מלבושי יום טוב חלק א צג

לאוי מתרי איסורי משום דהוא סובר דלכך עשה דוחה ל"ת דעשה גדולה ממצות ל"ת כמו שאהבה גדולה מיראה כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר לעשות הרע בעיניו כמו שכתב בפירושו לתורה פ' יתרו וא"כ תקשה לדידי' אמאי אמרינן גבי אלמנה מן הנשואין לכ"ג דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואפי' לפי מה שבארתי למעלה דעשה דבתולה לכ"ג הוה עשה גמורה ולא לאו הבא מכלל עשה. מ"מ בזה דנדחי היבום לא יקיים העשה דוהוא אשה בבתוליה יקח ואי יקיים היבום יקיים העשה וא"כ ליתי עשה דיבום וידחי העשה דבבתוליה יקח הניחא גבי שארי עשה דאינו דוחה ל"ת ועשה כגון בטומאת כהנים דאיכא עשה דלא יטמא ועשה דקדושים יהיו ולא דחי עשה שאני התם דבזה שפירש מלטמא למתים ממילא מקיים העשה דקדושים יהיו וכן לגבי יו"ט דקאמר הגמ' יו"ט עשה ול"ת ולא אתי עשה דכסוי הדם או שריפת קדשים ודחי עשה ול"ת דיו"ט הוא נמי משום דבעשה שאינו עושה מלאכה ביו"ט מקיים העשה דשבתון וכן נמי בעשה דהשלמה בפסחים הבאתי לעיל דקאמר הגמ' מאי אולמי האי עשה מהאי עשה נמי ניחא לפי מה שבארתי לעיל דהוא עשה גמורה ואי לא יקריב עכשיו לאחר תמיד של בין הערבים ויקריב בפעם אחרת קודם תמיד של בין הערבים יקיים המ"ע כדין הכתוב שצוה להקריבו קודם תמיד של בין הערבים. ולכך לא מצי דחי עשה דאכילת קדשים לעשה דהשלמה אבל הכא גבי אלמנה לכה"ג אם לא ייבם אותה לא יקיים שום עשה ואמאי לא אמרינן דידחה עשה דיבום את העשה דבבתוליה יקח והל"ת אלא ע"כ צ"ל לדעת הרמב"ן דסובר דאף שאין העשה אלא כמו לאו מ"מ לא מצי דחיא משום דהוי כתרי לאוי מתרי איסורי אבל בחד איסורא אעפ"י שיש עשה עם הלאו כיון דהעשה אינה עשה גמורה רק לאו הבא מכלל עשה אתי עשה ודחי לה ולפי"ז יתיישב שפיר הגמ' דשבת (כד:) דמפרשים שם חזקי' ואביי ורבא הטעם מפני מה אין שורפים קדשים ביו"ט ורב אשי אמר שם הטעם משום דשבת שבתון עשה והוה לי' יו"ט עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ולכאורה הוא תמוה דאטו לא ידעו הנהו כולהו אמוראי מהך עשה דשבתון וכבר הרגישו בזה המפרשים ולי נראה דהנהו אמוראי ס"ל דעשה דשבתון הוא לאו הבמכ"ע ובא להזהיר על איסור מלאכה דאם עושה מלאכה עובר על עשה דשבתון לבד הלאו ואם שובת ממלאכה אינו מקרי מקיים העשה רק שאינו עובר על הל"ת ועשה. וא"כ לא הוי רק כתרי לאוי בחד איסורא דאתי עשה ודחי' לו. אבל רב אשי בא וחידש דעשה דשבתון הוא עשה גמורה ככל העשות ובזה דשובת מקיים מ"ע גמורה ככל מ"ע שבתורה וגם מוני המצות מנו אותה במ"ע וא"כ לא אתי עשה דשריפת קדשים ודחי עשה דשבתון כיון דעשה דשבתון הוא עשה גמורה א"כ יצא לנו מזה דלאו הבא מכ"ע נדחית מפני העשה אפי' אם איכא לאו בהדי' לאו הבא מכל עשה אם הם בחד איסורא וזה דעת הרמב"ן והרא"ה והריטב"א בכתובות (מ:) עיין בש"מ

אמנם דעת התוס' שם דס"ל דקושית הגמרא ליתי עשה ודחי ל"ת לא מצי קאי על דבר ערוה כגון דיש בה לאו ועשה דונטמאה נראה דאזלי לשיטתם ביבמות דס"ל דגם לאו הבמכ"ע לחוד לא מצי מידחי לי' עשה אחרת אף שאין בקיומה מצוה עיי"ש בתוס' ד"ה מסתברא כו' ונראה דס"ל כדעת התשב"ץ למנות לאוין הבאין מכלל עשה במנין העשין ומחמת זה נפלאתי על דברי הגאון פנ"י שם בתוס' דכתובות הנ"ל דהקשה התוס' מאי פריך הגמ' ליתי עשה ולדחי ל"ת הא דריש מקרא להדיא במשנה דבעינן אשה הראויה לו כו' וכתב ע"ז הפנ"י וז"ל ולכאורה יש לדקדק דלמא קרא לחייבי עשה אתא דלא שייך לומר אתא עשה ודחי עשה משא"כ בחייבי לאוין שפיר מצינן למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ונ"ל מזה כיון דח"ע דהיינו מצרי ואדומי לאו עשה גמור נינהו אלא לאו הבא מכלל עשה וא"כ לא עדיף האי עשה מלאו גמור והא דעשה עדיף מל"ת היינו עשה גמור שיש בה קיום עשה ואף דמלשון התוס' יבמות (כ) ד"ה אי הכי כו' משמע לכאורה דבח"ע כה"ג אמרינן לא אתי עשה ודחי עשה מ"מ כבר העליתי שם דח"ע שכתבו התוס' שם היינו באלמנה לכה"ג דאיירי התם לענין דהוה עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי כן נ"ל עכ"ל ותמה אני דהאיך אפשר לומר בדעת התוס' כן דא"כ עשה דונטמאה הוה ג"כ עשה שאין בה שום קיום עשה ואמאי לא דחי לה עשה דולו תהי' גו'. וא"ל דדעת התוס' הוא דכיון דיש בה עשה לבד הלאו אף שהעשה הוא רק אזהרה לבד ואין בה שום קיום מצוה הוי כתרי לאוי ולא מצי מדחי לי' ואף שהוא באיסור אחד ודלא כמש"כ לדעת הרמב"ן ז"א דהא דעת התוס' להדי' ביבמות הנ"ל דתרי לאוי אף בתרי איסורי דחי וכן כתב הפנ"י בעצמו בביצה (ח.) על התוס' ד"ה בעפר תחוח וז"ל וליכא למימר דכיון דעביד חרישה וכתישה הוי תרי לאוי ולא אתי עשה ודחי לי' הא ליתא דבהדי' אמרינן במס' נזיר גבי כה"ג ונזיר מה לי חד לאו ומה לי תרי לאוין ואף שהשגתי למעלה על ראי' זו מ"מ הוא הא ס"ל דתרי לאוי ג"כ דחי

ועוד קשה לי לדבריו דהא ע"כ מוכרח לומר לפי דבריו דעשה דבתולה לכה"ג הוי עשה גמורה כמו שבארתי למעלה א"כ אכתי תקשה דאם אנס כה"ג בתולה לא מצי לישאנה דבעולת עצמו אסורה מה"ת וא"כ דלמא אתי קרא דולו תהי' למעוטי כה"ג. אך זה אפשר ליישב בפשיטות דכיון דעשה דולו תהי' הוה עשה השוה בכל ועשה דבעולה לכה"ג הוה אינה שוה בכל שפיר מצי מדחי'. אבל זה קשה דהא אם אנס אלמנה מן האירוסין כיון דאיכא לאו ועשה ודאי דלא דחי כדמוכח ביבמות (כ.) וא"כ אפשר לאוקמי הקרא בכה"ג וכן קשה לפי שיטת התוס' ביבמות (פד.) ד"ה והא דגרושה לכ"ה אית בה נמי עשה דקדושים יהיו א"כ מצינן למימר דהקרא קאי למעוטי כה"ג דאם אנס כהן גרושה. אך זה אפשר לתרץ ולומר דהתוס' דכתובות ס"ל דעשה השוה בכל מצי למדחי לאו ועשה שאש"ב. ולא ס"ל מש"כ התוס' ביבמות (ה.) ד"ה אכתי דכיון דהאשה עושה איסורא כמו הכהן הבא עליה לא מדחי לה עשה דיבום אע"ג דאינו שוה אלא בכהנים אלא דס"ל דהא דלא מצי דחי עשה דיבום ללאו ועשה דכ"ג הוא משום דעשה דיבום נמי לא מיקרי הש"ב דאינה נוהג במלך. וכן הוא להדי' בר"ן בחידושיו לסנהדרין (יט) לתרץ כן בשם התוס' ובזה יש לתרץ דברי התוס' מכות (טו) ד"ה אם שכתבו שלכן כהן מאנס שגירש אינו מחויב להחזירה ולא דחי עשה דולו תהי' לאשה ללאו ועשה דגרושה לכה"ד שאש"ב משום דהא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה עכ"ל והקשה הגאון בעל שעה"מ (בה' יבו"ח פ"ו הי"א) דהא התוס' ס"ל דאלמנה לכ"ג חשיב שוה בכל כיון דהאשה עושה איסורא א"כ מהאי טעמא נמי גרושה לכ"ה חשיב שוה בכל דהיא נמי מוזהרת והניח בצ"ע אבל לפי מה שכתבתי א"ש די"ל דהתוס' דמכות לא ס"ל כהתוס' דיבמות דהיכא שהנשים מוזהרות הוה ש"ב ויבום דלא דחי הוא מטעם דלא מיקרי יבום ש"ב משום דאינו נוהג במלך וכנ"ל

ובזה עלה בדעתי לישב דברי הרמב"ם (בה' גזילה פי"א הי"ח) דכתב בטעמא דאבידה בביה"ק שאין הכהן רשאי לטמא עצמו ולהחזירה משום דטומאת כהן הוה עשה ול"ת והשבת אבידה הוה עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה עכ"ל והשמיט להאי טעמא דאמרינן בגמ' מי דחינן איסורי מקמי' ממונא ונראה דלא גרים כן [וכ"נ מדברי הראשונים שבנוסחאות שלהם לא היה **(הג"ה וראיתי להגאון משכיל לאיתן בספרו נח"א שתי' דברי התוס' דמכות וז"ל ולי אפשר לישב דס"ל דלא דמי עשה דגרושה לעשה דאלמנה דהתם הוה עשה הש"ב וכמ"ש התוס' חגיגה (ט:) ד"ה בתולה דקרא דיקא קרי יקיח. משא"כ עשה דגרושה שהוא קדושים יהיו ודאי לא קאי רק על הכהנים עצמן ולא על האשה וכיון שהעשה אינו ש"ב אף שהלאו ש"ב מצי דחי לה עשה דלו תהי' עכ"ד. הנה מה שהחליט לדבר ברור דעשה דקדושי' לא קאי רק על הכהנים לבד ולא על האשה לפי דעת הש"מ בב"מ ליתא דסברי כיון דגלי קרא לא יקחו דאיהי נמי מוזהרת א"כ כל)**