מלבושי יום טוב חלק ב רנא

הרי"ו כתב המג"א וז"ל ועוד נ"ל דאף רי"ו לא מיירי אלא באוכל דבר לרפואה שאין עושה להנאתו ע"ש עכ"ל. ונראה דזה הוה פלוגתא דרבוותא אם אכילת חולה שיש בו סכנה דבר האסור הותרה או דחויה. א"כ הדין של הנוב"י הנ"ל תלוי בפלוגתא דרבוותא. כנ"ל בזה: סימן ו

עוד התבוננתי בזה וראיתי שיש להביא ראי' לדברי הנוב"י הנ"ל. דהנה הגאון בעל אור חדש הקשה קושיא עצומה על הא דאיתא בכמה סוגיות דהא דכתיב בחלב נבלה ואכל לא תאכלהו אשמעינן דאיסור נבלה חל על חלב. א"כ למאן דאמר ביומא (לו.) דאין לוקין על לאו דנבלה משום דהוה לאו הניתק לעשה מאי נ"מ אי לאו דנבלה חל על חלב או לא. וכן כתבו התוס' ריש פ' איזהו איזהו נשך דהיכא דליכא מלקות ליכא למימר דאתי ללאו יתירא. והגאון בעל ברית אברהם בסי' כ"ז תירץ ע"ז דיש למצוא נ"מ במי שאחזו בולמוס דמאכילין אותו הקל תחלה אם יש לפניו חלב דבהמה כשרה וחלב דנבלה כיון דחל איסור נבלה על איסור חלב מאכילין אותו חלב בהמה כשרה ולא חלב נבלה הא לאו הכי מאכילין אותו ממה שירצו. אבל לפע"ד דברי הגאון הנ"ל תמוהים מאד דהא אפי' אם לא גלי קרא דאיסור נבלה חל על חלב והוה אמרינן דאין איסור נבלה חל על חלב משום דאין איסור חע"א מ"מ כיון דהא חל לענין לקוברו בין ר"ג כמשב"ל בסי' ה'. א"כ בודאי הא מאכילין אותו חלב בהמה כשרה משום דבחלב נבלה יש עליו איסור נבלה לענין לקוברו בין ר"ג. אלא נ"ל לפע"ד דצריך לישב קושיא הר"ל בדרך אחר דנ"מ אם יש לפנינו כזית מנבלה וכזית מחלב נבלה וצריך להאכילו למי שאחזו בולמוס כזית אחד דאם נאמר דלא חל איסור נבלה על חלב א"כ צריך להאכילו חצי זית מהחלב וחצי זית מהנבלה [אע"ג דחצי זית חלב הוא מאיסור חמור מאיסור שיש בו כרת מ"מ חצי שיעור כיון דאין בו לא לאו ולא עשה אלא איסור תורה בלבד א"כ הוא קילא מאיסור לאו] אבל עתה דגלי קרא דחל איסור נבלה על איסור חלב בודאי דמאכילין אותו כל הכזית מהנבלה ולא מחלב של נבלה כלל. וכ"ז יש לומר אי אמרינן כדעת הנוב"י הנ"ל דהא דאיסור השני מתלי תלי וקאי הוא דוקא היכא דאיסור הראשון הותר לגמרי אבל היכא דנדחה איסור הראשון היינו מטעם סכ"נ לא אתא איסור השני וחל עליו. אבל אי אמרינן כפי מה שעלה על דעתנו וכן הוא דעת בעל אבני מלואים באמת דבכל אופן שנדחה איסור הראשון אתי איסור השני וחל עליו. וכ"ש לפי סברת המה"מ שהבאתי למעלה דס"ל דאיסורין לגבי סכ"נ הותרו לגמרי א"כ א"א לומר כמו שתירצנו משום דהא אפי' אי לא גלי קרא דחל איסור נבלה על איסור חלב הוה מאכילין אותו מנבלה ולא חצי זית חלב נבלה וחצי זית נבלה משום כיון דנדחה איסור חלב מחצי זית חלב נבלה מטעם סכ"נ [ולבעל מה"מ הותר] א"כ ממילא חל עליו איסור נבלה ויצטרף לחצי זית נבלה וכיון שגם אם נאכילהו חצי זית חלב נבלה וחצי זית נבלה יעבור על לאו דנבלה א"כ בודאי מאכילין אותו כל הכזית מנבלה כדי שלא יעבור גם על איסור חלב אף שאיסור חלב אינו אלא חצי זית בלבד מ"מ הא איסור תורה יש בו לבד הלאו דנבלה

והנה עלה בדעתי לישב קושית הא"ח באופן אחר. דאף דרבא אמר בזבחים (ע.) דהאי אכל לא תאכלהו אתא לגלות דאיסור נבלה ואיסור טרפה חיילי על איסור חלב. דאל"כ אמאי כתיב שם טרפה יעו"ש. אבל הברייתא דהובא (שם:) נראה דאינו סובר כן דהא דרשינן שם טרפה למעט בהמה טמאה שאין במינה טרפה חלבה מטמא כבשרה. והאי אכל לא תאכלהו אתא ללמד שחלב נבלת חיה מטמא כבשרה דדוקא של בהמה דאסור החלב באכילה אז החלב טהור מטומאת נבלה. אבל לא של חיה כיון דאין חלבה חלוק מבשרה. ואין להקשות דהאיך פליג רבא על הברייתא משום די"ל דרבא לא קאמר זאת אלא לדברי ר' יהודא שם דס"ל דממעט בהמה טמאה מנבלה כדאיתא שם בגמרא מי שאיסורו משום בל תאכל חלב נבלה יצא זה שאינו אסור משום בל תאכל חלב נבלה אלא משום טמא. א"כ טרפה למאי אתא. אלא ע"כ דבא לגלות דאתא איסור טרפה וחל על איסור חלב אבל הברייתא ס"ל כר"מ דקאמר שם דטרפה אתא למעט עוף טמא. אבל מנבלה לא אתיא למעט עוף טמא. יעו"ש בתוס' דכ' הא דלא נפקא ר"מ מהיכא דנפקא לר"י משום דס"ל דאיסור חע"א. א"כ לפי"ד ר"מ א"א למעט בהמה טמאה מנבלה וע"כ צריך קרא דטרפה למעט בהמה טמאה משום שאין במינה טרפה [ולפי"ז ע"כ פירושו שאין במינה טרפה היינו לחודא ואף שנשחט לקי אף משום נבלה. כמש"פ התוס' בחולין (לב.) ד"ה ורמינהי יעו"ש] והברייתא אתיא כר"מ. א"כ לפי"ד ר"מ אין כאן קרא דאתא לגלות דאתא איסור טרפה ונבלה וחיילי על איסור חלב. א"כ אפשר לומר דריה"ג דס"ל דלאו דנבלה וטרפה הוה לאו הניתק לעשה ס"ל כהך ברייתא. אבל ז"א דהא לפי"ד התוס' דלכך לא ממעט ר"מ טמאה מנבלה משום דס"ל אחע"א. א"כ ריה"ג דס"ל בחולין (קא.) דאין אחע"א אף בכולל כ"א בחמור על קל לפי"ד הא יכול למעט בהמה טמאה מנבלה כמו דס"ל לר' יהודא. א"כ טרפה למאי אתא. וע"כ דבא לגלות דאתא איסור טרפה וחל על איסור חלב. א"כ הדרא קושית הא"ח לדוכתה

אבל לאחר העיון נראה דיש לקיים תי' זה. דהנה באמת דברי התוס' שם הא דכתבו דלכך לא נפקא ר"מ מנבלה למעט עוף טמא משום דס"ל אחע"א תמוהים מאד. חדא דהא אמרינן להדיא בכריתות (יד.) נימא אית לי' לר"מ איסור חל על איסור. ומשני נהי דאיסור חל על איסור לית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי'. א"כ ס"ל דאיסור נבלה אינו חל על איסור טומאה יעו"ש בפירש"י ז"ל. וכן משמע מדברי הגמרא יבמות (לד.). ויותר תמוה דהא מפשטות הגמרא משמע דלכך לא נפקא לר"מ מנבלה למעט עוף טמא משום דדריש דנבלה אתיא לשיעור אכילה בכזית להכי לא נוכל למעט מזה עוף טמא כיון דצריכין הך קרא דנבלה לגופי'. ונראה דר' יהודא דפליג ונפקא לי' למעט עוף טמא מנבלה אע"ג דצריכא לגופי' דס"ל דמ"מ נוכל ללמוד גם הך דרשא. ולפע"ד מוכרח לומר כן דאי אמרינן דכיון דאינו מיותר א"א לדרוש מזה דרשא דר"י מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאינו משום בל תאכל נבלה א"כ תיקשי הגמרא דפסחים (לה:) דממעט שם בברייתא דאינו יוצא בטבל משום דכתיב בקרא לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאינו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל. וקאמר שם הא מני ר"ש דס"ל דאין איסור חל על איסור. הא הך קרא דלא תאכל עליו חמץ אינו מיותר דצריכא לגופי' לאסור אכילת חמץ. ואי משום הך הקישא דכתיב אח"כ שבעת ימים תאכל עליו מצות הא נמי צריך לר"ש לומר דבשעה שישנו משום תאכל מצות ישנו בבל תאכל חמץ ובשעה שאינו בתאכל מצות אינו משום בל תאכל חמץ כדדריש ר"ש שם (כח:) ועוד הא צריך לדרוש מהך הקישא דדברים הבאין לידי חימוץ יוצא בהן אכילת מצה. וגם הא דנשים חייבות באכילת מצה ד"ת. וא"כ האיך נפיק מיני' הך דרשא דאינו יוצא בטבל. אלא ע"כ צ"ל דהך ברייתא סובר דיכולין למדרש הך דרשא אפי' היכא דהקרא אינו מיותר. א"כ הדבר ברור דר' יהודא נמי סובר הכי. אך ר' מאיר ס"ל כיון דהנבלה אינו מיותר לא מצינו למדרש מזה למעט עוף טמא. וס"ל דהטרפה דמיותר בא למעט עוף טמא. ונראה דה"ה גבי חלב נבלה וחלב טרפה נמי פליגי ר' מאיר ור"י בזו הסברא. דר' מאיר ס"ל כיון דהקרא דנבלה אינו מיותר א"כ א"א למדרש מזה למעט בהמה טמאה לכך צריך קרא דטרפה למעט בהמה טמאה כמו דדריש בברייתא. ואכל לא תאכלהו ג"כ אינו מיותר