מלבושי יום טוב חלק ב ריח

משום דהרמב"ם ס"ל דלר' יאשי' לכל מילי דמי תרומה לחלה משום דגם תרומה כתיב שם. אך דברי הראב"ד שם מה שהודה להרמב"ם בזה תמוהין מאד דהא הוא פליג על הרמב"ם וס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא אע"ג דחלה דרבנן א"כ מנ"ל לענין פירות א"י שיצאו חו"ל דפטורין אף מתו"מ. וצ"ע ועוד נדבר בזה בס"ד

היוצא מכל דברינו אלה דאין שום קולא לענין ספק ערלה בזה"ז בא"י. וכן נראה מדברי הרדב"ז ח"א סי' תק"פ שחכם אחד שאל להרדב"ז דהאיך אוכלין פירות הארץ הזאת הא רוב פירותיה הם בספק ערלה. והרדב"ז השיב לו בזה טעמים נכונים יעו"ש. ולא הזכיר להצטרף לקולא ג"כ הא דרוב הפוסקים ס"ל דקדושת עזרא בטלה בזה"ז. אלמא דס"ל דערלה שאני וכמש"ב וכן צ"ל דערלה בזה"ז בא"י בודאי טעון שריפה. אף דבחו"ל כבר בארתי בסי' א' דזה תלוי בפלוגתת הגאונים. ויפה תמה הבעל בית הלל ע"ד השו"ע מה שהשמיט דין זה דערלה טעון שריפה. ומה שתי' הגאון בעל יד אברהם עפ"י דברי המל"מ דעכשיו שבטלה הקדושה גם בארץ דינה כחו"ל ואינה טעון שריפה. נפלאתי ע"ז דא"כ למה כתוב בשו"ע דכלאי הכרם טעון שריפה. דהא אם נאמר דבטלה הקדושה לענין ערלה כ"ש לגבי כלאים דהא כלאי הכרם לכו"ע לא נהגא רק לאחר כבוש וחלוק כמו שאבאר לקמן בס"ד ועוד הא השו"ע פסק דספק ערלה בא"י אסורה, א"כ ע"כ סובר דלענין ערלה לא בטלה הקדושה גם בזה"ז כמשב"ל. או דס"ל כהרמב"ם דקדושת עזרא לא בטלה גם בזה"ז. והו"מ שאני דגם בימי עזרא לא הוי אלא מדרבנן כדאיתא שם סי' של"א ס"ב. א"כ לפי"ז ודאי דערלה וכלאים דינם בשריפה גם בזה"ז. ולפי"ז פסול אתרוג של ערלה ושל כלאי הכרם אפי' בשאר הימים כמו שכתבו התוס' סוכה (לה.) ד"ה לפי כו'. דכיון דטעון שריפה כתותי מיכתת שיעורא. ודברי המג"א בסי' תרמ"ט סק"כ מש"כ בשם התוס' צ"ע: סימן ד

שאלה כלאי הכרם בא"י בזה"ז ספיקא אסור. או לא

תשובה הנה לפי"ד הפוסקים דס"ל דלא בטלה קדושת עזרא גם בזה"ז ודאי דספק כלאים אסור. אמנם לפי"ד הפוסקים דס"ל דקדושת עזרא בטלה בזה"ז א"כ כלאים בזה"ז הוא רק מדרבנן בלבד כמש"כ התוס' ביבמות (פא.) ואף שלענין ערלה בארנו למעלה שגם בזה"ז מה"ת. שאני ערלה דנהגא קודם כבוש וחלוק משום דמרבינן מונטעתם כל עץ. אבל כלאים דלא נהגי קודם כבוש וחלוק כמו שמוכח מדברי התוספתא שהבאתי למעלה סי' ב' משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בערלה ובחלה ובחדש. ולא חשב כלאים. אלמא דס"ל דכלאים לא נהגי רק לאחר שקידש יהושע. ונראה דהטעם הוא דהא אמרינן בקדושין (לט.) דלכך לא נהגי כלאים בחו"ל משום דכתיב שדך לכך לא נהגי נמי בי"ד שנים שכבשו וחלקו כמו שפירש"י בכתובות (כה.) לענין תרומה ומעשר מדכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך ולכך לא נהגי קודם כבוש וחלוק. א"כ ה"נ גבי כלאים בעינן שדך המיוחדת לך. ור"ש דס"ל שם בקידושין (לח.) דגם כלאים נהגי מיד שעברו ישראל את הירדן. משום דלא ס"ל הך דרשא דשדך למעט חו"ל לענין כלאי הכרם (ועיין ש"א החדש בדיני חדש סי' ב' מש"כ בזה). ויליף בקו"ח מחדש דנהגא גם בחו"ל. אבל אנן דלא קיי"ל כוותי' בחו"ל ה"ה דלא קיי"ל כוותי' בהא דס"ל דכלאים נהגי מיד שעברו ישראל את הירדן. לכך כתבו התוס' כלאים בזה"ז למ"ד דבטלה הקדושה אינו אלא מד"ס בלבד

והנה לפי דעתם דכלאים בזה"ז דרבנן בודאי יש לחקור אי ספיקא אסור או לא. לכאורה נראה דספיקא מותר וכן הוא דעת המל"מ הבאתיו למעלה בסי' ב'. אבל לאחר העיון נ"ל דז"א דאף לפי שיטתם אין להקל לענין ספיקא אף בזה"ז ולא הקילו חכמים בספיקא אלא דוקא בחו"ל כיון דמעולם לא היה שם כלאים דאורייתא. אבל בא"י כיון דבזה"ב היה מה"ת והיה אז ספק כלאים אסור הניחו חכמים על דינם אף לאחר החורבן והוה כמו תרומה בזה"ז דהוה ג"כ מדרבנן אפ"ה כתב המל"מ בה"ת פ"ז הי"ז דדינה כשל תורה ממש לכל ספקותיה זולת לענין תערובות יעו"ש. ונפלאתי על המל"מ מאי דפסיקא לי' להקל בספק ערלה בא"י בזה"ז לפי שיטת הסוברים דקדושת עזרא בטלה דהא אף לפי שיטתי' דבטלה הקדושה אף לענין ערלה מ"מ מסתברא דלא הקילו חכמים בזה והניחו על דינה אף לאחר החורבן כמש"כ הוא בעצמו לענין תרומה. וראי' לזה דהא סתמא דמתני' דתרומות פ"ז מ"ה אזלא כמ"ד דתרומה בזה"ז הוא מדרבנן דלכך תלינן דתרומה לתוך תרומה נפלה. א"כ האיך סתמה המשנה בערלה פ"ג מ"ט דספק ערלה וכלאים בא"י אסורין אלא ע"כ כדברינו דלא רצו להקל בזה"ז בספיקא והניחו על ד"ת כמו בזה"ב. ויותר נפלאתי על גאונו במה דכתב דבזה"ז בח"י שוה לענין ספיקא למ"ד דבטלה הקדושה כמו בחו"ל דהא מקלינן בחו"ל בערלה וכלאים יותר מכל איסורי דרבנן ואף בספיקא דקרוב לודאי נמי מקלינן מטעם המל"מ כמש"כ הר"ן בסוף קדושין. ובכלאים שאיסורן בחו"ל הוא מדרבנן לא רצו להחמיר יותר ממה שהחמירה ההלכה בערלה בחו"ל ולכך אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ואפילו ביחיד במקום רבים א"כ מנ"ל להמל"מ לומר קולא כזאת דאפי' בא"י למ"ד בטלה הקדושה דשוה לכל דיניה לחו"ל. הא מסתברא דשם היה לכה"פ כמו בכל איסורי דרבנן ואין להקל בא"י יותר מכל איסורי דרבנן אבל באמת מסתברא לי כמשכ"ל דאף למ"ד דס"ל דכלאי הכרם בזה"ז הוא דרבנן מ"מ מודים דהדין בזה"ז כמו בזה"ב דגם ספק כלאים אסורין. ועוד נ"ל ראי' לזה דהא כלאי זרעים דבחו"ל לא גזרו בהו חכמים מ"מ בא"י אסור אף בזה"ז. אלמא דבא"י אף בזה"ז שוה לזה"ב. והנה מצאתי במהרשד"ם יו"ד סי' קצ"ג ע"ד המנהג שמקילין לאכול ירקות הנמכרין בשוק ואינם מדקדקין לחקור אם הם ממקום שנזרע תחת הכרם או לא. וכתב שם טעמים להקל בזה. וכתב שם עוד לרווחא דמילתא אומר אני זכות על המקילין דהא איכא מ"ד דהאידנא בטלה קדושת הארץ א"כ היה ספיקא דרבנן יעו"ש. וגם מדבריו נראה מדלא הזכיר דלמ"ד דבטלה קדושת הארץ הוה ספק כלאים בארץ כמו בחו"ל. דגם הוא ז"ל ס"ל כדברינו דאפי' למ"ד דבטלה הקדושה מ"מ ספק כלאים בארץ לא דמי לחו"ל דמקלינן אף בספק דקרוב לודאי. אך בכה"ג דלא ידעינן אם הם נזרעו בכרם או לא יש להקל כיון דהוא ספק דרבנן ולא איקבע איסורא. וגם בתרומה בזה"ז מקלינן היכא דאיכא למימר שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה. אבל היכא דאיקבע איסורא בכרם ואנן ידעינן דמכרם זה לקח וידעינן דאיכא בו כלאי הכרם בכה"ג א"א להקל בארץ אף אי אמרינן דכלאי הכרם בזה"ז הוא דרבנן: סימן ה

שאלה אם נוהג נטע רבעי מדאורייתא בא"י בזה"ז לפי דעת הסוברים דתרומות ומעשרות אינן נוהגות בזה"ז אלא מדרבנן אם גם נטע רבעי כן או לא

תשובה הנה לפי"ד הרמב"ם דס"ל דרבעי אינו נוהג בחו"ל ופירשו הראשונים בדעתו משום דילפינן קודש קודש ממעשר שני. ומע"ש הא אינו נוהג בחו"ל. א"כ ה"ה רבעי. לפי"ז נראה דה"ה לענין בזה"ז דאי אמרינן דמ"ש אינו נוהג בזה"ז