מלבושי יום טוב חלק ב ריז

א"כ לא בטלה הקדושה ממנה אף לאחר שגלו. ע"כ אפי' קודם שקדש עזרא נמי נהג ערלה בא"י מה"ת. ועוד ראיתי שמה שכתב המהרי"ט שם ופטרנו את הרב ז"ל מכל הטענות שמעכת"ר טען עליו. ולפע"ד עדיין יש טענה גדולה על הרב ז"ל דאם נימא דגם כי תבאו ביאת כולם משמע א"כ האיך הביאו את העומר בימי בית שני הא גבי הבאת עומר כי תבאו כתיב. והא הביאו עומר בימי בית שני כמו שמבואר במשנה מנחות (סח.) משחרב בהמ"ק התקין ר"י ב"ז כו'. וגם המעשה שם (סד:) דבא עומר מגנות צריפין הי' בבית שני כמבואר שם. וכיון שמה"ד היו פטורין מהבאת עומר האיך אפשר להביא הא אין מביאין חולין בעזרה [עיין זבחים (עו:) ובתוס' ב"ב (פא:) ד"ה דמקדיש להו כו' דבכה"ג דצריך להקריב ממנו על המזבח אין שום תקנה לזה]. ועוד כיון דפטורין מהבאת עומר מה"ד א"כ פטורין נמי משתי הלחם דהא גבי שתי הלחם כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את העומר. א"כ האיך הביאו בבית שני שתי הלחם עם הכבשים בחג השבועות. דהא שתי הלחם בלי כבשים א"א דהא הכבשים מתירין את הלחם כמבואר במנחות (מה:) והכבשים א"א להקריב ביו"ט אף לשם נדר ונדבה דקיי"ל דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט. א"כ קשה לפ"ד ר' ישמעאל דס"ל דקודם כבוש וחלוק לא הביאו העומר ושתי הלחם משום דכי תבאו לאחר ירושה וישיבה משמע. א"כ במה נתחייבו בעומר ובשתי הלחם בימי עזרא כיון דבעי ביאת כולם. ויותר קשה דהאיך ס"ל לר' ישמעאל (סג:) דקצירתו והבאתו דוחה את השבת הא כיון דמה"ד פטורין מהבאת העומר בימי בית שני האיך דוחה את השבת. וזה רחוק לומר דהוא קאי על ימי בית ראשון

אבל באמת נפלאתי על המהרי"ט שם דלמה הוצרך להאריך ליישב דברי השואל מה דהקשה על הרמב"ם ז"ל הא בכמה מקומות כתיב כי תבאו ולא בעינן ביאת כולם. הא המהרי"ט בעצמו כתב ועדיין דברי הרב ז"ל צריכין חיזור וצירוף אחר צירוף. והקשה שם ע"ז ג' קושיות חמורות. א' דכי תבאו דכתיב בפ' שופטים לא קאי על תרומה כלל אלא על שימת מלך בלבד. והביא ע"ז ראי' ברורה מדברי הגמרא דקדושין. ועוד דהא מתנות הזרוע דכתיב לאחר שימת מלך מקמי תרומה הפסיק הענין. ועוד קשה אי ס"ל להרב ז"ל דגבי תרומה נמי כתיב בה כי תבאו וביאת כולכם משמע היכי אמר ר"ה בדר"י בפ' יוצא דופן ובפ"ב דכתובות אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא חלה דרבנן משום דכתיב בבואכם ה"נ הא כתיב כי תבאו והיכי פסיקא לי' חלה טפי מתרומה. [ואני אוסיף עוד קושיא חמורה דהא גבי שימת מנך לא כתיב כלל כי תבאו אלא כי תבא וא"כ אף אם נימא דהקרא קאי גם על תרומה דכתיב אח"כ הא כי תבא ודאי לא משמע כלל ביאת כולם. דבשלמא אי הוה כתיב כי תבאו איכא למימר דבעי דוקא ביאת כולם כיון דכתיב בלשון רבים. אבל השתא דכתיב כי תבא האיך משמע דוקא ביאת כולם] ומסיק שם המהרי"ט ז"ל דהרמב"ם סמך על דברי הירושלמי פ"ו דשביעית דחד מ"ד ס"ל דמאליהן קבלו עליהם המעשרות ואף בימי עזרא הוה רק מדרבנן ומשמע לי' להרמב"ם ז"ל דמאן דסבר מאליהן קבלו עליהם ודחיק לאוקמי דרשא דאשר ירשו אבותיך לעתיד לבוא סבר לה כר' יאשי' דיליף תרומה מחלה דכי היכא דחלה לא נתנה בבית שני מה"ת דכתיב בה בבואכם ביאת כולם ה"נ תרומה דדרשינן בספרי גבי חלה תרומת ד' בתרומת דגן הכתוב מדבר או אינו אלא בתרומת חלה כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי תרומת חלה אמור ומה אני מקיים תרומת ד' בתרומת דגן ע"כ ולמאי הילכתא כתבה רחמנא לתרומה גבי חלה ע"כ להקיש אליה דתבעי ביאת כולם כו' עכ"ד. ולפי"ז מוכרחין אנו ע"כ לומר דט"ס הוא ברמב"ם ה' תרומות מה דמביא שם הקרא דכי תבאו. אלא צריך לגרוס שם בבואכם דכתיב גבי חלה משום דס"ל כר' יאשי' דגם תרומה כתיב שה. א"כ בלא"ה נפטר הרמב"ם מכל הטענות שטען עליו השואל ז"ל דבודאי גם הרמב"ם מודה דאף כי תבאו דכתיב בלשון רבים לא משמע ביאת כולם. ושפיר ניחא גבי ערלה מה דערלה בזה"ז הוא מה"ת ולוקין עליה אע"ג דכתיב בה כי תבאו. אף לפי"ד המל"מ והש"א דלא ס"ל כללא דידי משב"ל. וגם ניחא מה דנתחייבו בעומר ושתי הלחם בימי בית שני. א"כ ממילא דברי הצל"ח מה שר"ל בדברי הרמב"ם מופרכין הם

אבל באמת נבוך אנכי עדיין בדברי הרמב"ם כי לפ"ד המהרי"ט דהרמב"ם למד זאת מדברי הירושלמי דס"ל דמאליהם קבלו עליהם המעשרות א"כ תמוה שם דברי הרמב"ם ה' תרומות פ"א הכ"ו דכתב שם בתחלה דתרומה בזה"ז דרבנן אפי' בימי עזרא. ואח"כ כתב וכן יראה לי שה"ה במעשרות שאינן חייבין בזה"ז אלא מדבריהם כתרומה. ואם נאמר דהרמב"ם למד זאת מדברי הירושלמי הלזה. א"כ הא מפורש להדיא בירושלמי דגם מעשרות הן מדבריהן. וגם בהקרא דהביא הירושלמי להוכיח שהן מדבריהם משום דכתיב בכל זאת אנחנו כורתים אמנה וגו' מפורש שם להדיא בקרא מעשרות כמו תרומה. ואמאי כתב הרמב"ם דהא דמעשרות מדבריהם בזה"ז הוא רק מסברא דנפשי'. וגם מדברי הירושלמי מוכח דאין הטעם דהא דמעשרות מן דבריהם בימי עזרא הוא כמש"כ המהרי"ט משום דתרומה איתקיש לחלה כר' יאשי' דא"כ האיך קאמר בירושלמי שביעית פ"י ה"ב על הא דאמרינן התם הלל התקין פרוזבול אמר רב הונא קשיתי' קומי דר' יעקב בר אחא כמאן דאמר מעשרות מן דבריהם ברם כמ"ד מעשרות מן התורה והלל מתקן על דברי תורה כו' ולפי"ד המהרי"ט מה ענין שמיטה לענין מעשרות. הא מעשרות שאני משום דילפינן תרומה מחלה וה"ה מעשרות דשוה בכ"מ לתרומה לכך הוה רק מדרבנן אפי' בימי עזרא. אבל שמיטה הא אינה תלוי' כלל במעשרות והאיך יליף הירושלמי שמיטה ממעשרות [ולקושיא זו העירני חכם אחד]. ולבי אומר לי דמ"ד דס"ל בירושלמי דמאליהם קבלו עליהם את המעשרות סובר דעזרא לא הי' יכולת בידו לקדש את הארץ קדושה גמורה מדאורייתא כיון שלא הי' או"ת בימי עזרא וס"ל דקדוש א"י נמי בעי מלך ונביא ואורים ותומים כמו שהיה בשעה שקדש יהושע. א"נ דבעי רוב ישראל כמו גבי כבוש יהושע ועיין מש"כ הגאון בעל קרית סופר ה"ת פ"א וז"ל ונראה דהא דבעי' מלך ונביא ורוב ישראל אפי' לכבוש א"י היינו בכבוש ראשון אבל כבוש שני כיון שכבר קדשה א"י אעפ"י שבטלה כשגלו לא הוצרכו רוב ישראל אלא עזרא וסיעתו קדשוה עכ"ל, ונראה דהך מ"ד ס"ל דגם בכבוש שני בעי כמו בכבוש ראשון. ולכך הקידוש בימי עזרא הי' רק מדבריהם בלבד. ולפי"ז ניחא שפיר דאי מעשרות מדבריהם ה"ה שמיטה נמי הוה מדבריהם. ואין להקשות דא"כ תחזור קושיתנו למקומה דהאיך הביאו העומר ושתי הלחם בימי בית שני אף בשבת כיון שלא נתקדשה הארץ אלא רק מדבריהם בלבד. אבל באמת זה ניחא דהא כבר בארנו למעלה דקידוש עזרא לא הי' רק לענין הדברים שבטלו משגלו היינו דברים שלא נתקדשה הארץ אלא רק לאחר כבוש וחלוק. אבל לענין דברים שנהנו מיד שבאו לארץ לא נתבטלה קדושתה אף לאחר שגלו וס"ל הך מ"ד כמ"ד דחדש נהג מיד שבאו לארץ והביאו העומר ושתי הלחם אף קודם כבוש וחלוק ולכך לא היו צריכין קדוש עזרא לענין זה. א"כ א"א לומר כדברי המהרי"ט דהרמב"ם סמך על דברי הירושלמי הללו דהא הרמב"ם פסק להדיא בה' תרומות דקידוש עזרא הוא מה"ת ואינו בטל אפי' בזה"ז. וע"כ הא דפסק הרמב"ם דתרומה אפי' בימי עזרא לא היה אלא מדרבנן אינו נובע מדברי הירושלמי. מ"מ מש"כ המהרי"ט דהרמב"ם ס"ל כר' יאשי' דספרי דגם תרומה כתוב שם גבי חלה לכך בעי גם גבי תרומה ביאת כולם. הוא אמת וברור ואין לזוז ממנו. ובזה נתיישב דברי הרמב"ם הא דכתב בה' תרומות פ"א הכ"ב פירות א"י שיצאו חוצה לארץ פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בחוצה לארץ פטורין עכ"ל ולכאורה תמוה הא קרא זה לא נאמר אלא רק גבי חלה ומנ"ל להרמב"ם דגם תרומות ומעשרות נמי הדין כן. וגם בהמשנה לא נזכר זאת רק לענין חלה. אבל לפי מש"כ המהרי"ט ניחא שפיר