מלבושי יום טוב חלק ב רלב

נאמר דכונת רש"י לאחר חנטה היינו משהגיע לכלל סמדר א"כ תקשי באיזה זמן פליגי ר"מ ורבנן במוכר פירות דקל אי קנה או לא. אלא ע"כ דחנטה לא מיקרי אלא דוקא משהגיע לכלל בוסר והא דפליגי ר"מ ורבנן כשמכר משהגיע לכלל סמדר דאז הוה עדיין דשלב"ל. והמתני' דמוקי הגמרא בקדושין שם דנתן לו כשהוא סמדר. ע"כ צ"ל לדברי רש"י דמוקי כר"מ ולא כרבנן. אבל לאחר העיון ז"א. דהא דוקא בגפנים פליגי ר"י ורבנן אם סמדר חשיב פרי אי לא. אבל בשאר אילנות אמרינן שאסור לקצוץ בשביעית מיד שיוציאו פרי ומזה הביא הגמרא ראי' בברכות (לו:) ובפסחים (נג.) דבשאר אילנות גם רבנן מודו דמיד שיוציאו פרי חשוב פרי גמור ואסור בערלה. א"כ הכא בב"מ דמיירי בפירות דקל דמיד שיוציא כפנות אף שעדיין הוא כמו סמדר בגפנים מ"מ אסור בערלה. ולדברי רש"י דב"מ חשיב דשב"ל. א"כ עדיין תקשי באיזה זמן פליגי ר"מ ורבנן במוכר פירות דקל לחבירו כיון דקודם שהגיע לכלל סמדר אף לר"מ לא קנה ללשון שני דרש"י. ומיד שהגיע לכלל סמדר אף לרבנן קנה

אח"כ התבוננתי דבדברי רש"י דיבמות (צג.) מוכח להדיא דס"ל דחנטה מיקרי משהגיע לכלל סמדר. דכתב שם וז"ל המוכר פירות דקל בימות הגשמים עד שלא באו לעולם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור עכ"ל ונראה ברור דכונת רש"י ביבמות הוא כמש"כ רש"י בב"מ (סו:) דקודם חנטה הוה דשלב"ל אבל לאחר חנטה מיקרי דשב"ל. לכך כתב רש"י ז"ל ביבמות בא לחזור קודם ניסן דזה ידוע דזמן הוצאת הפרי הוא בניסן כדאמרינן בר"ה (יא.) איזה חודש שהארץ מלאה דשאים והאילנות מוציאין פירות הוי אומר זהו ניסן. והוצאת הפירות מיקרי לאחר שפרחו והגיעו לכלל סמדר. וזהו כוונת רש"י קודם ניסן שאז האילנות מוציאין היינו הוצאות הפירות והוא לאחר גמר החנטה. ולאחר שנפל הפרח מעליהם ונעשו כפנות לכך חשיב דשב"ל. ולפי"ז ע"כ צ"ל דלשון שני דרש"י לא ס"ל כדברי רש"י דב"מ ודיבמות דמיד אחר החנטה מיקרי דשב"ל. דא"כ תיקשי באיזה זמן פליגי ר"מ ורבנן. אלא ס"ל כ"ז שלא הביא שליש לא מיקרי דשב"ל כמו גבי תבואה דכ"ז שלא הב"ש לא מיקרי תבואה כדמוכח בקדושין (סב:) וכן ס"ל להרמ"ך הובא בש"מ בב"מ (סד.). וכן הביא המח"א בה' מוכר דשלב"ל מדברי הריטב"א דכתב בקדושין שם וז"ל ושמעי' מיני' דהמוכר פירות דקל עד שלא הב"ש לא קנה. ומה שהקשה המח"א שם מה ענין תרומה אצל קנין דתרומה שאני כיון דעכשיו אינם ראויים הפירות להפריש מהן תרומה חשיב כדבר שלב"ל כו' אבל לגבי קנין למה לא יכול להקנותו כדי להאכיל לבהמה עכשיו עכ"ל. לפעד"נ דודאי כו"ע מודים דכמו שהוא יכול להקנותו אף קודם שהב"ש כיון דחזי כמו שהוא להאכיל לבהמה. אך אם מוכר לו דגן או חטים ועדיין לא הב"ש כיון שלא מיקרי אז תבואה ולכך לא יכול להפריש מהן תרומה ע"כ אינו יכול להקנותו וחשיב דשלב"ל. וזה למדו הראשונים מהגמרא דקדושין. וה"ה גבי מוכר פירות דקל אם מוכר לו תמרים ותמרים הא לא מיקרי כ"ז שלא הב"ש אף שהוא כמו כופרא והוא כמו בוסר בענבים כמש"כ רש"י בב"ק (נט:) מ"מ אמרינן שם הא לאו תמרי שקיל מיני' לכך כיון דמכר לו תמרים ועדיין לא הב"ש הוה דשלב"ל. אבל אם מקנה כמו שהוא כיון שהגיע לכלל סמדר מצי להקנותו. ובזה מיושב מה שלכאורה סותר הריטב"א דברי עצמו דהא בפ' האיש מקדש מתרץ דלכך קאמר שנתן לו כשהוא סמדר דקודם שהוא סמדר הוה דשלב"ל ואינו יכול להקנותו. והא הוא בעצמו סובר בפ' האומר דאף לאחר שהוא סמדר נמי אינו יכול להקנותו כ"ז שלא הב"ש. אבל לפי"ד ניחא דבפ' האיש מקדש מיירי שנותן לו כמו שהוא. ובפ' האומר מיירי דמקנה לו תמרים לכך כ"ז שלא הב"ש לא קני

אמנם מדברי רש"י דיבמות ודב"מ נראה דס"ל דאפי' מקנה לי' תמרים נמי קנה לאחר החנטה כיון שנעשו כפנות ומיקרי אז פרי אע"ג דעדיין לא נגמר הפרי. דלא כהקצה"ח בסי' ר"ט דס"ל דגם רש"י מודה דכ"ז שלא הב"ש לא הוה פרי גמור מ"מ כיון דחנטו הפירות מיקרי דשב"ל קצת. ומהני אפי' לר"נ משום דהוא ס"ל דגבי מזכה לעובר דכשתלה קנה לכך. פירש"י דמיירי שם דלא חנטו הפירות. ונפלאתי ע"ז מאד דהא מדברי רש"י מוכח דלאחר שחנטו הפירות מיקרי דשב"ל ממש. דהא כתב רש"י לר"ה דס"ל דמשבא לעולם אינו יכול לחזור בו דמיד שחנטו הפירות אינו יכול לחזור. אלמא דס"ל דבזה מיקרי דשב"ל ממש. וכן נראה מדברי הרמ"א דלמד מדברי רש"י דמיד אחר החנטה מיקרי דשב"ל ממש. גם מה דמסיק הקצה"ח לישב דברי הרמ"א מקושית הבני יעקב מסוגיא דקדושין משום דשאני גבי חנטה דודאי לכו"ע איתא במכירה אותה חנטה למישקל וליזול הלוקח בהו. אבל גבי תרומה כ"ז דלא הב"ש ליתא כלל בתרומה. כוון בזה לד' הגאון בעל מח"א כמו שהבאנו למעלה. אבל מדברי הרמ"א לא משמע כן. דא"כ אף לגבי תבואה נמי אם מכר תבואת שדהו כמו שהיא אף קודם שהב"ש ודאי דג"כ קנה. ומדברי הרמ"א משמע דדוקא גבי פירות האילן לאחר חנטה הוא דמיקרי דשב"ל. ע"כ נראה דס"ל להרמ"א דרש"י סובר דאף אם מכר לו פירות גמורין כיון שהוא לאחר החנטה והוה פרי הוה דשב"ל וקנה. אבל גבי תבואה אם מכר לו תבואת שדהו כ"ז שלא הב"ש הוה עדיין דשלב"ל דכ"ז שלא הב"ש לא מיקרי תבואה

ונראה דרש"י למד זאת מהא דקיי"ל לענין שנת המעשר ולענין שביעית באילן בתר חנטה ובתבואה וזיתים בתר הב"ש. אלמא דשאני פירות אילן מתבואה משום דגבי פירות האילן מיד אחר החנטה מיקרי פרי לכך אזלינן בתר חנטה. אבל בתבואה לא מיקרי תבואה כלל כ"ז שלא הב"ש כדילפינן שם בר"ה מקרא ועשת את התבואה לשלש שנים ה"ה לענין דבר שלב"ל. אף שרש"י כתב בר"ה (יב:) על הא דקאמר שם מנה"מ וז"ל אתבואה ואזיתים קאי דמעשר דידהו דאורייתא ומנלן דבתר שליש אזלי דאילו ירק דאזיל בי' רבנן בתר לקיטה ואילן דאזיל בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מבעי בהו מנלן ולקמן מפרש בהו טעמי' ירק משום דגייזי לי' כל שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים של שנת לקיטתו אזיל בי' בתר לקיטה. אילן גדל על מי שנה שחנט בה שעל ידי שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין כו' עכ"ל. א"כ לפי"ז ליכא ללמוד משם לענין דשלב"ל אבל באמת זה ניחא לענין מעשר משום דמעשר פירות האילן הוא מדרבנן. אבל לענין שביעית דאזלינן בתר חנטה תשאר הקושיא דאמאי לא אזלינן בהו בתר הב"ש כמי גבי תבואה. אע"כ משום דשאני פירות האילן דמיד אחר החנטה הוא חשיבי פרי אבל תבואה לא חשיבי כ"ז שלא הב"ש. ומה דהוצרך רש"י לדחוק גבי מעשר. משום דקשה לרש"י גבי מעשר דאמאי אזלינן בתר חנטה גבי אילן כיון דעדיין לא הגיע לעונה"מ דהא מהסברא צריך להיות דשנת המעשרות תהא תלוי בעונה"מ. לכך הוצרך רש"י לומר משום דמעשר פירות האילן הוא מדרבנן ולכך נראה להו לחכמים ליזול בהו בתר חנטה

ואין להקשות לפי"ז מדברי רש"י דב"מ (עג.) דכתב שם וז"ל פרדיסא לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים כל פירות שנה זו בכך וכך ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר אבל עדיין לא הגיע לביכור עכ"ל. וכיון שהוא לאחר חנטה א"כ קנה הפרדס קנין גמור לדבריו וא"כ אמאי ס"ל לרב דאסור משום דמקדים לו המעות ומוזיל גבי'. אבל באמת ז"א דהתם מיירי דמוכר לו יין וכ"ז שהוא בוסר לגבי יין מיקרי זה דבר שלבל"ע דכ"ז שהוא בוסר משקה היוצא מהם אינו מכשיר כדאיתא בירושלמי. [ומטעם זה תמוה לי דברי התוס' שם (סד.) ד"ה מה כו' דכתבו שם ולאיכא דאמרי דשרי רבא גבי קרי כיון דממילא קרבו שפיר דמי איכא לאוקמי גבי פרדיסא דאסר רב דמיירי שעדיין לא יצא הפרי כלל. דהא התוס' בעצמם פירשו שם דגבי פרדיסא מיירי שמכר לו יין א"כ אפי' אם יצא הפרי כיון שעדיין הוא בוסר הא גבי יין הוה כמו שאינו בעולם כלל וצ"ע]. אבל אם מכר ענבים כיון שהגיע לכלל בוסר מותר. אך לכאורה יש להקשות כיון דמיירי שם דמכר לו יין א"כ למה הוצרך רש"י לומר דמיירי שהפרדס הוא עדיין בוסר או סמדר דילמא מיירי שהפרדס הוא קרוב לביכור מ"מ אסר רב משום דהוא ס"ל דמחוסר שתים פוסק אבל