מלבושי יום טוב חלק ב רלד

דגם בזיתים אזלינן בתר חנטה. אמנם דברי הירושלמי קשה לדבריו. אבל לאחר העיון אפשר ליישב דברי הריטב"א דהוא מחלק גבי זיתים בין אם בצרן לדרוך מהם שמן ובין אם בצרן לאכילה. ע"ד שמחלק התוס' רי"ד גבי ענבים שהבאתי למעלה. דאם בצרן לדרוך מהם שמן כיון דשמן קודם הב"ש אינו חשיב שמן כלל ואינו מכשיר כמו שמבואר בירושלמי לכך אזלינן בהו בתר הב"ש. ובזה איירי הירושלמי דקאמר מיקביך ולא כל יקביך. אבל אם בצרן לאכילה אזלינן בתר חנטה גבי זיתים כמו בשאר פירות. וכן גבי ענבים אזלינן בתר חנטה אם בצרן לאכול. משום דמיד אחר החנטה חשיב פרי כמשב"ל בסי' י"ד דכן היא שיטת רש"י לענין דשב"ל

עוד עלה בדעתי דאפשר ליישב דברי הריטב"א באופן זה שמחלק בזיתים בין היכא שעומדין לאכילה ובין לעשות מהם שמן עפ"ד הרמב"ן שהבאתי למעלה דס"ל דדוקא אם עשה מהן שמן מעשר שלהם מדאורייתא. אבל לאכילה מעשר שלהם דרבנן. לכך אם עשה מהן שמן אזלינן בתר הב"ש. משום דעיקר שנת המעשרות צריך להיות בתר הב"ש שאז חל עליהן חיוב המעשרות. אבל בעומדין לאכילה דמעשר שלהם דרבנן קבעו חכמים שנתם כפי מה שנראה בעיניהם כמו שפירש"י לעיל גבי אילן וירק. לכך אזלינן בתר חנטה. ובזה נראה ליישב גם דברי רש"י והתוס' שם דפי' דבאילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר לקיטה. ולכאורה תמוה דא"כ האיך כולל זיתים עם כל האילנות העושים בריכה אחת. הא בכל האילנות העושין בריכה אחת אזלינן בתר לקיטה. ובזיתים הא אזלינן בתר הב"ש. אבל לפי"ז ניחא דהכא מיירי בזיתים העומדין לאכילה ומעשר שלהם אינו אלא מדרבנן בזה פליגי ת"ק ור' נתן דת"ק סבר דאזלינן בתר חנטה. ור"נ סבר דאזלינן בתר לקיטה. אבל באמת דברי הרמב"ן תמוהין מאד. דא"כ האיך אמרינן בתרומות פ"א מ"ט דתורמין שמן על זיתים הנכבשים. דהא בשמן חייב לפרוש תרומות ומעשרות מדאורייתא ובזיתים אינו חייב אלא מדרבנן. א"כ תורם מן החיוב על הפטור. ומצאתי שכבר העיר בזה הגאון רעק"א ז"ל. ובלא"ה מדברי רש"י והתוס' מוכרח בכמה מקומות דאינם סוברין כשיטת הרמב"ן. ע"כ דברי רש"י והתוס' צע"ג. ועוד קשה לי ע"ד רש"י והתוס' שפי' דר"נ ס"ל באילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר לקיטה. דהא בירושלמי פ"ה ה"א מבואר להדיא דאינו כן דלאחר שהביא שם הפלוגתא דר"נ ורבנן קאמר שם הירושלמי וז"ל תמן אמרין אילן שחנט קודם ר"ה של עולם מתעשר לשעבר ולאחר ר"ה של עולם מתעשר לבא התיב ר' יודן בר פדיא קומי ר' יונה הרי חרובין הרי הן חונטין קודם ר"ה של עולם והן מתעשרין לבא ולא שמיע דא"ר חיננא בר פפא חרובין שלשולן היא חנטן אמר ר' יסא הביא שליש לפני ר"ה של עולם מתעשר לשעבר אחר ר"ה של עולם מתעשר לבא התיב ר' זעירא קומי ר יסא פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור אחר ר"ה של עולם והן מתעשרות לשעבר א"ר זעירא לא מן דעתי' אמר הדא מילתא אלא מן הדא ר' יוחנן ורשב"ל ר' יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר אחר ט"ו בשבט מתעשר לבא אמר ר' זעירא ויאות הרי אתרוג עקרתה חנטו ולא עקרתה שנתו וכאן עקרתה שנתו ולא עקרתה חנטו עכ"ל. והמעיין היטב בדברי הירושלמי יראה דה"פ דכל הני אמוראי פליגי בפירושי' דר"נ דקאמר באילן העושה בריכה אחת אף שחנטה קודם ט"ו בשבט מתעשר להבא תמן אמרין דלכך מתעשר להבא משום דר"נ ס"ל דבהם עקרינן שנתן ואזלינן אחר שנת העולם. ולכך התיב ר' יודן ע"ז דהא חרובין הן חונטין קודם ר"ה ומ"מ מתעשרין להבא אלמא משום דר"נ ס"ל דאזלינן בתר הב"ש לכך מתעשרין להבא. ומשני משום דחנטן הן שלשולן וזה הוא אחר שנת העולם ולכך מתעשרין להבא. ור' יסא ס"ל דבאילן העושה בריכה אחת ס"ל לר"נ דאזלינן בתר הב"ש וגם אחר שנת העולם. ולכך התיב ר"ז עליו דהא פעמים שהתמרים מאפילות מטילות שאור אחר ר"ה והן מתעשרין לשעבר ומזה ראי' משום דאזלינן בהו אחר חנטה והחנטה שלהן הוא קודם שנת העולם ולכך מתעשרין לשעבר. והא דאמר ר"ז ע"ז לא מן דעתי' אמר הדא מילתא אלא מן הדא ר"י ורשב"ל. נראה משום דר"ל פריך לר"י דאמר נהגו בחרובין כר"נ מבנות שוח דשביעית שלהן שניה ואי אמרת דנהגי כר"נ א"כ אמאי שביעית שלהם שניה אלמא דר"י ור"ל ס"ל דר"נ סובר דאזלינן בתר הב"ש. ולא אחר חנטה ובתר שנת העולם כדברי תמן ור' יעקב בר אחא משום שמואל בר אבא אמר דלא כר' יסא ודלא כתמן אלא לר"נ הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשעבר לאחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא ועקרינן רק חנטה באילן העושה בריכה אחת. וא"כ יתישב שפיר מה דבתמרים אף דמטילות שאור אחר ר"ה של עולם מתעשרין לשנה שעברה משום דאזלינן בתר ט"ו בשבט. וע"ז אמר ר"ז ויאות הרי אתרוג עקרתה חנטו ולא עקרתה שנתו וכאן עקרתה שנתו ולא עקרתה חנטו. וה"פ דר"ז קאמר דדברי ר"י ב"א הם נכונים יותר מדברי תמן. דלפי"ד תמן דר"נ סובר דעקרינן שנתן ולא דעקרינן חנטן א"כ זה היפך מאתרוג דבאתרוג אזלינן בתר לקיטה מ"מ אמרינן דט"ו בשבט הוא שנתו כמבואר בברייתא שהובא בגמרא דידן שם (יד:

) א"כ עקרינן באתרוג חנטו ולא דעקרינן שנתו. ובאילן העושה בריכה אחת עקרינן שנתו ולא עקרינן חנטו בתמיה. אע"כ כדברי ריב"א דעקרינן בהו חנטה ולא שנתן. כנ"ל בפי'. אח"כ מצאתי בפי' מהרא"פ שגם הוא ז"ל מפרש על דרך זה. אך בדברינו מבוארים הדברים יותר. ות"ל שכוונתי לדעתו. ודלא כהבעל פנ"מ שבמחכ"ת שגה בפירושו יעו"ש

עוד נ"ל דלפי"ז ע"כ צריך לפרש בפי' שתי בריכות דלא כפירש"י דפי' היינו תאנים שאינן נלקטין כאחת. דלפי פירושו א"א להבין דברי הירושלמי כלל בין למ"ד דעקרינן שנתו ואזלינן באילן העושה בריכה אחת בתר שנת העולם. ובין למ"ד דעקרינן חנטה ואזיל בתר הב"ש. דלמה נשתנו אלו שנלקטים כאחת ליזול בתר הב"ש מחמת זה או לעקור שנתו מחמת זה. ובלא"ה קשה לפע"ד פירש"י ז"ל. (א) דהא כיון דאינם נלקטים כאחת א"כ אינם חונטים ג"כ כאחת כדאמרינן בירושלמי שם לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר ר' יונה מונה מאה יומין למפרע. מוכח משם להדיא דכל תאנה ותאנה נלקטת לפי זמן החנטה בכל אחת ואחת. וא"כ אמאי עדיפא חנטה דאזלינן בהו בתר חנטה. ולא בתר לקיטה. דהא ע"כ לפי פירש"י לקיטה עיקר מה"ד וכן כתבו הגאונים בעל טו"א והפנ"י. אלא דבשתי בריכות היא תקנת חכמים ליזיל בהו בתר חנטה משום דלקיטתן אינה כאחת יעו"ש. דמאי מהני ליזיל בהו בתר חנטה כיון דחנטה שלהן ג"כ אינה כאחת. (ב) למה לא חשיב רק זיתים ודקלים וחרובין הא רוב האילנות [לבד תאנים וכיוצא בה] נלקטים כאחת כמו שחשיב בפ"ק דפאה. (ג) דהא דקאמר ר"י נהגי העם בחרובין כר"נ הוא לאו דוקא חרובין כמש"כ התוס' שם מדפריך מבנות שוח ואף לפי המסקנא דקאמר ולימא לי' כי קאמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאורייתא. לאו דוקא חרובין אלא ה"ה בשאר אילנות הנלקטים כאחת לפי שיטת רש"י ורוב הראשונים דכל מעשר אילן היא מדרבנן א"כ קשה למה אמר הגמרא סתם באילן בתר חנטה כיון דרוב האילנות כאחת לא אזלינן בהו בתר חנטה. ע"כ נ"ל לפרש דפי' שתי בריכות הוא היינו שאינם חונטים בב"א אלא בשתי פעמים. והפירות המוקדמין אשר ימהרו להתבשל מאילן זה חונטין מקודם ונגמרין מקודם. והפירות המאוחרין מאילן זה חונטין אח"כ ולכן נגמרין אח"כ. וכן היא כוונת הירושלמי דקאמר שתי גרנות. היינו משום שבוצרין אותן מן האילן ג"כ בשני זמנים. מ"מ לענין פאה מיקרי זה נלקטין כאחת כיון שאין להם רק שתי גרנות בלבד. אבל תאנה וכיוצא בה יש להם הרבה גרנות לכך מיקרי אינם נלקטין כאחת. ובריכה אחת היינו שכל הפירות הגדלין על האילן הזה חונטין בב"א ובוצרין אותן ג"כ בב"א. לכך האילן העושה שתי בריכות אף שהפירות המוקדמין מאילן זה חונטין קודם ט"ו בשבט מ"מ פירות המאוחרין בודאי יחנטו אחר ט"ו בשבט. ולהכי אזלינן בהו בתר חנטה משום דאף שהפירות המוקדמין מתעשרין לשעבר מ"מ הפירות המאוחרין