מלבושי יום טוב חלק ב רלג

מחוסר שלש אינו פוסק. אף שאפשר לומר דרש"י פי' כן משום דברי שמואל דקאמר הגמרא דלכך שרי משום כיון דהוה בי' תיוהא לא מיחזי כאגר נטר לי'. והא שמואל ס"ל דאף במחוסר שלש פוסק א"כ למה צריך להאי טעמא. לכך פירש"י דמיירי שהפרדס הוא עדיין בוסר מ"מ שרי שמואל. אבל באמת מדברי רש"י משמע דגם לדברי רב פירש כן דאם הי' קרוב לביכור אף לרב הוה שרי. ונראה דאף דסובר רב דמחוסר שלש אינו פוסק מ"מ מודה דזה מיקרי דבר שבא לעולם. והכא מיירי שהקנה לו יין מזה הפרדס וא"כ אם הוה הפרדס קרוב לביכור א"כ הוה דשב"ל וקונה את הפרדס קנין גמור ואף לרב הוה שרי. ולא דמי לפוסק על המעטן של ענבים דשם לא הקנה כלום רק על סמך זה פוסק עמו לכך ס"ל לרב דמחוסר שלש אינו פוסק ומזה ראי' גדולה לתשו' המהר"ם אלשיך סי' קל"ו דמחוסר שלש מלאכות לא מיקרי דשלב"ל. ועיין בחו"ד סי' קע"ה ס"א: סימן טו

אמנם הרמב"ם פ"א מה' מע"ש כתב וז"ל וכן פירות האילן שבאו לעונה"מ קודם ט"ו בשבט של שנה שלישית אעפ"י שנגמרו ונאספו אחר כן בסוף שנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפריש מהן מע"ש כו' ואם באו לעונה"מ אחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא. והחרובין אעפ"י שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט מתעשרין להבא כו' יעו"ש היטב בהשגת הראב"ד. ומדבריהם נראה להדיא דהם מפרשים דהא דאמרינן באילן בתר חנטה הוא משהגיע לעונה"מ. וכן כתב הרמב"ם בה' שמיטה פ"ד ה"ט דבפירות האילן אזלינן בתר עונה"מ לענין שביעית. וצע"ג מאין יצא להם זאת. דהא בירושלמי דשביעית פ"ה ה"א מבואר להדיא דחנטה מיקרי מיד שהגיע לכלל פגין. דאיתא שם הני רשב"ג אומר מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום מן שיתין הנובלות עד התאנים נ' יום כו' לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר ר' יונה מאה יומין למפרע והוא יודע אימתי חנטה. אלמא דחנטה מיקרי מעת שנקרא פגין גבי תאנה. וגבי חרובין שלשולן הוא חנטן כמבואר בירושלמי הנ"ל והא עונה"מ היא אח"כ כמבואר במשנה פ"א דמעשרות. והאיך ס"ל להרמב"ם והראב"ד דחנטה הוא זמן עונה"מ. ועלה בדעתי לומר דהרמב"ם למד זאת מהירושלמי דשביעית פ"ב דאמרינן שם בפירות הלכו אחר שליש ובאורז אחר השרשה. והתוס' כ' בר"ה (יב:

) ד"ה התבואה כו' דכל עונה"מ המוזכרין במשנה הוא זמן הבאת שליש לכל או"א. וכן מצאתי בפנ"י בר"ה דכתב דבירושלמי דשביעית פ"ב משמע קצת כדברי הרמב"ם דחנטה הוא זמן עונה"מ. אבל באמת המעיין שם בירושלמי יראה להדיא דהירושלמי לא קאי אלא על תבואת תירוש ויצהר דהביא שם הקרא מגרנך מיקבך מגרנך ולא כל גרנך מיקבך ולא כל יקבך. א"כ מיירי להדיא רק בתבואת תירוש ויצהר. אך זאת יש ללמוד מהירושלמי דאף דבבבלי קאמר דרק בתבואה וזיתים לבד אזלינן בתר הב"ש גם ענבים הוה בכלל תבואה כדברי רש"י שם. דלא כדברי התוס' שם דכתבו דענבים הוי בכלל אילנות ואזלינן בתר חנטה. דהא הירושלמי קאמר להדיא מיקבך ולא כל יקבך. ויקב ודאי דהוה בין ענבים ובין זיתים. וקאמר דאזלינן בהו בתר הב"ש. וזה רחוק לומר דהירושלמי והבבלי מחולקין בזה. אלא יותר נכון לומר משום דענבים הוה בכלל תבואה כדכתיב ותבואת הכרם. ומה שהשיגו התוס' על פירש"י דהא שיעור אחר תנא גבי ענבים. מצאתי בתוס' רי"ד שם שמישב קושיא זו וז"ל עוד מקשים בתוס' על פתרון שפירש דיין ותירוש הוי בכלל תבואה כו' נ"ל דלק"מ ופתרון המורה עיקר דאימת הוי יין ותירוש דינו כתבואה דוקא באותן ענבים העתיד לדורכן ולעשות מהן יין כדכתיב וכתבואת יקב ואותן הענבים אם לא הביאו שליש ובצרן ודרכן אין אותו היין חייב במעשר שאינו יין אלא חומץ הבוסר. ומאי דתנן התם הענבים משיבאישו כגון שליקטן כדי לאוכלן שמשעה שיבאישו שיתמתקו מעט אדם תולש מהן לאוכלן וקודם לכן הן בוסר בעלמא ואפי' ליקטן לאכילה פטורין מן המעשר שאינו אוכל עד שיבאישו ויהיו חשובין אוכל. ודוקא אם ליקטן לאכילה חייבין במעשר בזה השיעור אבל אם ליקטן לדורכן בגת עד שלא יביאו שליש שיהו ראויין לעשות מהן יין ע"י הדחק אינן חייבין במעשר. והכל לפי מחשבתו בצרן לאכילה משיבאישו. לדרכן בגת משיביאו שליש עכ"ל

וגם נ"ל לומר דהא דנשתנו זיתים וענבים דאזלינן בהו בתר הב"ש ובשאר אילנות אזלינן בתר חנטה. משום דזיתים וענבים עיקר המעשר שלהם אינו אלא משום המשקה היוצא מהם דתירוש ויצהר כתיב. וכ"ש לדעת הרמב"ן דזיתים וענבים עצמן מעשר שלהם אינו אלא מדרבנן. והא איתא בירושלמי דזיתים וענבים שלא הב"ש משקה היוצא מהם לא מכשיר. לכך אזלינן בהו בתר הב"ש. אבל בשאר פירות מיד אחר החנטה חשיבי פרי לכך אזלינן בהו בתר חנטה. ובזה הדרך יתורץ מה שיש להקשות מה נשתנו זיתים וענבים מכל האילנות לענין מעשרות דאזלינן בהו בתר הב"ש. ובערלה ורבעי שוים זיתים וענבים לכל האילנות ולפי"ד ניחא דשאני ערלה ורבעי דחל האיסור על הפרי עצמו לכך אזלינן בכולהו בתר חנטה. אבל לענין מעשרות עיקר החיוב אינו אלא משום משקה היוצא מהם. ואף אם נאמר דלא כהרמב"ן מ"מ ודאי עיקר חשיבות שלהם אינו אלא משקה שיש בהם. אך לפי"ז צ"ע בשביעית דאמאי בזיתים וענבים אזלינן בתר הב"ש ולא אזלינן בתר חנטה כמו בשאר אילנות. דהא קדושת שביעית חלה מיד על הפירות אף קודם שהגיע לעונה"מ מזמן שאסור לקצץ בשביעית משום הפסד הפרי. ולפע"ד באמת היה נ"ל לומר דלענין שביעית גם בזיתים וענבים אזלינן בתר חנטה ודוקא בתבואה אזלינן גבי שביעית בתר הב"ש דהא כל הקרא דילפינן דגבי שביעית אזלינן בתר הב"ש איירי רק בתבואה. והא דילפינן מעשרות משביעית הוא רק בתבואה. אבל זיתים וענבים לא ילפינן מעשר משביעית. והא דגבי מעשר אזלינן בתר הב"ש טעמא אחרינא אית בי' משום דתירוש ויצהר כתיב בו. ועיקר חשיבות שלהם אינו אלא משום משקה שיש בהו וקודם הב"ש לא חשיבי כמש"ב. אבל גבי שביעית אזלינן בתר חנטה גם בזיתים וענבים. והגמרא דקאמר מנה"מ לא קאי רק על תבואה בלבד דמנלן דאזלינן בזה בתר הב"ש לענין מעשרות. והא דקאמר הגמרא באילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר הב"ש קאי רק לענין מעשר בלבד ולא לענין שביעית. אך בדברי התוס' שם מבואר דאין חילוק בין מעשר לשביעית

ומצאתי להריטב"א בר"ה שם דכתב וז"ל התבואה והזיתים משיביאו שליש מנה"מ פירש מדחזינן דמייתי ראיה מענין שביעית שמעינן דלאו בזיתים איירינן דההוא בתר חנטה הוא לשביעית ככל האילנות אלא לענין תבואה שקלי' וטרי' דקים לן שדינה בשליש לכל דבריה שאין לחלק בדיני תבואה בזה ולכולם ראוי להיות זמן אחד שהוא שלימות הפרי ופוק חזי בכולא שמעתא דכולהו קראי דמייתי לענין תבואה נינהו כו' עכ"ל. וזה עולה כדברינו. אך מה דס"ל שם דגם לענין חדש וישן שניה ושלישית זיתים שוים לכל האילנות ואזלינן בתר חנטה ודחק שם בדברי הגמרא הא דקאמר אילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר הב"ש יעו"ש. לכאורה דבריו תמוהים דהא בירושלמי אמרינן להדיא בפירות אזלינן בתר הב"ש וילפינן מיקבך ולא כל יקבך. א"כ האיך אפשר לומר דגם בזיתים אזלינן בתר חנטה. ואדרבה נראה מזה דגם בענבים אזלינן בתר הב"ש לענין חדש וישן שניה ושלישית כדברי רש"י ז"ל. אך מדברי הברייתא שם (טו:) דפליג ר' נחמיה על הת"ק וקאמר בד"א באילן העושה שתי בריכות אבל באילן העושה בריכה אחת כגון דקלים וזיתים וחרובין אף שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה. משמע כדברי הריטב"א. דלפי"ד רש"י והתוס' צריך לדחוק דבחנם נקט זיתים כדכתבו שם התוס' ד"ה כגון כו' דמודה בהו ת"ק דאזלינן בתר הב"ש ולא אחר חנטה. אבל לפי"ד הריטב"א א"ש דת"ק ס"ל