מלבושי יום טוב חלק ב ריד

עד שלא באו לארץ. או יכול שאני מוצא אף שנטעו כותים משבאו ישראל לארץ ת"ל כל עץ מיכן אמרו אעפ"י שלא כבשו ישראל חייב. וכיון דערלה אינה תלויה כלל בכבישת הארץ נראה דאף שגלו לא בטלה הקדושה הראשונה. דהא כתב הרמב"ם להדיא בה' תרומות פ"א ה"ה דלכך בטלה הקדושה הראשונה לאחר שגלו מפני שהיתה ע"י כבוש. וטעמי' כיון שגלו א"כ ממילא נתבטל הכבוש ונתבטלה הקדושה שנתקדשה ע"י. אבל לענין ערלה כיון שנתקדשה לזה מיד שבאו ישראל לארץ לא בטלה הקדושה לענין זה אפי' לאחר שגלו

אמנם ראיתי להרמב"ם בפי' המשנה שם דכתב וז"ל אעפ"י שלא כבשו ענינו אף שלא כבשו כל הארץ עכ"ל. ונראה דס"ל דדוקא היכא דנטעו נכרים במקום שכבשו רק שעדיין לא כבשו כל א"י אז חייב בערלה אבל נטעו נכרים במקום שלא כבשו עדיין פטור מן הערלה. מ"מ נראה דהא דפי' כן משום דהוא אזיל לשיטתי' דס"ל שם בפי' המשנה דהא דנכרי שנטע חייב בערלה דוקא שנטע לצורך ישראל. אבל נטע נכרי לצורך עצמו וקנאה ישראל ממנו אח"כ אינו חייב בערלה דסובר דערלה אינה נוהגת בשל נכרי כלל. ולכך הוכרח לפרש שלא כבשו כל הארץ ונטעו דוקא במקום שכבשו דהי' לצורך ישראל אבל היכא דנטעו נכרים במקום שלא כבשו כיון דעדיין לצורך עצמן היה פטור מערלה. אבל כבר חזר בו הרמב"ם בחיבורו בהמ"ש פ"י ה"ה ופסק דנכרי שנטע בין לישראל ובין לעצמו חייב בערלה. ודאי דהדר גם מפי' זה דפי' שלא כבשו היינו שנא כבשו כל הארץ אבל נטעו במקום שכבשו. אלא פי' כפי שמורה פשטיות המשנה שלא כבשו היינו אפי' נטעו נכרים במקום שלא כבשו עדיין ג"כ חייב בערלה וכן משמע שם בה"ט. ועוד דהא אף לפי פי' המשנה שפי' הא דלא כבשו היינו כל הארץ ליכא למימר שכונתו שלא כבשו כל הארץ ממש היינו כל הגבולין שפירשה התורה. ואשמועינן דאף שלא כבשו כל הגבולין אעפ"כ חייב בערלה דא"כ מאי ארי' ערלה דצריך הספרא למילף זאת מכל עץ הא אפי' כל דבר התלוי בארץ דכתיב בהם וירשתה וישבתה בה היו נוהגים ג"כ לאחר י"ד שנים אף שלא הי' הכביש של כל הגבולין עד ימי דוד כידוע דלהכי הי' סוריא כבוש יחיד מחמת דכבש אותה דוד קודם שכבש כל א"י (עיין גיטין ח. בתוס' ד"ה כבש יחיד מש"כ בשם הספרא). אלא ע"כ צ"ל דכונת הרמב"ם שלא כיבש כל הארץ היינו מה שכבש יהושע. משים דהקידוש של יהושע היה לאחר גמר כל הכיבוש. וזה אתא המתני' לאשמועינן שאף שעדיין לא כבש יהושע ולא קידש את הארץ מ"מ חייבין בערלה משום דילפינן מכל עץ. וכונת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הוא רק אם נטעו נכרים במקום שלא כבשו פטור אבל אם נטעו נכרים במקום שכבשו אף שעדיין לא גמר יהושע הכבוש ודאי דחייבין בערלה אף לפי פי' הרמב"ם בפי' המשנה משום דערלה אינה תלויה כלל בקדושת הארץ שקידש יהושע. ולפי"ז צ"ל דהא דס"ל להרמב"ם בפי' המשנה דנכרי שנטע לצורך עצמו פטור מן הערלה לא משום שסובר דנכרי מפקיע מקדושתה אלא הוא משום גזה"כ דכתיב ונטעתם דמשמע דוקא אם נטעו ישראל אבל נטעו נכרים פטור. ובלא"ה מוכרחין אנו לומר כן דהא משמע שם מדברי הרמב"ם דנכרי שנטע לצורך עצמו פטור מן הערלה לגמרי ואין צריך לנהוג אף כדין ערלה של חו"ל ואי אמרינן דהטעם הוא משום דהנכרי מפקיע מקדושתה א"כ הי' צריך לנהוג בה לכה"פ כדין ערלה של חו"ל. אלא ע"כ משום גזה"כ הוא ולכך פטר לגמרי מן הערלה. וא"כ אף לפי"ד הרמב"ם בפי' המשנה ערלה אינה תלויה כלל בקדושת הארץ שקידש יהושע. ולפי"ז הוא מה"ת אף לאחר שגלו. ואף קודם שקידש עזרא בפעם שניה הי' נוהג ערלה מה"ת. ואין צריך לזה קדושת עזרא כלל כיון שלא בטלה מעולם ולכך אף למ"ד דתרומה בזה"ז הוא דרבנן דקדושת עזרא בטלה מ"מ לענין ערלה היא מה"ת וספיקא אסורה

והנה יש להביא ראי' לזה דהא משנה ערוכה היא ריש ערלה נכרי שנטע חייב בערלה. ופי' שם הר"ש דילפינן זה מכל עץ. ועיין בר"ש בסוף ערלה דכתב דכולה מתני' מוכחא דערלה נוהגת בשל נכרי ובכרם רבעי פליגי ר"י ורבנן בפ"ג (דתרומות מ"ט) דתנן ר"י אומר אין לנכרי כרם רבעי אבל מודה ר"י דיש לנכרי ערלה ובהדיא תנן (בפ"ק מ"ב) נכרי שנטע חייב בערלה עכ"ל. וא"כ תקשה למ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע ממעשר ושביעית אמאי נוהגת ערלה בשל נכרי כבשל ישראל והא לפי מסקנת הגמ' (בב"מ קא.) ר"י סובר דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע ממעשר ועיי"ש בתוס' ד"ה סברוה. אלא ע"כ דלגבי ערלה אינה תלויה כלל בכבישת הארץ לכך לא אמרינן בזה יש קנין לנכרי להפקיע מיד ערלה. ודוקא בדבר שתלויה הקדושה בכבישת הארץ דהיינו מעשרות ושביעית בזה איכא מאן דס"ל דיש קנין לנכרי להפקיע מקדושתה דכיון שחזר והקנה להנכרי בטלה הקדושה שהיתה ע"י כבוש. אבל בדבר שנתקדשה הארץ מיד שבאו ישראל לארץ אף קודם שכבשו בזה כו"ע מודים דלא בטלה קדושת הארץ אף שהיא ביד הנכרי. א"כ ה"ה לאחר שגלו וחזרו וכבשו ממנו נמי לא בטלה הקדושה וחייב בערלה מה"ת וספיקא אסורה. ואין לדחות ולומר דהא דאמרינן במתני' נכרי שנטע חייב בערלה היינו כחיוב ערלה דחו"ל וספיקא באמת מותר למ"ד יש קנין. ז"א דהא הר"ש הביא דהא דנכרי שנטע חייב בערלה ילפינן מכל עץ. א"כ נראה להדיא דערלה של נכרי אסורה מה"ת ולא מהלכה וספיקא אסורה. אמנם לפי מה שמבואר בתשו' הרא"ש כלל ב' דלמ"ד יש קנין לנכרי לאפוקי מידי מעשר. דיקא גבי מעשר משום דכתיב דגנך. אבל לענין ערלה וחדש כיון דליכא מיעוטא בקדושתה קיימת לכו"ע. א"כ אין ראי' מזה לדברי

ועוד נ"ל להביא ראי' ברורה לזה דהא אמרינן (בע"ז לה) מפני מה גבינות עכו"ם אסורות אמר רנב"י מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה והא גזירת גבינות עכו"ם ודאי הי' לאחר החורבן כדקאמר שם הגמרא דגזירה חדשה הי'. ולכך כששאל ר' ישמעאל את ר"י למה לא אסורין בהנאה השיאו לדבר אחר משום דגזירה חדשה הי'. ובחו"ל ודאי לא היו חוששין חכמים משום שרף ערלה כיון דספיקא מותר. וע"כ צ"ל דעיקר הגזירה הי' משום גבינות דא"י דגם ספק ערלה אסורה. וכן כתב הריטב"א (בקדושין לח:) וז"ל ואסיקנא דכך נאמרה הלכה דודאי אסורה אפי' בשל עכו"ם ספיקא מותר אפי' בשל ישראל והא דאמרינן (בע"ז מח.) גבינות של עכו"ם אסורה מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה אע"ג דהא ספיקא הוא וספק ערלה מותר בחו"ל מכיון דאסור בארץ ואסרו גבינתם מחמת כך בארץ לא חלקו בגזרתם ואסורה אפי' בחו"ל עכ"ל. והא הריטב"א ז"ל בעצמו (ביבמות פב.) פוסק דתרומה בזה"ז דרבנן ואפ"ה סובר דספק ערלה בארץ ישראל אסורה אפי' בזה"ז וע"כ צ"ל כמש"ב דבדבר שנהגו מיד כשבאו ישראל לארץ לא בטלה הקדושה אף בזה"ז. ולפע"ד זו היא ראיה שאין עליה תשובה

ובזה שבארנו דכל דבר שנהג מיד שבאו לארץ אף קודם שקדש יהושע לא בטלה אף לאחר שגלו ודוקא דבר שלא נהג רק כיון אחר כבוש וחלוק דהקידוש היה ע"י הכבוש לכך כיון שגלו נתבטל הכבוש שלהם כמש"ב הרמב"ם. נתיישב היטיב סברת רבנן דבי רב (בכתובות כה.) דאשכחינהו ר"ה בדר"י דאמרי דאפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא דהא ז' שכבשו וז' שחלקו לא נתחייבו בתרומה ונתחייבו בחלה. והגאון בעל ט"א (במגילה יוד.) הקשה ע"ז ואיכא למידק דהא ע"כ הא דקאמרי אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן היינו כמ"ד בפ"ת (דיבמות פא.) דאפי' קדושה שניה של עזרא נמי בטלה. והשתא תקשה דהא כמו דבטלה קדושת הארץ לענין תרומה פשיטא דבטלה נמי לענין חלה דמ"ש הא שניהם חובות קרקע הם ואינן נוהגין אלא בארץ כדתנן ספ"ק (דקדושין לו.) ול"ד לשבע שכבשו וחלקו דנתחייבו בחלה ש"ה דמשבאו לארץ מיד נתחייבו בכל המצות התלויין בארץ כדתנן בפ"ק דערלה עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור נסעו אעפ"י שלא כבשו חייבים אבל בזה"ז למ"ד תרומה דרבנן היינו משום דבטלה קדושת הארץ לגמרי א"כ כל חובות קרקע בטלה ושוה לחו"ל וממילא לענין חלה נמי בטלה דהא א"נ אאח בארץ ואיך ס"ד דחלה נוהגת מה"ת בזה"ז הא כמו שא"נ בחו"ל בא"י