מלבושי יום טוב חלק ב רכ

אנכי להעתיק דבריו וז"ל והרא"ש והר"ש והרע"ב הביאו ראי' מדקאמר ר"י אין לנכרי כ"ר ש"מ דערלה נוהגת בשל נכרי לכו"ע. והמעיין בפי' המשניות שם יראה דלא קשה מידי דכוונת ר"י אם רוצה לנהוג במצוה זו אף שאין מצווה מקבלין הימנו כמו תרומה של נכרים אף בדגן של נכרים דפטור מתו"מ אפ"ה אמרינן שם במשנה תרומתן תרומה והקדשן הקדש ודבר הלמד מענינו הוא דמה שייכא דר"י שם במס' תרומות בערלה הו"ל למיתני אלא ודאי חד טעמא הוא משום הקדש הנכרי. וכמעט שזה ראי' להיפך מדלא תני לה במס' ערלה ש"מ דבאמת ליכא ערלה בשל נכרי רק ברבעי פליגי משום הקדשן הקדש. וכן פי' הוא ז"ל ריש ערלה בהדיא דאין ערלה נוהג בשל נכרי כלל כו'. רק התוי"ט כתב שבחיבורו חזר בו שכתב בין שנטע לעצמו בין שנטע לישראל חייב בערלה וברבעי. ולע"ד י"ל שלא חזר בו וכוונתו בין שנטע לעצמו ואח"כ לקח ישראל ממנו הכרם וגדל ברשות ישראל. וראי' לזה דכאן כתב חייב בערלה וברבעי ולקמן כתב דיש לנכרי כ"ר שאם בא לנהוג במצוה זו מקבלין ממנו והוא קודש כנ"ר של ישראל. ומה חידש בזה הא כבר כתב לעיל חייב בערלה וברבעי. ובודאי איירי אם רוצה דאטו כייפינן לנכרי לנהוג במצוה זו. ועוד דשם כתב סתם חייב. אלא ודאי כמש"כ דאיירי שמכר אח"כ לישראל וכיון דקיי"ל אין לנכרי קנין בא"י חייב בערלה וברבעי מה"ת אף דבחו"ל אין רבעי נוהג לדעת הרמב"ם. רק דבזה חזר בו מפירושו דבפי' המשנה כתב להדיא דאף שנטע בשל עצמו ולקח ישראל ממנו אין ערלה נוהגת כלל כו' יעו"ש עכ"ל הגאון הנ"ל. ודבריו תמוהים לפע"ד דמה שכתב דכמו דתרומה של נכרי אף בדגן של נכרי דפטור מתו"מ אפ"ה אמרינן שם במשנה דתרומתן תרומה. לא ידעתי מנ"ל זה הא בקדושין (מא:

) על הא דתנן העכו"ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה. פירש"י לאסור לזרים דקסבר אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ומירוח עכו"ם אינו פוטר מן התרומה. ועיי"ש בפי' התוס' ד"ה העכו"ם כו' שכתבו דאפי' אם יש קנין משכחת שפיר שתבואתו חייב בתרומה כגון שגדלה שליש ביד ישראל. ואי משום מירוח העכו"ם דפוטר י"ל דמיירי שמרחו ישראל כו'. וא"כ מוכח מזה להדיא דהיכא דהעכו"ם פטור מתו"מ אפי' אם תרם אין תרומתו תרומה וגם הרמב"ם כתב בה' תרומות פ"ד הט"ו וז"ל העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין ומדבריהם גזרו שתהא תרומתן תרומה משום בעלי כיסין שלא יהא זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו אלמא דס"ל להדיא דזה רק משום גזירת בעלי כיסין נגעה בה לכך תרומתו תרומה מדרבנן. [ועיין במהרשד"ם סי' קצ"ב שמבאר דברי הרמב"ם ז"ל בטוב טעם]. אבל מה"ת כיון דדגן עכו"ם פטור אפי' תרם אין תרומתו תרומה. וא"כ ה"נ לענין רבעי לפי שיטתו דאם גדל ברשות עכו"ם פטור. מה מהני מה שנכרי רוצה להקדישה לשם רבעי. ולומר דדמי להקדש זה ג"כ אינו. דאין לרבעי דין הקדש דלא חל עליו קדושת פיו אלא בכ"מ רבעי ממילא הוא קדוש כמבואר. וכמו דגבי מע"ש היכא דפטור מה"ת להפריש מע"ש בודאי אף אם רוצה להפריש מע"ש אינו חל עליו מה"ת קדושת מע"ש כלל. גם על עיקר החילוק מה שמחלק הגאון הנ"ל בין אם הפירות גדלו ביד העכו"ם דאז תלוי ברצון העכו"ם ובין אם נטע עכו"ם וגדלו ביד ישראל דאז חייב. יש לתמוה דהא הרמב"ם כתב להדיא בה' תרומות פ"א ה"י דכיון דאין קנין לעכו"ם אפי' גדלה התבואה ברשות עכו"ם רק שנתמרח ביד ישראל חייב בתו"מ מה"ת. וא"כ חזינן שהתבואה שגדלה ביד עכו"ם היה טבל מה"ת. וא"כ ה"נ לענין רבעי אמאי תלוי ברצון העכו"ם מה שגדל ברשות עכו"ם. ואם אינו רוצה להקדיש מותר לישראל ליקח ממנו הא אין קנין לעכו"ם להפקיע. אך זה אפשר לישב ע"ד הגאון הנ"ל רק לא מטעמי' לפי מה שהבאנו למעלה בסי' ה' דברי הרמב"ן בחידושיו לר"ה דלפי"ד איכא למימר דהא דפסק הרמב"ם דאין נ"ר בסוריא לא משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אלא הוא ס"ל דהלכה דילפינן קודש קודש ממעשר אף לענין מקום וזמן רק לענין שביעית שאני דלא ילפינן ממעשר כמשכ"ל. ולפי"ז נראה כמו דגבי מע"ש תלוי בגמר דאם גמרו ביד עכו"ם פטור ממע"ש מה"ת [מטעם דמירוח עכו"ם פוטר] אע"ג דאין קנין. ה"נ לענין נ"ר כיון דהגמר הי' ביד עכו"ם היינו שהעכו"ם לקט הפירות וכל או"א לפי גמר שלו כמבואר במעשרות פ"א מ"ה ו' לכך פטור מה"ת ותלוי ברצון העכו"ם. אבל אם לקטו ישראל אף שגדל ברשות העכו"ם ודאי חייב ברבעי מה"ת ואינו תלוי ברצון העכו"ם. ולפי"ז צ"ל דהא דכתב שם בה"ה דעכו"ם שנטע חייב ברבעי היינו שלקטו ישראל. והא דכתב דתלוי ברצון העכו"ם זה מיירי שלקטו העכו"ם בעצמו. אך מה שהקשינו מאי מהני ברבעי רצון העכו"ם דמשמע מדברי הרמב"ם דאז הוא קדוש כנ"ר של ישראל הא גבי תרומה לא מהני רצון העכו"ם צ"ע. וד' יאיר עיני לישב דברי הרמב"ם ז"ל:

סימן ז

גם מה שכתב הגאון הנ"ל לענין ערלה של נכרי מדלא תני לה במס' ערלה ש"מ דבאמת ליכא ערלה בשל נכרי רק ברבעי פליגי משום הקדשן הקדש. נפלאתי עליו הלא מבואר להדיא בהתוספתא [הביאה גם הר"ש] וז"ל אבל ערלה וכלאי הכרם שוין לעכו"ם בא"י בסוריא ובחו"ל אלא שר"י אומר אין לעכו"ם כ"ר בסוריא וחכ"א יש לו כו' ע"כ. הרי להדיא דערלה נוהג בשל נכרי. וכן איתא בתשובות הגאונים סי' ב' וז"ל וששאלתם מי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזיקה הן של נ"ר הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו הא לא"ה חיישינן למימרא דנטיעת גוי נהגא בה ערלה הכי הלכתא כך הראנו מן השמים שנטיעת גוי נהגא בה ערלה שכך שנינו עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור. נטעו אעפ"י שלא כיבשו חייב. הנוטע לרבים חייב ור"י פוטר הנוטע ברה"ר והגזלן שנטע והנכרי שנטע כו' חייב בערלה. ושוב שנו חכמים כי תבאו ונטעתם פרט לשנטע גוי עד שלא באו ישראל לארץ או יכול שאני מוציא את שנטעו גוים משבאו ישראל לארץ ת"ל מכל עץ. מיכן שמענו שנטיעת גוי נוהג בו ערלה עכ"ל. ויותר מסתבר לומר שהרמב"ם ז"ל חזר מדבריו מפי' המשנה ובחיבורו מודה לדעת הגאונים דערלה נוהגת נמי בשל נכרי כמשב"ל. ועיין במהרי"ט ח"א סי' מ"ג. וכן הביא הגאון הנ"ל בעצמו דהרמב"ם בתשובתו פאר הדור סובר בהדיא דערלה נוהגת בשל נכרי אך הרשב"א בחידושיו לב"ק הבאתיו למעלה סי' ה' ס"ל דהא דערלה נוהגת בשל נכרי הוא רק מדרבנן בלבד ודחקו לומר כן משום דברי הירושלמי. וכבר כתבתי למעלה מה שנ"ל בזה

עוד כתב שם הגאון הנ"ל ולכאורה יש להביא ראי' מהירושלמי דאין ערלה נוהגת בשל נכרי דאמר שם ר' יאשי' מייתי נטיעות מחו"ל בגושיהן ונטען בא"י ואמר שם לחד מ"ד נשכר השנים. ופי' נראה ברור אחר העיון בירושלמי דהיינו שהביאן בתוך שנות ערלה ובחו"ל לא נהגא בהן ערלה וכיון שלא נהג מקצת מהג' השנים בעת שהי' בחו"ל נפטרו לגמרו אח"כ גם כשהובאו לארץ דכל שאין יכולה לנהוג ג' שנים ערלה אין נוהג כלל. ואידך מ"ד אמר שנשכר רבעי דכל שאין בו ערלה ג' שנים אין בו רבעי אבל ערלה נהגא בהן עד תשלום ג' שנים כו' וא"כ קשה הא ערלה נוהגת בחו"ל או מהלכה או מדרבנן ואיך נפטר בבואן לארץ. אלא ודאי שהביאו מחו"ל משל נכרים כו' ע"כ דברי הגאון הנ"ל. ולפע"ד אין זה ראי' כלל לדחות דברי הראשונים משום דאיכא למימר דמ"ד דס"ל נשכר שנים הוא משום דס"ל דערלה בחו"ל אינה אלא מהלכות מדינה ולכך דוקא כשהם בחו"ל אז נהגא ערלה מדרבנן. אבל כשהם באים מחו"ל לא"י אפילו מדרבנן לא נהגא. ומנא אמינא לה מהא דכתב הרמב"ם בה' תרומות פ"א ה' כ"ב פירות א"י שיצאו חוצה לארץ פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים בחו"ל פטורין. וכתב ע"ז הראב"ד ול"נ שלא