מלבושי יום טוב חלק ב רמט

שכתבתי כיון שאיסור חל ע"א לקוברו בין ר"ג. מ"מ נ"מ בטעם זה דאם יש לפנינו זית מנבלת בהמה טמאה וזית מנבלת בהמה טהורה והחולה אינו צריך אלא כזית אחד דלכאורה נראה דצריך להאכילו חצי זית מנבלת בהמה טמאה וחצי זית מנבלת בהמה טהורה כדי שמכל איסור ואיסור יהא רק חצי זית דהא קיי"ל במעילה (טז.) דלאכילה אין מצטרפין. אבל לפי דברינו מאכילין אותו מזית נבלת בהמה טהורה דהא אף אם יאכיל אותו חצי זית מנבלת בהמה טמאה וחצי זית מנבלת בהמה טהורה יעבור על איסור נבלה על כזית שלם משום דגם בחצי זית מנבלת בהמה טמאה כיון שנדחית אצלו איסורא דבהמה טמאה מפני סכ"נ אי חל עליו איסור נבלה ומצסרף לחצי זית נבלת בהמה טהורה

אמנם ראיתי להגאון בעל נוב"י באו"ח מה"ק סי' ל"ו שדן די חדש דמה ששנינו טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה זה בכל ימות השנה. אבל אירע דבר זה ביוה"כ אז אם הנבלה נתובלה מאתמול והטבל לא ראה פני הבית מאתמול או שלא נתמרח בכרי עד יוה"כ דאז אין על הטבל זה כל אותו יום שהוא יוה"כ רק איסור יוה"כ דאין איסור טבל חל שאינו לא כולל ולא מוסיף דמה תוספת יש בטבל יותר מיוה"כ ביומו. ודאי דמאכילין אותו טבל שהטבל אין שם רק איסור יוה"כ לחוד ובנבלה שנתנבלה אתמול יש בה כ' איסורים איסור נבלה ואיסור יוה"כ עכת"ד. ולפי דברינו אלה דכיון דנדחה איסור הראשון משום סכ"נ חל עליו איסור השני. א"כ ליתא לדין החדש שהמציא הנוב"י דהא אף בטבל שנתמרח ביוה"כ חל עליו חיסור טבל כיון דאנן מדחינן לו איסיר יוה"כ מפני סכ"נ א"כ ממילא חל עליו אח"כ איסור טבל דאיסור טבל מתלי תלי וקאי וכיון דחל עליו איסור טבל ע"כ צריך לדחות לו גם איסור טבל שהוא במיתה א"כ ממילא טבל חמור אף שנתמרח היום וע"כ צריך להאכילו נבל אף שנתנבלה מאתמול. ועוד קשה דהא לפי"ד נראה דחולה שהותר לו לאכול ביוה"כ ויש לפניו היתר ואיסור שאם יניח ההיתר ויאכל האיסור חייב על אכילת האיסור דאף שהותר לו לאכול מחמת סכ"נ מ"מ הא אפשר נו לאכול ההיתר א"כ אכילת איסור לא נדחית לו בלל וחייב עליו א"כ אפי' נתמרח היום חל עליו איסור טבל לגבי חולה שצריך להאכילו היום ואין עליו איסור יוה"כ והוא יניח ההיתר ויאכל האיסור. א"כ חל איסור טבל אף לגבי חולה שאין לפניו היתר לאכול מיגו דאיתוסיף איסורא לגבי חולה שיש לפניו היתר ויאכל מן האיסור וכיון שחל איסור טבל א"כ ממילא צריך להאכילו נבלה ולא טבל. ויותר נ"ל דאפי' לשאר ב"א הבריאים שיש עליהם איסור דיוה"כ נמי חל עליהם איסור טבל אפי' שנתמרח היום משום דאמרינן מיגו דאיתוסיף איסורא לגבי חולים שצריכין להאכילן היום מפני סכ"נ ויאכל באיסור חל נמי על הבריאים

אח"כ ראיתי דמדברי הרמב"ן והריטב"א בקדושין (עז:

) מוכח דאינו כן. דז"ל הרמב"ן שם על הא דאמר ר"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור ואחרים אומרים דפטור מן האחרון קאמר כלומר שאם נתנבלה ערב יוה"כ פטור מיוה"כ ואם נתנבלה ביוה"כ פטור מנבלה ורבנן פליגי עלי' ואמרי שאם נתנבלה בערב יוה"כ אתי איסור חמיר דיוה"כ וחייל על איסור קל של נבלה וכן עיקר ובמס' נזיר (ד.) אשכחן בנוסחי האוכל נבלה ביוה"כ אינו חייב אלא על אחת ע"כ. וכן כתב הריטב"א שם יעו"ש. א"כ ס"ל דנבלה שנתנבלה ביוה"כ לא אתא איסור נבלה וחל על איסור יוה"כ ולא אמרינן דהוה איסור מוסיף מיגו דאיתוסיף איסורא על חתיכה זו לגבי חולים חל נמי האיסור לגבי בריאים. אך מר"ש אין ראי' משום דהא מוכח בגמרא שם דר"ש לית לי' אפי' איסור מוסיף [ע"ש בתוס' ד"ה פרט] ואפי' לתירוץ השני דהתוס' הא בקל על חמור לית לי' איסור מוסיף. והכא נבלה על יוה"כ הוא קל על חמור. אבל הא משמע שם מדברי הרמב"ן וכן כתב להדיא הריטב"א דרבנן מודים לר"ש דנבלה שנתנבלה ביוה"כ אינו חייב אלא משום יוה"כ לבד. ואינהו הוא דסברי איסור חע"א בכולל וכ"ש במוסיף. ולכאורה היה נ"ל דיש לדחות ראי' זו משום די"ל דהרמב"ן והריטב"א ז"ל דאמרי דרבנן מודים לר"ש בנבלה שנתנבלה ביוה"כ הוא לחד לישנא שבגמרא שם בקדושין דרבנן מודים לר"ש דבקל על חמור אינו חל. וע"כ צ"ל דאפי' באיסור מוסיף לא חל קל על חמור דהתם איסור מוסיף הוא כמש"כ התוס' והרמב"ן והריטב"א. אבל לפי מאי דקיי"ל כר' יוסי דס"ל דאיסור מוסיף חל אף בקל על חמור [עיין בתוס' יבמות (לג:

) ד"ה אמר ר' יוסי] א"כ איכא למימר דחל איסור יוה"כ על נבלה משום איסור מוסיף על חולים. אבל שוב ראיתי בשעה"מ ה' א"ב פי"ז ה"ח שתמה על דברי הריטב"א הנ"ל וכתב וז"ל שהרי בנתנבלה ביוה"כ הו"ל איסור מוסיף דקודם שנתנבלה לא נאסר ביוה"כ אלא להדיוט אבל לגבוה שרי וכשנתנבלה נאסר לגבוה. וכן כתבו התוס' פ' ג"ה (קא) ד"ה מאן כו' והכי אמרינן בהדיא בכריתות פ' אמרו לו דנותר חשיב איסור מוסיף מה"ט דאיתסר לגבוה. ואע"ג דאמרינן בשמעתין דכ"ג הבא על אותה אלמנה אפי' רבנן מודי דלא חייל איסור קל על איסור חמור אפי' באיסור מוסיף. וא"כ ה"נ גבי נבלה אע"ג דאיסור מוסיף הוא לא חייל לרבנן משום דהוה קל על חמור. מ"מ אכתי קשה ממה שהקשה הריטב"א וז"ל ואיכא למידק מעיקרא היכא אוקמינהו כר"ש דאי משום ההיא דאוכל נבלה ביוה"כ לא דמי דההיא איסור כולל והא דהכא איסור מוסיף. ואע"ג דל"ל לר"ש איסור כולל אפשר דמודה באיסור מוסיף כו' יעו"ש. והשתא קשה הא מדפטר ר"ש בנתנבלה ביוה"כ משום נבלה ע"כ דל"ל איסור מוסיף ולומר דקושיתי' היא לפירש"י והראב"ד ז"ל הא ודאי דחיקא מילתא טובא מאחר שהוא ז"ל כבר דחאם וכתב שהפי' הנכון כמ"ש כו' עכ"ל. והנה קושית השעה"מ על הריטב"א יש לתרץ בפשיטות דאיירי בבהמה דלא חזי לגביה כגון בעלת מום וכיוצא בזה וא"צ לדחוקי כמו שמסיק הגאון הנ"ל דסובר הריטב"א דמטעם דנאסרה לגבוה לא מיקרי איסור מוסיף משום דסתם בהמה לאו למזבח קיימא. והאי דכריתות שאני דמיירי בבהמת קדשים. ובזה נתישב ג"כ מה שהקשה שם הגאון הנ"ל על תוס' בפ' ד' אחים דכתבו דנבלה על חלב הוא איסור כולל. ותמה ע"ז הא איסור מוסיף הוא כיון דנאסרה לגביה. ולפי"ד ניחא בפשיטות דהא אמרה התורה דיחול איסור נבלה על איסור חלב אפילו בבהמה דלא חזי לגבוה ושם אינו אלא איסור כולל לבד. אך קושיתי על הריטב"א אמאי אינו נקרא איסור מוסיף מטעם שנאסרה לחולים שיש להם היתר עומדת על מקומה. ותירוצי נסתר כמו שסתר השעה"מ דמדברי הריטב"א נראה ברור דס"ל דאינו מוסיף דאל"כ הו"ל להריטב"א להביא ראי' דר"ש ל"ל איסור מוסיף מהך ברייתא גופא. וכן מוכח מדברי הרמב"ן דס"ל דאין זה מיקרי איסור מוסיף מדצריך הרמב"ן שם לתרץ דברי הגמרא דקדושין ולהביא ראי' דר"ש ל"ל איסור מוסיף מיבמות ולא הביא מהך ברייתא גופא. והוא בעצמו מסכים לפי' דהאוכל נבלה ביוה"כ פטור מן האחרון קאמר. אלא ודאי דס"ל דאיסור נבלה על יוה"כ אין זה איסור מיסיף. וקשה אמאי לא הוה איסור מוסיף לגבי בריאים מגו דאיתוסיף איסורא לגבי חולים שצריכין לאכול ביוה"כ

וע"כ נ"ל דטעמם של הרמב"ן והריטב"א הוא משום דלא אמרינן מגו דאתוסיף איסורא לגבי חולים שצריכין לאכול ביוה"כ אלא היכא דאיכא חולים לפנינו שצריכין לאכול ביוה"כ בכדי אכילת פרס. אבל היכא דליכא חולים לפנינו שצריכין לאכול כשיעור לא אמרינן כיון דהא בודאי איכא חולה בעולם שצריך לאכול ביוה"כ כשיעור ועליו חל איסור נבלה ומגו דאיתוסיף איסורא לגבי' יחול נמי על הבריאים זה לא אמרינן כיון דהוא אינו לפנינו. ונראה דע"כ הוא כן דעת הרמב"ם דס"ל בפי' המשנה פ"ג דכריתות דהיכא דאתילד בן קטן כיון שיגדל חל עליו איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת אביו בבת אחת ומגו דחל עליו חל נמי על יתר האחים משים דהוה איסור מוסיף מגו דאתוסיף איסורא לגבי האי אח אתוסיף איסורא נמי לגבי שאר אחים. א"כ קשה לפי"ד היכא משכחת הא דאמרינן בכ"מ אין אח"ע הא ליכא בכל יום שיהא אחד בסוף העולם שלא הביא