מלבושי יום טוב חלק ב ריט

אלא מדרבנן בלבד. א"כ ה"ה רבעי כיון דילפינן קודש קודש ממ"ש. אמנם לפי הבנת הראשונים בדברי הרמב"ם תמוהים מאד דבריו כמו שהשיג עליו הרשב"א בחידושיו לב"ק (סט.) דהא גם לב"ה לא למדו אותו לגמרי ממ"ש שהרי יש לו חומש וביעור בכל זמן ר"ל אף בשביעית שאינו נוהג בו מעשר. וע"כ צ"ל שהוא אינו לומד ממ"ש אלא לענין קדושתו כלומר לפדיונו ולביעורו ולחומשו ולהיותו ממון גבוה לפי שהכתוב קראו קודש כמ"ש. הא בזמן ובמקום אינו למד ממנו משום דכתיב וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים גו' ובשנה הרביעית גו' דמשמע דכ"ז שערלה נוהגת נ"ר נוהג. ומעתה לדידן נ"ר נוהג בין בארץ ובין בחו"ל עכת"ד. ע"כ עלה בדעתי לומר דהא דס"ל להרמב"ם דרבעי אינו נוהג בחו"ל דלא כדברי הגאונים. הוא מטעם אחר. דהגאונים דסברי דרבעי נוהג בחו"ל אזלי לשיטתייהו וכפי מש"ב דבריהם בסי' א' דסברי דלאחר שגלה ההלכתא דערלה נוהגת גם בחו"ל א"כ הקרא דערלה קאי בין בארץ ובין בחו"ל והא דכתיב כי תבאו לא קאי אלא לגלות על זמן ביאה לחוד וכיון דהקרא מיירי בין בארץ בין בחו"ל א"כ הא דכתיב אח"כ ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש קאי גם על חו"ל. אבל הרמב"ם אזיל לשיטתי' דפליג עלייהו וסבר כפשטות הגמרא דמשמע דערלה אינה אסורה אלא מהלכה לבד משום דהקרא דכי תבאו ממעט ערלה דחו"ל ולכך אין לוקין עליה וכיון דהקרא לא מיירי אלא בארץ וההלכה לא הי' אלא על ערלה בלבד דנוהג בחו"ל. א"כ מנ"ל דנוהג גם רבעי בחו"ל כיון דעל רבעי לא הי' הלכה כלל. ומדוקדק בזה לשון הרמב"ם בהט"ו שכתב יראה לי שאין דין נ"ר נוהג בחו"ל כי' שלא אמרו אנא הערלה. ונ"ל דכוונתי' שלא נאמרה בהלמ"מ אלא ערלה בלבד

ומה שהוצרך הרמב"ם ללמוד שאין נ"ר נוהג בסוריא ממ"ש כמש"כ בהמ"ש פ"ט ה"א. ובפ"י מהמ"א הט"ו. הוא כדי שלא נאמר שנוהג נ"ר בסוריא ובחו"ל לכה"פ מדרבנן. לכך הביא ראי' על סוריא כמו שאין בה מ"ש אפילו מדרבנן כמש"כ בהמ"ש פ"א הי"ד וז"ל ומ"ש והואיל וטעון הבאת מקום אין מביאין אותו בחו"ל כמו בכור בהמה לפיכך לא חייבוהו להפריש מ"ש בסוריא ע"כ. ואע"ג דכל עיקר מה שאין מביאין בכור מחו"ל גמרינן ממעשר. מ"מ לענין דרבנן גמרינן מעשר מבכור כמש"כ הכ"מ בשם הר"י קורקיס שם. וא"כ אף נ"ר כיון דטעון הבאת מקום לא גזרו חכמים ע"ז וכ"ש בחו"ל. וגם הראב"ד שם בהמ"ש פ"א סובר כדברי הרמב"ם בנ"ר אף שחולק עניו לענין מ"ש בסוריא דכתב שם וז"ל ונ"ל מה שאמרו מ"ש בסוריא מה"ת קאמר ואם גזרו עליה מעשרות לא גזרו עליה נ"ר. ולפי מש"ב מסתברא דגם הרמב"ם ז"ל מודה לדברי הרשב"א דלא ילפינן ג"ר ממ"ש קודש קודש לכל מילי לדברי ב"ה. ואף בזה"ז דמ"ש הוא דרבנן מ"מ נ"ר בא"י הוא מה"ת כמי ערלה

אח"כ התבוננתי היטב בדברי הירושלמי ונראה לפע"ד דדברי הרמב"ם נכונים מאד. אף לפי הבנת הראשונים בדברי הרמב"ם. דז"ל הירושלמי מ"ש פ"ה ר"י אומר אין לנכרי כ"ר כו' אר"א כיני מתניתין אין לנכרי כ"ר כל עיקר רב ביבי אמר קומי ר"ז בשם ר' לעזר אתי' דר' יהודא כבית שמאי כמה דב"ש אמרו לא למדו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בשביעית ודכוותי' אין נ"ר בשביעית כן ר"י אומר לא למדו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בסוריא ודכוותי' אין נ"ר בסוריא א"ל חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר כל הדברים יש לו ר"י אומר אין לנכרי נ"ר בסוריא. עוד שם תני ר' יוסי ב"ר יהודא אמר ר"א בר"ש אומר לא נתחייבו ישראל בנ"ר אלא לאחר י"ד שנים שכבשו וחלקו אר"ח אתי' דר"י בר"י בשיטת ר"י אביו כמה דר"י אמר לא למדנו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בסוריא ודכוותי' אין נ"ר בסוריא כן ר"י בר"י אמר לא למדו לנ"ר אלא ממ"ש כמד"ת אין מ"ש אלא לאחר י"ד שנה ודכוותי' אין נ"ר אלא לאחר י"ד שנה עכ"ל. והנה הרשב"א סובר בדעת הרמב"ם כיון דהירושלמי לפי דעתם דב"ש סברי דילפינן קודש קודש ממעשר. אינו נוהג נ"ר בסוריא. ה"ה לפי הגמרא דידן דב"ה סברי דילפינן קודש קודש ממעשר. לדברי ב"ה אינו נוהג נ"ר בסוריא. ולכך הקשה עליו דהא זה אינו דע"כ לא יליף ב"ה קודש קודש ממעשר אלא לענין קדושתו ולא לענין מקום וזמן מדסברי דכ"ר נוהג בשביעית. אבל לפע"ד לא נתכוין לזה הרמב"ם ז"ל. אלא דדעת הרמב"ם הוא כיון דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ע"כ סמך הרמב"ם על הני תנאי דס"ל דאין נ"ר נוהג בסוריא. אע"ג דעל דברי ב"ש לא סמכינן בזה כמו דאמרינן בברכות פ' כיצד מברכין. זה אינו אלא דוקא היכא דלא אשכחינן תנא דסובר כב"ש. אבל הכא דמצינן תנאי דס"ל כב"ש ר"א בר"ש ור"י ור"י בר"י ע"כ פסקינן כוותי' בחו"ל משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל לענין שביעית לא פסקינן כוותייהו. ועוד נראה דרב חסדא דאמר שם אתי' דר"י בר"י בשיטת ר"י אביו כו' ולא הזכיר כלל דברי ב"ש משמע דס"ל דר"י ור"י בר"י לא אזלי כלל בשיטת ב"ש דילפי כ"ר בשביעית ממעשר. ונראה דהטעם הוא משים דשאני שביעית דהא דפטור מן המעשר הוא משום דיד הכל שוין בה כדאמרינן בר"ה (טו.) וכיון דפטור מכל המעשרות פטור נמי ממ"ש אבל נ"ר דלא שייך האי טעמא לא ילפינן ממ"ש ונוהג אף בשביעית לענין חומש וביעור אבל לענין למילף כ"ר ממ"ש דלא נהוג אלא בא"י ולא בחו"ל ילפינן שפיר כ"ר ממעשר א"כ אף ב"ה נוכל לומר דסוברים כן ויכולין לסמוך עליהם להקל בחו"ל

וראיתי להגר"א ז"ל בה' ערלה סי' רצ"ד ס"ק כ"ח שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל הללו שדבריו לקוחים מירושלמי דמ"ש הנ"ל. אבל הוא תמוה מאד כי משם ראי' להיפך דז"ל הירושלמי שם תמן תנינן ר"י אומר אין לנכרי כ"ר כו' רב ביבי אמר קומי ר"ז כו' כן ר"י אומר לא למדו כ"ר אלא ממ"ש כמ"ד אין מ"ש בסוריא ודכותי' אין כ"ר בסוריא כו' ר"י אומר אין לנכרי כ"ר בסוריא. ור"ל כמו שאין חייב בשל נכרי בסוריא במ"ש שבסוריא יש קנין לנכרי להפקיע מידי תרומות ומעשרות כו' וז"ש רי"א אין לנכרי כ"ר דוקא בסוריא ודוקא נכרי ולרבנן אפי' נכרי בסוריא וכן מבואר להדיא בתוספתא. ועיין ר"ש בפ"ג דתרומות כו'. וכן מצאתי ברשב"א בב"ק (סט.) שכתב שהרמב"ם למד מהירושלמי הזה ותמה ג"כ עליו ע"ש שהאריך עכ"ל. ולא יכולתי לעמוד על כוונתי' האיך מוכח מדברי הירושלמי להיפך. ואף לפי פירושם בדברי ר' זירא דמוקי דר"י איירי דוקא לנכרי בסוריא אין כ"ר מוכח דלא כהרמב"ם לענין סוריא מה שפסק דאף בשל ישראל אינו נוהג. אבל הא רב ביבי ורב חסדא סוברים דר"י סובר דבסוריא אף לישראל אין כ"ר א"כ ודאי איכא למימר דעליהם סמך הרמב"ם ומטעם דכל המיקל בארץ כו' וכמש"כ. ואי כוונתי' דהאיך אפשר לומר דר"י סובר דבסוריא אף לישראל אין כ"ר. א"כ אמאי קאמר אין לנכרי [דוקא[ כ"ר. נ"ל דפי' הירושלמי הוא כך. דר"א אמר שם אין לנכרי כ"ר כל עיקר. ור"ל אפי' בא"י דאזיל לשיטתיה שסובר בתלמודא דידן גיטין (מז.) דיש קנין לנכרי להפקיע מידי תו"מ. ולכך סובר דלר"י אין לנכרי אפי' בא"י כמו דמשמע פשטות המשנה. ודלא כהתוספתא שהביא הר"ש. וזה שאמר כיני מתני' אין לנכרי כו'. ומה שאמר רב ביבי משמי' דר"א דר"י סובר דאין כ"ר בסוריא. אין כוונתי' דר"י איירי הכא בסוריא אלא כוונתי' ליתן טעם לדברי ר"י דסובר דנכרי פטור מרבעי אף בא"י משום דיש קנין אע"ג דחייב בערלה כדאמרינן מכל עץ דנטעו נכרי כמשב"ל מהספרי. על זה קאמר דר"י סובר דסוריא פטור מרבעי אף לישראל. וא"כ כמו דסוריא פטור מרבעי משום דפטורה ממ"ש אע"ג דחייבת בערלה ה"ה נמי נכרי בא"י כיון דיש קנין להפקיע מתו"מ ופטור ממ"ש פטור נמי מרבעי. אע"ג דחייב בערלה. וכן כוונת רב חסדא. וא"כ אין כאן כלל השגה על הרמב"ם ז"ל. הא כיון דאיכא הרבה אמוראים דסוברים דלר"י ור"א בר"ש ולר"י בר"י כ"ר לא נהג בסוריא אף בשל ישראל אמאי לא נאמר כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל: