מלבושי יום טוב חלק ב רלו

דמי ופודין אותן כשהן פגין ובוסר. וכן מוכח מהגמרא דקדושין (נד:) דקאמרינן שם הב"ע דיהב לי' כשהוא סמדר ולא כר"י דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי. וכיון דלר"י נוהג רבעי אף בסמדר ה"ה בבוסר אף לרבנן. דזה אין סברא כלל לומר דלר"י מיקרי פרי גמור אף סמדר ולרבנן אף בוסר נמי לא מיקרי פרי ותמוה בעיני דעת הרא"ש והטור והשו"ע דפסקו דפגין אינו נוהג בהן רבעי והביאו ראיה מהירושלמי הנ"ל. דהא הירושלמי מיירי לענין פדיון. ולפ"ד ר' יונה מותר לפדות אף כשהן פגין ובוסר כיון שכבר נתלשו. אבל קדושת רבעי חיילי לכו"ע אף כשהן פגין ובוסר. ויותר יש להפליא על הב"י דהוא בעצמו בכ"מ בה' מע"ש ונ"ר פ"ט ה"ב ע"ד הרמב"ם דכתב לפיכך אין נקנה במתנה אלא כשנתן לו כשהוא בוסר. כתב שם וז"ל ומ"מ יש לתמוה למה שינה רבינו וכתב בוסר במקום סמדר דמשמע דבוסר גדול מסמדר וע"כ לא שרינן אלא סמדר ולא בוסר ואין לומר שטעמו משום דמשמע לי' טעמא דשרינן סמדר משום דאינו פרי ובוסר נמי אינו פרי שהרי משהגיע לכפול הלבן מברכין עליו בפה"א [ט"ס וצ"ל בפה"ע] וצ"ע עכ"ל. א"כ ס"ל להב"י בעצמו דבוסר חל עליו רבעי כיון דהגיע לכפול הלבן ומברכין עליו פרי העץ אלמא דחשיב פרי אף שלא הגיע לעונה"מ. ובשו"ע יו"ד פסק כהרא"ש והטור דס"ל דפגין אינו נוהג בהן רבעי כ"ז שלא הגיע לעונה"מ אע"ג דהוא בעצמו פסק באו"ח סי' ר"ב ס"ב דבשאר אילנות משיצא פרי מברכין עליו בורא פרי העץ. א"כ על פגין מברכין בפה"ע אע"ג דלא הגיע לעונה"מ ואמאי אינו נוהג בהן רבעי כיון דלפי דעתי תלוי רבעי בברכה. ולפ"ד נראה דפגין ובוסר נוהג בהן רבעי אלא שאסורין לפדות וטעונין קבורה ודברי הרמב"ם הנ"ל צריך לפרש דמיירי כשנתן לו כשהוא בוסר היינו קודם שהגיע לפול הלבן דאז דינו כסמדר ולא חל עליו רבעי

והנה בימי חרפי פלפלתי בזה עם הגאון ר' אליעזר משה ז"ל והשיב לי ע"ז וז"ל ובענין החנטה לערלה ורבעי הוא כמ"ש כת"ר בלא ספק שהרי בחרובין אמרו בפי' שם דשרושן חנטן ובגפנים נמי אמרינן להדיא דלרבנן סמדר שרי ובוסר אסור דהיינו גרוע כשמן גבי קציצת שביעית [ועיין בהג"ה שע"ד דהרמב"ם ז"ל לפ"ד מה' שמטה ה' י"ב] אולם כ"ז לענין מנין השנים דערלה ורבעי. ולענין איסור ערלה. אבל לאיסור רבעי הכריעו כה"פ דבעי פרי גמור. וכן הרמב"ם ז"ל לא הזכיר הך דינא דירושלמי שהביא כת"ר דלבעי בוסר קבורה או דליתסר באכילה ופדי'. ונראה שדעתם ז"ל דכיון דאסקינן כמ"ד דענקוקלות אף שהב"ש מותרין ע"כ דבוסר שרי. ומ"ד בקבורה סבר כר"ז שם ואקשינן עלי' לטעמי' ואנן קיי"ל דשרי עכ"ל. וכעת עיינתי בזה וראיתי דמה שכתב הגאון הנ"ל שהראשונים למדו מזה שענקוקלת מותרין ברבעי ע"כ דבוסר שרי. דבריו נכונים המה דהאיך אפשר דלאחר שנאסרו יחזור ויותרו. וכן נראה דזה כוונת הר"ש דעל הך משנה דענקוקלות כתב ומותרין ברבעי כדתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין. אבל זה תמוה בעיני דהא ר"י בר בון ס"ל דאפי' לקו משהב"ש נמי מותרין ברבעי. א"כ האיך אפשר לומר דילפינן מהך קרא דפרי אתה פודה ולא בוסר ופגין. דהא בוסר לא מיקרי רק עד הב"ש ולאחר הב"ש לא מיקרי בוסר. וראי' לזה דהא כל מה שמיקרי בוסר משקה היוצא מהם מיקרי מים בעלמא כמבואר בתוס' גיטין (לא.) ד"ה ובשעת כו'. ומשהב"ש מבואר להדיא בירושלמי שהבאתי למעלה דמשקה היוצא מהם מכשיר משום דאז נקרא יין. וגם הר"ש בעצמו הא כתב בתחילת מעשרות דזמן עונה"מ גבי ענבים הוא משהב"ש. א"כ אז הוה פרי גמור. והאיך אפשר לומר דמהך קרא ממעטינן ענבים שלקו משהב"ש. ע"כ נ"ל לומר דהא דילפינן פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין. לא מהך קרא ילפינן משום דבוסר ופגין לא הוה פרי. דז"א דהא בוסר ופגין מיקרי פרי. והראי' דהא גבי ערלה נמי כתב פרי ומ"מ בוסר ופגין אסורין. ומש"כ הש"ך סי' רצ"ד סק"ד משום דגבי נ"ר כתיב פריו ולא כתיב את ודרשינן פרי אתה פודה ולא מה שאינו פרי. ולדבריו משום דגבי ערלה כתיב את פריו לכך לא בעי פרי גמור. לפע"ד דבריו תמוהים דהא דרשה דאת פריו דרשינן בגמרא להדיא דקאי לרבות שומר לפרי אבל גבי ערלה נמי בעינן פרי לכך סמדר מותר לרבנן משום דלא הוה פרי. ולר"י אסור משום דזה מיקרי פרי. וגם לענין ברכה פסקינן דבוסר שהגיע לפול הלבן ועל פגין מברכין בפה"ע כמשב"ל אלמא דהוי פרי גמור. אלא נראה דכוונת הברייתא פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין משום דילפינן רבעי ממע"ש דבעי פרי גמור שהגיע לעונה"מ דומיא דמע"ש. וכן כתב המהרא"ה בפירוש משום דילפינן קודש קודש ממע"ש. ולפי"ז אפשר לומר דר"י בר בון ס"ל דהא ילפינן רבעי ממע"ש נמי דאינו נפדה במחובר כדאיתא בתוספתא וכמו גבי בוסר ופגין דילפינן רבעי ממע"ש דאינו נפדה אמרינן דגם אינו חלה קדושת רבעי עליו כ"ז שהוא בוסר ופגין. כמו כן כ"ז שהוא מחובר אמרינן נמי כיון שאז אינו ראוי לפדות ע"כ אינה חלה עליו ג"כ קדושת רבעי. לכך ס"ל לר"י בר בון דאפילו לקו משהב"ש נמי מותרין. ולפ"ד ע"כ צריך לפרש דהך ברייתא דקאמר פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין. לאו דוקא. אלא פרי גמור היינו תלושין דומיא דמע"ש אתה פודה. וכה"ג מצינו לענין בכורים דפליגי רבנן ור"ש בפ"ג דבכורים דרבנן סברי דקורא שם לבכורים אף כשהם מחוברין. ור"ש סבר דקורא שם לבכורים כשיתלשו וקאמר שם הירושלמי מאי טעמא דרבנן משום דכתיב ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגין ועל דעתי' דר"ש מה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה פרי. והנה התוי"ט תמה וכתב וז"ל ואינו יודע היכי מפיק לי' מפרי דהא אף במחובר פרי הוא ובפרט לאחר נגמר בשולו עכ"ל. ולכאורה תמוה ג"כ הא דקאמר בשעת הבאה פרי בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגין אטו בוסר ופגין לאו פרי הוא. אלא נראה דהכא בעינן פרי גמור דהגיע לעונה"מ דומיא דמע"ש דילפינן פרי מפרי דכתיב גבי מע"ש. וזהו כוונת הירושלמי דבשעת הבאה בעינן פרי גמור שהגיע לעונה"מ. אבל בשעת הפרשה אפי' כשאינו פרי גמור דהיינו בוסר ופגין נמי מהני קריאת שם בכורים. דלא כהתיו"ט דכתב דמהני קריאת שם אפי' כשהם סמדר ולפעד"נ דז"א כיון דעדיין הוא סמדר לא מהני קריאת שם כלל כיון שעדיין הוא קודם חנטה לדברי הירושלמי כמשב"ל דודאי לא מהני אז קריאת שם בכורים כלל. ור"ש ס"ל דבעי פרי גמור אף בשעת הפרשה דומיא דמע"ש. לכך ממעטינן מפרי אף פרי גמור כיון שעדיין מחובר ובעינן דוקא תלושין. כנ"ל לישב דברי הר"ש

אך מ"מ קשה לדברי הר"ש דהאיך לא הזכיר דברי רב זבידא דס"ל דרק לענין פדיון ממעטינן בוסר ופגין אבל קדושת רבעי חל עליו אף כשהן בוסר ופגין. וגם ר"י ס"ל דאם עבר ופדה כשהן בוסר ופגין הוה פדוי. אבל דלא יחול עלי' קדושה כלל כשהן בוסר ופגין לא מצינו בירוש' בפי' לשום מ"ד דיסבור הכי. והבעל פ"מ דחק שם דר"י הקשה זאת לטעמי' דרב זבידא אבל בעצמו ס"ל דלא חלה עלי' קדושה כלל כשהן בוסר ופגין. הנה פשטות דברי הירוש' לא משמע כן. ע"כ נ"ל דהר"ש והרא"ש גרסי בהירושלמי ר"י בעי עבר ופדאו שמא אינון פדוי ותימר טעון קבורה. וה"פ שמא אינון פדוי בתמיה הא ודאי אינו פדוי אף בדיעבד דגמרינן ממע"ש וכיון דאינו חל עליו פדיון אינו חל עליו איסור רבעי כלל דס"ל דהא בהא תליא. אבל רב זבידא ס"ל דאף שבדיעבד אינו פדוי מ"מ לענין קדושת רבעי לא גמרינן ממע"ש. ומחמת דר' זעירא וחד מדרבנן בשם רב וכן ר"י ב"ב שפירשו הך דענקוקלות דהך ענבים שלקו ע"כ כר"י ס"ל דפרי אתה פודה ולא פגין ובוסר היינו דלא חל עליו רבעי כלל. לכך הביא הר"ש רק הך מ"ד. אבל רב זבידא ע"כ מפרש פי' אחר בהך דענקוקלות. ואפשר דמפרש כפי שרצה הראב"ד לפרש בת"כ פ' קדושים לולי דברי הירושלמי. והוא דהם הנוקנות שבענבים והן השדראות והעוקצין שהגרגרים תלויים בהם ומפני שהם נעשים שומרי פרי נקראו כן עכ"ל. ונראה דכן פי' הילקוט פ' קדושים יעו"ש. ונראה דהגמרא דידן ס"ל כרב זבידא דהא אמרינן בקדושין להדיא דלר"י חל רבעי אף בסמדר אע"ג דודאי לא חזי לפדיון כ"ז שהוא סמדר כיון שלא הגיע לעונה"מ דלא מצינו דר"י פליג על הא דאין פודין רבעי עד שיגיע לעונה"מ. מ"מ ס"ל להגמרא