מלבושי יום טוב חלק ב רסז

וא"כ בכה"ג מהני. ולכך נקט הספק אלא בגוונא דאפי' ביה"ש לא היה יכול לברר הדבר. א"כ בעת חלות העירוב לא הי' ראוי'. ולכך כ' בדקדוק בתרומה שהיא ספק טמאה. ר"ל שהיתה בעת חלות העירוב בספק טומאה. גם מדוקדק לשון הרמב"ם שכ' שם אינו עירוב דמשמע מזה דלא הוה עירוב כלל ואפי' חמר גמל נמי לא הוה. ובגמרא שם קאמר כיצד אמר ר"י ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת כו' אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה כו' אין זה ספק עירוב כשר. ור"ל דע"כ לא פליג ר"י על ר"מ דאמר דהוה חמר גמל אלא בספק מבעוד יום נטמאת. אבל בספק טמאה מודה ר"י לר"מ דהוה חמר גמל. ואי הוה טעמא משום שאינה ראוי' אפי' חמר גמל נמי לא הוה. אע"כ צ"ל דברייתא מיירי במקום שיכול לברר ביה"ש והוה ראוי' כדאמרן ולהכי הוה חמר גמל

ובזה שבארנו נ"ל לישב מה שהניח הה"מ שם בתימה על הרשב"א ז"ל. וז"ל ויש תימה בדברי הרשב"א ז"ל שפרשה בעירובי חצרות וכתב שאם עירב בחצרות בתרומה ס' טמאה ס' טהורה שאינו עירוב וכ' בדין עירוב תחומין שאינו עירוב ביה"ש. למדו ממה שאמרו בתרומת ספק שאינו עירוב ואומר אני לדבריו עירובי חצירות יוכיחו עכ"ל. אבל לפי"ד נ"ש דגבי עירובי תחומין כ' הרשב"א בעבודת הקודש כלשון הגמרא וז"ל בסי' כ'. אבל אם עירב בתרומה ונסתפק אם בתרומה טהורה עירב או בתרומה טמאה עירב כו' אין זה ספק עירוב שאין לומר כאן העמד עירובו על חזקתו שלא הוחזק בכשרות מעולם אדרבה יש לומר העמד האיש בחזקתו כו' ומכאן נלמד למי שעירב ביה"ש כו' עכ"ל. א"כ נראה דשם מיירי בגוונא שיכול לברר ביה"ש והוה סעודה הראויה ואפ"ה אין עירובו עירוב משום דמוקמינן לי' על חזקת תחום ביתו. ולכך הביא שפיר הרשב"א ראי' מזה על ביה"ש. וכמש"ב למעלה דגם גבי שני צבורים איתרע חזקת תחום ביתו. מ"מ מוקמינן לי' אחזקה ראשונה גבי דרבנן. אבל גבי עירובי חצרות דכתב שאם עירב בתרומה ס' טהורה ס' טמאה ע"כ מיירי שבעת חלות העירוב נמי לא הי' יכול לברר. ולכך לא הוה עירובו עירוב דלא הוי סעודה ראויה דגם בעירובי חצרות נמי בעינן סעודה ראויה. ואין צריך לדחוק בזה כמו שדחק הרבה בזה בעל שעה"מ

והנה לכאורה יש להביא ראי' לסברת הפמ"ג דמקוה שנמדד ונמצא חסר קילא משתי מקואות ואחת מהן פסולה וטבל באחת מהן ולא ידע. דהא חזינן גבי עירוב לר' יוסי דספק אם נטמאה מבעו"י או משחשכה מקילינן משום דאמרינן העמד תרומה על חזקתה כדאמרינן (בעירובין לו.) ואם עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה כגון שהי' שני צבורין לפניו וכמשפ"ל כיון דליכא חזקה מחמירינן אף בדרבנן לר' יוסי. א"כ חזינן אע"ג דהיכא דאיכא תרתי לריעותא דהא הרי נטמאה לפניך א"כ איכא חזקה דהשתא וגם איכא חזקת תחום ביתו כמו שפירש"י שם בדברי רבא. מ"מ בדרבנן ס"ל לר"י דמוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא ומהני לאפוקי מחזקת תחום ביתו. ואם עירב משני צבורין כיון דליכא חזקה כלל מוקמינן לי' אחזקת תחום ביתו הרי לכאורה כסברת הפמ"ג. דמקוה שנמדד ונמצא חסר כיון דאיכא חזקה דמעיקרא קילא משתי מקואות ודלא כהמ"ל. אבל לפי"ז תקשי התוספתא הנ"ל דלמה גבי שתי מקואות טהרותיו תלויות וגבי מקוה שנמדד ונמצא חסר טהרותיו טמאות ודאי ונשרפות. אבל לאחר העיון זה לא קשה כלל על דברי המ"ל דצ"ל לסברת רש"י דס"ל דחזקת תחום ביתו מיקרי חזקה דלכך לא מצטרפינן חזקה דהשתא לחזקת תחום ביתו. משום דדוקא גבי מקוה כיון דאיכא למימר חסר ואתאי חסר ואתאי אז חזקה דהשתא עדיפא טובא ומצטרפת עם חזקת הטמא ולמשוי לי' כודאי אף לשרוף את התרומה. אבל במקום דליכא למימר חסר ואתאי כמו גבי עירוב אע"ג דאיכא חזקה דהשתא דהרי נטמא לפניך מ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא ומהני אף לאפוקי מחזקת תחום ביתו ולכך זה עדיפא מאם עירב משני צבורין דשם כיון דליכא חזקה כלל מחמירינן אף בדרבנן לר"י

אך עדיין קשה דהא רבא קאמר שם התם היינו טעמא דר"י העמד טמא על חזקתי ואימא לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתה ואימא לא חסר במקוה שלא נמדד. ופירש"י שלא נמדדה מתחלתה ולא עמדה בחזקת כשרות עכ"ל. א"כ אם נמדדה ועמדה בחזקת כשרות מתחלה מהני חזקה דמעיקרא לאפוקי מחזקת טומאה אע"ג דאיכא למימר חסר ואתאי מ"מ עדיפא משתי מקואות דס"ל לר"י להדיא דמוקמינן הטמא על חזקתו אף בדרבנן. וגם דברי התוס' דכ' שם וז"ל הוה מצי לשנויי הרי חסר לפניך אלא דלא מיירי הכא במקוה שנמדדה ונמצאה חסרה עכ"ל. צ"ע דהאיך משני הגמרא במקוה שלא נמדדה משמע מזה דאם נמדדה מקילינן בדרבנן אע"ג דהיא חסרה לפניך. ולפי האמת ז"א דאף אם נמדדה כיון דהרי היא חסרה לפניך א"כ מצטרפינן חזקה דהשתא לחזקת הטמא. אע"כ צ"ל דס"ל להגמרא דחזקה דמעיקרא עדיפא ומהני לאפוקי מחזקת טומאה אע"ג דהרי חסרה לפניך. ולכך משני הגמרא במקוה שלא נמדדה והאיך כ' התוס' דהוה מצי לשנויי דהרי חסר לפניך

ומצאתי בדברי הגאון בעל מ"א בהגהותיו על הרמב"ם בה' אישות שם סי' ג' שהקשה ג"כ קושיתנו הראשונה אמאי מקילינן בעירוב הא הוה תרתי במקום חדא. ומתרץ משום דמקוה שאני שהרי חסר ואתאי כמו שתירצנו. וכתב שם עוד וז"ל אבל לפע"ד נ"ל דר"מ ור"י אית להו דאפי' היכא דאיכא תר"ל ספיקא הוה ומ"ה אמר ר"מ במקוה שלא נמדדה ונמצאת חסרה ספיקו טהור היכא דנטמא בטומאה קלה ואפי' ר"י לא פליג עלי' אלא בשלא נמדדה המקוה וכדמשני רבא הא אם היתה נמדדה אזלינן בתר חזקה דמקוה כיון דספיקא היא בדרבנן אזלינן לקולא ולא אמרינן כיון דאיכא תר"ל דהעמד טמא על חזקתו ועוד דהרי חסר לפניך והוה ודאי אלא ס"ל כר"ש דפליג על חכמים ואומר ברה"ר טהורות. ומ"ה גבי עירוב אע"ג דאיכא תר"ל מכשיר דהוה ספק בדרבנן. ולפי"ז ליתנהו לדברי התוס' שכתבו הוה מצי לשנויי הרי חסר לפניך. וז"א דגבי עירוב נמי הרי טמאה לפניך. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מקואות כר"י במקוה שנמדדה ונמצאה חסרה בטומאה דדבריהם להקל ובפ"ה מה"ת ג"כ פסק דספיקא הוה והרב כ"מ לא זכר שם דר"י ור"מ כולהו סברי כר"ש וא"ש השתא כו' עכ"ל. ונפלאתי על כל דברי קדשו בזה. מ"ש דר"מ ור"י ס"ל דאפי' במקום דאיכא תר"ל מ"מ לא הוה אלא ספק ומש"ה מטהר ר"מ בטומאה קלה במקוה שלא נמדדה ונמצאה חסרה. תמיהני איך נוכל לומר דבמקוה שלא נמדדה ונמצאה חסרה לא הוה אלא ספק לבד הא אין להמקוה חזקה דמעיקרא, ואדרבה הא אית לה חזקה דהשתא לריעותא דהרי היא חסרה לפניך. וגם להטמא אית לי' חזקת טומאה. ולפע"ד נראה ברור דכו"ע מודים דבכה"ג הוה ודאי טמא. דע"כ לא פליג ר"ש וסובר דהוה ספיקא אלא דוקא שיש להמקוה חזקה דמעיקרא דאוקי חזקה דמקוה להדי חזקה דטמא. אבל היכא דאין להמקוה חזקה כלל לא מצינו לשום מ"ד דיסבור דהוה ספק. גם מ"ש דר"מ סבר לה כר"ש הוא תמוה ג"כ למאד. דהא ברישא דמתניתין דאתי' כר"מ קתני גבי טומאה חמורה [שם במשנה] מקוה שנמדדה ונמצאה חסרה כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"ר ובין ברה"י טמאות ור"ש הא פליג ע"ז בתוספתא וקסבר דברה"ר טהורות וברה"י תולין. גם מ"ש שהרמב"ם פוסק כר"י במקוה שנמדדה ונמצאה חסרה בטומאה דדבריהם להקל. ונראה שהכריחו לומר כן מדלא כתב הרמב"ם דגם בשלא נמדדה ספיקה טהור. וע"כ כתב הוא ז"ל דפסק כר"י וכדאוקמינן אליבי' דלא טימא אלא במקוה שלא נמדדה. גם זה לא נהירא לי כלל דהא בכל ספיקות דטומאה דדבריהם פסק להקל ר"מ. וכמבואר להדיא שם בדבריו. ולמה בדין זה שנמצא חסר פסק כר"י דדוקא בנמדד. ולא כר"מ דמיקל אף בשלא נמדד. גם מ"ש דהרב בכ"מ לא זכר דר"מ ור"י כולהו ס"ל כר"ש הרבה נפלאתי ע"ז דהא הרמב"ם וכל הראשונים פסקו להדיא כחכמים דר"ש ובין ברה"י בין ברה"ר טמאות

אח"כ מצאתי בשעה"מ ה' תרומות פ"ה הכ"ד דהשיג ג"כ על הבעל מ"א וכתב וז"ל ואשתמיט מיני' מתניתין