מלבושי יום טוב חלק ב רלט

להוציא על התרומה תו"מ כיון דשניהם הם מדרבנן. ואולי כיון דמקום שקדשו עולי בבל חמור יותר ע"כ צריך להוציא עליו תו"מ] לכך נראה דהמשנה דתרומות מיירי בפירות דחו"ל ממש לכך לא הוה תרומה כלל. וכן נראה הא דאמרינן שם פ"ז מ"ג האוכל תרומת חו"ל משלם את הקרן ואינו משלם את החומש מיירי דוקא בחו"ל ממש ולכך הוא קיל מן הדמאי אע"ג דבדמאי ס"ל לר"מ דחייב קרן וחומש מ"מ בחו"ל פטור. אבל מכזיב ולהלן כיון דחייב בתו"מ מדרבנן ודאי דחייב קרן וחומש דלא גרע מתו"מ של דמאי. ומסתברא דזה עדיפא מתו"מ של דמאי והכל מודים בה דחייב קרן וחומש

היוצא לנו מכל דברינו אלה לענין שאלתנו. דלענין ערלה וכלאים ודאי דאף מקום שכבשו עולי מצרים ספק ערלה וכלאים אסור. ולענין כלאי זרעים לפ"ד הרמב"ם וכן הוא דעת הראב"ד כמו שנראה מדבריו שהסכים בזה לדעת הרמב"ם דבכל מקום שנזכר בגמרא חילוק בין א"י לחו"ל כוונתם הוא לחו"ל ממש א"כ גם גבי כלאי זרעים דאמרינן דבא"י הוא דאסור אבל בחו"ל לא גזרו בה רבנן. דוקא בחו"ל ממש הוא דלא גזרו רבנן אבל בא"י בכל מקום אסור לזרוע כלאים אף במקום שכבשו עולי מצרים. וכן בסוריא מסתברא דג"כ אסור לזרוע כלאים

אמנם דעת התוס' בריש גיטין ד"ה ואשקלון כו' אינו כן. וס"ל דכל מקום שלא כבשו עולי בבל אף שכבשו עולי מצרים מ"מ דינו כחו"ל לענין גיטין וכן לענין עבדים. ולכך המוכר עבדו לעכו יצא לחירות אע"ג דעכו הוא ממקום שכבשו עולי מצרים. וכן הוכיחו הרשב"א והריטב"א מדכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו. וכל היכא דכתיב לא הוריש הוא ראי' דהיא מא"י כדמוכח (בחולין ז.) ולשיטתם הא דאמרינן הכל מעלין לא"י הוא דוקא למקום שכבשו עולי בבל. וכן מוכח שם מהתוס' דאסור לצאת מא"י לחו"ל אף ממקום שכבשו עולי בבל למקום שכבשו עולי מצרים. והא דקאמר המשנה שם דאין מוציאין מעבר הירדן ליהודה ע"כ ס"ל דגם עבר הירדן כבשוהו עולי בבל (ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח דהוכיח מפ' בתרא דערכין דעבר הירדן כבשו עולי בבל. ותמה שם על הרמב"ם והראב"ד יעו"ש). וכן מוכח לדבריהם מהתוספתא דריש גיטין דקאמר המביא גט מעבר הירדן אין צ"ל בפ"נ ובפ"נ. ולפ"ד יש להוכיח מדברי התוס' דס"ל דגם סוריא כבשוהו עולי בבל. דהתוס' הקשו שם ע"ד הגמרא היכי דייק דמוכר עבדו לסוריא יצא לחירות מדתנן עכו כא"י לגיטין לגיטין אין לעבדים לא. כ"ש סוריא דמרחקא טובא. אדרבה סוריא עדיפא כיון דמתני' איירי בצד של חו"ל דקסבר כבוש יחיד שמי' כבוש והויא היא עצמה א"י כו' עכ"ד. ולכאורה דבריהם תמוהין דהא דבעכו הוה חצי חו"ל אף שכבשוה עולי מצרים משום שלא קדשוה עולי בבל. א"כ שפיר הביא הגמרא ראי' על סוריא דאף דכבוש יחיד שמי' כבוש כיון דגם סוריא לא קדשוה עולי בבל א"כ סוריא דמרחקא ודאי גריעי מעכו אף מהצד שהיא חו"ל. וע"כ צריך לומר דהתוס' ס"ל דסוריא כבשוה עולי בבל. ולדבריהם ודאי דצע"ג גבי כלאי זרעים אם אסור לזרוע במקום שכבשו עולי מצרים כיון דס"ל דסתם חו"ל שהוזכר בגמרא כוונתם חו"ל שכבשו עולי בבל דוקא. וכן מוכח מדברי התוס' (חולין ו:) ד"ה והתיר רבי כו' דס"ל דמקום שכבשו עולי מצרים דינו לכל דבר כחו"ל אף לענין תו"מ. א"כ יותר מסתבר לומר דלפי דבריהם ה"ה לענין כלאי זרעים דינו כחו"ל וצ"ע

אח"כ מצאתי בכנסת הגדולה על אה"ע סי' ע"ד אות כ' דכתב שם וז"ל. יש סוברים דעזה וכיוצא בה אעפ"י שלא כבשום עולי בבל דין אחד יש להם כא"י לענין כפיה. ומורי הרב ז"ל בתשו' ח"א סי' מ"ז כ' דכל שלא כבשו עולי בבל כחו"ל הם לענין כפיה עכ"ל. ועיינתי בתשו' המהרי"ט אשר עליו כוון הכה"ג וראיתי שהאריך הרבה להוכיח לענין עזה אף שכבשוה עולי מצרים מ"מ כיון שלא כבשוה עולי בבל יש לה דין חו"ל לכל דבריה ומסיק שם וז"ל לכך נ"ל שכל א"י שלא כבשו עולי בבל יש לה דין סוריא דתניא ומייתי בפ"ק בשלשה דרכים שוה סוריא לא"י ובשלשה לחו"ל עפרה טמא כחו"ל והמוכר עבדו לסוריא כמוכר לחו"ל והמביא גט מסוריא כמביא מחו"ל והני תלת מילין שוה בה א"י שלא כבשו עולי בבל עפרה טמא מההיא דיוסי הכהן ולענין עבדים מדדייקינן התם עכו כא"י לגיטין לגיטין אין לעבדים לא ומעכו וכזיב ולהלן עד הנהר ועד אמנה החזיקו עולי מצרים כדתנן בשביעית ולענין גיטין תנן בהדיא מעכו לצפון ועכו כצפון אלמא כסוריא גמורה חשבינן לה עכ"ל. ונפלאתי על כבוד גאונו דאף דלפ"ד התוס' דפי' דהמשנה דגיטין מצייר הגבולין שכבשו עולי בבל ואשקלון ועכו הן מתוך הגבול שכבשו עולי מצרים אך הן חוץ לגבול שכבשו עולי בבל. ולפי דבריהם ודאי דמוכרח לומר כדברי המהרי"ט דמקום שכבשו עולי מצרים דינו לכל דבר כסוריא מ"מ האיך לא שת לבו לדברי הרמב"ם בה' תרומות דפירש דהמשנה בגיטין מצייר כל מה שכבשו עולי מצרים. ועכו ואשקלון הן חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. א"כ לפי דבריו כל מה שכבשו עולי מצרים לענין גיטין כא"י וכן לענין עבדים. והא דמוכר עבדו לעכו יצא לחירות משום שהוא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. וגם האיך לא שת לבו לדברי הראב"ד דס"ל דעבר הירדן לא כבשוהו עולי בבל מ"מ לענין כפיה לעלות הרי מבואר להדיא במשנה דשוה ליהודה שכבשו עולי בבל

מ"מ לענין עזה מש"כ המהרי"ט דאין כופין לעלות לשם. הדין כדבריו אף לפי"ד הרמב"ם דנראה מדבריו דסובר דכ"מ שכבשו עולי מצרים דינו כא' לכל דבר וה"ה לענין כפיה לעלות כמו שהוכחנו למעלה. מ"מ כיון דהרמב"ם סובר דאשקלון הוא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים לצד דרום א"כ כ"ש עזה דהיא יותר דרומית מא"י מאשקלון. דהיא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים והיא חו"ל ממש. וראי' גדולה לזה דהא הרמב"ם פסק דכל א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה. א"כ תקשי לדבריו מה דאיתא בירושלמי בכורים פ"ג ה"ג דעזה הוה לענין סמיכה כחו"ל אע"כ ס"ל להרמב"ם דעזה הוה חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. ונפלאתי על הרדב"ז חלק ד' סי' ל' דכתב בפשיטות דעזה היא מא"י יעו"ש מה שהביא ראי' מדברי הרמב"ם. ולפע"ד ז"א. דע"כ הרמב"ם סובר דעזה היא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. והא דכתיב (שופטים א') וילכד יהודה אח עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה. כבר הקשה ע"ז הירושלמי בשביעית פ"ו ר' סימון ור' אבהו הוון יתיבון אמרי הא כתיב וילכד יהודה את עזה ואת גבולה ומשני ליתי עזה. ופי' שם המהר"א דכוונת הקרא על גבולה לבד ולא על עזה עצמה. וכן גבי אשקלון. וכן מצאתי במה"מ ח"ג דפי' כן. ומה דמסיים שם מעתה ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים. ע"כ צריך לפרש דכונתו כמו כן נחל מצרים אע"ג דכתיב (יהושע ט"ו) ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים. לאו דנחל מצרים הוא בתוך הגבול אלא הוא חוץ לגבול. ודלא כמש"פ המהר"א שם. ופי' הפ"מ הוא דחוק מאד

אמנם המהרי"ט שם הוכיח מדברי הירושלמי הללו כדבריו דכל היכא דלא כבשו עולי בבל דינו כחו"ל וז"ל ובירושלמי דשביעית פ' שלש ארצות איתא בהדיא דחשיב התם תחומי א"י וקחשיב גניה דאשקלון ודייק מן מה דתני גנייה דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ ובתר הכי אמרי' ר' סימון ור' אבהו הוו יתבין אמרי הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ליתי עזה את אשקלון ואת גבולה ליתי אשקלון ומשני ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים פי' בתמיה דאין ראיה מן הכתובים שהרי גם נחל מצרים מתחומי ארץ ישראל היא אלא שלא נכבשה בכבוש שני וקדושה הראשונה לא קדשה לעתיד לבא כדאמרינן ירושה ראשונה ושניה יש לה שלישי אין להם עכ"ל. נפלאתי מאד על פירושו דא"כ לפי"ד נחל מצרים הוא בתוך הגבול שכבשו עולי מצרים. ובאמת ז"א לפי מה שפירשו כמה מהראשונים המשנה דשביעית וחלה דהא דקאמר כל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד דזה קאי על נחל מצרים לצד דרום ואמנה לצד צפון. א"כ מוכח מהמשנה להדיא דנחל מצרים הוא חוץ לגבול שכבשו עולי מצרים. ובתוספתא מ"ש פ"ב איתא פלוגתא בזה ר'