מלבושי יום טוב חלק ב רכד

תיקן ליום הנף ולספיקא לא תיקן. ההיא לאו ראי' היא דאשכחן דלא בעי תלמודא לסמוך על רבנן דבי ר"א בפי האשה שנתארמלה כו' ודלמא רבנן דבי ר"א כדשמואל ס"ל דכתיב בי' ואמר לנו רבנא אשי. הא למדת דלא בעי רבנן לסמוך על רבנן דר"א. והא דאמר רבינא אמרי' לי' אם אביך לא הוה אכיל אלא בשיבסר כו' אבוה דרבינא הכי סבר. אבל רבינא גופא שפיר אפשר דסבר מדרבנן כו' ומסיק שם מ"מ ודאי חדש אסור מדרבנן אבל ספיקא מותר עכת"ד יעו"ש

ולפע"ד יש להביא ראי' לסברא זו דאיסור חדש והבאת העומר תלוין זה בזה כסברת הא"ז והפנ"י מדברי הגמרא (מנחות ה:

) דאיתא שם ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה והלא דין הוא ומה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה כי' אמר רב משום דאיכא למימר מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית. כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית א"ל רב אחא בר אבא לרב אשי לר"ע נמי לפריך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחו"ל ואפי' למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא שכן באה להתיר לאו שבתוכה. והנה רש"י ז"ל פי' ספיחין אסורין קדושת שביעית נוהגת בהו וחייבין בביעור משנה שעברה דהא כלה לחיה שבשדה הלכך אין העומר מתירן והא נתבערו כולן ע"כ. והתוס' ד"ה כר"ע תמה על פי' זה יעו"ש. וע"כ דעת התוס' לפרש דר"ע ס"ל דספיחין לעולם אסורין. וא"כ קאי הא דקאמר הגמרא בשביעית על שנה השביעית. אבל גם זה תמוה דמאי קאמר הגמרא לר"ע אין שום דבר שיתיר העומר כיון דסובר דספיחין אסורין. הא עדיין איכא מה שמתיר העומר היינו מה שגדלה אחר הפסח עד ר"ה של שביעית. ואח"כ מצאתי בר"ש בשביעית פ"ט סוף משנה א' שהקשה זאת. ודחק לישב די"ל דהא מילתא דלא שכיחא. וזה תמוה דהא מוכח (בב"ב כח.) לפי פירש"י שם דזה שכיח שיזרעו ויקצרו סוף שנה. ועיי"ש בתוס' ד"ה שלשה חדשים כו' דמביא ראי' מר"ה דאמרינן שם כל תבואה הנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה אלמא דגדילה לפעמים באותו זמן. א"כ קשה דהא יש דבר מה שהעומר מתיר. וכ"ש לפי פרש"י הנ"ל דמוכרח לפרש לפי דבריו דקאי על שנה השמינית דאז זמן הביעור מה שגדלה בשביעית ודאי קשה הא העומר מתיר מה שגדלה מר"ה של שמינית עד פסח של שמינית. ולפי פירש"י ז"ל א"א לתרץ דהא מילתא דלא שכיחא דהא עיקר הגידול הוא בחורף עד הפסח. דבפסח הוא תחלת קציר שעורים. והא אמרינן משקרב העומר היו מוצאין שוקי ירושלים שמלאין קמח וקלי. וחכם אחד אמר לי שנוכל לישב דברי רש"י דמיירי בשביעית שהיא קודם היובל שגם ביובל שאחר השביעית אסור לזרוע. אבל זה דחוק. ע"כ נראה לפע"ד לפרש דברי הגמרא פי' אחר. דהא דפריך שם הגמרא מה למנחת העומר שכן מתרת חדש לא כמו שפירש"י שם שכן מרובה מצותה דמתרת חדש תאמר בטריפה. אלא כונת הגמ' הוא דכיון שמשלה האור בהקומץ מותר חדש מיד אף לגבי הדיוט. א"כ ההקרבה וההיתר שלה באין בבת אחת. וא"כ אין זה מיקרי מקריב איסור לגבי מזבח ולא דמי לטריפה וע"ז קאמר הגמרא בשביעית. ר"ל דנוכל למילף מקומץ של עומר שמקריב בשביעית היינו היכא שנזרע בשביעית דאז אף לאחר הקרבה עדיין רביע על העומר איסור שביעית לגבי הדיוט. [וכן מפורש בירושלמי דשקלים פ"ד ה"א דבכה"ג היכא שנזרע בשביעית השיריים אינם נאכלין מפני איסור שביעית. דאיתא שם ההן עומר מהו שיזרע בתחילה רב חייא בר אדא בעי קומי ר' מנא לא נמצא בקומץ על השיריים שאינן נאכלין אמר לי' נעשה כחמשה דברים שהן באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה עכ"ד]. וקאמר הגמרא שביעית נמי שכן מתרת ספיחין. ר"ל והעומר בא מן הספיחין. כמבואר במשנה שקלים פ"ד שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומדברי הגמרא מוכח דפליג על הירושלמי דס"ל דאם לא מצא ספיחין זורעין בתחילה כדי להקריב את העומר. אבל הגמרא דידן סובר כיון שאפשר להביא מן הספיחין אסור להקריב מן הזרוע משום דבעינן ממשקה ישראל. ועיין בק"ע שם דתמה ע"ד הירושלמי הנ"ל דהא בעינן ממשקה ישראל יעו"ש]. ומשני בשביעית כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית. וא"כ אכתי יש על העומר איסור שביעית משום איסור ספיחין ואפ"ה מקריבין לגבוה. וקאמר רב אחא בר אבא לר"א לר"ע נמי ליפרך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחו"ל. וא"כ בא העומר מחו"ל כמש"כ (התוס' שם פד.) ד"ה בעינא כרמל וליכא דלר"י בר"י דס"ל דחדש אסור בחו"ל מדאורייתא ומביאין ממנו עומר היו מביאין העומר בשביעית מחו"ל דהא הגמרא קאמר שם דגבי פירות שביעית איכא איסור לאכלה ולא לשריפה. והא גבי עומר צריך להקריב הקומץ ולשורפו אלא משום דרחמנא אמר לדורותיכם וא"כ יבטל וע"כ צריך להקריב גם בשביעית. אבל לר"י בר"י מביאין העומר מחו"ל. וכן איתא בירושלמי שם להדיא דלמ"ד מביאין עומר מסוריא היו מביאין לכתחילה בשביעית מסוריא. אך בירוש' איתא שם דלכו"ע אם לא מצאו בסוריא מביאין מספיחין דא"י. אבל הגמרא דידן אינו סובר כן. וס"ל כיון דלר"ע ספיחין אסורין בשביעית ויכולין להביא מסוריא אינן יכולין להביא מספיחין דא"י אף אם לא נמצאו בסוריא משום דבעינן ממשקה ישראל כמשב"ל. וגם הא גבי שביעית איכא איסור להקריב מפירות א"י משום לאכלה ולא לשריפה. ודברי הירושלמי צ"ע. וקאמר שם הגמרא עוד ואפי' למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא וא"כ אין העומר בא אלא מן הארץ ויש עליו איסור ספיחי שביעית איכא למיפרך שכו בא להתיר לאו שבתוכה וה"ה שמתיר איסור ספיחי שביעית ושירי העומר מותר לאכול עיי"ש בתוס' ד"ה שכן כו'. וכ"ש לפי מאי דמסיק שם אלא פריך הכי מה למנחת העומר שכן מצותה בכך. דודאי פירושי' כיון שא"א להביא רק מן הספיחין ומצותה בכך א"כ מותר שירי העומר לאכול ואין עליו איסור ספיחין. וזה לא דמי למה שהבאתי למעלה מדברי הירושלמי דאם זורעין לכתחילה בשביעית השיריים אינם נאכלין. דשאני התם דלא מיקרי מצותה בכך כיון דס"ל שאפשר להביא מסוריא ואם לא מצאו בסוריא מביאין מספיחי דא"י. אך אם לא מצאו ספיחי דא"י אז מותר לזרוע לכתחילה משום העומר לכך לא מיקרי זאת מצותה בכך והשיריים אינם נאכלין. אבל לר"ע אי אמרינן אליבי' דחדש בחו"ל לאו דאורייתא א"כ א"א להביא מחדש דחו"ל וע"כ צריך להביא רק מספיחי דא"י א"כ זה מיקרי מצותה בכך ומותר גם השיריים לאכול. כנ"ל לפרש סוגיא זו

ולפי דברינו אלה בפירוש סוגיא זו יצא מזה יסוד גדול לדברי הפוסקים דס"ל דחדש בחו"ל לאו דאורייתא כיון דר"א ב"א קאמר לר"א בפשיטות דלמ"ד דחדש בחו"ל דאורייתא יכולין להביא העומר גם מחו"ל נראה להדיא דלאו דוקא ר"י בר"י סובר כן אלא דכו"ע ס"ל דחדש והבאת העומר תלויין זה בזה והא אשכחינן כמה סתמות דמתני' דס"ל דעומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ. חדא במס' שקלים פ"ד דשומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. דלמ"ד דעומר יכולין להביא מחו"ל לא הי' בא בשביעית אלא מסוריא כמשב"ל דכן מוכח מגמרא דידן משום דפירות שביעית אסורין להקריב ממנו משום לאכלה ולא לשריפה. וסתם משנה דריש פ' כל הקרבנות המובא למעלה. וסתם משנה דריש כלים פ"א מ"ו. וא"כ איכא תלתא סתמי דעומר ושתי הלחם אינם באים אלא מן הארץ. וע"כ ס"ל דחדש בחו"ל לאו דאורייתא. וכן ס"ל לרבנן במס' קדושין דחדש בחו"ל לאו דאורייתא. א"כ צריכין לפסוק כהנך סתמי נגד חדא סתמא דערלה דס"ל דחדש בחו"ל דאורייתא. וגם נראה דהנך סתמי דפליגי אי חדש בחו"ל דאורייתא אי לא פליגי אליבא דר"ע. דאמרינן בכמה מקומות דכולהו סתמי אזלי אליבא דר"ע. וכן מוכח בסוגיא דידן דקאמר אפי' למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא אע"ג דזה אזלי אליבא דר"ע דאית לי' איסור ספיחין. אע"ג (דבקדושין לז.) אמר אביי מאן תנא דפליג על ר"א ר' ישמעאל הוא דס"ל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע. א"כ ר"ע