מלבושי יום טוב חלק ב רכט

כמו דכתיב בכ"מ. אלא ע"כ האי בבואכם וסיפא דקרא אתי לגלות דחלה בעי קדוש דוקא ע"י ביאת כולם ולמאי נ"מ בימי יהושע הא אז ודאי כולהו סליק. מזה אנו למדין דחלה בטלה הקדושה משגלו וצריכה קדוש פעם שנית דוקא ע"י ביאת כולם וכיון דחלה הי' ע"י קדוש שקדש יהושע מיד שבאו לארץ לכך ס"ל לר"ע דקודם שבאו לארץ הי' דינה כחו"ל לענין חלה. אבל חדש שנהג מיד שבאו לארץ ולא מצינו דבעי קדוש לזה אף שלא נהג רק בארץ לכך כו"ע מודים בזה דאף התבואה שמצאו מיד שבאו לארץ אסורין משום חדש. ונראה דר"י דתמה על ר"ע וס"ל דאף קודם שבאו לארץ כיון דירושה למפרע דינה כא"י לענין חלה ע"כ ס"ל כרבנן דבי רב דחלה בזה"ז הוא דאורייתא דס"ל דגם לענין חלה לא בעי קדוש כלל כסברתם כיון דנהג בשבע שכבשו ושבע שחלקו. א"כ חזינן דלחלה אין צריך קדוש כלל. לכך לא בטלה הקדושה ממנה אף משגלו. ולפי"ז הי' נראה דאף ר"ע סובר דירושה למפרע ואף הפירות שגדלו ביד העכו"ם שייכין לישראל רק דהעכו"ם היו דינם כאריסין כשיטת האחרונים. לכך השיב ר"י לר' יונה דאסור משום חדש. אמנם אם נאמר כן עדיין תשאר קושיתנו שהקשינו למעלה דאמאי פסול התבואה שהביא שליש ביד העכו"ם מטעם קצירך ולא קציר נכרי כיון דהעכו"ם לא היו להם זכות בפירות רק כאריסין הא בכה"ג גבי תרומות ומעשרות לא ממעטינן מדגנך ולא דגן נכרי אף למ"ד יש קנין

לכן נראה יותר כפי משב"ל דעד שבאו ישראל לארץ היו כל הפירות שייכין להעכו"ם. ובזה אתי כל דברי הירושלמי מה דמחלק בין לחה ליבשה ובין יבשה לקצורה מדוקדק מאד. גם ניחא מה דפסל להבאת העומר מטעם קצירך ולא קציר נכרי כיון דשייכין כל הפירות לעכו"ם. וס"ל הני חבריא דר"כ דקנין פירות כקנין הגוף דמי או כפי מש"ל דעכו"ם היו להם רשות לחפור בורות כו' וא"כ הי' להם גם קנין הגוף. ומה דאסור משום חדש כל התבואה שמצאו מיד שבאו לארץ משום דלא ממעטינן כל האיסורין שנוהגין בארץ אף היכא שיש להעכו"ם בהקרקע קנין הגוף. ואף למ"ד יש קנין הוא דוקא היכא דגלי קרא להדיא היינו גבי תו"מ משום דכתיב דגנך. אבל היכא דלא גלי קרא כגון ערלה וחדש לכו"ע אין קנין לעכו"ם להפקיע מקדושתה. וכן כתב הרא"ש בתשו' כלל ב' סי' א'. אף שהרא"ש כתב שם ובחדש כיון שנוהג בחו"ל מהיכא תיתי לומר שלא לנהוג בשל נכרי. הוא לאלומי מילתא קאתי דכיון דנוהג בחו"ל כ"ש דנהג בשל נכרי. אבל באמת אף למ"ד דחדש אינו נוהג אלא בארץ. מ"מ נוהג בשל נכרי אף למ"ד דיש קנין כיון דליכא גבי ערלה וגבי חדש מיעוטא למעט של נכרי כו"ע מודי דנוהג אף בשל נכרי

והנה הגאון בעל ש"א תמה ע"ד הרא"ש וכתב וז"ל ובאמת גם על הרא"ש אני תמה שאוחז החבל בתרי ראשין מדהביא ראי' דחדש נוהג בשל נכרי. מהא דאפי' למ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר. היינו משום דדריש לה מקרא דגנך ולא דגן עכו"ם. ואי לאו קרא תבואות עכו"ם בעי עישורי. ש"מ שמביא ראי' על חדש הגדילה בקרקע של נכרי שאסור מן התורה. ומיד מסיים והלא ערלה דאינה נוהגת אלא בארץ ואפ"ה נוהגת בנטיעת נכרי כדתנן כו'. ומה ראי' היא זו מנטיעות של נכרי שהנסיעה לחוד היא של נכרי. ואיכא למימר שנטעה בקרקע של ישראל דלא שייך בזה למימר יש קנין לנכרי כיון שאין לנכרי חלק בגופה של קרקע רק הנטיעה לחודי' שלו בתבואה הגדילה בקרקע של נכרי לענין איסור חדש. דשם איכא למימר יש קנין לנכרי ואין איסור חדש נוהג בו משום טעמא דמסקינן יש קנין וכש"כ שאין ענין לנידון זה מה שהביא מהא דעת שבאו אבותינו לארץ כו'. ומהירושלמי שאתמר עלה ונטעתם פרט לשנטעו נכרים קודם שבאו לארץ. יכול שאני מוציא את שנטעו נכרים משבאו לארץ ת"ל כל עץ. שהרי כיון שא"י ירושה להם מאבותיהם. ומן הדין אי לאו קרא דכי תבאו ונטעתם הי' איסור ערלה נוהג אפי' במה שנטעו נכרים משבאו לארך. אפילו אם תמצא לומר יש קנין דהא קרקע של ישראל היא. אלא דאתי קרא דכי תבאו ונטעתם למעט את שנטעו נכרים מקודם שנכנסו לארץ אע"ג שקרקע של ישראל אינו נוהג בו ערלה. ודומיא דהא מרבה לאסור את שנטעו נכרים משבאו לארץ דאחר ביאתם לארץ כש"כ שהקרקע של ישראל היא. אלא שהנטיעה של נכרי. דסד"א ונטעתם כתיב שתהי' אתם הנוטעים ולא נכרי ת"ל כל עץ לחייב בכה"ג בערלה ולעולם מיירי בשגוף הקרקע של ישראל. אבל בגוף הקרקע של נכרי עדיין לא שמענו. ואיכא למימר שפטור מן הערלה ומן החדש היכא שגוף הקרקע של נכרי דיש קנין לנכרי עכ"ל. ולפע"ד דברי הרא"ש ז"ל נכונים דס"ל להרא"ש כדברינו דעד שכבשו ישראל את הארץ מיד הנכרים הי' להנכרים זכות קנין פירות בארץ. רק שגוף הקרקע הי' ירושה לישראל מאבותיהם. א"כ שפיר הביא ראי' דאף בקרקע של נכרי נמי נוהג איסור ערלה מה"ת כקרקע של ישראל דהא מבואר שם במשנה ובירושלמי דמיד שבאו ישראל לארץ אם נטעו נכרים אף במקום שעדיין לא כבשו שם ישראל נמי חייב בערלה. והא ר"א ס"ל בגיטין דאף קנין פירות בלבד נמי מפקיע מקדושתה לענין תו"מ דהא ס"ל דעכו"ם שקנה קרקע בארץ אין לו בה רשות לחפור בשו"מ. מ"מ ס"ל דיש להם קנין להפקיע מידי תו"מ. ולדבריו תקשי אמאי חייב בערלה אף שנטעו נכרים משבאו ישראל לארץ כיון שעדיין לא כבשו שם ישראל את הארץ במקום שנטעו א"כ יש להנכרים שם ק"פ והא ס"ל ק"פ כקנין הגוף דמי ומפקיע מקדושתה. אלא ודאי דאף היכא דגוף הקרקע היא של נכרים נמי אין קנין לעכו"ם לאפקועי מקדושתה ונוהג בה איסור ערלה מה"ת כיון דבזה לא גלי קרא ודוקא גבי תו"מ דגלי קרא דגנך הוא דס"ל לר"א דיש קנין. וכ"ש אם נאמר דהי' להעכו"ם רשות אף לחפור בשו"מ עד שכבשו ישראל את הארץ מידם. בודאי יש להביא ראי' מזה דלענין ערלה לא מהני קנין עכו"ם לאפקועי מקדושתה אף למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון דיש להם רשות לחפור בשו"מ כקנין הגוף דמי כמו שמבואר בחי' הרשב"א גיטין (מז:

) יעו"ש. וגם מה שדחה הש"א ראיית הרא"ש מהא דעכו"ם שנטע דש"ה דהנטיעות לחוד הי' של נכרי ואיכא למימר שנטע בקרקע של ישראל. לפע"ד ז"א דחיה כלל. דאף לפי"ד דמיירי שנטע בקרקע של ישראל מ"מ מי לא עסקינן דהנכרי נטע שלשה אילנות דהא קאמר המשנה סתם דנכרי שנטע חייב בערלה וכיון שהקנה לו הקרקע שלו לנטוע שלשה אילנות הרי זה קנה קרקע. דזה אין סברא לחלק בין קנה שלשה אילנות בין הקנה לו הקרקע לנטוע שלשה אילנות. וכיון דהנכרי קנה קרקע ומ"מ חייב בערלה א"כ ה"ה היכא דנטע הנכרי בקרקע שלו נמי חייב בערלה. כנ"ל לבאר דברי הרא"ש ז"ל. וכן נראה דזהו דעת הר"ש בסוף ערלה דהביא ראי' ממשנה זו דערלה נוהגת בשל נכרי ומיירי אף בקרקע של נכרי דהא קאמר שם הר"ש ובכרם רבעי פליגי ר"י ורבנן בפ"ג דתרומות משנה ט' דתנן ר"י אומר אין לנכרי כרם רבעי אבל מודה ר"י דיש לנכרי ערלה כו' עכ"ל. ובכרם רבעי ע"כ פליגי היכא דהקרקע היא של נכרי. דהא טעמא דר"י שם משום דס"ל דילפינן רבעי קודש קודש ממעשר וכיון דיש קנין ופטור ממעשר לכך פטור נמי מרבעי. ועיין שם בירושלמי דמביא שם התוספתא דר"י סובר דאין לנכרי רבעי דוקא בסוריא. ועיין משב"ל סי' ד'. א"כ ע"כ מיירי שם היכא דהקרקע היא של נכרי. וע"כ דגם הר"ש סובר כדברי הרא"ש דמהמשנה דנכרי שנטע מוכח דאפי' היכא דהקרקע של מקום הנטיעה היא קנויה להנכרי נמי חייב בערלה. וכן יש לדקדק מדברי תשו' הגאונים בחמדה גנוזה סי' ב' שע"כ הם מפרשים כדברינו. עיין מה שהבאתי למעלה דבריהם בסי' ז'

ועתה נשובה לנידון שאלתנו. הנה אם מותר לקצור בזה"ז בא"י קודם שהאיר המזרח של ט"ז בניסן לפי"ד הרי"ף והרמב"ם ושאר הראשונים דפסקו דחדש בחו"ל דאורייתא א"כ פסקינן כר"ע דחדש נהג מיד שבאו לארץ לפי"ז בודאי לא בטלה קדושת הארץ אף בזה"ז וראוי להבאת העומר לכך אסור לקצור קודם שהאיר המזרח אף בזה"ז. דלא כדברי הגאון בעל ש"א. אמנם לפי הפוסקים דפסקי דחדש בחו"ל לאו דאורייתא לכאורה