מלבושי יום טוב חלק ב ריב

בהכי ולא לומר דבעינן ביאת כולכם. דהא קים לן הל"מ דיש ערלה בחו"ל [שם במהרי"ט כתוב דאין ערלה כו' וט"ס דמוכח הוא] ואם אינה תלויה בארץ האיך תהיה תלויה בביאת כולם עכ"ל ונפלאתי עליו מאד דהא החכם אשר הקשה לו מוכי תבאו דכתיב גבי ערלה ונוהג בזה"ז מה"ת הקשה לו רק לד' הרמב"ם דס"ל דכיון דכתיב כי תבאו גבי תרומה לכך גם בימי עזרא לא נהגי רק מדרבנן בלבד. א"כ גבי ערלה נמי אמאי נוהגת בזה"ז מה"ת כיון דכתיב כי תבאו ובעי ביאת כולכם. והא הרמב"ם ס"ל דעל ערלה דחו"ל אין לוקין עליה דאינה אסורה אלא מהלכה בלבד ולא מהקרא משום דכתיב כי תבאו. א"כ ערלה נמי תלויה בארץ. א"כ שפיר הקשה לו דאמאי לקי בזה"ז על ערלה דא"י וצריך להיות ערלה דארץ בזה"ז כמו ערלה דחו"ל דאין לוקין עליה. ותירוץ המהרי"ט אינו עולה רק לד' השאלתות והבה"ג דס"ל דלוקין גם על ערלה דחו"ל. א"כ ערלה אינה תלויה בארץ. אבל לדברי הרמב"ם תירוץ המהרי"ט תמוה מאד לפע"ד. ולקמן נבאר שיטת הרמב"ם בזה בס"ד

והנה דעת רש"י ז"ל נראה דס"ל כדעת הרמב"ם דעל ערלה דחו"ל אין לוקין עלי' דעל דברי ר"א בר"ש דס"ל דחד וערלה וכלאים אינם נוהגין אלא בארץ פי' שם ופליג על אבוהו וסבר דחדש אינו נוהג בחו"ל וערלה וכלאים אינו אלא הלכה או דברי סופרים. א"כ ע"כ ס"ל דלא כהשאלתות והבה"ג. דלדבריהם אי ערלה אסורה בחו"ל מהלכה א"כ ערלה נוהג בחו"ל כמו בארץ. אלא ע"כ דס"ל דעל ערלה דחו"ל אין לוקין עליה ולדברי השאלתות והבה"ג ע"כ צ"ל דר"א בר"ש ס"ל כהני תנאי דס"ל דאין ערלה בחו"ל. ובזה נ"ל לישב דברי הרא"ש בתשו' דכתב בכלל ב' סי' א' וז"ל והלא ערלה דאינה נוהגת אלא בארץ ואפ"ה נוהגת בנטיעת עכו"ם כדתנן במס' ערלה כו' וכ"ש חדש שנוהג מה"ת אף בחו"ל שנוהג אף בשל עכו"ם עכ"ל. וכל גדולי האחרונים תמהו עליו מש"כ שערלה אינה נוהגת אלא בארץ. הלא ערלה נוהגת בחו"ל מהלמ"מ. ויש מי שדחקו בזה שהרא"ש כוון לפי המ"ד דסובר דערלה בחו"ל הוא מהלכות מדינה בלבד. אבל לפע"ד זה רחוק מאוד דהרא"ש יסתום ראייתו מהמ"ד דאינו אליבא דהלכתא. והגאון בעל ש"א בתשו' החדשות דחק ליש דברי הרא"ש משום דגבי ערלה בחו"ל ספיקא מיתר וגבי חדש בחו"ל ספיקא דאורייתא לחומרא. ולפע"ד דברי הרא"ש הם פשוטים משום דהרא"ש ס"ל כדברי הרמב"ם ורש"י דערלה דחו"ל אינה אסורה אלא מהלכה בלבד ואין לוקין עלי'. וזהו כוונתו במאי דקאמר דערלה אינה נוהגת אלא בא"י היינו מן הקרא דהקרא לא קאי אלא על ערלה דארץ דוקא. ולכך אין לוקין על ערלה דחו"ל. ופי' ד' הרא"ש הכי הוא דהא חזינן דנטיעת נכרי חמירא מחו"ל. דנכרי שנטע חייב בערלה ולוקין עליה דמרבינן מקרא ונטעתם כל עץ כמבואר בספרא ונטיעת חו"ל אין לוקין עליה משום דאינה אסורה אלא מהלמ"מ ולא מהקרא. אלמא דנטיעת חו"ל קילא משל נכרי. ואמאי גבי חדש גריע קציר נכרי מחו"ל ולפע"ד ברור דכונת הרא"ש הוא כמש"כ. ומאי דנקיט הרא"ש לישנא דערלה אינה נוהגת אלא בארץ הוא נקט לישנא דר"א בר"ש דקאמר נמי האי לישנא כל מצוה שתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ אע"ג דבאמת ערלה נוהגת אף בחו"ל מהלכה כמש"כ רש"י מ"מ כיון דאינה נוהגת אלא מהלכה בלבד ולא מהקרא קאמר אינה נוהגת אלא בארץ

גם בדברי הטור מבואר להדיא דס"ל כדעת הרמב"ם דכתב בה' ערלה סי' רצ"ד וז"ל ערלה נוהג בכ"מ ובכ"ז בין בשל נכרי בין בשל ישראל אלא שבא"י הוא מה"ת ובחו"ל הלמ"מ הלכך בא"י ספיקא אסור ובחו"ל ספיקא מותר עכ"ל. הרי כתב להדיא דבא"י הוא מה"ת. פי' דהקרא קאי ע"ז. אבל בחו"ל הוא רק מהלכה בלבד. ומה שכתב הטור הלכך בא"י ספיקא אסור כו' תמה הב"י ע"ז דמשמע משום דהוא הלמ"מ להכי ספיקא מותר והא ליתא דודאי שאר הלמ"מ ספיקא אסור אלא דכאן נאמר בו בפירוש כן. והט"ז כתב ע"ז שם סקי"ג דדברי הטור לפ"ז נכונים דבאמת לא נאמר בפירוש דבר זה בהלמ"מ דספיקא מותר כו' אלא דמוכרח לומר כן דאל"כ יש קושיא גדולה למה הוצרך הש"י לומר בא"י בפסוק איסור ערלה ובחו"ל הלמ"מ ול"ל פסוק בא"י כו' אלא ודאי דבזה גילה לן הוא ית' דיש בזה חילוק דין דהיינו בחו"ל קיל בספיקא כו' וא"כ יפה כתב הטור כיון שאנו רואין שנוי באזהרת איסור זה דבא"י כתוב בפסוק ובחו"ל הלמ"מ הלכך יש חילוק ביניהם וכפי מש"כ ודבר זה נראה נאה כו' עכ"ל. ובמחכ"ת דבריו דברי שגגה הם דהא לפ"ד הרמב"ם ודאי דצריך לכתוב כי תבאו למעט ערלה דחו"ל דאין לוקין עליה. ואף לפ"ד השאלתות והבה"ג ולפי מש"ב דס"ל דלוקין גם על ערלה דחו"ל מ"מ הא צריך לכתוב כי תבאו לגלות על זמן ביאה כמש"כ הגאונים הללו להדיא. אלא נראה לפ"ד ליישב דברי הטור דהא הוא ס"ל כדברי הרמב"ם ז"ל דערלה דחו"ל אינה אסורה אלא מהל"מ בלבד. והנה הרמב"ם כתב אבל איסור ערלה בחו"ל הלמ"מ שודאי ערלה בחו"ל אסורה וספיקא מותר. ונראה דכוונתו דלכך אמרינן דערלה דחו"ל אינה אסורה אלא מהלכה בלבד ולא אמרינן דההלכה באה לגלות על הקרא דגם ערלה בחו"ל אסור כערלה דא"י והקרא דכי תבאו בא לגלות רק על זמן ביאה לחוד כסברת הגאונים הנ"ל משום כיון דחזינן דהלכה חלקה בין ערלה דא"י לבין ערלה דחו"ל לענין ספיקא לכך מסתברא יותר דההלכה לא באה לגלות על הקרא אלא דערלה דחו"ל אסור רק מהלכה בלבד לכך הקיל ההלכה בספיקא. וזה ג"כ כונת הטור דכתב הילכך בא"י ספיקא אסור ובחו"ל ספיקא מותר. דכונתו דלכך אנו אומרין דבא"י אסורה מה"ת ובחו"ל אינה אסורה אלא מהלמ"מ בלבד משום דחזינן דבחו"ל ספיקא מותר לכך אמרינן דההלכה לא באה לגלות על הקרא אלא דאסורה מהלכה בלבד

אמנם מצאתי שיטה שלישית בערלה דחו"ל שהקיל בה הרבה וס"ל דאינה אסורה אלא באכילה לבד ולא בהנאה. דהנה התוס' רי"ד (בסוכה ל"ה.) כתבו וז"ל ונ"ל לתרץ דהאי ערלה סתם קתני ואפי' בחו"ל שאינה אסורה אלא באכילה ולא בהנאה כדאמרינן בפ"ק דקדושין שהלמ"מ הוא שודאי אסורה וספיקא מותרת וכדאמרינן התם ספק לי ואנא איכול הילכך לאו לשריפה קיימי שהרי מוכרה לחבירו ואינו מודיעו שהיא ערלה ומותר בה להכי מפרש טעמא לפי שאין בה היתר אכילה כו' עכ"ל: ובזה יובן דברי הש"ג שהביא בשם ריא"ז וז"ל ומז"ה פוסל אפילו בערלת חו"ל ולי נראה שערלת חו"ל יש בה היתר אכילה שהרי יכול להאכיל לכתחילה לחבירו שאינו מכיר בה כו' עכ"ל. והבעל כפות תמרים השיג ע"ז וכתב וז"ל אמנם ראי' זו אינה עיקר דהא חזינן למרן הב"י ה' ערלה ובפ"י מהמ"א דהקשה על הרמב"ם והטור אמאי לא כתבו דמותר לספק לחבירו ולהאכילו ותירץ דהנך אמוראי דמספקי להדדי ס"ל דערלה בחו"ל הלכות מדינה היא אבל לר"י דס"ל הלמ"מ וקיי"ל כותי' אסור לספק ערלה לחבירו וכיון שכן עמדו דברי מז"ה דאתרוג של ערלה פסול בחו"ל עכ"ל. אבל באמת אין זה קושיא כלל על הריא"ז דהא זה ידוע שהמז"ה שהביא הריא"ז בכ"מ הוא זה התוס' רי"ד א"כ שפיר הקשה עליו דהא הוא בעצמו ס"ל דמותר לספק לחבירו ולהאכילו א"כ אמאי קרי לי' שאין בו היתר אכילה ופוסל ערלה של חו"ל. ואי שאין בה היתר אכילה לעצמו. הא תרומה שגם בה אין היתר אכילה לעצמו ואפ"ה ישראל יוצא באתרוג של תרומה כמש"כ רש"י והתוס' שם. ובאמת היא קושיא חמורה על התוס' רי"ד. אם לא שנאמר שהתוס' רי"ד ס"ל דדוקא כהן יוצא בתרומה אבל לא ישראל דלא כרש"י והתוס'. ונראה דמה שכתב הריא"ז אח"כ אבל נראה בעיני שאינו פסול אלא ביו"ט ראשון לבד. זה קאי לפ"ד המז"ה דפוסל גם בערלת חו"ל וקרי לה שאין בה היתר אכילה כיון שאינו יכול לאכול בעצמו מ"מ כיון דלאו לשריפה קאי אינו פסול רק ביום ראשון אבל לא בשאר הימים. אבל אתרוג של א"י כיון דלשריפה קאי משום מיכתת שיעורו פסול גם בשאר הימים

אבל נפלאתי על דבריהם דהאיך אפשר לומר דערלה דחו"ל אינה אסורה אלא באכילה בלבד דהא אמרינן (בפסחים