מלבושי יום טוב חלק ב רכח

שנים שכבשו וחלקו וקדשו את הארץ הי' מותר להם חדש וגם אח"כ מותר להם חדש דחו"ל וחדש תלוי בקדושת הארץ א"כ במאי נאסר אח"כ התבואה שגדלה קודם הגמר של כבוש וחלוק וקדשו את הארץ. דהא קודם שקדשו את הארץ הי' דינה דא"י כמו חו"ל לענין חדש לדברי ר' ישמעאל. וא"כ היו יכולין לאכול מהם מצה בליל פסח. וזאת תמיהה רבתא על הגר"א והש"א

ונראה לישב דבריהם לאחר העיון דע"כ צ"ל לפי פירושם בהירושלמי דאף לפי"ד ר"י דחדש דחו"ל מותר וגם קודם הגמר של כבוש וחלוק היו מותרין לאכול כל התבואות אף של חדש. מ"מ דוקא אז היו מותרין לאכול כיון שלא הי' אז ראוים להביא את העומר. אבל מיד כשנגמר הכבוש והחלוק וחל עליהם להביא את העומר בזמנו אז אסרה להם התורה כל התבואות שגדלו בארץ אף קודם שנתקדשה הארץ עד שיביאו את העומר דכן משמע מן הקרא דלאחר שגמר הכבוש והחלוק אסורין לאכול לחם וקלי וכרמל עד שיביאו את העומר. והא הסוף של הי"ד שנה נגמר עד עשרה בניסן דאז נתקדשה הארץ לכל דבר שטעון קדוש. ואמרינן בר"ה (יג.) כל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה. א"כ מהבאת שליש עד הקצירה הוא יותר משני שבועות וא"כ הלחם וכו' שנתקצר קודם הבאת העומר ע"כ הביא שליש קודם שנתקדשה הארץ ואעפי"כ אסרה התורה וזה לא דמי לחדש דחו"ל. וע"כ הוכרח הירושלמי לומר דאכלו בפסח שלאחר י"ד שנה ממה שתגרי עכו"ם מכרו להם מחו"ל כנ"ל. ודלא כמש"פ בזה הגאון מהר"י מילר ז"ל בתשו' שב יעקב שאלה ס"א יעו"ש. ודבריו תמוהים. ומזה הטעם יש לסתור מה שהבאנו למעלה ממה דהשיב ר' ירמיה לר"י שתבואה שגדלה מקודם שבאו לארץ דאסור משום חדש אף לר"ע דס"ל דא"י קודם שבאו הי' דינה כחו"ל דע"כ סובר דחדש בחו"ל ג"כ אסור. דאיכא למימר דחדש דא"י אף קודם שבאו שאני מחדש דחו"ל ממש משום דמהקרא מוכח דמיד שבאו לארץ אסורין לאכול לחם וכו' אף דמסתמא הביא שליש מקודם שבאו. וכיון דאסור משום חדש אקרובי נמי מקרבינן אי לאו דפסול משום קציר נכרי לכך חבריא דרב כהנא הקשו רק האיך הביאו את העומר הא פסול משום קציר נכרי

אך מה שקשה לי לפי"ד הגר"א והש"א דמה הוצרך הירושלמי לומר דר' יוסי ע"כ סובר כר"י הא בירושלמי מבואר דאף למאן דס"ל דכל מקום דכתיב כי תבאו מיד משמע. מ"מ סובר דחדש בחו"ל לאו דאורייתא והך דמושבות אתא לרבות חדש שיצא מא"י לחו"ל. ואמאי הוצרך לומר דסבר כר"י הא מצי סובר דכי תבאו מיד משמע ואפ"ה אכלו מצה מה שתגרי עכו"ם מכרו להם מחו"ל. והא אפי' למאי דמשני דס"ל כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחד י"ד שנה נאמרו ע"כ צ"ל דס"ל דמושבות אתי לחדש שיצא מן הארץ לחו"ל דאל"כ תקשי מושבות למאי אתי. ובאמת בגמרא דידן שם (לז:) אמרינן דהאי תנא דבי ר' ישמעאל דס"ל דביאה לחוד משמע לאחר ירושה וישיבה מפיק מאידך תנא דבי ר"י. ונראה דס"ל לדידי' דבכל מושבותיכם אתי לרבות חו"ל. אבל הירושלמי ע"כ לא סבר הכי דא"כ אכתי תקשי לדידי' האיך אכלו מצה בפסח שלאחר י"ד שנה שחלקו כיון דס"ל דחדש דחו"ל נמי אסור א"כ לא מהני מה שתגרי עכו"ם מכרו להם מחו"ל. אלא ע"כ צ"ל דס"ל לר"י דמושבות אתא לחדש שיצא מן הארץ לחו"ל. א"כ למה הוצרך לומר דס"ל כר"י הא מצי סובר נמי אפ"י כמ"ד דביאה מיד משמע מ"מ ס"ל דחדש דחו"ל מותר משום דמושבות אתי לחדש שיצא מארץ לחו"ל ועיין בש"א דדחק לפרש דברי הירושלמי דהך ר' ישמעאל דהביא הירושלמי לאו מפרשת מלך יליף דביאה לחוד לאחר ירושה וישיבה משמע. אלא ביאה ומושב קאמר אע"ג דנקט ביאה לחוד. וז"א במשמע כלל. ועוד אף לפי"ז עדיין נשאר הקושיא דלמה הוצרך הירושלמי לומר דסבר כר' ישמעאל ולא קאמר דס"ל כרבנן דר"א דס"ל דחדש בחו"ל מותר והש"א מתרץ קושיא זו משום דבגמרא דידן אמרינן מאן תנא דפליג על ר"א ר' ישמעאל הוא. אבל באמת אין זה תירוץ כלל על הירושלמי דהא הירושלמי ס"ל להדיא דהתנא דפליג על ר"א הוא לאו ר"י לחוד אלא אף ר"ע כדמסיק שם הש"א בעצמו

ע"כ נראה לפע"ד דיותר נכון הוא בדברי הירושלמי כדברי הפנ"י דזהו שני תירוצים. היינו מה שתגרי עכו"ם מכרו להם מחו"ל ואתיא אפי' לר"ע דר"ע נמי סובר דחדש דחו"ל לאו דאורייתא לפי שיטת הירושלמי. או כדברי ר"י דס"ל דכל מקום דכתיב כי תבאו לאחר ירושה וישיבה משמע. א"כ בפסח ראשון ודאי יכולין לאכול אפי' חדש דא"י. ומה דלא הקשה הירושלמי האיך אכלו מצה בפסח שלאחר י"ד שנה. משום דאיכא למימר דה"נ דלא אכלו משום דעיקר הקושיא של הירושלמי שם האיך אכלו מצה בליל ראשון של פסח הוא רק בפסח ראשון משום דכתיב ויעשו את הפסח בגלגל מסתמא עשאוהו כדין והא בעינן על מצות ומרורים ובפסח מעכב מצות ומרורים. דכן כתב הגאון בעל משכנות יעקב שם בשם הירושלמי. ועיינתי בירושלמי ומצאתי דבפסחים פ"ט ה"ג משמע שם כדבריו דאיתא שם על מצות ומרורים יאכלוהו אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצה ומרורים בלבד ולפי"ז אתיא כל דברי הירושלמי שם על נכון

אמנם ברמב"ם הק"פ פ"ח ה"ב מבואר להדיא דמצה ומרור אינו מעכב את הפסח. ועיי"ש בכ"מ דכתב דכן איתא במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח ת"ל יאכלוהו. ואף שסוף דברי המכילתא דמסיים שם מנין שאם אין להם פסח יוצאין במצה ומרור הרי אתה דן הואיל והפסח מ"ע ומצה ומרור מ"ע הא למדת כמו שאם אין מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח כך אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור עכ"ד. הוא כנגד דברי הגמרא דידן. דלפי"ד המכילתא גם מרור בזה"ז הוא דאורייתא כיון דהפסח אינו מעכב את המצה ומרור. ובגמרא דידן אמרינן דמרור בזה"ז מדרבנן. ודוקא מצה היא מדאורייתא אף בזה"ז משום דכתיב בערב תאכלו מצות. מ"מ מה דלא מצינו שיחלק הגמרא ע"ד המכילתא אין לנו לדחות דברי המכילתא. ובדברי הירושלמי יש לדחוק דכונתו הוא הא דקאמר חוץ מגופו מעכבו אלא מצה ומרור בלבד היינו שאם יש לו הוא מחויב לאכלו על מצות ומרורים אבל אין כונתו לעכב את הפסח אם אין לו מצה ומרור כלל. א"כ לפי"ז ע"כ צ"ל דפירכת הירושלמי האיך אכלו מצה בליל פסח לאו דוקא משום דמצינו דעשו את הפסח בגלגל. מזה אינו ראי' דאכלו אז מצה דהא מצה אינו מעכב את הפסח. אלא משום דלא מסתברי דבטלו כל ישראל אכילת מצה בפסח. א"כ אכתי תקשי לפי"ד האיך אכלו מצה בליל פסח שלאחר י"ד שנה לדברי ר"י. ולפי"ז ע"כ צ"ל דאחרי י"ד שנה כל התבואות שגדלו מקודם מאחר שעדיין לא נתקדשה הארץ דינן כמו שגדלו בחו"ל ומותרין משום חדש ומהן אכלו בפסח שלאחר י"ד. והא דכתיב בקרא ולחם גו' ע"כ קאי הקרא היכא שהביאה שליש לאחר שנתקדשה הארץ

אך לפי"ז ע"כ צ"ל דהא דהשיב ר"י לר' יונה דכל התבואות שמצאו ישראל כשבאו לארץ אסורין משום חדש דאף קודם שבאו לארץ חלוק דין א"י מדין חו"ל משום דירושה היא למפרע. ולכאורה אתיא כסברת ר"י דתמה על ר"ע דהא מן הקרא דכתיב ולחם גו' אין ראי' דאיכא למימר דאיירי היכא שהביא שליש אחר שבאו לארץ. וכן הבאתי למעלה בשם הגאון בעל משכנות יעקב. אבל אין דעתי נוחה מזה דא"כ האיך השיב ר"י לר' יונה למה לא. אלמא דבזה אין חולק כלל דלכו"ע אסור משום חדש אף לר"ע דס"ל דגבי חלה קודם שבאו לארץ היה דין א"י כחו"ל. ע"כ נ"ל דשאני חלה מחדש דהא אנן קיי"ל דחלה בזה"ז דרבנן אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא כסברת ר"ה בדר"י. וכבר בארנו למעלה בסי' ב' דר"ה בדר"י דייקי זאת מן הברייתא דלא כרבנן דבי רב דלפי דבריהם עדיין תקשי למה שני הקרא לכתוב בבואכם וצריך לגלות בסיפא דקרא אשר אני מביא אתכם שמה דלא אתי למטעי דהאי בבואכם אתא לגלות דאף בשנים ושלשה מרגלים נמי חייב בחלה. לכתוב כי תבאו