מלבושי יום טוב חלק ב רלז

דלר"י כיון דס"ל שהוא פרי א"כ חל עליו רבעי נמי וע"כ דס"ל דאע"ג דלא חזי לפדיון כיון דלא הגיע לעונה"מ מ"מ קדושת רבעי חל עליו א"כ ה"ה לדידן כשהוא בוסר. וצ"ע מנ"ל להרא"ש לפסוק כהירושלמי ודלא כהגמרא דידן. דהא דרכו של הרא"ש לפסוק כהגמרא דידן נגד הירושלמי בכ"מ שמחולקים הם

אמנם הרמב"ם ודאי דנמשך אחרי הירושלמי לכך הביא הך דענקוקלות כפי' הירושלמי דכתב שם בה' נ"ר פ"ט הי"ג ענבים ששדפן הקדים והפסידן אסורין בערלה ומותרין ברבעי. ולפי"ז יתיישב שפיר קושית הכ"מ שהבאתי למעלה על הא דכתב שם ה"ב לפיכך אינו נקנה במתנה אלא כשנתנו כשהוא בוסר. דלמה שינה הרמב"ם מלשון הגמ' דמוקי כשנתנו כשהוא סמדר. משום דהרמב"ם פסק כהירושלמי הנ"ל דס"ק דקדושת רבעי אינה חלה עליו כ"ז שאינו ראוי לפדיון. ואף כשהגיע לכפול הלבן כ"ז שלא הגיע לעונה"מ אינה חלה עליו קדושת רבעי. ואין צריך לדחוק דהרמב"ם מיירי שלא הגיע לפול הלבן וראיתי לבעל מרכבת המשנה דכתב וז"ל ולפי"ז נראה דבוסר היינו קודם שיראה החרצן שלהם מבחוץ ועפ"ב מה' מעשר ה"ה. ואז הוא פחות מפול הלבן עכ"ל. ודבריו תמוהין דזהו נגד המשנה דשביעית דהא קאמר שם אין קוצצין בשביעית משיגריעו וזהו כפול הלבן. כדאמרינן להדיא (בברכות לו:) ומשהגיע לעונה"מ מבואר במשנה להדיא דמותר לקצוץ. א"כ כשהוא כפול הלבן עדיין לא הגיע לעונה"מ. וכשהוא עדיין פחות מפול הלבן מיקרי סמדר. מ"מ דברי הרמב"ם עדיין צ"ע מדכתב סתם ענבים ששדפן הקדים נראה מדבריו דס"ל כהך מ"ד דאפי' לקו משהב"ש נמי מותרין. וא"כ קשה דהאיך אפשר דלאחר שנאסרו יחזור ויותרו. וע"כ צ"ל דהך מ"ד ס"ל כיון דאין פודין במחובר משום דגמרינן ממע"ש לכך קדושת רבעי נמי אינה חלה עליו כ"ז שהוא מחובר כמשב"ל. והא הרמב"ם פסק להדיא דבמחובר חלה עליו קדושת רבעי מדקאמר דאינה נקנה במתנה אלא כשנתנו לו כשהוא בוסר. אבל אם הגיע לעונה"מ אע"ג שלא נתלשו אינו יכול ליתן במתנה. אלמא דס"ל דחל קדושת רבעי אף במחובר. א"כ האיך מותר אם לקו משהביאו שליש והגיעו לעונה"מ. ע"כ עלה בדעתי דאולי סובר הרמב"ם דלא כדברי התוס' והר"ש והרא"ש דס"ל דכל אותן שיעורין דחשבינן במשנה דמעשרות הוא הבאת שליש שלהן. אלא הוא זמן מאוחר להבאת שליש. לכך בענבים אפי' לקו משהב"ש נמי מותרין משום דעדיין לא הגיעו לעונה"מ. אבל באמת מדברי הירושלמי דשביעית שהבאנו למעלה מוכח להדיא כדבריהם. דקאמר שם ר' יסא דבאילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר הבאת שליש ואחר שנת העולם. ופריך ר"ז עליו דהא פעמים שהתמרים מאפילות ומטילות שאור אחר ר"ה והם מתעשרין לשנה שעברה [וזהו עונה"מ דחשיב במשנה דמעשרות] אלמא דזמן עונה"מ דחשיב במשנה הוא הבאת שליש שלהן כדברי התוס'. ואולי יש לומר דדוקא בתמרים הי' ידוע להם דזה הוא הבאת שליש שלהם. אבל בענבים זמן עונה"מ משהבישו הוא זמן מאוחר להב"ש שלהם אף דמשהביאו שליש ודאי דיצאו מכלל בוסר כמשב"ל מדברי הירושלמי דלאחר שהב"ש משקה היוצא מהם מכשיר אלמא דמיקרי יין. מ"מ לעונה"מ איכא למימר דלא הגיע וממעטינן פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין היינו לאו דוקא בוסר ופגין ממש אלא כיון שלא הגיע לעונה"מ. ועיין ברמב"ם פ"ט דמע"ש ה"ב דהביא הך דרשה דאין פודין עד שהגיע לעונה"מ שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שנעשה תבואה והוא מדברי התוס' וצ"ע

אח"כ התבוננתי וראיתי דמה שתירצנו לדברי הר"ש דר"י ב"ב דס"ל דאפי' לקו משהב"ש נמי מותרין משום דאין קדושת רבעי חלה עליו כ"ז שהוא מחובר. ז"א דעל הר"ש א"א לתרץ כן. דהא הר"ש כתב במע"ש פ"ה מ"ה ח"ל וקצת היה נראה הטעם שאין מועיל חילול במחובר משום דילפינן קודש קודש ממעשר ואין מעשר במחובר אבל א"א לומר כן דמשמע במרובה (סט.) דמועיל. דאמר לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט כו' והא דאין פודין במחובר היינו לפי שאין בקיאין בשומא בעודו במחובר עכ"ד. א"כ א"א לומר דאינה חלה קדושת רבעי בעודו במחובר. ע"כ דברי הרא"ש צע"ג וד' יאיר עיני ליישב דבריו אמנם לפי מה שהסכים הגר"א ז"ל בשו"ע יו"ד סי' רצ"ה סי"ט דטעמא של הרמב"ם עיקר דהא דאין פודין במחובר משום דילפינן נ"ר ממע"ש א"כ ודאי שפיר איכא למימר כמש"ב דר"י ב"ב ס"ל דאין קדושת רבעי חלה עליו במחובר

עוד ראיתי לבאר דמשכ"ל דלענין ערלה ורבעי לכו"ע החנטה הוא משהגיע לכלל בוסר נראה דזה דוקא בגפנים דאנן קיי"ל דלא כר"י וסמדר מותר. א"כ זמן החנטה שלהם הוא דוקא משיגריעו והגיעו לכלל בוסר. וזהו שהוא כפול הלבן. ובחרובין משישרישו. ובזיתים משהניצו משום דאז הוא זמן שאסור לקצוץ בשביעית. אבל בשאר האילנות דמיד שהוציאו פרי אסור נראה דזמן החנטה שלהן מתחיל מיד שנפל הפרח ומוציאין פרי. אמנם ראיתי להראב"ד והר"ן סוף פרק ג' דע"ז שפי' דהא דאין מרכיבין בכפנות דערלה היינו מתחלי ומפני שנעשו שומר לפרי משום דר"י אזיל לטעמי' דאמר סמדר אסור. אבל לרבנן מותר ונפלאתי מאד ע"ז דהאיך פירשו נגד דברי הגמרא בברכות שם דרצה הגמרא לומר כן דהא דמתחלי אסירי הוא דוקא לר"י וקדחי לי' משום דכל האילנות משיוציאו פרי אסור לקצוץ בשביעית. אלמא דכו"ע מודים דבכל האילנות עד שנפל הפרח הוא מקרי פרי. וכן מסיק הגמרא (בפסחים נג.) אמנם בירושלמי דערלה איתא שם דהא דאין מרכיבין בכפנות של ערלה הוא דוקא לר"י. ונראה דהירושלמי מפרש דהא דקאמר בכל האילנות משיוציאו פרי הוא דוקא בוסר דלא כהגמרא דידן. ולכאורה משמע דהרמב"ם ס"ל כן דכתב בה' שמיטה פ"ה הי"ח ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר. אמנם הא מסיים שם להדיא ואין קוצצין את הכפנות בשביעית מפני שהוא הפסד פרי. וכן פסק בה' מע"ש ונ"ר פ"י הכ"א ואין מרכיבין כפנות של ערלה בדקלים מפני שהן כפרי אלמא דפוסק כהגמ' דידן: סימן יז

שאלה מקום שלא קדשו עולי בבל אם דינו כא"י או כחו"ל לענין ערלה וכלאי הכרם דבחו"ל ספיקא מותר. אם זהו דוקא בחו"ל ממש. או אף במקום שלא קדשו עולי בבל נמי דינו כחו"ל לענין זה. וכן יש להסתפק לענין כלאי זרעים דבחו"ל לא גזרו רבנן. אם זהו דוקא בחו"ל ממש. או אף במקום שלא קדשו עולי בבל מותר לזרוע כלאי זרעים. ולא מצאתי מבואר זאת בדברי הפוסקים

תשובה הנה כבר בארנו למעלה בסי' ב' דאף למ"ד דקדושת עזרא בטלה בזה"ז מ"מ לענין ערלה אף בזה"ז בא"י ספיקא אסורה [דלא כהמל"מ] כיון דזה נהגו מיד שבאו ישראל לארץ לא בטלה הקדושה לענין זה אף משגלו. ודוקא לענין דברים שלא נהגו מיד רק אחר כבוש וחלוק הוא דבטלה הקדושה משגלו. וזהו סברת רבנן דבי רב בכתובות לענין חלה. ובארנו שם דאף ר"א דפליג עלייהו לא פליג רק לענין חלה משום דכתיב בבואכם יעו"ש מה שהבאתי ראיות ברורות לזה. א"כ אף במקום שלא קדשו עולי בבל דהיינו מכזיב ולהלן נמי לא בטלה הקדושה ממנה כיון שלא נתבטלה הקדושה הראשונה ממנה לענין הדברים שנהגו מיד שבאו לארץ אף קודם הכבוש א"כ אין חלוק בין מקום שקדשו עולי בבל או לא. ובזה נ"ל ליישב דברי הירושלמי דחלה פ"ד מ"ח על הא דקאמר רשב"ג שלש ארצות לחלה מא"י ועד כזיב חלה אחת מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור כו' וקאמר הירושלמי שם של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה של כהן אין לה שיעור שהוא מדרבנן. והנה המפרשים נדחקו דהא דקאמר