מלבושי יום טוב חלק ב רטו

נמי א"א לומר שתנהג. והניח הגאון הנ"ל בסוף דבריו דברי הגמרא דכתובות בצ"ע. ולפי דברינו דברי רבנן דבי רב פשוטים וברורים. דכיון דנהג חלה מיד שנכנסו לארץ ולא הי' תלוי בקידוש שקדש יהושע לאחר כבוש וחלוק. לכך לא בטלה אף לאחר שגלו ואין צריך לענין חלה קידוש שקידש עזרא כלל ולכך אף עתה שבטלה קדושת עזרא הוי חלה דאורייתא. ודוקא לענין דברים התלויין בקידוש שקדש יהושע כגון תרומה וכיוצא בהן כיון דהקדוש של יהושע הי' ע"י כבוש לכך בטלה משגלו ותלוי בקדושה שקד עזרא וכיון שבטלה בזה"ז לכך הוי רק דרבנן. ונפלאתי ע"ד גאונו האיך כתב בפשיטות דמשבאו לארץ מיד נתחייבו בכל המצות התלויין בארץ והביא ראי' מערלה. הא דוקא ערלה וחלה נהגי מיד ולענין חדש פליגי תנאי בזה. אבל לענין שאר מצות התלויין בארץ הא לא נהגי רק לאחר כבוש וחלוק וקדשה יהושע לזה כמבואר להדיא בתוספתא דמנחות משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה בערלה ובחדש. אלמא דדוקא הני תלתא נהגי קודם כבוש וחלוק. אבל שאר דברים התלויין בארץ לא נהגי רק אחר כבוש וחלוק. ובתשו' החדשות של הגאון ש"א בסי' ח' משמע קצת דהדר בי' הגאון הנ"ל מקושיתו שהניח בצ"ע אך שם מבאר דבריו דאף דסברת רבנן דבי רב הי' כך דכל דבר שנהג מיד לא בטלה בזה"ז אבל ר"ה בדר"י פליג ע"ז. ומוכרח אני להעתיק תשובתו בקיצור וזו היא. שאלה איך הוא הדין בא"י בזה"ז אם מותר לקצור קודם שהאיר המזרח של ט"ז בניסן:

וזה שהשיב הגאון הנ"ל. והנה זה תלוי בפלוגתא בגמרא בהרבה מקומות אי קדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא לענין תו"מ וה"ה לענין שאר דברים התלוים בקדושת הארץ. או קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבוא. וא"כ אי נימא לא קדשה לעתיד לבוא ובזה"ז בטלה קדושת הארץ ודינה כחו"ל והוי לי' מקום שאי אתה מביא ואתה קוצר כו'. ואל תשיבני דאפי' קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל מ"מ אסור לקצור בא"י אפי' בזה"ז קודם יום הנץ דהא אמרינן בפ"ב דכתובות (כה:

) אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. ומיני' יש ללמוד נמי דאפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל כדאמרינן התם בפ' יוצא דופן מ"מ אסור לקצור קודם יום הנץ מהאי טעמא שהרי בשבע שכבשו ושבע שחלקו איסור חדש נהגא בה לדידן דקיי"ל חדש בחו"ל דאורייתא כו'. וה"ה דעומר קרב באותן י"ד שנים כו' דהא ודאי ליתא אלא לרבנן דבי רב. אבל ר"ה דפליג עלייהו וס"ל דחלה בזה"ז דרבנן משום דלאו כולהו סליק ע"כ ס"ל דאפי' דברים שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקי נמי אינו אלא מדרבנן למ"ד לא קדשה לע"ל כו'. דאי ס"ל דברים שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקו אפי' למ"ד לא קדשה לע"ל מ"מ נוהגין בא"י מה"ת אע"ג דבטלה קדושת הארץ בזה"ז. א"כ תקשה לך אמאי חלה בזה"ז דרבנן כו' מה בכך כו' ומה איכפת לן כו' הא לענין דברים שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקו אין נ"מ בקדושת הארץ כלל. אלא ע"כ ש"מ לר"ה בדר"י כו' אע"ג דחלה נהגא בשבע שכבשו ושבע שחלקו מ"מ כיון דקדושה ראשונה דבימי יהושע לא קדשה לע"ל וקדושת עזרא לענין חלה לא אהני מידי משום דלאו כולהו סליק חלה בזה"ז דרבנן. ה"ה למ"ד קדושה שניה דעזרא נמי לא קדשה לע"ל והלכך ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן. ה"ה כל הדברים שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקו לא נהגו בזה"ז הואיל דבטלה קדושת הארץ כו' עכת"ד

ולפי מה שהכריח הגאון הנ"ל מהגמרא דכתובות דאף מה שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקו נמי בטלה הקדושה בזה"ז למאן דס"ל דקדושת עזרא בטלה בזה"ז א"כ גם בערלה בזה"ז אסורה בא"י רק מהלכה בלבד וספיקא מותר כדברי הגאון בעל מל"מ. ונפלאתי על הגאון בעל ש"א דהוא סותר דברי עצמו דהא הוא ע"כ צריך להודות דערלה בזה"ז בארץ ספיקא אסורה לכו"ע מדאסרו גבינות עכו"ם מפני שמעמידין בשרף ערלה אע"ג דזה הוה ספק ערלה. שהא הוא בעצמו כתב בסי' ג' שזהו רחוק לומר שמעמידין רק דוקא בשרף ערלה. והביא שם דברי הריטב"א דכתב דלכך אסרו גבינות עכו"ם גם בחו"ל משום דלא חלקו בגזירתם ואסרו חו"ל אטו א"י וכן באמת מוכח דלאו כל הגבינות מעמידין בשרף ערלה. שהרי שארי אמוראי שם הביאו טעמא אחרינא מפני מה אסרו גבינות נכרים מר אמר מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבלה מר אמר מפני שמעמידין אותן בחומץ. אלמא לאו בודאי מעמידין את הגבינה בשרף ערלה שהרי דרך להעמיד אותן בשארי דברים נמי אלא מספיקא אסרו אותן כיון דדרך להעמידן נמי בשרף ערלה חיישינן דלמא העמידן נכרי באותו שרף והו"ל ספק ערלה. א"כ הרי זה ראי' ברורה דספק ערלה גם בזה"ז אסורה בא"י דלא כהמל"מ. ואין לדחות דרב נחמן בר יצחק ס"ל כמאן דאמר דתרומה בזה"ז דאורייתא דלא בטלה קדושת עזרא דא"כ לא הוה פסקו הפוסקים דתרומה בזה"ז דרבנן דהא רב נחמן בר יצחק הוא מרבנן בתראי ובכ"מ הלכה כבתראי. וגם אין לומר דהש"א ס"ל בזה דלא כהל"מ וספק ערלה אסורה גם בזה"ז אך איסורה רק מדרבנן לבד כיון דבזה"ב היתה אסורה לא רצו להקל גם בזה"ז כמי שאבאר לקמן לענין כלאי הכרם. דז"א דא"כ האיך גזרו לאסור גבינות עכו"ם דאולי מעמידין אותן בשרף ערלה. כיון דלאו כל הגבינות מעמידין בשרף ערלה כמש"ב האיך חששו לאסור כל הגבינות מטעם זה כיון דבזה"ז ספק ערלה אינה אסירה אלא מדרבנן בלבד. ועוד האיך גזרו בחו"ל אטו א"י כיון דבא"י גופא אינה אסורה אלא מדרבנן בלבד א"כ הוה גזירה נגזירה. אלא ודאי מוכח מזה דספק ערלה בארץ אסורה אף בזה"ז דאורייתא אף דבטלה הקדושה כיון דערלה נהגא בשבע שכבשו ושבע שחלקו לכך לא בטלה לענין זה הקדושה אף בזה"ז. ולכאורה דברי הש"א תמוהין מאד. אך אפשר ליישב דהש"א ס"ל כדברי הגאונים הראשונים שב"ל דס"ל דגם ערלה בחו"ל אסירה מקרא ולא מהלכה בלבד. ולפי דבריהם בארתי למעלה דודאי ספיקא אינה מותרת אלא בחו"ל ממש אבל לא בא"י אף שבטלה קדושת הארץ. משום דהלכה הי' דבחו"ל ספיקא מותרת ובארץ אף שבטלה קדושתה ממנה לא מיקרי חו"ל. אבל באמת הא כבר בארנו למעלה דרש"י והרמב"ם והרא"ש אינם סוברים כן אלא דערלה אינה אסורה אלא מהלכה בלבד. ולדבריהם ודאי מוכח מהא דאסרו גבינות עכו"ם דדבר שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקו לא בטלה הקדושה בזה"ז לכו"ע. דלא כהמל"מ והש"א

ומה שמביא הש"א ראי' מחלה לדברי ר"ה בדר"י דקיי"ל כוותי' אע"ג דנהגא בשבע שכבשו ושבע שחלקו מ"מ בטלה הקדושה בזה"ז ומזה למד הגאון הנ"ל לכל הדברים שנהגו בשבע שכבשו ושבע שחלקו בטלה הקדושה בזה"ז למ"ד דקדושה השניה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל. לפע"ד ז"א דדוקא בחלה פליג ר"ה בדר"י ארבנן דבי רב. אבל בכל הדברים דנהגי בשבע שכבשו ושבע שחלקו גם ר"ה בדר"י מודה לדבריהם דנהגי גם בזה"ז. דהנה פשטות דברי הגמרא משמע דר"ה בדר"י דדחי שם דברי רבנן דבי רב הוא מהברייתא שהביא שם דתניא בבואכם אל הארץ אי בבואכם יכול משנכנסו בה שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם. ומסיק שם ר"ה בדר"י והא כי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק. ולכאורה קשה להבין דהאיך הביא ראי' מהך ברייתא לדחות דברי רבנן דבי רב דס"ל דמה שנהג בשבע שכבשו ושבע שחלקו לא בטלה הקדושה גם בזה"ז משום דבברייתא איתא דבעינן ביאת כולכם והא כי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק. כיון דלפי דברי רבנן דבי רב א"צ כלל קדוש פעם שניה משום דלא בטלה קדושה הראשונה דסליק כולהו בימי יהושע אף משגלו כיון דקדושה הראשונה היתה לא ע"י כבוש. א"כ מאי איכפת לן מה דלא סליק כולהו בימי עזרא. ובמה דחה ר"ה בדר"י סברת רבנן דבי