מלבושי יום טוב חלק ב רמ

יוסי אומר תחומי א"י שבכתובים נידונין כחו"ל ר"א בר"י אומר נידונין כא"י. ומהמשנה מוכח דס"ל כר"י דהלכה כר"י נגד ר"א בר"י לכך נחל מצרים דהוא מתחומי א"י הוה כחו"ל, ובלא"ה פירושו בדברי הירושלמי תמוה מאד דהא הירושלמי מנה להדיא מקודם תחומי עולי בבל דהא אינם שוים לתחומי עולי מצרים דהרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל. וכן מבואר במשנה דמכזיב ולהלן לא כבשו עולי בבל והאיך אפשר לומר דרב סימון ור' אבהו יקשה להם דהאיך אפשר לומר דאשקלון כלחוץ הא כתיב וילכוד יהודה את אשקלון. כיון דהכא מיירי אם כבשו עולי בבל גם אשקלון או לא. אלא ע"כ צ"ל דהא דנמנו על אשקלון לפוטרה מן המעשרות היינו משום דזה הוא מן המקום שלא כבשו גם עולי מצרים אבל אם היה ממקום שכבשו עולי מצרים לא היו נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות כמשב"ל דמכזיב ולהלן רק מן הדמאי פטור אבל לא מן הודאי לכך הקשו להם האיך אפשר לפוטרה מן המעשרות הא מן הקרא מוכח דכבשוה עולי מצרים. ומשני דלא כבשו רק הגבול לבד כמש"פ. ומזה יהי' ראי' גדולה לדברי הרמב"ם דפי' דאשקלון היא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים ואע"ג דבית שאן התיר רבי אף שהיא בתוך הגבול שכבשו עולי מצרים. ולפי"ד הרמב"ם התיר לגמרי ופטורה אף מן הודאי. מ"מ דוקא בית שאן התיר. אבל בכ"מ שכבשו עולי מצרים לא התיר רבי ולא פטור מן הודאי. וכן משמע מדברי הרמב"ם שם דכתב ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל כו' עכ"ל ומה שנמנו על אשקלון ופטרוה מטעם שנתברר להם ע"י מנין שהיא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. ודלא כהכ"מ שם שתמה ע"ד הרמב"ם יעו"ש. ובזה יתישב מה שהקשה הכ"מ שם וז"ל מ"מ איני יודע למה תלה רבינו עני באשקלון דמאי פשיטותא דאשקלון טפי מעכו עכ"ל. אבל לפי"ד ניחא דגבי אשקלון מצינו להדיא דנמנו עליה לפוטרה מן המעשרות מטעם שהיא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. אבל גבי עכו לא מצינו להדיא האיך הוא הדין לענין מעשרות. אך הרמב"ם למד זאת מהמשנה דגיטין דקאמר שם מאשקלון לדרום ואשקלון כדרוס. ובירושלמי מבואר דלאו דוקא לענין גיטין הוה כלחוץ אלא ה"ה לענין מעשרות. א"כ ה"ה עכו דינה כלחוץ גם לענין מעשרות ופטורה אף מן הודאי

ועוד נ"ל לבאר לאחר העיון דהרמב"ם סובר דהיכא דמבואר דלא הוריש אותו המקום אף שהיא בתוך הגבול שגבלה התורה בפ' מסעי מ"מ כיון שלא הוריש השבט אותם אח"כ והניחום בקרבם לא נתקדשו המקומית הללו לענין תו"מ. ולכך עכו וצידון דמבואר בקרא (שופטים א' ל"א) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון וגו' הוי כחו"ל ממש. אע"ג (דבחולין ז.) פריך ר"י בן פזי ומי איכא למ"ד דבית שאן לאי מא"י היא והכתיב לא הוריש מנשה את בית שאן ובנותיה וגו' אלמא דכל היכא דכתיב ולא הוריש היא ראי' דהיא מא"י. ומזה הוכיחו הרשב"א והריטב"א דעכו היא מא"י. והרמב"ם סובר דדוקא היכא דמבואר בקרא דשמום למס כמו דכתיב בבית שאן ובנותיה וגו' וישם את הכנעני למס כיון דשמום למס היה כמו שכבשום. וראיית ר"י ב"פ הוא מסיפא דקרא. וכן הוא כוונת רש"י שם דכתב הוריש וגו' אלא הניחום למס עובד ויושבים ביניהם יעו"ש. אבל גבי עכו דלא כתיב וישם למס א"כ כיון דלא הורישם ולא כבשום הוה כחו"ל ממש. וכן נראה מדברי הירושלמי פ"ב דדמאי דאיתא שם רבי התיר כפר צמח ר' אימי בעי ולא ממעלי מסין הן סבר ר' אימי ממעלי מסין כמו שנכבשו. וכן סובר ר"י בן פזי בגמרא דידן דכל היכא דמצינו בקרא דשמום למס הוה כמו שנכבשו. לכך פריך על רבי דהתיר בית שאן. אך הגמרא מתרץ כיון דקיי"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל א"כ אינה אסורה אלא מדרבנן בלבד אף דכבשו עולי מצרים לכך היה בידו להתיר לפי"ד הרמב"ם אף לענין ודאי בדגן תירוש ויצהר. ולפי"ד רש"י והראב"ד דוקא פירות ירק התיר

אך מה שכתב המהרי"ט להוכיח דמקום שכבשו עולי מצרים עפרה טמא כחו"ל הדין עמו. אף שראייתו מהא דיוסי הכהן שהלך לצידון אין ראי' משום שלפי"ד הרמב"ם צידון היא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים דהא צידון מרחק טובא מעכו לצד צפון של עכו כמו שהאריך המהרי"ט בעצמו סי' פ"ד. וכיון דלדעת הרמב"ם עכו היא גבול צפונית של א"י לצד צפון א"כ כ"ש צידון דמרחק טובא. וכ"ש לפי מש"ב דדעת הרמב"ם הוא כיון דכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו לכך הוי כחו"ל ממש אף בכבוש ראשון. א"כ גם צידון הא כתיב שם דלא הורישו. מ"מ הדין כהמהרי"ט לענין זה דמקום שכבשו עולי מצרים בלבד עפרה טמא משום דכן מוכח מהמשנה דחלה פ"ד מ"ח דקאמר שם מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. ועי"ש מש"כ בזה הראשונים משום דמקום שלא כבשו עולי בבל עפרה טמא כטומאות ארץ העמים ע"כ החלה שהיא מה"ד היא נשרפת. מ"מ אין ראי' מזה דשם דינה כסוריא לכל דבר משום דיש לדחות כמש"כ המהרי"ט בעצמו דכיון דלא החזיקו בה ישראל הו"ל כמדורות העכו"ם שהם בחזקת טומאת קברות דדוקא א"י שהחזיקו בה בדקוה וטהרוה. ועיין בר"מ שם בפי' המשנה דנראה ג"כ דס"ל טעם זה

שוב ראיתי במל"מ ה' טומאת מת פי"א ה"ו דכתב שם דנ"ל דכבוש עולי מצרים חשוב כא"י ואין דינה כארץ העמים וכן כתב הבעל כפתור ופרח עכ"ד. ועיינתי בכו"פ וראיתי שהוא האריך הרבה בזה וז"ל העולה בידנו מכל זה שכל מקום שנמצא לרבותינו ז"ל אומרים וקוראים חוצה לארץ לאיזה חלק שיהא מן הארץ בתוך גבולי אלה מסעי שרצונם לומר חוצה לארץ של כבוש שני. לא שיהיה דעתם כחוצה לארץ גמור חלילה. כעמון ומואב וסוריא בבל ומצרים וכיוצא בהן וכן כשגזרו טומאה על ארץ העמים לא גזרו אלא אלו ודומיהם לא על ארץ ישראל אם לא שיהי' מדורם ששהו ארבעים יום עכ"ל. ונפלאתי עליו דהוא סותר דברי עצמו מש"כ בפ' ט"ו דכל המקום שמכזיב עד הנהר [היינו נחל מצרים] ועד אמנה [היינו טור אמנון] הוא טמא משום טומאת ארץ העמים לכך החלה הראשונה נשרפת. והסביר שם הטעם וז"ל והסבה בטומאת זה החלק מן הארץ וטהרת החלק שני לפי שכשגלו לבבל נטמאה כל א"י שהיתה משכן הגוים ומדור הגוים טמא וכמו שזכרנו. לפיכך כשעלה עזרא מה שכבש חזר לטהרתו ומה שלא כבש נשאר בטומאתו אבל שם ארץ ישראל לא נפל ממנה אף במה שלא כבש עזרא ולזה אמרו שקדושה ראשונה בטלה ועמדה הטומאה במקומה עכ"ל. עוד כתב המל"מ שם וז"ל אחר שכתבתי כל זה ראיתי למהרימ"ט בח"א סי' מ"ז שכתב בפשיטות דכל שלא החזיקו בני בבל טמא משום ארץ העמים והביא ראיות לזה. ומדברי רבינו בפ"ה מה' בכורים נראה כסברת מהרימ"ט. הן אמת שדברי רבינו דפ"א מה' תרומות קשים לזה והדבר אצלי צריך תלמוד עכ"ל. הנה מש"כ מדברי רבינו בפ"ה בכורים נראה כסברת המהרי"ט הוא מש"כ שם דמכזיב ועד הנהר ועד אמנה חלה הראשונה נשרפת מפני שלא נתקדשה בימי עזרא עכ"ל וכונתו דלכך היא נשארה בטומאתה משום טומאת ארץ העמים. ובאמת לא רק הרמב"ם בלבד פי' כן אלא גם שאר הראשונים פירשו כן דברי המשנה דחלה ומש"כ שדברי רבינו דפ"א מה' תרומות קשים לזה. לא יכולתי לעמוד על כונתו. דמאין מוכח שם דלא כדברי המהרי"ט. דאי ממה שכתב שם היה הולך מעכו לכזיב כו' וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך הרי הוא בחזקת א"י וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית. ואולי מזה למד המל"מ דאף שמקום שלא כבשו עולי בבל נמי טהורה משום ארץ העמים לא ידעתי מנ"ל דשם לא כבשו עולי בבל. ואדרבה כיון דהתם קאי על הרצועה דנפקא מעכו לכזיב כמו שתירץ הגמרא (בגיטין ז:). בודאי י"ל דהך רצועה כבשוה עולי בבל. והא לפי דעת התוס' שהבאתי למעלה דהמשנה מציין הגבול שכבשו עולי בבל ורק מה שכבשו עולי בבל נקרא א"י. א"כ פירכת הגמרא שם למימרא דעכו לצפונה דא"י קאי על מקום שכבשו עולי בבל ופריך מהברייתא דמוכח שם דאינו כן. ומשני דהברייתא קאי על הרצועה דנפקא מעכו לכזיב שהיא מא"י א"כ ע"כ צ"ל לפי"ד דהך רצועה כבשו עולי בבל. א"כ מנ"ל דהרמב"ם אינו סובר כן: