מלבושי יום טוב חלק א צד

גרסתם כן] וקשה אמאי לא דחי עשה דהשבת אבידה ללאו ועשה דטומאת כהן והא טומאת כהן היא אש"ב אבל לפי מ"ש הר"ן בשם התוס' דעשה דיבום לא, מיקרי שב"כ כיון דאינו נוהג במלך ה"נ אמרינן דעשה דהשבת אבידה לא מקרי שב"כ כיון דאינה נוהגת בזקן ואינו לפי כבודו אבל באמת אינו נ"ל זה כיון דגם בזקן ואינו לפי כבודו איתא לעשה זו היכא דבשלו הי' מחזיר. ודאי מיקרי שוה בכל

ע"כ נ"ל עיקר בדברי הרמב"ם ז"ל דלא ס"ל כדברי התוס' וס"ל דאף דלאו ועשה אשב"כ מ"מ לא אתי עשה ודחי להו אף שהיא ש"ב ומצורע שאני משום שגדול השלום ואף דס"ל דהוא מותר בחשה"מ וא"כ ליתא בגילוחו שום שלום. מ"מ כיון דקודם הגילוח צריך שילוח מחוץ למחנה מיקרי גדול השלום וכ"כ סברא זו הש"מ בנזיר וב"מ. וכן הריטב"א ביבמות (כ) בתירוץ קמא ס"ל דעשה השב"כ לא מצי דחי ללאו ועשה שאשב"כ וכן הרשב"א בחידושיו ליבמות (ה.) ס"ל דלא מצי דחי. אמנם הריטב"א בתירוץ השני כתב וז"ל וי"א דודאי עשה השב"כ דחי לל"ת ועשה דאשב"כ והכא. לרווחא דמילתא אמרי לה ויש קצת הוכחה לזה בפ' שני נזירים עכ"ל וכ"כ הר"ן בחידושיו לסנהדרין שהבאתי לעיל בתירץ א' ומסיים שהעיקר הוא כתירץ א' דמצי דחי אף באלמנה מן הנשואין. ונפלאתי ע"ז דאיך אפשר דלרווחא קאמר הא במסקנא שם (כא.) קאמר דבאלמנה מן הנשואין כו"ע לא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וצ"ע. הדרנא למילתא קמייתא דלאו הבא מכלל עשה תלוי בפלוגתת הראשונים אי מצי דחי לה עשה שיש בקיומה מצוה או לא והתוס' דכתובות אזלי לשיטתם ביבמות וקושית הפנ"י הנ"ל עיין בהפלאה שמתרץ בפשיטות

וראיתי להגאון בעל בית מאיר שמישב דברי הרשב"א ז"ל דסתרי אהדדי דהמ"ל הביא בשמו דעשה דמצרי ואדומי כיון דהוא רק לאו הבא מכלל עשה אתא עשה ודחי' לו ובחידושיו ליבמות סובר דלא אתי עשה דיבמה ודחי אף לעשה גרידא ומתרץ דביבמות איירי ביבמה שנפלה לפני בועל שזינתה עמו תחת בעלה לתי' שני שבתוס' (ג:

) לפי שאינן בצ"צ שתירוץ זה תופס נמי הרא"ש לעיקר ומסיק שם עכ"פ נשמע הדין ברור דאם נפלה לפני בועל ובא עליה דינה חרוץ כדכתב היש"ש ז"ל דכתב דדינה כמו אלמנה מן הנשואין לכ"ג] ולא ידעתי להלום דבריו דלמה חשיב עשה דונטמאה לעשה גמורה יותר מעשה דמצרי ואדומי ולדעת הרמב"ם והרמב"ן שהבאתי וכן דעת הרשב"א דהביא המ"ל אלים עשה שיש בקיומה מצוה מעשה שהיא רק אזהרה בלבד וא"כ הא עשה דונטמאה היא ג"כ רק אזהרה לבד ואמאי לא אתי עשה דיבמה שיש בקיומה מצוה ודחי לעשה דונטמאה הא לא עדיפא מלאו ועוד הא הרמב"ן והרא"ה והריטב"א שהביאו הפי' דקושית הגמרא בכתובות ליתי עשה ולדחי ל"ת קאי אנמצא בה דבר ערוה. ולא חששו לקושית התוס' שם שהקשו הא בדבר ערוה יש עשה ול"ת [עשה דונטמאה ול"ת אחרי אשר הוטמאה] ע"כ צ"ל כמו שפירשתי לעיל דסוברים דלאו הבא מכ"ע אתי עשה ודחי לי'. וא"כ חזינן להדיא דגם עשה דונטמאה היא עשה שמצי דחי אותה עשה אחריתא. ועוד הא דהביא המ"ל בשם הרשב"א מובא ג"כ בש"מ על כתובות בסוגיא הנ"ל (רק בש"מ כתוב בשם הריטב"א ונראה בעליל שט"ס הוא וצ"ל בשם הרשב"א דהביא אח"כ מ"ש הריטב"א וכן ראיתי להגאון בעל דברי אמת דהא דהביא המ"ל בשם הרשב"א מביא שכן איתא בש"מ בשם הרשב"א] וז"ל הש"מ שם וקשי' לרבוותא דהא אינה ראויה לבוא בקהל מקרא דעשה גופא נפקא לן דלא דחי דכתיב ולו תהי' לאשה אשה הראויה לו כו' ויש מי שפירש דאנמצא בה דבר ערוה קאי דקרא משמע דבשעת הויה תהא ראויה לו כו' ומורי הקשה ע"ז [ומ"ש שם על פ"ה ט"ס דמוכח הוא] דהאיך יבוא עשה דולו תהי' לאשה לדחות ל"ת דהעשה כבר ליתא בעולם תמיד דאחר שבעלה לשם אישות שוב אין כאן עשה כלל ול"נ כפירושו של רש"י ז"ל וה"ק וניתי עשה ונדחי ל"ת דמנ"ל לתנא דולו תהי' לאשה אשה הראויה לו כו' דלמא אשה שיש לו בה הוי' קאמר ולמעוטי חייבי מיתות וחייבי כריתות אבל חייבי לאוין לא דהא כ"מ שאתם מוצא עשה ול"ת אתי עשה ודחי ל"ת ה"נ ל"ש כו' אלא דקשי' לי' דאם איתא דולו תהי' לאשה אשה שיש לו בה הוי' קאמר אם כן אפי' ח"ע כגון מצרי ואדומי כונס לו לאשה והא מנא תיתי דהא קיי"ל דאין עשה דוחה עשה השב"כ כגון זה שאיסורו נוהג בכהנים לוים וישראלים וי"ל דעשה דמצרי כיון שאינה עשה גמורה אלא לאו הבא מכ"ע לא עדיף מלאו גמור דנדחה מפני עשה וכן בעולה לכ"ג לא הוי עשה גמורה אלא נדחה מפני עשה כלאו ועוד שאשב"כ ואתי עשה דולו תהי' לאשה השוה בכל ודוחה אותו וכדמשמע בפ' א"מ דעשה דטומאה הוי עשה שאשב"כ כו' עכ"ל. הרי הרשב"א בעצמו אינו מדחה הפי' דקאי קושית הגמ' על ערות דבר מחמת קושית התוס' שיש כאן ג"כ עשה דונטמאה אלמא דס"ל דעשה דונטמאה אינה חשובה כעשה גמורה ואדרבה משמע מדבריו למדייק היטב דהך עשה דונטמאה גרע מעשה דמצרי ואדומי:

ועוד אפשר לומר דאפי' לשיטת התוס' דס"ל דעשה דונטמאה חשיבא עשה גמורה ואינה נדחית מפני עשה אחריתי היינו דוקא לגבי בעל דהוא מפורש בקרא. אבל לגבי בועל כיון דאתי רק מרבויא דקרא מדכתיב ונטמאה ונטמאה אפ"ל דקילא ונדחית מפני עשה דמפורש בקרא וכה"ג מצינו לענין אין איסור חל על איסור דכתב התוס' שבועות (כג.) ד"ה דמוקי דאין איסור לאו חל איסורו על איסור עשה מ"מ חצי שיעור דליכא אפי' עשה אלא איסור בעלמא לא חשיב מושבע ועומד אלמא אף דגמרינן ח"ש מרבויי' דקרא כל חלב אפי"ה קילא מאיסור עשה כיון דאינו **(האמור בכהנים איהי מוזהרת בי' לפי מ"ש בשו"ת דאשת כהן דעת הרר"א ודעמו שהיא אינה מוזהרת אלא בלאו דלא יקחו ולא בלאו דלא יחלל זרעו איכא למימר נמי דאינה בעשה דקדושים יהיו כדברי הגאון הנ"ל וכן נראה דזהו דעת התוס' דחגיגה

אמנם מ"ש כיון דהעשה אשב"כ אע"ג דהלאו שב"כ מצי דחי לי'. לכאורה הוא דבר חדש ומסתברא דלא כוותי' דהא הא דעשה השב"כ דחי לאו האשב"כ מכהן מצורע דמגלח ילפינן לה והתם הא הלאו והעשה אשב"כ. אבל כשאחד מהן הוא שב"כ אף שהשני אינו שב"כ מנא ידעינן דמצי דחי וראי' לדברי דהא קיי"ל דאין עשה דשריפת קדשים דוחה לל"ת ועשה דיו"ט ולפי דברי התוס' קדושין (לב.) ד"ה מעקה עשה דיו"ט לא הוה השב"כ דאינה נוהגת בנשים וא"כ תדחה עשה דשריפת קדשים ללאו ועשה דיו"ט וא"ל דגם עשה דשריפת קדשים הוה אשב"כ משום דאינה נוהגת בנשים דהוה מ"ע שהז"ג דאין שורפים קדשים בלילה ז"א דהא מדברי התוס' הנ"ל מוכרחים אנו לומר דשריפת קדשים הוה מ"ע שאין הז"ג ועיין מ"ש בזה המקנה ובעל הפנ"י] וכן קשה טובא דלדחי עשה דכסוי הדם לעשה דיו"ט מה"ט. ועוד קשה על דבריו דהתוס' שם דחקו למצוא נפקותא בזה דנשים מוזהרות בעשה דמעקה ודאינך דחשיב שם לענין דידהו יעו"ש בדבריהם הא נ"מ רבתי הוא לגבי כולם דאי אין חייבים בעשה דמעקה ודאינך הווין נמי לגבי איש עשה שאשב"כ אע"כ צ"ל דלגבי איש אין חילוק בזה כיון דלאו דידהו הוה שב"כ אף דהעשה אשב"כ מ"מ לא מצי דחי דלא דמי לעשה ול"ת דמצורע ששם הוי שניהם אשב"כ. ומ"מ נראה דאפשר לקיים דבריו דא"ל דהתוס' דמכות הנ"ל קאי בשיטת הריב"א ז"ל דס"ל בכ"מ שיש עשה כנגד ל"ת ועשה אף דלא מצי דחי מ"מ אי עבר לא מלקינן לי' כעובר על ל"ת דהא קיום העשה דוחה להל"ת. ועל איסור עשה לא מלקינן. ולפי"ז עיקר ילפותא דילפינן ממצורע דעשה השב"כ דחי לל"ת ועשה שאשב"כ הוא רק על דחיית העשה שאשב"כ דהלאו בלא"ה הוא כמאן דליתא דמי מחמת דחיית העשה ולפי דבריו לא איכפת לן במה דהל"ת הוי שב"כ כיון דהעשה היא אשב"כ שפיר מצי דחי והא דלא דחי עשה דשריפת קדשים ועשה דכסוי הדם לעשה דשבתון צ"ל דהריב"א ז"ל יסבור כהרמב"ם בס' המצות והרמב"ן בחידושיו דעשה דשבתון נוהג בנשים אמנם התוס' דקדושין נראה דס"ל דלא כהריב"א וס"ל דהיכא דיש לאו ועשה מאלים העשה להלאו דגם הלאו אינו נדחה (וכן ס"ל להר"ר יוסף שם דאפי' היכא דהעשה אינה נוהגת בנשים רק באנשים מ"מ מאלים העשה ללאו דגם בנשים אינו נדחה מפני עשה אחריתא] וע"כ ס"ל נמי דהיכא דאיכא עשה ול"ת אע"ג דהעשה אינו שב"כ מ"מ כיון דהל"ת שב"כ מאלים העשה להל"ת ולכך אינה דוחה עשה דשריפת קדשים וכסוי הדם לל"ת ועשה דיו"ט:)**