם ספק השקול נמי מותר. ודאי דזה מותר. אבל בעירובי תחומין לפי"ד רש"י והרמב"ם דס"ל דגם בעירובי תחומין דהניח ביה"ש מותר א"כ בכה"ג דליכא חזקה לא לקולא ולא לחומרא דהא איתרע חזקת תחום ביתו כיון דודאי עירב בא' מהן מותר לפי דעתם גם בעירובי תחומין. אך לפי"ד הראשונים דפסקו כר"י דבעינן דוקא חזקה לקולא אבל היכא דליכא חזקה לקולא לא. א"כ כה"ג נמי אסור. דספק עירב בא' מהם הוה כספק עירב ביה"ש

וגם יוצא לנו דאם הניח אחד לשם עירובי תחומין כשיעור ואח"כ מצא שנחסר מן השיעור ע"י אכילת עכברים [ובע"ת לא מהני שירי עירוב] ואינו יודע אם הי' ביה"ש כשיעור