מלבושי יום טוב חלק ב רכא

נחלקו ר"א ור"ע בזה אלא בחיוב תורה ובפטור תורה כו' אבל מדרבנן מיהא אעפ"י שיצאו חו"ל ונמרחו שם חייבין מדרבנן משום דלא גרעי מפירות שנער ומצרים ועמון ומואב עכ"ל. והכ"מ כתב ע"ז דאיכא למימר שאני הכא דלא שכיחי. וכן מוכרחים לתרץ ולומר ג"כ לענין חלה אף דנוהגת בחו"ל מדרבנן מ"מ בכה"ג היכא דהובאו מא"י לחו"ל לא גזרו משום דלא שכיחי ה"נ לענין ערלה אע"ג דבחו"ל מהלכות מדינה מ"מ כשהם באים לא"י כיון דזהו דבר דלא שכיח לא גזרו בהו רבנן. ועוד נ"ל ליתן טעם אחר מה דלא נהגא ערלה כשהובאו הנטיעות מחו"ל לא"י למ"ד דלא נהגא ערלה בחו"ל אלא מהלכות מדינה דהא אמרינן שם בירושלמי דלר"י פליגי ר"א ור"ע גם בפירות חו"ל שנכנסו לא"י דר"א פוטר ור"ע מחייב. ולדעת הרמב"ם דס"ל דהא דאמרינן שם פטור הוא אפי' מדרבנן. א"כ ה"נ גבי פירות חו"ל שנכנסו לא"י לר"א דפוטר פוטר אפי' מדרבנן. א"כ קשה אמאי גרע פירות חו"ל שנכנסו לא"י מפירות חו"ל. ומשום דלא שכיחי לא שייך גבי פירות חו"ל שהובאו לא"י. דבשלמא פירות א"י שהובאו לחו"ל הוא לא שכיח משום דאין מוציאין מא"י לחו"ל דבר שיש בהם חיי נפש. משא"כ בפירות חו"ל שהובאו לא"י אמאי יקראו אינו שכיח. וע"כ מטעם אחר דכיון דאיכא הכא חלה דאורייתא לכך ס"ל לר"א דפטור אפי' מדרבנן. ולר"ע דמחייב חייב מה"ת כדגמרי' מקרא דשמה גו'. אלמא אע"ג דבמקומן נהוג מדרבנן מ"מ כשהובאו למקום ששם יש חיוב מה"ת לא החמירו בהו רבנן. וא"כ ה"נ גבי ערלה בחו"ל אע"ג שבנטיעות שבחו"ל נהגא ערלה מדרבנן הוא משום שלא ישתכח תורת ערלה. אבל כשהובאו לא"י כיון דאיכא שם ערלה דאורייתא אינו נוהג בהו אפי' מדרבנן. הלכך סובר ר' יונה שנשכר שנים שאינו נוהג אפי' מדרבנן דלגבי א"י חשבינן כמו שלא נהג בה ערלה עד עתה. וא"כ ממילא פטור כאן אפי' מדרבנן כמו שפי' הגאון הנ"ל דכל שאינה יכולה לנהוג שלש שנים ערלה אינו נוהג כלל. ולמ"ד נשכר רבעי נ"ל דס"ל דערלה בחו"ל היא מהלמ"מ. א"כ א"א לומר שהובא בתוך שנות ערלה דמאי נ"מ הא גם בחו"ל נוהג ערלה אלא שהובא אחר שנות ערלה ונשכר רבעי משום דס"ל דבחו"ל אינו נוהג רבעי כנ"ל. דאם נפרש כדברי הגאון הנ"ל דמ"ד נשכר רבעי ס"ל דכל שאינו ג' שנה ערלה אין לו רבעי תקשה לפי"ז דאמאי פסק הרמב"ם בה' מ"ש ונ"ר פ"י ה"ב דכל שאין לו ערלה כלל אין לו רבעי. ואמאי לא פסק כר' יאשי' דס"ל דמקצת ערלה אינו חייב ברבעי כיון דלר' יוחנן מספקא לי' ולר' יאשי' פשיטא לי' א"כ צריך לפסוק כמאן דפסיקא לי'. אבל לפי"ז ניחא דפסק כהך מ"ד דס"ל אליבא דר' יאשי' נשכר רבעי. והובא אחר שנות ערלה ולא הי' אפילו מקצת ערלה בארץ

עוד נ"ל לאחר העיון דהיכא דנטע בחו"ל ואח"כ עקר עם גושיהן והביאן לארץ אף בתוך שנות ערלה דכו"ע מודים בזה דאין לו דין אלא רק של ערלה דחו"ל משום דשורש פטור פוטר. וכן אמרינן בירושלמי שם ה"ב ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ. ר"ה בשם ר' אבא הדא אמרה שורש פטיר פוטר ודוקא בנטע שנה ראשונה לסייג ואח"כ חשב עליו למאכל התם הוא דמסתפקא לי' לר"י לחד מ"ד אם משלימות שנים הנשארות לשנות ערלה. ולחד מ"ד פשיטא ליה דמשלימות שנות ערלה רק לענין רבעי הוא דמספקא לי' משום דבזה לא שייך שורש פטור פוטר כיון דראוי בכל זמן לחשבו עליו למאכל ולחייבו. וכן אמרינן שם בירושלמי להדיא דעל הא דאמרינן שורש פטור פוטר פריך הירושלמי והתנינן ר' יוסי אומר אפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור כו' ר' לא בשם ר"א ראוי הוא לחשב עליו ולחייבו ע"כ. א"כ מבואר להדיא דהיכא דלא שייך ראוי לחשבו עליו ולחייבו שורש פטור פוטר. ולפי"ז א"ש כמש"פ דלמ"ד נשכר שנים ס"ל דערלה בחו"ל אינה אסורה אלא מהלכות מדינה בלבד. א"כ כשבאו אח"כ לארץ פטור מכלום כמש"ב. ולמ"ד נשכר רבעי ס"ל דערלה בחו"ל נוהג מהלמ"מ. רק רבעי אינו נוהג בחו"ל. ולפי"ז אין צ"ל דלמ"ד נשכר רבעי שהובא לאחר שנות ערלה אלא אפי' בתוך שנות ערלה נמי פטור מרבעי כיון דרבעי אינו נוהג בחו"ל ושורש פטור פוטר. וכן נראה מה דקאמר שם הירושלמי סיפקה לזקנה פטור לחו"ל פטור. ופי' אף לילדה. משום דס"ל דערלה בחו"ל אינה אסורה אלא מהלכות מדינה בלבד וזהו רק בחו"ל. אבל כשהובאו לארץ פטור מכלום. לכך אף מה שגדל בא"י כיון שהיא יונקת מן הילדה דחו"ל פטור מכלום כנ"ל בזה

גם מש"כ הגאון ועוד יש להביא ראי' מירושלמי דערלה הנ"ל על המשנה עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור ודריש לה מדכתיב ונטעתם פרט לשנטעו כותים עד שלא באו לארץ אמר ר' אבא הדא אמרה שורש פטור פוטר. ויש להבין מנ"ל הא דמשמע דמדקא ממעט נטעו גוים כו' מוכח דשורש פטור כו' בשלמא אי אמרינן דבלא המיעוט הי' השורש פטור בודאי דאינו נוהג בשל נכרי ואשמועינן קרא דשורש פטור פוטר לגמרי אף שבא אח"כ לרשות ישראל והוא מקום חיוב הלך אחר השורש ניחא. אבל אי אמרינן דערלה נוהגת בשל נכרי א"כ בלא המיעוט ונטעתם גם השורש בר חיובא הוא ואפ"ה מיעטי' קרא וע"כ גזה"כ דבמה שנטעו קודם שבאו לא תנהג ערלה אף אחר ביאתן כמו דממעטינן בנגעים ובזבין כי יהי' מן הדבור ואילך דנגעים שקודם הדבור טהורים אף אח"כ כו' ואין לומר דהשורש הי' פטור משום חו"ל שקודם שבאו לארץ הי' חו"ל. ז"א חדא דגם בחו"ל נוהגת ערלה עכ"פ מהלכה לר"י דקיי"ל כוותי' כו' יעו"ש מה שהאריך בזה. ודבריו תמוהים מאד הלא אדרבא מכאן מוכח דערלה נוהגת בשל נכרים. דאפי' אי נימא דפי' הקרא דמרבה הוא לאחר שכבשו אותם אח"כ. אכתי הא שורש פטור פוטר וצריך להיות פטור גם אח"כ. וא"כ למ"ד יש קנין לנכרי ודאי מוכח מהקרא דערלה נוהגת בשל נכרים. ואפי' למ"ד אין קנין ג"כ נראה דהיינו דוקא לאחר שכבשו אותן וקדשו בקדושת א"י אז סובר דאין קנין לנכרי להפקיע מקדושתן. אבל קודם שכבשו ודאי לכו"ע יש קנין לנכרי להפקיע. ואפי"ה מרבינן לי' מקרא דנוהג אף שנטעו נכרים. אלמא דערלה נוהגת אף בשל נכרי. והא דממעטינן נטעו גוים קודם שבאו לארץ היינו משום שקודם שבאו הי' חו"ל. ומה שמיאן בזה הגאון הנ"ל מחמת דגם בחו"ל נוהגת ערלה עכ"פ מהלמ"מ לפי מאי דקיי"ל כר"י. נפלאתי ע"ז דהא ההלמ"מ היתה מעת שינהוג בארץ מה"ת אז יתחיל לנהוג גם בחו"ל מהלכה. אבל כ"ז שלא באו לארץ לא הי' נוהג בחו"ל אף מהלכה. וראי' לזה מעבר הירדן דאף לאחר שכבשו אותה מ"מ לא נהגא בה ערלה כ"ז שלא עברו ישראל את הירדן ובאו לארץ. והנוטעים בעבר הירדן מקודם אף שנטעו ישראל נמי פטור אף אח"כ משום דשורש פטור פוטר כדמוכח מהתוספתא דמנחות נמצא אתה אומר משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בערלה ובחלה ובחדש ע"כ. וע"כ הוא דזהו גזה"כ דכ"ז שלא עברו ישראל את הירדן אין עליהם חיוב ערלה ולא הוא מטעם של נכרי משום דלענין ערלה אין חילוק בין של ישראל או של נכרי: סימן ח

עוד כתב הגאון הנ"ל ועוד יש להביא ראי' לכאורה מדברי הירושלמי דסוף ערלה דאין כלאים נוהגים בשל נכרים בחו"ל. דאיתא שם אין עושים עם הגוי בכלאים בא"י בין בכלאי זרעים בין בכלאי הכרם והעיירות המובלעות בא"י כגון כו' עושין עם גוי בכלאים כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחו"ל. ומפרש שמואל כשם שכלאים בארץ קאי על כלאי הכרם שהם מד"ס בחו"ל אבל כלאי זרעים מותר בחו"ל אף לישראל כו' ואי כלאים נוהגים בשל נכרי בחו"ל קשה מאי טעמא מותר לעשות עמו הא עובר מדרבנן משום חופר ומחפה כו' אלא ודאי בשל נכרים אין איסור כלאים נוהג כלל כו' רק בא"י אסור לעשות עמו כו' אבל בחו"ל לא גזרו כו' ע"כ. ולפע"ד דבריו תמוהין כי מדברי הירושלמי