מלבושי יום טוב חלק ב רכו

דאיסור חדש והבאת העומר תלוי זה בזה. הוא מטעם דכיון דיש בה ג"כ חלק של ישראל דירושה היא להם מאבותיהם לכך לא היו יכולין לאכול אף מה שהביא שליש ביד הנכרי משום חלקו של ישראל. ומטעם זה קאמר ר' ירמיה נמי בירושלמי דאסורין משום חדש כל התבואות שמצאו בעת בואם לארץ. אבל לענין הקרבת העומר לא היו יכולין להקריב משום קצירך ולא קציר נכרי כיון דגם העכו"ם יש לו חלק בה. ולכך פריך רק מהקרבת העומר. אך כ"ז יש לישב לפי"ד האחרונים דפירשו בכוונת התוס' דמה שכתבו מ"מ יש לו במה שזרע. היינו דלעכו"ם יש חלק במה שזרע. אבל עיקר הקרקע והפירות הוא של ישראל. והעכו"ם היו כאריסים אצל ישראל. אבל לפ"ד נראה שאינו כן. דלפי דבריהם קשה האיך אמרינן דמה שגדל ביד הנכרי קודם שנכנסו ישראל לארץ פסול להבאת העומר דהא מצינו תרומות ומעשרות שאם הנכרי הוא אריס ואפי' קבלן חייב בתו"מ לכו"ע אפי' למ"ד יש קנין ולא ממעטינן מדגנך דגן נכרי אלא דוקא אם העכו"ם קנה מהישראל אז אמרינן דדגן נכרי פטור מתו"מ. אבל אם יש להעכו"ם חלק בהתבואה חייב בתו"מ. וכן מצינו להיפוך למ"ד יש קנין דאם הנכרי קנה קרקע מישראל והישראל הוא אריס אצלו פטור מתו"מ. עיין ברמב"ם ה' תרומות פ"א הי"ז. וא"כ גם כאן כיון דיש להעכו"ם רק חלק בה לא הוה ממעטינן מקצירך קציר נכרי. ויותר נפלאתי על הגאון בעל שב יעקב שאלה ס"א דמדמה להדיא הא דקצירך ולא קציר נכרי לדגנך ולא דגן נכרי יעו"ש. ומ"מ סובר דהפירות שייכי לישראל משום דלמפרע ירשו. א"כ האיך מצינן למעוטי מקצירך כיון דהעכו"ם היו רק כאריסים הא בכה"ג לא ממעטינן מדגנך ולא דגן נכרי

ע"כ נ"ל דאף שזכה אברהם בארץ משעה שנתנה לו היינו דוקא רק גוף הקרקע וכל המחובר לה. אבל הפירות לא זכו אלא עד שבאו ישראל לארץ וכן נראה דעת הגאון בעל פ"ד בדרך הקודש שהביא שם דברי אגדה הביאה רש"י ז"ל בפ' לך לך גבי ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בשדות אחרים ורועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל. והכתוב אומר והכנעני אז בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין ע"כ. ופי' שם דהיו סוברים רועי לוט דאין לגוי במה שזרע משעה שנתנה הארץ לאברהם משו"ה כינה אותם הכתוב ואמר והכנעני והפרזי אז בארץ כלומר דכ"ז שלא נעקרו הז' עממים יש לגוי במה שזרע וא"כ מה שמרעים רועי לוט בהמתם בשדות אחרים גזל הוא בידם ע"כ. ואם איתא דמשעה שנתנה הארץ לאברהם זכה גם חלק בפירות שגדלו אח"כ אכתי אמאי לא היו יכולין לרעות מקניהם שם. ואף שהכנעני והפרזי היו אז בארץ כיון דגם להם יש חלק בהפירות. אלא ודאי כמ"ש דלא זכה אברהם כלל בפירות כ"ז שלא נעקרו הז' עממים. והיה כמו מתנה שנתנה מהיום ולאחר מיתה דהגוף זכה מיד והפירות לאחר מיתה. ה"נ הגוף זכו מיד שנתנה הארץ לאברהם והפירות זכו מעת שבאו לארץ. וע"כ דכונת התוס' הוא דמ"מ יש לו במה שזרע היינו דכל הפירות הוא של העכו"ם שזרע כנ"ל

מ"מ לכאורה קשה אמאי מיקרי הפירות שהיו מחוברין בשעה שבאו ישראל לארץ קציר נכרי הא אמרינן בב"ב (קלח:

) האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה. ומה שהניח תלוש הוא של יורשים. ופריך שם הגמרא הא מחובר לא והתניא שמין את המחוברין ללוקח אמר עולא לא קשיא כאן בבנו כאן באחר הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. אלמא דאצל בנו זכה הבן בפירות המחוברין מחמת המתנה שנתנה לו. וא"כ ה"נ זכו ישראל בפירות המחוברין מחמת המתנה שנתנה להם. וכיון דזכו ישראל בפירות המחוברין מחמת שנתנה הארץ לאברהם [דישראל נקראים בנים של מקום] ולא מחמת הכיבוש. ונמצא שהיה למפרע של ישראל. ואמאי מיקרי קציר נכרי. ונראה דע"כ לא אמרינן דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ונותנו המתנה בעין יפה דיזכה ג"כ בפירות המחוברין אלא היכא דבלאו הכי לא יזכה הבן בפירות אבל הכא דגם בלא"ה יזכו ישראל בפירות מחמת הכיבוש קם לה אדינא דאינו זוכה בפירות המחוברין למפרע ולהכי מיקרי קציר נכרי. ובזה יובן היטיב דברי הירושלמי שהבאתי לעיל דר' יונה בעיא קמי' דר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדין לחה אפי' יבשה א"ל אפי' יבשה ואפי' קצורה מעתה אפי' חיטין בעליה דלכאורה קשה באיזה סברא יש לאסור יותר לחה מיבשה ויבשה מקצורה וקצורה מחיטין בעליה. אבל לפי"ד ניחא משום דבלחה איכא למימר דלכך אסורה משום חדש דלא מיקרי קציר נכרי אף שהביא שליש ביד נכרי כיון דהפירות עדיין צריכין לקרקע זכו ישראל בהן למפרע. כמ"ש דבבנו זכה בפירות המחוברין לקרקע ע"כ שואל מעמו עד כדין לחה אפי' יבשה ר"ל שהגיעו לקצור וקיי"ל כל העומד לקצור כקצור דמי וכן פסקינן בשו"ע ח"מ סי' רנ"ז ס"ב דאם הגיע לבצור לא זכה בהן הבן מחמת מתנתו והוה של יורשין. וא"כ ה"נ לא זכו בהן ישראל למפרע ומיקרי קציר של נכרים אם הם אסורין משום חדש. והשיב לו אפי' יבשה. ואמר לי' א"כ לא מבעי יבשה דאכתי איכא קצת סברא למימר דלא מיקרי קציר נכרי כדעת הרשב"ם דס"ל דמחוברין אפי' הגיעו לבציר הרי הן של הבן ע"ש בש"ך. אלא אפי' קצורה דהם פירות תלושים דודאי זכו בהן ישראל רק מחמת הכיבוש. ובודאי נקראו קציר של נכרי ואפ"ה נוהג בהן איסור חדש. וקאמר מעתה אפי' חטין בעליה דאינם צריכין לקרקע כלל אפי' ליבשם. ואפ"ה נוהג בהם איסור חדש, משום דאיסור חדש נוהג אפי' בשל נכרי. והא דצריך ר' ירמיה לאשמועינן הך מעתה אפי' חטין בעליה. משום דאיכא לאסוקי אדעתא דלכך בקצורה אסורה משום חדש משום דקצורה ג"כ לא מיקרי קציר נכרי דאיכא למימר כיון דעדיין צריכין לקרקע ליבשם הוה דינם כמו מחוברין לקרקע. וכמו שמצינו גבי הנותן שדה במתנה לחבירו והיו בהן פירות הצריכין ליבשם לדעת הרשב"ם והרמב"ן ב"ב (עא.) זכה בהן המקבל מתנה מחמת השדה דהנותן בעין יפה הוא נותן [עיין בחו"מ סי' רט"ז ס"ו ובסמ"ע סק"מ ובהגר"א סק"כ] ה"נ איכא למימר דזכו ישראל בפירות הקצורים מחמת המתנה ולא מחמת הכיבוש וא"כ הי' זכיה למפרע. ולא מיקרי קציר נכרי. אבל באמת אינו כן דאף לדעת הרשב"ם לא זכה הבן אלא בפירות המחוברין ממש [אף שהגיעו לבצור] כיון דשייר להדיא הפירות וא"כ ע"כ הטעם גבי קצורה משום דאיסור חדש נוהג אף בשל נכרי ומעתה אפי'. חטין בעליה כו'. וצדקו דברי הש"ך מה שהביא ראי' מהירושלמי הזה דחדש נוהג אף בשל נכרי דלא כהב"ח. וע"כ צ"ל דקציר נכרי לא דמי לחו"ל. ואף דבחו"ל תלוי בהבאת העומר כמו שהוכחנו למעלה. אבל קציר נכרי לא דמי לזה דאע"ג דפסול להבאת העומר מ"מ חדש נוהג בו ודוקא חו"ל דהקרא גלי להדיא דהעומר תלוי בביאת הארץ. ומשמע מפשטות הקרא דהבאת העומר ואיסור חדש הוא דוקא בא"י ולא בחו"ל. אבל פסול דקציר נכרי הוא כמו שארי פסולין דפסולין להבאת העומר אפ"ה אסורין משום חדש. א"כ הראי' שהבאנו למעלה מחבריא דר"כ דס"ל אליבא דר"ע דחדש בחו"ל לאו דאורייתא ליתא. מ"מ מה שהוכיח הגאון בעל ש"א דמחבריא דר"כ מוכח דס"ל דחדש בחו"ל מה"ת. לפע"ד צ"ע מנין לו זה ואי משום דס"ל דחדש אסור מיד שבאו לארץ. הא איכא למימר דס"ל אף דאיסור חדש מיד שבאו לארץ מ"מ בכל מושבותיכם בא לרבות חדש דא"י שיצא לחו"ל. כדאמרינן בירושלמי. ולקמן נבאר עוד בזה בס"ד

ועלה בדעתי לומר דנידון זה אם שייכין כל הפירות להנכרי עד שבאו ישראל לארץ או לאו. איפליגי בזה בירושלמי שם. דז"ל הירושלמי על הך דאמר ר' יהודא פירות חו"ל שנכנסו לארץ ר' עקיבא מחייב בחלה ור' אלעזר פוטר ואיתא שם מה משיב ר"ע לר"א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שחייבין בחלה ולא גידולי פטור הן והוא מקבל מיני'. ואמר ר' יוסי תמיהני איך ר"ע השיב תשובה זו ומקבל