מלבושי יום טוב חלק ב רכב

הזה יש להביא ראי' ברורה להיפך דכלאים נוהגים בשל נכרי אף בחו"ל והא דשרי לעשות עם העכו"ם בכלאים אע"ג דאיכא איסור מדרבנן דחופר ומחפה דחייב משום זורע הוא משום דזה אינו זורע ממש ובכה"ג בחו"ל בשל נכרי לא גזרו בה רבנן ואדרבה מוכח מדאמר שם עושין עמהם ולא קאמר זורעין בחו"ל שדות של נכרים כלאים. דדוקא בכה"ג מותר משום דלא היה זורע ממש. אע"ג דחייב בזה משום זורע. אבל זורע ממש ודאי אסור אף בשל נכרים. וכה"ג מצינו (במ"ק ב:) על הא דמשקין בית השלחין בשביעית פריך שם הגמרא כיון דעל השקאה חייב משום חרישה או משום זריעה אמאי שרו רבנן להשקות בית השלחין ומשני אביי בשביעית בזה"ז ורבי היא [דסובר שביעית בזה"ז הוא דרבנן] ר"ל כיון דזה לא חורש וזורע ממש לא גזרו בה רבנן במקום פסידא וכמו לרבא דמתרץ שם אבות אסרה רחמנא תולדות לא אסרה רחמנא [פירושו כיון דלא אסרה רחמנא ואיסור השקה הוא אינו אלא מדרבנן ובמקום פסידא לא גזרו. עיין בריטב"א שם]. והא לפי דבריו ודאי אינה מותרת משום פסידא אלא השקה לבד כיון דהוא אינו זורע וחורש ממש. ה"נ אף לאביי לא התירו אלא השקה בלבד במקום פסידא ואע"ג דגם זורע אינו אלא מדרבנן בלבד מ"מ לא התירו לזרוע משום פסידא. ולא דמי לארנונא (סנהדרין כו.) ששם היו כופין מבית המלך לגבות את הארנונא. עיי"ש בתוס' ד"ה משרבו האנסין. ונראה דגם לפי תירוץ קמא צ"ל דמטעם כפיית המלך שרי לי' רבנן. אך לפי תירוץ קמא אין צריך לומר דהיה בזה סכנת נפשות. אבל מ"מ ודאי דרק מטעם אונס התירו רבנן. וכן משמע פשטות הגמרא ומש"כ הגאון הנ"ל וכן לר' יוחנן שם דסבר כלאי זרעים אסור מה"ת הך ברייתא דשרי לעשות עם הגוי בחו"ל מיירי ג"כ בין בכלאי זרעים בין בכלאי הכרם. לפע"ד ז"א דהאיך אפשר לומר כדבריו דכלאי זרעים מותר בשדות של נכרים אף לר"י. כיון דלר"י לא ממעטינן משדך חו"ל משום דמדמינן לה לכלאי בגדים ולהרבעת בהמה א"כ כמו שהרבעת בהמה אע"ג דכתיב בהמתך מ"מ אסור אף בהמות נכרים להרביע שלא במינם כדאמרינן להדיא בת"כ פ' קדושים אין לי אלא בהמתך על בהמתך מנין בהמתך על בהמת אחרים בהמת אחרים על בהמתך בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין ת"ל את חקותי תשמרו ועיי"ש בפי' הראב"ד שפי' על בהמת אחרים דהיינו בהמת גוים. וכ"ש כלאי בגדים דודאי אסור ללבוש אפי' בגדי נכרים. א"כ ה"נ כלאי זרעים אע"ג דכתיב שדך לא ממעטינן מיני' שדות של נכרים כיון דאיתקש לכלאי בגדים ולהרבעת בהמה. אלא ע"כ צ"ל שם אליבא דר"י דהא דאמרינן בברייתא דעיירות המובלעות בא"י כו' עושין עמהן בכלאים קאי דוקא על כלאי הכרם. אבל כלאי זרעים אסורים אף בחו"ל ואפי' בשל נכרים כיון דאסורין מה"ת חמירא מכלאי הכרם. ונראה דכך צריך להיות הגירסא בירושלמי ר"י פתר מתני' אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי כרם בין בכלאי זרעים. אבל עיירות המובלעות בא"י כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהם בכלאים בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור כשם שכלאים בא"י כך כלאים בחו"ל

גם מה שהביא הגאון הנ"ל ראי' מדברי רש"י דברכות ר"פ כיצד מברכין דמייתי שם מהא דספק ערלה בארץ אסור ובסוריא מותר בחו"ל יורד ולוקח. וכתב שם רש"י הלוקח מן החשוד על הערלה ויודע הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות דמדדחיק רש"י לפרש דמיירי בישראל חשוד אלמא דס"ל דערלה אינו נוהגת בשל נכרי יעו"ש מש"כ בזה. לפ"ד נראה דכונת רש"י הוא מדמחלק בין סוריא לחו"ל דבסוריא ספיקא מותר אבל לכתחלה אסור לי' לצוות ללקוט שמא ילקוט מן הערלה. ובחו"ל מותר לצוות ללקוט לכתחלה אף שאפשר שיתן לו מן הערלה. ע"כ זה מיירי בישראל חשוד. דבשל נכרי כיון דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע מיד תו"מ א"כ בשל נכרי שוה סוריא לחו"ל גם לענין ספק ערלה וכלאים. אמנם דברי התוס' (דקדושין לו:

) ד"ה כל כו' דפירשו דמשנה זו מיירי בנכרי לכאורה צ"ע דא"כ אמאי חמיר סוריא מחו"ל כיון דבסוריא יש קנין א"כ צריך להיות ספק ערלה וכלאים בסוריא כמו בחו"ל. ונראה דע"כ צ"ל דדעת התוס' הוא דדוקא לענין תו"מ הוא דפליגי אם יש קנין לעכו"ם להפקיע מקדושתה משום דהתם כתיב דגנך. אבל לענין שארי איסורים אף שהם תלויין בחובת קרקע לא מהני קנין נכרי לכו"ע להפקיע מקדושתה. וכן ביאר הש"א החדש בקונטרס חובת קרקע סי' ג' דברי הרא"ש בתשו' כלל ב' וז"ל ותו בא הרא"ש לומר דאפי' למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר לאו למימרא שהיינו טעמא משום דפקע קדושת הארץ ע"י הנכרי מן הקרקע כל זמן. דהארץ לעולם עומדת בקדושתה אפילו בעוד שהיא תחת יד הנכרי. והא דמפקע לה מן המעשר משום דכתיב דגנך היא ומוכרח הדבר דע"כ כו"ע מודו דאין הארץ פקע מקדושתה אפי' כל זמן שהיא ת"י הנכרי כו'. והלא ערלה דאינה נוהגת אלא בארץ ואפי' הכי נוהגת בנטיעת נכרי כו' וש"מ דלא פקע קדושת ארץ מקרקע ארץ ישראל ע"י נכרי כו' ומה שנוהג בשאר ארץ ישראל כגון ערלה ורבעי וכלאים שאינו נוהג אלא בארץ ישראל נוהג נמי בהאי קרקע שביד הנכרי כו' עכ"ד. אבל לפע"ד זה תמוה מאד דהא מפורש בירושלמי פ"ז דכלאים ה"ג דגם בכלאי הכרם תלוי בפלוגתא אם יש קנין לעכו"ם בא"י לפטור מן המעשר או לא. אלמא דכלאים דמי למעשר משום דגבי כלאים נמי כתיב כרמך לכך ממעטינן כרם של עכו"ם למ"ד יש קנין. אבל גבי ערלה כיון דליכא מיעוטא למעט של עכו"ם לכך נוהג אף בשל עכו"ם ומרבינן מכל עץ דהיכא שנטעו נכרים מיד שבאו ישראל לארץ והם גם עתה ביד הנכרי נמי איסור ערלה נוהגת בהם. ועוד נ"ל עיקר דהא כבר בארנו למעלה דערלה נהגי מיד שבאו לארץ. אבל כלאים לא נהגי אלא לאחר כבוש וחלוק לכך גבי ערלה כיון דנהגא מיד ואינו תלוי בקדוש שקידש יהושע ע"י כבוש וחלוק לכך לא פקע הקדושה של הארץ אעפ"י שהוא ביד הנכרי. אבל כלאים כיון שלא נהגא רק לאחר כבוש וחלוק ותלוי בקדוש יהושע ע"י כבוש וחלוק לכך כיון שקנה הגוי למ"ד יש קנין פקע הקדושה שקידש יהושע. וכן בארתי למעלה בסי' ב' דמהאי טעמא ערלה בזה"ז נמי אסורה בארץ מה"ת וספיקא אסורה. ומ"מ משכ"ל לישב דברי רש"י ז"ל מה דפירש גבי ערלה דמיירי בישראל חשוד ולא פי' דמיירי בנכרי משום דא"כ הי' שוה סוריא לחו"ל דיש קנין לנכרי להפקיע מקדושתה ניחא שפיר. אע"ג דגבי ערלה בארץ לא אמרינן דיש קנין להפקיע מקדושתה. שאני א"י דגלי קרא להדיא דמיד שבאו אף קודם שכבשו נמי קדיש לענין ערלה. אף שהי' עדיין בידי נכרים. ע"כ אמרינן דגם מה שקנה הנכרי מיד ישראל אחר כבוש וחלוק לא נפקע קדושתה. אבל בסוריא דכ"ז שלא כבשוה לא הי' עלי' קדושה כלל לכך אף שלאחר שכבשוה ונתקדשה מדרבנן לכל דבר שבקדושה. מ"מ כיון שהקנה אותה לנכרי נתבטלה הקדושה ממנה לגמרי אף לענין ערלה ושוה לחו"ל ממש

והמתבאר מכל דברינו אלה דלענין ערלה ודאי דאין חילוק בין של נכרי לשל ישראל בין בארץ בין בחו"ל. אך לענין סוריא נראה מדברי רש"י ז"ל דבשל נכרי שוה סוריא לחו"ל ולענין כלאים הנה לפי המבואר בירושלמי למ"ד יש קנין יש חילוק בין של נכרי לשל ישראל. דבשל נכרי אף בארץ דינו כמו בחו"ל ואינו חייב מה"ת אלא מדרבנן בלבד. ונראה דגם ספיקא מותר. וכן בסוריא דלכו"ע יש קנין של נכרי שם דינו כמו בחו"ל. אמנם בארץ צ"ע לדינא אע"ג דאנן קיי"ל כמ"ד דאין קנין לנכרי להפקיע מיד תו"מ מ"מ הא הרבה פוסקים ס"ל דקדושת עזרא בטלה בזה"ז וכלאים בזה"ז גם בא"י אינו אלא מדרבנן לפי דבריהם והא דעת הסה"ת הביאו הגר"א בסי' של"א סק"ו וסקכ"ח יעו"ש דלמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן אף בא"י דינא כמו בסוריא ואמרינן דיש קנין. ולפי"ז בזה"ז יהא ספק כלאים של נכרי בא"י מותר. ואף לפי משב"ל בסי' ד' דגם לפי המ"ד דכלאים בזה"ז הוא מדרבנן מ"מ בספק כלאים אסור. מ"מ בשל נכרי יש להקל כיון דיש קנין. וזה יהי' קולא גדולה ליושבי א"י. מ"מ צ"ע למעשה כי לפי הנראה מסה"ת בה' א"י דדבר זה לא פסיקא לי' לסמוך ע"ז יעו"ש היטב. ומדברי הרמב"ם נראה דבארץ אף