מלבושי יום טוב חלק ב רסא

היכא דהחזקה סותר להרוב בשני גופים כגון שליא בבית שהרוב הוא בשליא והחזקה היא בבית ותחילת הספק בא על השליא וממנו בא הספק על הבית ע"כ יש לנו לדון ולמיזל בתר רוב השליות כיון שאין המיעוט יכול לסייע ממש לחזקת הבית. וכן בשרצים וצפרדעים מטפלין כו' דג"כ הרוב והחזקה המה בשני גופים ועיקר הספק נפל בחתיכות לא אזלינן בתר חזקת העיסה. ולפי"ז א"ש בפשיטות גם הא דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה גבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. כיון דהרוב והחזקה המה בשני גופים דתחילת הספק נפל אצלנו על השוחט אם הוא מומחה או לא וכיון דאזלינן בתר רובא ואמרינן דהוא ודאי מן המומחין ממילא לית לן לאשגוחי על חזקת הבהמה דכיון דרוב שוחטים המה מומחין אמרינן דודאי נשחטה מן המומחה. וחזקת איסור של הבהמה לא מהני לן לומר שאירע לה מן המיעוט שאינם מומחין כמו שליא בבית שאין חזקת הבית מלמדת על השליא שהיא מן המיעוט שאין לה ולד. משא"כ בספק מעשיהן של חש"ו שהספק הוא אם אירע להם שחיטה מתוקנת או לא אף שברוב פעמים יזדמן לידיהם שחיטה מתוקנת שפיר מצטרף חזקת איסור למיעוט מעשיהן שאינם מתוקנים דומיא דרוב תינוקות מטפחין דשם נמי כל התינוקות ברוב פעמים מטפחין ולפעמים אינם מטפחין. וכן הוא משמעות לשון הירושלמי הובא בתוס' חולין (פו.) ד"ה רוב וז"ל שדרכו של תינוקות לטפח כו' וע"כ מצרפינן המיעוט לחזקה

אבל להרשב"א ז"ל עדיין קשה דהאיך כתב בהשגתו על הרא"ה ז"ל דמאי אהני לי לאו דוקא רוב אלא כל ס"ס מיעוטא דאיסורא איתא דאין הברית כרותה למומחין שלא יעפו מלשהות ולפי"ז גם כששחטה מומחה הוה ספק במעשה השחיטה ומ"מ אזלינן בתר רובא ולא חיישינן לחזקת שאינה זבוחה מטעם כיון שהיא שחוטה לפנינו איתרע לה חזקתה. א"כ ברוב מעשיהם מתוקנים דחש"ו אמאי מצרפינן מיעוטא לחזקה הא איתרע לה חזקתה. וראיתי להגאון בעל שעה"מ פ"ג מה' יבום הט"ז שהעיר בזה על הרשב"א והניח הדבר בצ"ע. והנראה בישוב דבריו דהוא ס"ל דהא דפריך בשחיטת חש"ו מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דמשמעותי' הוא דאלולי דרוב מעשיהן מקולקלין לא היה מחייב ר"מ משום נבלה אף אם לא ראה כלל בסימנין אם נשחטו רובן. ולהכי פריך מאי איריא רוב כו'. דבלא ראה בסימנין שנשחטו רובן ודאי דלא אתרע חזקתה. וא"כ אפי' במיעוט נמי לסמוכי מיעוט לחזקה. כיון דזה הוה ספק אם נשחט כלל. הוה כספק מגע והוה דומיא דרוב תינוקות מטפחין. משא"כ במצא גדי שחוט כיון דחזינן שנעשה בה מעשה השחיטה ברוב סימנין וכל הספק היא אצלנו אם נשחטה בהכשר דאולי שהה או דרס בזה ס"ל דאיתרע חזקתה בהא דשחוטה לפנינו. ובזה נ"ל לישב דברי הרמב"ם דשני לי' בין ספק בשחיטת רוב דהוה נבלה וכמ"ש בפ"א הי"ב מה"ש דאם לא בדק בסימנין ה"ז נבלה. ובן ספק בשחיטה עצמה כגון ספק שהה או דרס דכתב שם פ"ג הי"ח כל ספק בשחיטה הוה ספק נבלה. והוא מטעם דכתיבנא דכיון דהיא שחוטה לפנינו איתרע חזקתה שאינה זבוחה. ולכך לא הוה אלא ספק נבלה. אבל היכא דהספק הוא אולי לא נשחט הרוב הוה כספק אולי לא נעשה בה מעשה השחיטה כלל ומעמידין אותה על חזקתה שאינה זבוחה והוי ודאי נבלה. אמנם ראיתי להגאון בעל פמ"ג בספרו ראש יוסף דמתרץ את דברי הרמב"ם בדרך אחרת. דכתב ומשו"ה באירע לו ספק בשחיטה ספק שהה או דרס הוה ספיקא דרוב שוחטין כהוגן ומיעוטא הוא דהוה וסמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה והו"ל פלגא ופלגא לרבנן דר"מ ע"כ. ובאמת סברא זו מבואר בדברי הרשב"א בחידושיו לחולין (י.) דכתב שם וז"ל לא ספק שהה ספק דרס דוקא וקמ"ל דאע"ג דרוב מצוין אצל שחיטה אין שוהין ודורסין דרך מקרה אפ"ה לא תליא לקולא בתר רובא אלא לחומרא משום דאמרינן העמד בהמה על חזקתה יעו"ש

אך דברי הרשב"א ז"ל תמוהים מאד דהא הוא סותר דברי עצמו מה שכתב במ"ה דכל היכא דהיא שחוטה לפנינו איתרע חזקתה אע"ג דהוה ספק שהה ספק דרס. דכתב דאין ברית כרותה למומחין שלא יעפו מלשהות. ומ"מ לא חיישינן לזה כיון דהיא שחוטה לפנינו. ועוד תמוה לי על הרשב"א ז"ל במ"ה שם דמתרץ בתירוצו השני דהתם בפ' האשה שהלך בעלה הוה המיעוט מן הרוב כלומר דמאותו חלק המרובה שמתעברות יש שמקצתן שמפילות ולכך חשיב לעמוד כנגד הרוב בצירוף חזקה. אבל גבי שחיטה וגבי עיסה שבבית המיעוט אינו מגרע כחו של רוב ומיעוט כזה אינו חשוב להצטרף. ולפי דבריו דכתב דאין ברית כרותה למומחין שלא יעפו אינו עולה יפה תירוץ זה. דהא גבי שחיטה איכא מיעוט שאינו מומחין. ובאותו רוב שהם מומחין נמי אין ברית כרותה. ואיכא מיעוטא שאירע להם מקרים לפסול. וא"כ הוה מיעוט זה מן הרוב ואמאי לא חשיב לאצטרופי לחזקה אך זה אפשר לישב כיון דגם באותו מיעוט שאינו מומחין איכא ג"כ דאין מקלקלין בשחיטה. וא"כ לא חשיבא האי מיעוטא אלא בהצטרפות למיעוט דמומחין שלפעמים אירע להם מקרים לפסול. הילכך לא חשיב מיעוט זה כמיעוט המסלק מן הרוב ולא מצטרפינן אותו לחזקה אבל מ"מ עדיין קושיא הראשונה קשה טובא. ע"כ נ"ל לאמר דגם הרשב"א ז"ל ע"כ סובר דהיכא דהספק הוא עיקר על השחיטה אם נשחטה כהוגן כגון ספק שהה ספק דרס. אע"ג דהרוב מסייע לצד ההכשר. מ"מ כיון דהחזקה מסייע להמיעוט אסרינן לה. ולא אמרינן כיון דהיא שחוטה לפנינו הרי איתרע חזקתה. וכדמשמע פשטיות דסוגיא דפרק כסוי הדם. וא"צ לדחוקי כמו שפי' למעלה. אך זה ע"כ צ"ל דהא דכתב הרשב"א דאין ברית כרותה למומחין שלא יעפו מלשהות אין כונתו דבכל מומחין איכא לספוקי בהכי אלא כונתו דאיכא מיעוט מומחין שיש לחוש להם למקרים לפסול. אבל רוב מומחין אין להם מקרים לפסול כלל. וא"כ הוה הספק בגברי. אי שחט לה הך מומחה שאפשר שיארע לו לפעמים מקרים לפסול. או לא. הלכך אמרינן דאזלינן בתר רובא ובודאי שחט לה הך מומחה שא"א לחוש לו למקרים לפסול. וחזקת האיסור של הבהמה לא מהני לן לומר ששחט לה המומחה שיש לחוש לו למקרים לפסול. נמצא לפ"ז סובר הרשב"א כמ"ש לעיל לשיטת הרמב"ן ז"ל דכתב גבי שליא בבית דדוקא היכא דהחזקה והמיעוט דמסייע להדדי הם בגוף אחד אז אמרינן דמצטרפינן מיעוט לחזקה. אבל לא היכא דהחזקה והמיעוט הם בשני גופים. והמעיין שם היטב ברשב"א במ"ה יראה להדיא דמה שפירשתי בדבריו הם מוכרחין

ולפי מה שבארנו דברי הרמב"ן והרשב"א אין מקום לדברי הגאון מהריט"א בהלכות בכורות פ"ג אות מ' שכתב שם וז"ל אמנם הרי"ף והרמב"ם פסקו למתני' כו' וכן כתב רבינו האי ז"ל שע"כ לא אמרינן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו כו' וע"ז הקשו מההיא דרוב תינוקות מטפחין כו' והרשב"א והריטב"א תירצו קושיא זו דשאני האי מיעוטא דהכא משום דהאי מיעוטא מרע להרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו דמאותו חלק המרובה שמתעברות ויולדות יש מקצתן שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה אבל התם שהמיעוט הוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל יעו"ש באורך. אבל משם רבינו הרמב"ן הביאו שתי' תירוץ אחר שלפי תירוצו נראה דס"ל דאין לחלק כמו שחלקו הרשב"א והריטב"א. וכתב הריטב"א דלפי דבריו אומר מורי נר"ו דמאי דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן לאו דוקא רוב אלא כל המצוין דאי לא סמוך מעוטא לחזקת בהמה בחזקת איסור עומדת והו"ל פלגא ופלגא כו' ואיכא למידק על רבינו הרמב"ן מההיא דאמרינן בפ"ק דחולין (יא.) דילפינן דאזלינן בתר רובא דליתיה קמן מפרה אדומה דליחוש דילמא טריפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכיון דילפינן מהתם הרי משם יש ללמוד דאע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב רובא עדיף דהא התם כנגד הרוב דרוב בהמות כשרות גם יש חזקה כנגדו דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה מנא הא מלתא כו' עכ"ד הגאון הנ"ל. ונפלאתי עליו מאד דהא הרמב"ן