מלבושי יום טוב חלק ב רכה

דס"ל מושב בכל מקום שאתם יושבין לכאורה משמע דהוא ס"ל דוקא כר"א דחדש בחו"ל דאורייתא. אבל באמת ז"א דה"פ ר"י דס"ל מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ע"כ דס"ל דחדש בחו"ל לאו דאורייתא ופליג על ר"א. וכן הובא בירושלמי הנ"ל דר"י ס"ל דאין העומר בא מסוריא. משום דאזיל לשיטתי' דחדש בחו"ל לאו דאורייתא. אבל ר"ע דס"ל בכל מקום דכתיב מושב בכל מקום שאתם יושבין משמע לא ידעינן האיך ס"ל בחדש אם הוא פליג על ר"א או לא. משום דאיכא למימר דס"ל כר"א. ואיכא למימר דבחדש כיון שהיא תלויה בארץ גם הוא ס"ל כרבנן דדוקא בא"י נוהג חדש. והא דכתיב בכל מושבותיכם ס"ל כדאמרינן בירושלמי פ"ג ה"ז מאי מקיימין רבנן טעמא דר"א בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא לחוץ. ומהירושלמי הזה מוכח דרבנן דפליגי על ר"א הוא לאו ר"י בלבד. דלר"י הא הוא דריש דבכל מושבותיכם אתי דדוקא לאחר ירושה וישיבה נוהג חדש. [והגאון בעל משכנות יעקב אמר בזה דבר נחמד דר"ע ור"א אזלי לשיטתייהו דר"ע דס"ל גבי חלה דהיכא דיצא מן הארץ לחו"ל פטור מן החלה ע"כ צריך קרא להשמיענו דגבי חדש אינו כן שאף שיצא לחו"ל נוהג בו חדש. אבל ר"א לשיטתי' דס"ל דאף גבי חלה אף שיצא לחוץ נמי חייב בחלה. א"כ לא צריך קרא להשמיענו גבי חדש וע"כ אתי קרא לרבות דאף חדש חו"ל נמי אסור.] אלא אף ר"ע נמי פליג עליה לכך קאמר שם על המתני' דחדש אסור מה"ת בכל מקום מתני' דר"א. אבל שארי רבנן פליגי עלי' ולכך הוכרח לומר דרבנן מוקי האי בכל מושבותיכם בחדש שיצא לחו"ל. ולכאורה יש להביא ראיה דגם הגמרא דידן סובר כן דאמרינן שם (במנחות פג:) והכתיב ראשית למצוה הכתיב חדשה האי מיבעי' לי' לכדתניא ר"נ ור"ע אמר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות ע"כ לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחו"ל לא ע"כ. ולפי מה שהוכחנו לעיל דחדש והבאת העומר תלוי זה בזה א"כ כיון דר"ע סובר אין עומר בא אלא מן הארץ ע"כ סובר דחדש אינו נוהג בארץ והקרא דמושבותיכם ע"כ צ"ל כדברי הירושלמי דאתי על חדש שיצא מארץ לחו"ל. ואח"כ התבוננתי בא"ז וראיתי דגרים שם בגמרא ר' נתן ור' יעקב. וקצת משמע כן מדנקט ר' נתן קודם. א"כ ראי' זו ליתא. וגם בזה נדחה נמי דברי הש"א מה שרוצה להוכיח דאף למ"ד דס"ל חדש בחו"ל דאורייתא מ"מ אין העומר בא אלא מן הארץ מסוגיא זו יעו"ש: סימן י

והנה עלה בדעתי להביא עוד ראי' דגם תלמודא דידן סובר דלר"ע חדש בחו"ל לאו דאורייתא (מר"ה יג.) דקאמר שם הגמרא בעי מיני' חבריא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי. ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא ס"ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלו מהיכן הקריבו כו' ע"כ. וע"כ קאי זה דוקא לר"ע דס"ל דכי תבאו לארץ מיד משמע אע"ג דכתיב בו מושבות. דלר' ישמעאל לא הקריבו את העומר אלא לאחר ירושה וישיבה. והא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול משום דלא הוה צריכי דנסתפקו מן המן שבכליהם כדאמרינן (בקדושין לח.) ולפי מה שהוכחנו למעלה דהבאת העומר ואיסור חדש תלויין זה בזה א"כ כיון דס"ל דקציר נכרי פסול להקרבת העומר ממילא נמי אין בו איסור חדש. וכן כתב הפנ"י בקונטרסו על איסור חדש. ומה שהביא הגאון בעל ש"א ראי' מבית השלחין דג"כ אין מביאין ממנו את העומר מ"מ איסור חדש נוהג בו. אלמא דחדש והבאת העומר אינו תלוי זה בזה. נפלאתי ע"ז מאד דהא גבי בית השלחין בדיעבד אם הביא את העומר ממנו כשר. לכך איסור חדש נוהג בו ג"כ. אבל קציר נכרי הא אף בדיעבד אם הביא ממנו פסול דכן מוכח מדברי הגמרא דפריך האיך הביאו את העומר. ואם הי' בדיעבד קציר נכרי כשר כיון דלא הי' אפשר להביא את העומר רק מקציר נכרי כדיעבד דמי. וכיון דפסול בדיעבד הוה קציר נכרי כחו"ל למ"ד דאין מביאין את העומר ממנו. וזה רחוק לומר שהגאון הנ"ל כוון להביא ראי' לפי הי"א שהביאו התוס' (מנחות סח.) ד"ה קוצרין כו' אשר מבית השלחין שבעמקין אף בדיעבד פסול להביא ממנו העומר יעו"ש. שנראה שהתוס' אינם מסכימים לדברי הי"א הללו. וגם מדברי הרמב"ם נראה דאינו סובר כן. ואם איתא דס"ל דלר"ע גם בחו"ל נוהג איסור חדש א"כ יהא דין חדש מהופך מדין ערלה, ערלה דאינה נוהגת בחו"ל אלא מהלכה בלבד ואין לוקין עלי' לפי"ד הרבה הראשונים כמשב"ל בסי' א'. וכ"ש למ"ד דאינה אלא מהלכות מדינה בלבד. נוהגת בארץ בשל נכרי ולוקין עלי' דהא ילפינן מקרא מכל עץ. וחדש דנוהג בחו"ל מה"ת אינו נוהג בשל נכרי אף בארץ. וכעין ראי' זו כתב הרא"ש להוכיח דלפי"ד דס"ל דנוהג חדש בחו"ל מה"ת ע"כ נוהג נמי בשל נכרי דאל"כ יהא דין חדש מהופך זה מזה. אלא ע"כ דהנהו חבריא סברי דאף לר"ע ממעטינן חו"ל מהבאת עומר וה"ה מאיסור חדש וכן קציר נכרי. ומושבותיכם ס"ל כהירושלמי דאתי לחדש שיצא מן הארץ לחו"ל. ולפי"ז נסתר ראיית הב"ח ביו"ד סי' רצ"ג דהביא ראי' מסוגיא זו דס"ל דחדש אינו נוהג בשל נכרי אפי' למאן דס"ל דחדש נוהג בחו"ל מה"ת. ולפי"ד ז"א דהנך חבריא ס"ל דגם לר"ע חדש אינו נוהג בחו"ל מה"ת לכך ס"ל דאינו נוהג בשל נכרי. אבל לפי הסוברים דחדש נוהג בחו"ל ומביאין עומר אף מחו"ל א"כ לא ממעטינן מקצירכם קציר נכרי. דלא גרע קציר נכרי מחו"ל ומוקי קרא דקצירכם לדרשא אחריתי למה דדרשינן (במנחות עב.) קצירכם ולא קציר מצוה. ומה שכתבו הש"ך והט"ז דמסוגיא דר"ה מוכח דחדש נוהג בשל נכרי אף שאין מביאין עומר ממנו מדאיבעי' להו להנך חבריא ממה הביאו ישראל את העומר ולא איבעי' להו אמאי לא אכלו אלא ממחרת הפסח ולא אכלו מעיקרא הלא אין חדש נוהג במה שגדל ביד הנכרי אלא ודאי דאין תלוי דין חדש בדין הבאת העומר. תירצו האחרונים דזה היה ידעי הנך חבריא דאפשר לתרץ הקרא דממחרת הפסח אכלו מכל תבואת הארץ ואפי' מן התבואה שהי' להו לחוש דלמא לא הביא שליש ביד נכרי דאסורה משום חדש. אבל לענין הבאת עומר כיון דבעינן שיהא קים להו בודאי דלא הביא שליש ביד נכרי הוה ס"ד דא"א לדעת זאת בבירור ולכך איבעי' להו ממה הקריבו העומר. והשיב להו שהיו יכולין להקריב העומר ממה שהי' ברור להם דלא הביא שליש ביד נכרי משום דקים להו בין הביא שליש ללא הביא שליש. כן היה נ"ל לכאורה

אבל לאחר העיון נראה דז"א. דהא ממה דהביא ר' ירמיה ראי' שם דקים להו בין הבאת שליש ובין פחות משליש מדאיבעי' הנהו חבריא לרב כהנא וממה דהשיב להם רב כהנא. נראה דסובר ג"כ כדבריהם דמה שגדל ביד נכרי עד שלא באו לארץ אין מקריבין ממנו העומר. ואפ"ה קאמר ר' ירמיה להדיא בירושלמי פ"ב דחלה [הביאו התוס' שם] דאסורין משום חדש דאיתא שם ר' יונה בעיא קמי' דר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדין לחה אפי' יבשה א"ל אפי' יבשה ואפי' קצורה. אלמא דסובר ר' ירמיה דמה שגדל ביד נכרי אסור משום חדש אף שאין מקריבין ממנו את העומר. וע"כ צריך לישב קושית הש"ך והט"ז כמו שתירצו האחרונים עפ"י דברי התוס' ד"ה ולא קציר נכרי וז"ל ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאמר בע"ז פ' ר' ישמעאל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ יש לו במה שזרע ומ"מ דייק התם שפיר משום אשירות שמדורות הראשונים עכ"ל. ועיין בט"א ובקונ"א שם. א"כ א"ש קושיתם בפשיטות הלכך לא הי' קשה להנהו חבריא אמאי לא אכלו מעיקרא אע"ג דבקציר של נכרי כיון דאינו ראוי להקרבה אינו אסור משום חדש