מלבושי יום טוב חלק ב רלה

יתעשרו להבא. אבל בעושה בריכה אחת שאינו חונט אלא פ"א בב"א ואי אזלינן בהו בתר חנטה ויקדימו קודם ט"ו בשבט יתעשרו רק לשעבר מאילן זה. והא עיקר גידול פירות האילנות הוא מימי ניסן ואילך כידוע ומ"מ לא יתעשרו כפי שנה זו שגדילין בה כלל כיון שחנטו קודם ט"ו בשבט. ע"כ לא נראה לחכמים למיזל בהו בתר חנטה ואמרו שבאילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר הב"ש. וחד מ"ד ס"ל דגם בהו אזלינן בתר חנטה. אך דעקרינן שנתו ואזלינן בתר שנת העולם. א"כ אף אם יקדימו קודם ט"ו בשבט יתעשרו להבא

המתבאר מכל דברינו אלה דבהירושלמי מבואר להדיא דהא דקאמר ר"נ באילן העושה בריכה אחת אף שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה. היינו משום דאזלינן בתר הב"ש. ולא משום דאזלינן בתר לקיטה כדפירש"י והתוס'. א"כ א"ש בפשיטות מה דנקט זיתים בהדייהו. ועיין בתוספות רי"ד מש"פ בזה

ועתה נשובה לדברי הרמב"ם והראב"ד דס"ל דחנטה היא משהגיע לעונה"מ. והוא תמוה מאד גם מדברי הירושלמי האלה. דהא בכל דברי הירושלמי הדין מבואר להדיא דחנטה והב"ש הם שני דברים. גם הא לפי"ד ע"כ מוכרחין לפרש דר"נ דפליג על הת"ק דקאמר באילן העושה בריכה אחת אף שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא היינו משום דאזלינן בתר לקיטה וזהו ג"כ כנגד הירושלמי הנ"ל. ונראה דע"כ צ"ל דהרמב"ם והראב"ד ס"ל דהגמ' דידן פליג על הירושלמי וס"ל להגמרא דידן דחנטה הוא משהגיע לעונה"מ. ולמדו זאת מדברי הגמרא דאיתא שם (יב:) תנן התם התלתן משתצמח התבואה והזיתים משהביאו שליש. וקאמרינן מנה"מ והביא הגמרא ראי' משביעית דאזלינן בהו בתר הב"ש. והוא תמוה דהא המשנה מיירי לענין עונה"מ והאיך יליף עונה"מ משביעית כמו שהקשו שם התוס' והא כל האילנות הולכין בשביעית בתר חנטה ועונה"מ בהן הוא זמן אחר כמו שמפורש במשנה שם. ועיין בתוס' רי"ד מה שדחק לישב זאת. ומחמת דוחק סוגיא זו ע"כ הוכרחו הרמב"ם והראב"ד לפרש דעונה"מ ושנת המעשרות וה"ה לענין שביעית הם דברים התלויין זה בזה. לכך הביא הגמרא המשנה דעונה"מ ילפינן משביעית. משום דגם לענין שביעית אזלינן בתר עונה"מ אף לגבי אילנות. והא דאמרינן בכ"מ באילן בתר חנטה בין לענין שנת המעשרות ובין לענין שביעית הוא זמן עונה"מ

אח"כ מצאתי שהגאון רעק"א ז"ל בחידושיו על משניות עמד ע"ד הרמב"ם ותמה מאד דהאיך השמיט הרמב"ם הדין דאזלינן לענין שנת המעשרות בתר חנטה. והאיך תלה הרמב"ם שנת המעשרות בעונה"מ והרמב"ם לא הביא דין זה דאזלינן בתר חנטה רק בדרך שלילות שם בהלכה ג' והחרובים אעפ"י שחנטו דמשמע בשאר אילנות אזלינן בתר חנטה עכ"ד. ולפע"ד הדבר ברור כמש"כ הרמב"ם מפורש דהא דאזלינן בתר חנטה הוא עונה"מ. וכן כתב הפנ"י להדיא. וכן השיב לי הגאון ר' אליעזר משה ז"ל אב"ד דק"ק פינסק שהרמב"ם למד זאת מדברי הגמרא הנ"ל. והסכים לדברי שזהו נגד הירושלמי כי בירושלמי מבואר להדיא דחנטה הוא קודם עונה"מ וכמשב"ל באריכות. והנה הגאון בעל תפארת ירושלים כתב ע"ד הגאון רעק"א ז"ל וז"ל ואשתמיטתי' במחכת"ה דברי רמב"ם בפ"ה מה' בכורים ה"ז וז"ל אין מביאין בכורים לא מה"ח עה"י ולא מה"י עה"ח כיצד לא יביאו מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט ע"פ שחנטו אחר ט"ו בשבט. אולם בעיקר הדבר מסתברא דטעמייהו דרש"י ורמב"ם דדוקא לענין חדש וישן הוא דתלי' בחנטה לחוד שהוא ר"ה לאילנות וכ"כ רש"י להדיא ריש ר"ה בד"ה לאילן וכו' וע"ש אבל לענין שנת המעשר כגון מעשר עני ושני כל שלא נקבע שם מעשר עליו אפילו במקצת דהיינו שלא הגיע לעונת המעשר בשנה זו לא נקבע עדיין בחובת השנה ההיא כו' עכ"ל. ודבריו דברי שגגה הם במחכת"ה כי לפ"ד דחנטה ועונה"מ הם שני דברים גם לפי"ד הרמב"ם א"כ האיך אפשר לומר דלענין שנת המעשר אזלינן בתר עונה"מ הא אמרינן שם (טו:

) להדיא אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה שעברה [פי' במעשרות שנה שעברה אם שניה מעשר שני אם שלישית מעשר עני] הרי להדיא דגם לענין שנת המעשרות אזלינן בתר חנטה. ומה שהביא מבכורים לענין חדש וישן שכתב הרמב"ם דאזלינן בתר חנטה. הרמב"ם נקט לשון הירושלמי דבכורים פ"א ה"ו. ולפי"ד קרוב לומר דלפי הרמב"ם דס"ל דהגמרא דידן סובר דחנטה ועונה"מ הוא דבר אחד. ה"ה גם לענין בכורים הוא כן דחדש וישן תלוי בהגיע לעונה"מ. וגם נראה דלפ"ז אינו רשאי לקרוא שם בכורים עליו כ"ז שלא הגיע לעונה"מ. וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם ה' בכורים פ"ב ה"ט יעו"ש. דלא כדברי הירושלמי פ"ג דבכורים דס"ל דמשהגיע לפגין ובוסר רשאי לקרוא עליהם שם בכורים. והירושלמי אזיל לשיטתי' דס"ל דחנטה הוי משהגיע לכלל פגין ובוסר. וכעת זכני ד' להשיג את הספר היקר מהר"י קורקוס על הרמב"ם ומצאתי בו שגם הוא עמד ע"ד הרמב"ם. וכתב שהרמב"ם למד מדברי הגמרא שם (יב:

) כפי מה שבארנו דחנטה ועונה"מ הוא דבר אחד. והאריך שם ליתן טעם לדברי הרמב"ם משום דהוא ס"ל דמעשר פירות האילן הוא מדאורייתא א"כ אין סברא דליזול בתר חנטה כפי דעת שארי הראשונים כיון דאז לא הגיע לעונה"מ. והביא שם דברי הרד"ק שפי' חנטה יציאת הפירות והראותם טרם גמר בשולם תקרא חנטה. ואף שנראה פשוט שזהו דעת רבינו הארכתי בזה מפני שלא ראיתי לאחד מן הראשונים שפי' כן רק כולם סוברים דחנטה לחוד ועונה"מ לחוד יעו"ש. אמנם לפלא בעיני מדוע לא הזכיר שמדברי הירושלמי מוכח כדברי הראשונים דחנטה לחוד ועונה"מ לחוד. ויותר נפלאתי על הב"י שקבע בשו"ע בסי' של"א סי' קכ"ה כדעת הרמב"ם דאזלינן בתר עונה"מ לענין שנת המעשרות. ולא הזכיר דעת שארי הראשונים שחולקין ע"ז וס"ל דחנטה ועונה"מ הם שני דברים. אף שנראה שגם הראב"ד מודה לי' בזה. מ"מ הא רבו החולקין ע"ז. ובפרט שבירושלמי מבואר להדיא כדבריהם וצ"ע:

סימן טז

אמנם לענין ערלה ורבעי נראה דאף לפי"ד הרמב"ם והראב"ד שבארנו לעיל דהם ס"ל דהא דאמרינן דלענין מעשר ות ושביעית באילן אזלינן בתר חנטה הוא כשהגיע לעונה"מ מ"מ גם הם מודים דגבי ערלה ורבעי דאזלינן בתר חנטה דכל החונטין קודם ט"ו בשבט דשנה הרביעית אסורין משום ערלה ושנה החמישית משום רבעי הוא משהגיע לכלל בוסר כמו שהוכחתי למעלה מדברי הירושלמי. וכן מוכח מהמשנה דערלה פ"א מ"ז דע"כ לא פליגי ר"י ורבנן אלא אם סמדר אסור בערלה ורבעי. אבל בוסר כו"ע מודים דאסור. [אח"כ מצאתי להמהר"י קורקוס דס"ל דחנטה הוא משהגיע לכלל סמדר. וצ"ל לפי"ד אע"ג דאנן קיי"ל דסמדר מותר בערלה מ"מ הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט אע"ג שעדיין הם מותרין משום ערלה מ"מ לאחר שנעשו בוסר אף שזהו לאחר ט"ו בשבט אסורין. אבל לפע"ד דבריו תמוהין מדברי הירושלמי פ"ה ה"א דקאמר דגבי חרובין שרשן הוא חנטן. ורק המקשה היה סבר דהחנטה הוא מיד שנפל הפרח. אבל אח"כ מסיק שאילו כן ורק ששרשן הוא חנטן. א"כ נראה דחנטה אינה מיד שנפל הפרח. אלא מזמן שמיקרי פרי. וצ"ע לדינא]. ולפע"ד נראה דמה דאיתא בירושלמי שם ה"ה פרי אתה פודה ולא פגין ובוסר היינו לענין פדיון דבעינן שהגיע לעונה"מ דומיא דמע"ש. אבל מ"מ אסורין וטעונין קבורה כמו דאיתא שם בהדיא הורי ר' זבידא באילן פגין תמרה שיקברו. וקאמר שם ר' יונה בעי עבר ופדאו שמא אינו פדוי ותימר טעון קבורה. ונראה דה"פ משום דס"ל דהא דקאמר הברייתא פרי אתה פודה ולא פגין ובוסר זה לכתחילה דצריך להמתין עד שיגמרו ולא לתלוש אותן כשהן פגין ובוסר ולפדותן. אבל בדיעבד מהני אף כשהן פגין ובוסר וכאן כיון שאם לא יפדה אותן יצטרך לקוברן כדיעבד