מלבושי יום טוב חלק ב רנב

משום דאתא למעט חלב חיה דמטמא חלבה כבשרה. אבל לר' יהודא ממעט בהמה טמאה מנבלה אע"ג דאינו מיותר א"כ טרפה למאי אתא ע"כ דאתא לגלות דאתיא איסור טרפה ואיסור נבלה וחל על איסור חלב א"כ יש לתרץ קושית הא"ח כפי מה שתירצנו דר' יוסי הגלילי ס"ל כדברי ר' מאיר דנבלה וטרפה אתיא לגופייהו ולא אתיא לגלות דאתא איסור נבלה וחל על איסור חלב

אך לכאורה יש לסתור תירוץ זה מפסחים (כג.) דקאמר שם ור' יוסי הגלילי לטומאה ולטהרה לא איצטריך קרא כי איצטריך קרא לאיסור ולהיתר א"כ נראה דס"ל לר' יוסי הגלילי דחלב אינו בכלל בשר מסברא דנפשי'. ולפי"ז ה"ה אפי' חלב של חיה נמי אינו מטמא כבשרה וא"כ האיך אפשר לומר דר' יוסי הגלילי ס"ל כהך ברייתא דזבחים דאתיא כר' מאיר והאי אבל לא תאכלהו אתא למעט חלב חיה דמטמא חלבה כבשרה. אבל באמת ז"א דודאי גם ר' יוסי הגלילי מודה דאי לאו דגלי קרא דחלב אינו בכלל בשר הו"א דחלב נבלה מטמא כבשרה. והא דקאמר לטומאה ולטהרה לא איצטריך קרא היינו הקרא דלכל דדריש ר' עקיבא דאתא לרבות דגם למלאכת גבוה הוא טהור זהו ס"ל לריה"ג דלא צריך קרא. אבל ודאי להוציא חלב מכלל בשר גם ר' יוסי הגלילי מודה דאי לאו קרא דיעשה לכל מלאכה לא הוה ידעינן זאת א"כ איכא למימר דגם לר' יוסי הגלילי אתא הקרא דאכל לא תאכלהו ללמד דחלב חיה מטמא כבשרה

שוב ראיתי דרש"י ז"ל בפסחים שם אינו סובר כן דז"ל (שם:) חלבה וגידה לא הותרה דחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הוה במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל הנאות לא תאכל חלב עכ"ל. ולפי"ד רש"י ז"ל נראה דלריה"ג גם חלב חיה אינו מטמא כבשרה. אבל התוס' שם ד"ה ומה כו' מפרשי דברי הגמרא כמו שפירשנו. והא דקאמר היא הותרה חלבה וגידה לא הותרו. לא משום דחלב אינו בכלל בשר. אלא משום דאיכא למימר דלא התיר הקרא בהנאה רק איסור נבלה בלבד. אבל איסור חלב הו"א דאסור בהנאה. ולכך אתא הקרא לגלות דגם איסור חלב הותר בהנאה. אבל בכל מקום בודאי חלב הוא בכלל בשר. א"כ גבי נוגע בנבלה הו"א דחלב מטמא כבשר אי לאו דגלי קרא דיעשה לכל מלאכה. א"כ בחלב חיה דלא קאי הקרא ע"ז דהא כתיב ואכל לא תאכלהו מטמא כבשר. ועיקר הפלוגתא דר"ע וריה"ג הוא בקרא דלכל. וכן פי' המהרש"ל, אמנם דברי המהרש"א שם תמוהים. וכבר השיג עליו הפנ"י. מ"מ נפלאתי גם על הפנ"י שם דהאיך לא הרגיש מדברי רש"י ז"ל דהוא אינו מפרש כדברי התוס'. ואיך פי' שם בדברי רש"י ז"ל למעלה דריה"ג ור"ע פליגי רק בדרשא דלכל. הא ברש"י מבואר להדיא דבכל הקרא דיעשה לכל מלאכה פליגי דריה"ג סבר דלטהרה אין צריך קרא דחלב אינו בכלל בשר. א"כ לדברי רש"י א"א לתרץ קושית הא"ח כפי מה שתירצנו כיון דלפי"ד גם חלב חיה אינו מטמא כבשר לדברי ריה"ג ע"כ האי אכל לא תאכלהו אתא ללמד דאתא איסור נבלה וחל על איסור חלב. אבל באמת לדברי רש"י ז"ל לא קשה כלל קושית הא"ח דכיון דלפי"ד חלב אינו כלל בשר א"כ גם בעשה דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אין החלב בכלל לכך צריך קרא להתירו בהנאה וכיון שאסרה התורה גם חלב נבלה מחמת לאו דנבלה א"כ ודאי אף לריה"ג דס"ל דבכל לאו דנבלה אין לוקין עליו משום דהוה ניתק לעשה מ"מ על חלב נבלה ודאי דלקי עליו גם מחמת נבלה כיון דזה הלאו לא הוה ניתק לעשה דהא העשה דלגר אשר בשעריך לא קאי ע"ז. וכן גבי טרפה נמי יש לומר כה"ג

אח"כ ראיתי דא"א לומר כדברינו למעלה דלפי"ד ר"מ והברייתא דאתיא כוותי' טרפה דכתיב גבי חלב אתא למעט בהמה טמאה דמטמא חלבה כבשרה ולפי"ז לא אתא קרא לגלות דאתא איסור נבילה וטרפה וחל על איסור חלב. א"כ האיך קאמר הגמרא בכמה מקומות דהקראי דנבלה וטרפה דגבי חלב אתיא לגלות דאתא איסור נבילה וטרפה וחל על חלב והגמרא (בחולין לז. קג.) קאמר אמר מר והתורה אמרה יבוא איסור נבילה וטרפה וחל על איסור חלב. כיון דאנן קיי"ל כר' יוסי דשחיטת עוף מטהרה טרפה מטומאתה. א"כ ע"כ צריך לדרוש הקרא נבילה וטרפה דכתיב גבי עוף כר' מאיר ולא כר' יהודא. א"כ הך קרא דנבילה וטרפה דכתיב גבי חלב נמי לגופייהו אתיא ולא למידרש דאתא איסור נבלה וטרפה וחל על איסור חלב. והאיך אפשר לומר דכל הסוגיות אתיא דלא כהלכתא. אלא ע"כ צ"ל דאף דלכאורה נראה מהברייתא דזבחים דהך טרפה דכתיב גבי חלב אתא למעט דחלב בהמה טמאה מטמאה כבשרה. זהו מקמי דמסיק מהקרא דאכל לא תאכלהו אבל לבתר דמסיק דממעט מאכל לא תאכלהו דבחיה מטמא חלבה כבשרה ה"ה דבבהמה טמאה נמי נפיק מהך קרא דדוקא היכא דהחלב חלוק מבשרה הן לאיסור והן להיתר מטמא כבשרה א"כ הך טרפה מיותר נמי אף לר"מ. וע"כ צריך למידרש דאתא לגלות דאיסור נבלה וטרפה חל על חלב אף לדברי ר"מ והברייתא דזבחים. וכיון דלא מצינו מי שיחלוק ע"ז א"כ א"א לומר דריה"ג פליג בזה ולא ס"ל כהך דרשא דרבא

אך לפי"ד הספרי והירושלמי דס"ל דטרפה דרשינן מרבויא דכל נבילה לכאורה מוכרח לומר דלא ס"ל כהך דרשא. דלפי"ד דטריפה אינה אסורה רק משום נבלה תקשה קושית הגמרא (דחולין לז:) לכתוב רחמנא טרפה לבד ואנן ידעינן נבלה מכ"ש. וכן כתבנו למעלה בסי' ג'. אבל באמת לאחר העיון נראה דהספרי והירושלמי נמי יכולין לסבור כהך דרשא. אך זה לא קשה להו לכתוב רחמנא וחלב נבילה יעשה לכל מלאכה וחלב טריפה לא תאכלהו משום דאי הוה כתיב הכי לא הוה ידעינן למעט דחלב טמאה וחלב חיה מטמא כבשרה והו"א דחלב נבילה יעשה לכל מלאכה קאי נמי עלייהו. דהא טמאה וחיה לא ידעינן למעט רק מדכתיב טריפה ממעטינן טמאה שאין במינה טריפה. ומדכתיב אכל לא תאכלהו ממעטינן חיה דבחיה פשיטא דאסור משום נבילה חלבה דהא חלבה מותר כבשרה ע"כ הוכרח לכתוב ביחד קרא חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו כדי למעט דבהמה טמאה וחיה מטמא חלבה כבשרה ועלייהו לא קאמר יעשה לכל מלאכה. ובגמרא דידן צריך לדחוק דס"ל דאף אי הוה כתיב חלב נבילה בלבד יעשה לכל מלאכה נמי הוה ידעינן למעט טמאה וחיה כיון דכתיב בחד קרא וחלב טריפה לא תאכלהו כנ"ל

והמתבאר מכל דברינו אלה דקושית הא"ח היא קושיא גדולה וע"כ צריך לתרץ כמו שתירצנו למעלה דנ"מ אם יש לפנינו כזית נבילה וכזית חלב נבילה וצריך להאכילו כזית אחד דמאכילין אותו כזית מנבילה ולא חצי זית נבילה וחצי זית מחלב נבילה. א"כ מוכח מזה כדעת הנוב"י כמשב"ל. א"כ לפי"ז אם יש לפנינו נבילת בהמה טהורה ונבילת בהמה טמאה והחולה אינו צריך אלא כזית בלבד מאכילין אותו חצי זית מנבילת בהמה טהורה וחצי זית מנבילת בהמה טמאה משום דלא אתא איסור נבילה וחל על איסור בהמה טמאה כמו שפסק הרמב"ם דלאכילה אין מצטרפין. (עיין בה"ה ה' מ"א פ"ד הי"ז): סימן ז

שאלה לפי מש"כ כעת דדברי הנוב"י בדין החדש שלו דאם יש לפנינו טבל שנתמרח היום ונבילה שנתנבלה מאתמול מאכילין אותו טבל שנתמרח היום משום דלא אתא איסור טבל וחל על איסור יוה"כ נכונים הם. מ"מ עדיין צריך לבאר אם נכונים הם לדינא מטעם דהא איסור יו"כ הוא בככותבת ואיסור טבל הוא בכזית

תשובה לכאורה נראה דזה תלוי בפלוגתא דרבוותא אי אמרינן שבועה חל על דבר דאסור מה"ת ולא