מלבושי יום טוב חלק ב רנ

שתי שערות ועליו הא באו האיסורין בבת אחת ומחייב על שתיהן ומגו דחל עליו חל נמי אכו"ע. אלא ע"כ דדעת הרמב"ם הו כיון דהאיש שהגדיל איננו לפנינו לא אמרינן מגו דאתוסיף איסורא לגבי האי גדול חל נמי לכו"ע. ועיין בחידושי רעק"א (ליבמות לג.) יעוי"ש. ולפי"ז י"ל נמי דברי הנוב"י מקושיתי השניה שהקשיתי עליו. אמנם קושיתי הראשונה דאמאי לא חל גבי איסור טבל כיון דאנן מדחינן לי' איסור יוה"כ מפני סכ"נ. לפע"ד היא קושיא גדולה על הנוב"י

ולפ"ד נראה להביא ראי' דלא כהנוב"י מהא דאמרינן בנזיר (מח:) דלר"ע אתי הקרא ולאחיו דאפי' כ"ג והוא נזיר מטמא למת מצוה ור"י סובר מה לי חד לאו ומה לי תרי לאוי. וא"כ קשה לר"ע דסובר חולין (קא:) [יעו"ש בתוס' ד"ה אמר ר"ע כו'] דאין אחע"א אפי' בבת אחת. איך חל כאן איסור נזיר על כה"ג ואפי' אם נאמר דגלי לן קרא על נזירות דחל על שבועה אף לר"ש דסובר דבשאר איסורין אין אחע"א א"כ איכא למימר דחל אפילו על איסור הבא מאליו. וכן דעת הגאון בעל ש"א סי"ס. אך מסיק שם דכמה ראשונים לא ס"ל הכי ומחלקין בין איסור הבא מאליו ובין איסור הבא ע"י עצמו ובאמת נזירות דמי לשבועה דמקרי מהתרי. גופא אחפיצא וא"כ אמאי חל לר"ע איסור נזירות אאיסור כה"ג. אע"כ צ"ל כמש"כ דהיכא דצריכין לדחות האיסורים ע"כ צריכין גם האיסור השני אע"ג שעדיין לא חל משום דהאיסור השני מתלי תלי וקאי כיון שנדחה האיסור הראשון כגון כה"ג לגבי טומאת מת מצוה מיד חל עליו איסור השני היינו איסור נזירות וע"כ צריך לדחות גם איסור נזירות

ולכאורה תמיהתי גם על דברי הש"ך בסי' רצ"ח סק"ה דכתב שם ע"ד השו"ע דאם נשבע שלא יאכל נבלות וטריפות אינו חייב משום שבועה. דנ"מ גם האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבלה שא"צ להתיר לו שבועתו. ולפ"ד קשה דהא מה דאין איסור שבועה חל על איסור נבלה הוא משום דאין אחע"א א"כ איסור השבועה מתני תלי וקאי וכיון דפקע איסור נבלה לגבי' מטעם סכ"נ א"כ חל עליו איסור שבועה ואמאי א"צ להתיר לו. אבל אח"כ מצאתי בס' אבני מלואים בתשו' סי' י"ב דכתב וז"ל עוד נ"מ כו' דלטעמא דמושבע ועומד אע"ג דאח"כ פקע איסור הראשון כגון האי שנשבע שלא לאכול נבלות ואח"כ חלה חולי שיש בו סכנה ופקע מיני' איסור נבלה שהרי הותרה לו משום סכנה אפי"ה שבועה לא חיילה כיון דלשעתו לא הי' מקום לחול שהרי היה מושבע ועימד לא מצי לאסור על נפשו בשבועה תו לא הדרא וחיילא. אבל לטעמא דאין אחע"א איסור השני מתלי תלי וקאי וכי פקע איסור הראשון קאי באיסור שני לקרבן ולמלקות כדאיתא ביבמות שם, ומשום דאיסור הבא מאליו כדקאי קאי אלא שאין עונשין על האיסור השני לקרבן ולמלקות וכי פקע איסור הראשון הדר וחייל אף לעונשין עכ"ל. א"כ דברי הש"ך נכונים. אבל דברי הנוב"י תמוהים

אח"כ התבוננתי דנראה דדעת הנוב"י הוא דהא דאמרינן דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי היינו דוקא התם כיון דאשת אח לגבי יבום הותרה לגמרי וליכא איסור כלל ע"כ אמרינן דאתא איסור אחות אשה וחייל אי אמרינן דאשת אח פקע. וכן טומאת כה"ג לגבי מת מצוה הותרה לגמרי ולא דחייה כמש"כ הראשונים לכך אמרינן דאתא איסור נזירות וחייל עליו אבל הכא הא איסור יוה"כ לא הותר גבי סכ"נ אלא דחוי הוא לגבי סכ"נ לכך לא מצי לחול איסור טבל על איסור יוה"כ. כיון דאיסור יוה"כ עדיין איתא ולא הותר לגמרי. דאיסורין שהותרו לגבי חולה מטעם סכ"נ נראה דס"ל דזהו רק מטעם דחויה ולא מטעם הותרה לכך איסור אחר לא חל עליו ולא אמרינן מתלי תלי וקאי. ולפד"נ דאף אם יש לפניו היתר וטבל שנתמרח היום או נבלה שנתנבלה היום והניח החולה ההיתר ואכל האיסור אינו חייב על הטבל או על הנבלה משום דלא חיילי על איסור יוה"כ משום דאיסור אכילת יוה"כ לא הותר לגמרי רק דחוי

וכעת הגיע לידי ס' יקר המציאות מרכבת המשנה ח"ב ומצאתי כתוב בה' מ"א פי"ד הי"ב וז"ל והנה השבתי להרב מפראג בנדון זה ראיתי בספרו נודע ביהודה סל"ו דלשון המשנה אפילו דברים טמאים דלא כר"ש דאליבי' דר"ש אין איסור יוה"כ חל על איסור נבלה וא"כ נהפוך הוא דדברים טמאים בלאו ודברים טהורים בכרת כו' ואני אומר דשפיר אתיא מתני' אף כר"ש דהא אנן קי"ל דדחויה שבת אצל פיקוח נפש ולאו דוקא דחויה אלא הותרה כמש"כ פ"ב מה' שבת דאין עושין דברים אלו אלא ע"י גדולי ישראל ת"ח וא"כ ה"ה אכילה ביה"כ לזה שאחזו בולמוס הותרה ומצוה נמי איכא שאם יתענה עובר על דמכם לנפשותיכם וא"כ פקע איסור יה"כ לגבי' דחייב לאכול וחזר הדין לאסור לאכול נבלה כשיש היתר. ובהכי אזדא נמי מ"ש שם דהיכא דיש לפניו טבל שנתמרח ביה"כ ונבלה שנתנבלה מאתמול מאכילין אותו טבל דלא חייל על יה"כ כו' דזה אינו דביבמות (דל"ב) אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל וא"כ ה"נ כיון דזה שאחזו בולמוס פקע מיני' איסור יוה"כ אתי איסור טבל וחייל וא"כ ודאי מאכילין אותו נבלה דאין כאן איסור יה"כ וה"ה בטבל מאתמול ותרומה של היום דינו כבשאר ימות השנה ואוכל טבל דיה"כ פקע עכ"ל. והנה מה דפסיקא לי' להגאון הנ"ל דאכילה של יוה"כ לחולה שיש בו סכנה היא הותרה ולא דחויה לפע"ד בדברי הרשב"א תשצ"ד מבואר דאינו כן. דהנה הרשב"א שם השיב על חולה שצריך לאכול ביוה"כ שצריך לברך בהמו"צ ובהמ"ז וכתב שם וז"ל ושלא אמרו באוכל טבל אלא שאין מזמנין עליו כלומר דאינו ראוי להתחבר ולהצטרף אבל הוא לעצמו מברך תחלה וסוף דמי שאכל שום לא יאכל שום אחר ובודאי הרמב"ם ז"ל כתב באוכל טבל שאינו מברך אבל מניין לו אבל הראב"ד ז"ל תפס עליו בזה וזו אחת מהשגותיו עכ"ל. ואם נאמר דאכילת חולה ביוה"כ הותרה א"כ אפילו אם נאמר כדעת הרמב"ם דס"ל דעל אכילת איסור אין מברך עליו מ"מ על אכילת חולה ביוה"כ צריך לברך כיון דזה הותרה ולא דחויה. א"כ זה לא הוה אכילת איסור כלל. אלא ע"כ ס"ל להרשב"א דאכילת חולה ביוה"כ דחויה היא ולא הותרה. ועיין ב"י סי' קצ"ו דכתב שם וז"ל האוכל דבר איסור במקום סכנה כ' רבינו ירוחם בשם הרמ"ה שאינו מברך עליו עכ"ל. ונראה דס"ל להרמ"ה כדברי הרמב"ם דאין מברכין על אכילת איסור ולכך סבירא ליה דאף במקום סכנה אין מברכין עליו. וע"כ דסובר דאכילת איסור במקום סכנה היא דחויה ולא הותרה דאי הותרה אמאי סבירא ליה להרמ"ה דאין מברכין עליו. ואף להב"י דסובר דהרמב"ם מודה דבמקום סכנה מברכין אף על אכילת איסור. לא משום דסובר דאכילת איסור במקום סכנה הותרה אלא משום דס"ל דהטעם של הרמב"ם הוא דאין זה מברך אלא מנאץ. אבל במקום סכנה כיון שצריך לאכול דבר האסור אין זה מנאץ ועיין בט"ז סי' קצ"ו סק"א מה שהשיג על הב"י. וגם מדבריו נראה דסובר בפשיטות דאכילת איסור במקום סכנה לא הותרה לגמרי אלא רק דחויה בלבד. דאל"כ האיך מדמה אכילת איסור במקום סכנה לאכילת שוגג. [אך שלפע"ד דברי הט"ז מה שהשיג על הב"י אינם מוכרחין שלא דמי אכילת איסור במקום סכנה לאכילת שוגג. דהא על אכילת שוגג צריך כפרה ועל אכילת איסור במקום סכנה א"צ כפרה כלל]. אח"כ ראיתי במג"א בסי' ר"ד סקכ"א שהביא הגהות מיימוני וז"ל וחולה שיש בו סכנה שאוכל ביוה"כ אומר מעין המאורע בברכת המזון ודבר פשוט הוא דבהתירא קאכיל ואדרבה מצוה קעביד דהוי לדידי' יוה"כ כשאר יו"ט ושלום מאיר ברבי ברוך זללה"ה עכ"ל. וסיים שם המג"א וא"כ ה"ה לאוכל איסור במקום סכנה דמצוה קעביד להציל נפשו דלא כב"ח שנדחק לחלק ע"כ. א"כ ס"ל להדיא כדעת המה"מ דאכילת דבר איסור לחולה שיש בו סכנה הותרה ולא דחויה ופליג ע"ד הרשב"א ז"ל. וגם מה שהבאתי ראי' מדברי