מלבושי יום טוב חלק ב ריא

מלבושי יו"ט קונטרס חובת קרקע סימן א

שאלה מי שאכל ערלה דחו"ל אם הוא חייב מלקות או לא. ונ"מ גם בזה"ז לענין פסול עדות דקיי"ל דאינו פסול מדאורייתא אלא אם עבר עבירה שחייבין עליה מלקות. וגם יש להסתפק בערלה דחו"ל אם מחויב לשורפה כמו ערלה דא"י אם לא

תשובה הנה הרמב"ם ה' מאכלות אסורות פ"י ה"ט כתב וז"ל. הערלה כיצד כל הנוטע אילן מאכל כו' שלש שנים משנטע הרי הן אסורין באכילה כו' וכל האוכל מהם כזית לוקה מה"ת בד"א בנוטע בא"י שנאמר וכי תבאו אל הארץ גו' אבל איסור ערלה בחו"ל הלמ"מ שודאי הערלה בחו"ל אסורה וספיקא מותר עכ"ל. ודברי הרמב"ם הללו מורין להדיא דעל ערלה דחו"ל אין לוקין משום דאינה אסורה אלא מהלכה בלבד. דהקרא לא קאי אלא דוקא על ערלה דא"י משום שנאמר וכי תבאו. ויותר מפורש בדברי הרמב"ם שם ה' כ"א דכתב שם והאוכל כזית מטבל של דבריהם מכלאי הכרם וערלה של חו"ל מכין אותו מכות מרדות. וכדברי הרמב"ם כתב ג"כ הסמ"ג בלאוין קמ"ו. והנה הל"מ כתב שם ה"י וז"ל שנאמר וכי תבאו אל הארץ גו' אע"ג דבפרק האשה נקנית (לז.) אמר דלאו בהא תליא דהקשו והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ בין בחו"ל ואמר הטעם משום שהיא חובת קרקע. מ"מ כתב רבינו הטעם דכתיב וכי תבואו וגו' דמשמע לי' דהיא דרשה פשוטה יותר אעפ"י דנדחית בגמרא כו' עכ"ל ונפלאתי עליו מאד דלפע"ד נראה ברור דכוונת הרמב"ם הוא דאי לאו קרא דוכי תבאו דמשמע מיני' דבא למעט ערלה דחו"ל הו"א אע"ג דערלה הוא חובת קרקע מ"מ לקי גם על ערלה דחו"ל משום דהלכה גילה לן על הקרא דערלים לא יאכל דקאי נמי על ערלה דחו"ל. והלכה גילה לנו דערלה לא דמי לכל חובת קרקע דאינה נוהגת אלא בארץ וכה"ג כתב הר"ן בשבת דלכך עונשין על המעביר ד"א ברה"ר משום דאתא הלכתא וגלי דגם מעביר הוא בכלל מוציא. ולזה הוכרח הרמב"ם להביא הקרא דוכי תבאו שממעט ערלה דחו"ל א"כ ערלה דחו"ל אינה אסורה אלא מהלכה בלבד ודבר שאין אסור אלא מהלכה בלבד אין לוקין עליו כנ"ל בכוונת הרמב"ם ז"ל

אמנם לפע"ד נראה דדעת השאלתות והבה"ג אינו כן. והם ס"ל דעל ערלה דחו"ל לקי משום דהלכה אתי לגלות על הקרא. דז"ל השאלתות דרב אחאי גאון פ' קדושים וכי היכי דנהגא ערלה בארץ הכי נהגא בחו"ל הלכתא גמירי לה דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן ערלה בחו"ל הלמ"מ אלא מאי וכי תבואו דכתיב גבי ערלה זמן ביאה מיהו בא"י בין ספיקא בין ודאי אסור בחו"ל ספיקא מותר ודאי אסור עכ"ל. וכלשון הזה כתב גם הבה"ג. ואי הוה ס"ל דיש חילוק בין ערלה דא"י לערלה דחו"ל דעל ערלה דחו"ל אין לוקין. א"כ מאי קשה להו כיון דערלה אסורה מהלכה מאי כי תבאו דכתיב. והוצרכו לתרץ דאתא לגלות דמזמן ביאה הוא דאסור. הא וכי תבאו הוצרך לכתוב למעט דערלה דחו"ל אינה אסורה מהקרא אלא מהלכה בלבד ואינו לקי עלי' אלא ודאי דהגאונים הללו ס"ל דהלכה גילה לנו דערלה אינה תלויה בארץ כלל ולקי על ערלה דחו"ל ג"כ. ואין חילוק בין ערלה דחו"ל לערלה דארץ רק לענין ספיקא. לכך הוצרכו לומר דכי תבאו אתי לגלות על זמן ביאה. דכ"ז שלא עברו ישראל את הירדן אינם חייבין בערלה. וגם אם נטעו עכו"ם קודם שבאו אין נוהג בהם ערלה כמבואר בספרא כי תבאו ונטעתם פרט לכשנטעו כותים קודם שבאו לארץ

ונראה דלכך הוצרכו הגאונים הללו לומר דהלכה קאי לגלות על הקרא אע"ג דפשטות המשנה הערלה הלכה משמע דאינה אסורה אלא מהלכה בלבד. משום דקשה להו דברי הירושלמי דמ"ש פ"ה דאמרינן שם דר"י סבר דאין נ"ר בסוריא משום דילפינן קודש קודש ממ"ש. ואי אמרינן דערלה דחו"ל אינה אסורה אלא מהלכה בלבד. ת"ל דנ"ר אינו נוהג בסוריא משום דהלכה לא הי' דנוהג גם בחו"ל רק על ערלה בלבד ורבעי הא אינו בכלל ערלה. כדמוכח מהמשנה דנקט בכל מקום ערלה ורבעי בפ"ע. ואדרבה קשה דאמאי פליגי רבנן עלי' וס"ל דנ"ר נוהג גם בסוריא. אבל לפי דבריהם דהלכה בא לגלות על הקרא דהקרא קאי גם על ערלה דחו"ל והקרא דכי תבאו קאי על זמן ביאה א"ש דברי הירושלמי. דאי לאו דילפינן קודש קודש ממע"ש ודאי דהיה נוהג נ"ר גם בסוריא ובחו"ל כיון דבקרא הא כתיב נמי רבעי (ועיין לקמן סי' ה'). וקצת ראי' לדבריהם יש להביא מדברי ר"ש דס"ל (בקדושין לח.) דערלה וכלאים נוהגין בין בארץ בין בחו"ל מק"ו דחדש ולדידי' נראה ודאי דלקי גם על ערלה וכלאים דחו"ל מדכייל ר"ש חדש וערלה וכלאים כאחד וקאמר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגין בארץ ובחו"ל, ומדכייל להו בהדדי אלמא דשלשתן שוין. והא גבי חדש ודאי דלקי גם על חדש דחו"ל א"כ ה"ה גבי ערלה וכלאים דחו"ל נמי לקי עלייהו. וקשה אמאי לקי על ערלה דחו"ל כיון דבקרא כתיב להדיא וכי תבאו א"כ ערלה דחו"ל לא נפיק רק מק"ו והא אין עונשין מה"ד. אלא ע"כ דס"ל דהק"ו גלי לן דהקרא דוכי תבאו קאי על זמן ביאה ואין חילוק בין ערלה דחו"ל לארץ. וכן גבי כלאים הק"ו בא לגלות דהקרא דכתיב שדך בא למעט רק כלאי זרעים דחו"ל. לכך ס"ל להגאונים דרבנן לא פליגי עם ר"ש בזה. רק ר"ש ס"ל מק"ו נפיק דערלה נוהג בין בארץ ובין בחו"ל. ורבנן ס"ל דמהלכה ילפינן זאת

וראיתי להמהרי"ט דכתב בסי' כ"ה וז"ל עוד הקשה והרי ערלה דכתיב בה כי תבאו ונוהגת בזה"ז מה"ת עכ"ד. כל מה שאתה משיב על הרב אפי' אתה משיב כל היום כולו הרי הן מתגלגלות ובאות עלינו לדברי ר' ישמעאל דאמר כ"מ שנאמר ביאה אינו אלא לאחר כיבוש וחלוק והרי ערלה דנהגא מיד שנכנסו לארץ ונהגא בין בארץ ובין בחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית אלא כי תבאו דערלה דרשינן בספרא פרט לשנטעו גוים עד שלא באו לארץ כו' וקרא דונטעתם דרשינן לי' התם לעולה מאליו. ולהכי איצטריך כי תבאו ונטעתם כדקתני מכאן אמרו כו' וסברא לאוקמי דרשא