מלבושי יום טוב חלק ב רי

אמר המחבר ראיתי חובה להציג בראש מחברתי מה שמצאתי דאתי לידי ס' תמים דעים לרבינו הראב"ד נ"ע. שמביא שמה ג' תשובות מהרי"ף ז"ל המועתקות מלשון ערבי ע"י החכם בה"ר אברהם הלוי. וזו אחת מהן אשר ממנה יאיר נתיב להלומדים להביננו דעת בענין עמוק במס' עירובין בסוגיא דחלון עגול ובמס' סוכה בסוכה עגולה אשר ככר נתחבטו בביאור הסוגיות ומצוי החשבון כמה גדולי הראשונים והאחרונים ולא מצאו די באור נכון. ונסתרה דעת מאתנו לרדת לסוף דעת רבותינו הראשונים בסוגיות אלה. ואנכי בימי חרפי האיר ד' את עיני בפשט הסוגיות באופן מרווח וישר. ואח"כ מצאתי שגם הגאון בעה"מ ס' גליא מסכת מדבר בארוכה ג"כ בסגנון זה. וכעת זיכני ד' לראות הדבר יוצא מפורש מפי אחד וראשי רבותינו הראשונים נ"ע: וכמו שאביא בזה העתק התשובה כהוויתה. ומזה ישכילו וידעו רבנן ותלמידיהן אשר יראו בספרי באיזה מקומות שנטיתי מדרך מפרשי הש"ס ובחרתי לי דרך אחרת שאין להזניחני מזה וכי אקוה אשר הרבה המצא ימצאון אח"כ בדברי רבותינו הראשונים שעוד לא נתפרסמו ברוב העולם. ובדברי התשובה הזאת תסור חרפה מעלינו מאלה אשר יפטירו בשפה על מקומות הרבה בש"ס שנראה להם הדבר והחשבון לחדה סתומה בלא פתרון בהשקפה ראשונה וברגל גאוה ידרכו קשת כמה מאמרי חז"ל אשר המה מעל לגבול שכלם וע"כ יחשבו זרות לשפוך בוז על דבריהם הקדושים המסולאים בפז. מחסרון ידיעתם והעמקתם בעמק הפשט וההלכה. ואדרבה מזה ישכילו וידעו שכל דברי חז"ל יש להם מקום ובאור מספיק עפ"י מצוי החשבון בשעור מדוקדק ומצומצם. ואין בה נפתל ועקש. והכל מתוקן לתורה ולתעודה ואין ערוך לעומק חכמתם וידיעתם של חז"ל ככל מקצועות התורה והחכמה הן בגופי ההלכות והן בהחשבונות הנדרשים לדיני תורה"ק לדעת מזה כמה הלכות רבות הנוגעים לשמירת המצות והאזהרות בדיני תורה"ק בכל פרט ופרט לכל נכשל ח"ו רק ללכת באורח סלולה לדעת דרכיה ונתיבותיה לאושר האדם סלה. ובאשר הס' תמים דעים הנ"ל אינו מצוי ביד כל אדם. לכן הנני מעתיק לשון התשובה הנ"ל אות באות

וז"ל מס' עירובין מפרק חלון שבין שתי חצרות. אמר רבי יוחנן חלון עגול צריך שיהא בהקפו כ"ד טפחים שנים ומשהו מהן בתוך עשרה ואסקינן ר"י דאמר כדייני דקסרי ואמרי לה רבנן דקסרי דאמרי עיגולא מגו רבועא ריבעא ריבועא מגו עיגולא פלגא ואית דגרסי תלתא והכל עולה לחשבון אחד מאן דגרים פלגא פלגא דריבועא עלאה דנפיק עגולא מגויה ומאן דגריס תלתא דעגולא בצר לי' רבעא דנפיק מגויה וזה דבר ידוע שאם תעגל עגול אחד ותרבע עליו מרובע אחד מחוץ לו ותרבע תוכו מרובע אחר יהי' המרובע התיכון חצי המרובע החיצון כי כשתגרע מן החיצון רביעיתו כפי יתרון המרובע על העגול שבתוכו ותגרע עוד שלישית העגול כפי יתרון העגול על המרובע שבתוכו ישאר לך המרובע התיכון חצי המרובע החיצון. ואנו מעמידים דברי ר"י על דרך החשבון הזה כי כשאמר ר"י צריך שיהא בהקפו כ"ד טפחים לא אמר בהקף החוט הסובב את העגול כמו שאמרו במקום אחר כל שיש בהקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח אבל הקף זה האמור בדברי ר"י צריך שיהי' בהקפו כ"ד רוצה לומר בהערכתו ברבוע והוא מלשון ערך והקש כמו שאמרו אין מקיפין בבועי שהוא מלשון ערך והקש ודמיון זה כך כשאתה מקיש העגול למרובע כאילו אמר בריבועו או בהשכרתו וזה דבר ידוע כי כל עיגול שיהא בריבועו כ"ד יהי' המרובע שעליו ל"ב כפי יתרון המרובע על העגול שהוא רבוע ויהיה המרובע שבתוך העיגול הזה י"ו שהוא חצי המרובע נמצא המרובע התיכון ד' על ד' שהוא נדר י"ו ברבועו ומ"ש ר"י שנים ומשהו מהן בתוך עשרה גם זה על דרך הרבוע כי כשתסלק מן העגול שיש ברבועו כ"ד טפחים וירבע קשתות לארבע רוחותיו מפני המרובע שבתוכו יהא רבוע כל קשת שני טפחים התבראתא נמצאו ה' טפחים מסולקים בארבע קשתות סביבות המרובע התיכון הזה נשאר המרובע הזה י"ו שהוא המרובע ד' על ד' וצריך עוד משהו שיכנס מן החרון מקצתו בתוך עשרה. ובזה עמדו דברי ר"י מכוונים על חשבון דייני דקסרי וגם קרובים אל האמת. ומה שאמרו במס' סוכה ולא היא הא קא חזינן דלא הוי כולי האי על דרך חכמי המחקר בחכמת השעור שאמרו כי העגול י"א חלקים מי"ד במרובע החיצון והמרובע התיכון ז' חלקים מי"א בעגול. אבל זה הדבר ברור הוא כלי ספק כי המרובע התיכון חצי המרובע החיצון. נשלמה ההלכה. ע"כ לשון העתקה

[אבנ"ה ראיתי להגאון בעל גליא מסכת שחתר הרבה למצוא החשבון כמה חסר כאן לפי חכמי המדות ולא מצא במכוון. ובאמת לפי דעתי החשבון ברור לפי המבואר כאן כי העגול י"א חלקים מי"ד במרובע החיצון אשר זה הוא חשבון היתרון החלק שביעית על הכלל שכל שברחבו טפח יש בהקיפו ג'. דהיינו בעגול של ג' וחצי לפי הכלל הזה החוט המקיף מחזיק עשרה וחצי ובאמת יש בו י"א והחצי היתרון הוא חלק שביעית מג' וחצי וזהו מש"כ הרי"ף שהעגול י"א חלקים מי"ד כי במרובע של ג' וחצי על ג' וחצי החוט המקיף הוא י"ד כמובן. וא"כ כאן דידוע דבריבוע החיצון יש ל"ב וא"כ אם נחלוק הל"ב לי"ד חלקים יהיה כל חלק ב' וב' שביעיות. וכשנכפלם בי"א פעמים יהי' כ"ב וכ"ב שביעיות דהיינו כ"ה ושביעית. וא"כ נמצא דחסר בחשבונו של ר"י שאמר ב"ד טפחים טפח ושביעית טפח]: