מלבושי יום טוב חלק ב רכג

דתו"מ הוא מדרבנן שם מ"מ אמרינן דאין קנין ודוקא בסוריא אמרינן דיש קנין. דהא הוא ז"ל סובר דתרומה אף בימי עזרא הוא רק מדרבנן מ"מ פסק דאין קנין בא"י ודוקא בסוריא יש קנין ורחוק לומר דכונתו הוא רק על זמן בית ראשון. ובאמת לפע"ד יש לחלק בין א"י לסוריא. אע"ג דבשניהם הוא מדרבנן מ"מ בא"י החמירו טובא והעמידו לכל דבר כמו דאורייתא כמש"כ המל"מ בה' תרומות. רק לענין לתלות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה הקילו אי אמרינן דתרומה בזה"ז דרבנן אבל לא לענין שאר ספיקות. א"כ ה"ה דנוכל לומר לענין דאין קנין בא"י דאף בזה"ז אין קנין. וכן משמע פשטות הגמרא בפרק השולח דלמה לי' לדחוקי ולתרוצי דהב"ע בסוריא. הו"ל לתרוצי הב"ע בזה"ז דתו"מ הוא מדרבנן. וכה"ג משני בכל מקום. אלא ודאי משום דגם בזה"ז דתו"מ דרבנן מ"מ אמרינן דאין קנין

ולענין רבעי אם נוהג בארץ בשל נכרי לפ"ד הפוסקים דס"ל דלא ילפינן קודש קודש ממ"ש לענין מקום וזמן א"כ נ"ר דמי לערלה ונוהג בשל נכרי כמו בשל ישראל. אמנם לפי"ד הרמב"ן שהבאתי למעלה סי' ה' דס"ל דילפינן קודש קודש ממ"ש אף לענין מקום וזמן א"כ אם נלקט הנ"ר ביד הנכרי לא נהגא בו רבעי כמו מירוח הנכרי דפטור ממעשר ה"ה דפטור מרבעי מה"ד. אך דעת הרמב"ם הוא דאם רוצה הנכרי לנהוג בו רבעי הוא קודש כמו נ"ר של ישראל כמשב"ל בסי' ו'. אמנם הוא אם נלקט ביד ישראל אף שהקרקע הוא של נכרי נוהג בו רבעי כדין בשל ישראל כיון דאנן קיי"ל דאין קנין. אך אם נאמר כדעת הסה"ת הנ"ל כיון דתו"מ בזה"ז דרבנן לכו"ע יש קנין א"כ יש להקל אף אם נלקט ביד הישראל. אולם כבר בארנו למעלה דקשה לסמוך ע"ז כיון דזה לא ברירא להסה"ת. וגם מדברי הרמב"ם לא נראה כן. א"כ לענין רבעי ודאי דאין לסמוך על כלל להקל דהא רוב הפוסקים חולקין על הרמב"ן בזה וס"ל דלא ילפינן רבעי ממ"ש לענין מקום וזמן. ולדבריהם בודאי רבעי דמי לערלה לכל דבר

ואם נוהג כ"ר בשל נכרי בחו"ל ובסוריא הדבר פשוט כיון דבשם לכו"ע ס"ל לר"י דאינו נוהג בשל נכרי א"כ הלכה כמותו בחו"ל דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. ואף בסוריא הדין כמו בחו"ל דהא מקילינן בספיקא גם בסוריא כמבואר במשנה. והנה ראיתי להא"ז בה' ערלה סי' שכ"ו דכתב וז"ל ונראה בעיני כ"ר נמי דבעי חילול בחו"ל דוקא בשל ישראל אבל בשל עכו"ם לא בעי חילול דתנן בתרומות ס"פ התורם קישות רי"א אין לעכו"ם כ"ר וחכ"א יש לו ואי בא"י פליגי קשיא דר"י אדר"י דהכא סבר דיש קנין לעכו"ם להפקיע מידי מעשר מדקאמר דלית לעכו"ם כ"ר ולא בעי פדיון. ובפ' ר"י במנחות קאמר ר"י תורמין כו' משל נכרי על של ישראל. אלמא קסבר אין קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר,. ואין בידי לחלק בין מעשר לפדיון נ"ר דתרווייהו תלוין בארץ. אלא האמת כמו שפי' רבינו שמשון דלא פטר ר"י כ"ר מפדיון אלא בסוריא כדתניא בתוספתא כו'. ונראה בעיני דלא פליגי חכמים עלי' דר"י אלא בסוריא דמקרבי לא"י אבל בחו"ל מודו לר"י דאין לנכרי כ"ר להצריכו פדיון כדתנן בפ' בתרא דמכילתין ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקח לעולם סוריא חמירא מחו"ל כו' עכ"ל. והנה מה שכתב דאי בא"י פליגי קשיא דר"י אדר"י דבריו אינם מוכרחין. דהא לפי"ד התוס' (בב"מ קא.) ד"ה סברוה כו' אדרבה מוכרח לומר דר"י סובר דיש קנין. וכן הביאו שם דבירושלמי מבואר להדיא דר"י סבר דיש קנין. ומה שהקשה מדברי ר"י דאמר תורמין משל כל על של כל. ע"כ צריך לתרץ כמו שתי' התוס' (מנחות סו:) ד"ה מירוח העכו"ם על דברי ר"מ דסובר דיש קנין לעכו"ם כמו דאמרינן בפ"ק דעכו"ם ואפי"ה ס"ל דתורמין משל כל על של כל. דאיירי כגון שלקח העכו"ם משל ישראל תבואה במוץ שלה. וגם לפע"ד נראה דר"א דקאמר על הך משנה דר"י אמר אין לעכו"ם כ"ר כל עיקר. כונתו כל עיקר אף בא"י משום דר"א אזיל לשיטתי' דסובר יש קנין ודלא כהתוספתא דפי' דר"י מיירי דוקא בסוריא. אבל המשנה דקאמר סתם ר"י אומר אין לנכרי כ"ר משמע אף בא"י. ועיין לעיל סי' ה' שבארתי דברי הירושלמי בזה באריכות. ומש"כ הא"ז דהחכמים מודו לר"י דבחו"ל אין לעכו"ם כ"ר תמוה לפע"ד דהא אף לפי"ד התוספתא דסובר דחכמים ור"י לא פליגי אלא בסוריא מ"מ הא חזינן דבסוריא כ"ע ס"ל דיש קנין לנכרי להפקיע. ואפי"ה סוברים החכמים דנוהג כ"ר בשל נכרים. וע"כ צ"ל דס"ל דכ"ר לא דמי למעשר ואינה תלויה בארץ והוה כמו ערלה דנוהגת אף בחו"ל ובשל נכרי כדאיתא בתוספתא להדיא וא"כ מה לי סוריא מה לי חו"ל: סימן ט

שאלה למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא. ואי אמרינן דקדושת עזרא בטלה. אם בזה"ז נוהג חדש בא"י מדאורייתא או לא. וגם האיך הדין בא"י בזה"ז אם מותר לקצור קודם שהאיר המזרח של ט"ז בניסן

תשובה כבר הבאתי למעלה סי' ב' דברי המל"מ ה' מ"א פ"י הי"א דלמ"ד דבטלה הקדושה וחדש בחו"ל לאו דאורייתא. לפ"ד בזה"ז גם בא"י לאו דאורייתא. וערלה אינה אסורה בא"י אלא מהלמ"מ בלבד וספיקא מותרת עכת"ד. והנה גבי ערלה כבר בארתי שם דלפע"ד אינו כן. והטעם דכיון דנהגא ערלה מיד קודם כבוש וחלוק ונתקדשה הארץ מיד לענין זה לכך לא בטלה קדושתה ממנה אף משגלו. דדוקא לענין הדברים דלא נהגי רק לאחר כבוש וחלוק כיון שגלו נתבטלה הקדושה שנתקדשה ע"י הכבוש. ולכן ס"ל לרבנן דבי רב (בכתובות כה.) דאף למ"ד תרומה דרבנן חלה דאורייתא. ואף שר"ה בדר"י פליג ע"ז דוקא גבי חלה פליג כמשב"ל. אמנם לענין חדש צריך לבאר מקודם מאיזה טעם סובר הך מ"ד דחדש בחו"ל לאו דאורייתא. ואז יבורר הדין לענין בזה"ז בא"י בין לענין אכילתו ובין לענין קצירתו

הנה הגאון בעל פנ"י בקונטרסו על חדש כתב דעיקר מה דס"ל להני אמוראי דחדש בחו"ל לאו דאורייתא הוא משום דפסקו כסתם מתני' דמנחות דס"ל דחדש בחו"ל לאו דאורייתא דתנן שם ריש פ' כל קרבנות הצבור והיחיד באין מארץ ומחו"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם דאין באין אלא מן הארץ ומן החדש. ואמרינן עד כאן לא פליגי אלא מן הישן. אבל כו"ע מודים דעומר ושתי הלחם מארץ ולא מחו"ל כמאן דלא כר"י ב"י דאמר עומר בא מחו"ל ומה אני מקיים כי תבאו שלא נתחייבו בעומר עד שבאו לארץ. ומפרש הגמרא קסבר ר"י בר"י חדש בחו"ל דאורייתא וממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבאו זמן ביאה הוא וכיון דאסור אקרובי נמי מקרבינן ע"כ. ודקדק הפנ"י מדאמר דר"י בר"י סבר חדש בחו"ל דאורייתא כו' וכיון דאסור אקרובי נמי מקרבינן אלמא דאיסור חדש והבאת עומר ממנו תלוין זה בזה. א"כ תנא דמתניתין דס"ל דעומר אינו בא אלא מן הארץ ס"ל דחדש בחו"ל לאו דאורייתא ע"כ תו"ד יעו"ש. וכעת שנתגלה לנו הא"ז הגדול מצאנו שם כדברי הפנ"י וז"ל [בסי' שכ"ח ח"א] ונראה בעיני אני המחבר לפסוק הלכה דחדש חו"ל דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דתנן כל קרבנות הצבור כו' וסתם לנו תנא דחדש חו"ל דרבנן דאי דאורייתא הי' בא מחו"ל דהא בהא תליא כדאמר הגמרא כו' והאי סתמא עדיף טפי דתני לי' בהדי קרבנות ושתי הלחם כההיא דפ' אחד דיני ממונות דההיא סמיא כו' ואיבעית אימא משום דתני לה לגבי הלכתא דדינא. הלכך ה"נ האי סתמא עדיף דהא עומר מנחת צבור הוא ותני לה גבי הלכות מנחות. אבל הכא בשמעתא תני אגב ערלה וכלאים ולא עדיפא כי האי סתמא ואמרינן בפ' ר' ישמעאל ר"פ ור"ה בדר"י אכלי באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסבר חדש חו"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן. ואי משום רבנן דבי רב אשי דאכלי בצפרא בשיבסר קסברי חדש חו"ל דאורייתא ור"י ב"ז מדרבנן