מלבושי יום טוב חלק א ט

שע"מ כן רוצה לקדשה וע"ד זה צריך לפרש נמי מה דמסיים המשנה שם וכן היא שהטעתו דהיינו שהיא אמרה לו קדשני ע"מ שאני כהנת וקדשה סתם ונמצא שאינו כן ואמר שבלבו היה לקדשה בכל אופן לא מהני כיון דלא גלה דעתו בפירוש שהוא רוצה לקדשה בכל אופן אמרינן דמסתמא קדשה לפי דבריה מה שאמרה לו שהיא כהנת כן עלה בדעתי לפרש דכל משנה זו לא איירי בתנאי מפורש אלא רק גילוי דעת קודם הקדושין ועוד קצת ראי' לזה דהא נשנית שם במשנה חדא התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש אינה מקודשת ושם ודאי דלא צריך לומר דוקא כשאמר לה הרי את מקודשת לי בכוס זה של יין אלא אפי' אמר לה מעיקרא אני רוצה לקדשך בכוס של יין ואח"כ אמר לה סתם הרי את מקודשת לי אינה מקודשת אם נמצא שהוא דבש. א"כ נראה דה"ה גבי ע"מ שאני עשיר כו' נמי לא מיירי שאמר והתנה בשעת הקדושין אלא כל שהיה גילוי דעת מקודם שע"מ כן הוא רוצה לקדשה ונמצא שאינו כן הוה קדושי טעות ולא מטעם ביטול התנאי

אח"כ ראיתי דהראשונים פירשו המשנה כפשוטי' דהתנה בשעת הקדושין ממש ע"מ שאני כהן או ע"מ שאני עשיר כו' ומה שהקשיתי דא"כ מה נ"מ לן אם יש בדבר זה קפידא או לא כתב הרשב"א בחידושיו שם (ס'.) וז"ל וכבר כתבתי למעלה בפ' האיש מקדש שאין אדם מתנה בדוקא אלא שמה שדרך בני אדם להקפיד בו וכדמפרש טעמא בירושלמי בכל השנויין במשנתנו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי ע"מ שאני לוי ונמצא כהן ע"מ שאני עני ונמצא עשיר ואמר עד כדין ע"מ שאני עשיר ונמצא עני אלא שאני עני ונמצא עשיר אמאי לא כו' דאלמא כל שאין קפידא בדבר אין משגיחין בקיום התנאי בעצמו כו' עכ"ל וגם הר"ן הביא שם דברי הרשב"א הללו גבי ע"מ שיש לי בית כור במקום פלוני והשיג עליו דהא מדקאמר ר"ש אם הטעה לשבח הרי היא מקודשת מכלל דלת"ק דקיי"ל כוותי' אפילו לשבח כל שלא נתקיים התנאי אינה מקודשת והרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל דהירושלמי נותן טעם גם לדברי רבנן דמעני לעשיר נמי יש קפידא כמו שהביא גם הרא"ש [אולם בירושלמי שלפנינו לא נמצא טעם לדברי רבנן אלא רק לדברי ר"ש בלבד] לכך ס"ל דגם לדברי רבנן כ"ז שאין בזה קפידא לא משגחינן בקיום התנאי כלל וראיתי להאחרונים שמביאין ראי' לדברי הר"ן מהתוספתא דאיתא שם ע"מ ששמי יוסף ונמצא ששמו יוסף ושמעון ה"ז מקודשת מכלל דאם נקרא שמעון בלבד אינה מקודשת וכן איתא שם דאם אמר ע"מ ששמי אינו אלא יוסף ונמצא ששמו יוסף ושמעון אינה מקודשת והקשה הב"ש דמאי קפידא יש אם נקרא שמו שם אחר וכתבו האחרונים דמזה מוכח כדברי הר"ן דלרבנן בעינן קיום התנאי אף במקום דליכא קפידא אבל לפע"ד לאחר העיון לפי הגירסא שלפנינו בהתוספתא לא קשה כלל על הרשב"א והרא"ש דס"ל דגם לרבנן בעי קפידא וז"ל התוספתא לפי הגירסא שלפנינו ע"מ שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון ה"ז מקודשת [אבל אודות שינוי השמות לא נזכר כלל בתוספתא רק ברמב"ם ובשו"ע איתא ע"מ ששמי יוסף] ונ"ל דה"פ דהא זה ודאי דאם בא אדם אחד ואמר לה הריני מקדשך ע"מ שאני הוא יוסף מעיר פ' ואח"כ נמצא שהוא אינו יוסף מעיר פלוני אלא הוא אדם אחר והוא שמעון מעיר פ' דבזה ודאי אינה מקודשת דהא ודאי יש קפידא מאדם לאדם אפילו בשניהם שווים והיא לא נתרצית להתקדש אלא ליוסף מעיר פ' וחלוקה זו לא נזכר כלל בתוספתא אמנם אם אמר ע"מ שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון ה"ז מקודשת פי' שנתן לה סימן שהוא יוסף מעיר פ' ונקרא שם יוסף ואח"כ נמצא שלפעמים נקרא בעירו בשם יוסף ולפעמים נקרא שם בשם שמעון [ופי' זה מוכרח לכל הגירסות דא"א לפרש שנקרא שם בשני השמות יחד כגון יוסף שמעון דא"כ הוה כמו שנקרא שם אחר וכן לענין גט קיי"ל דאם אחד נקרא בשני שמות יחד ונכתב בגט שם אחד לא הוה גט כלל דזה הוה כמו שנכתב שם אחר כיון דלא נקרא כלל בשם אחד לבד. ועיין ולכך אף דאמר לה אני מקדשך ע"מ שאני יוסף מעיר פ' מ"מ הוה קדושין כיון דזה אמת שבעירו נקרא לפעמים בשם יוסף. אף שלפעמים נקרא נמי בשם שמעון בעירו מ"מ לא הטעה אותה בזה שאמר שאני יוסף מעיר פ' אבל אם אמר ע"מ שאני אינו אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון אינה מקודשת כיון דנתן לה סימן שבעירו אינו נקרא אלא רק יוסף בלבד ולא נקרא כלל אף לפעמים בשם שמעון ועתה נמצא שבעירו הוא נקרא לפעמים בשם שמעון א"כ הרי הוא אדם אחר לא כפי מה שאמר לה לכך אינה מקודשת כיון דלאדם זה לא נתרצית להתקדש ונראה דאף לפי הגירסא ששמי יוסף נמי י"ל שהוא לסימן מי הוא ואח"כ נמצא שאינו נקרא כן א"כ הוא איש אחר

מ"מ נ"ל דלדברי הרשב"א והרא"ש ע"כ צ"ל דתנאי ע"מ שאני כהן או ע"מ שאני עשיר ל"ד לכל תנאים דאל"כ מאי נ"מ אם יש בזה קפידא או לא הא בכל תנאים דוקא היכא שמתנה בדבר שא"א לקיימו כגון בע"מ שתעלי לרקיע הוא דאמרינן דהמעשה, קיים אבל אם אמר ע"מ שתזרוק צרור לים ודאי דכ"ז שלא קיים התנאי לא הוה קדושין אע"ג דקיום התנאי אינו קפידא כלל אע"כ דתנאי זה ל"ד לכל התנאים וכן מצאתי בקו"א של המקנה (בסי' ל"ח סעי' כ"ד) דכתב וז"ל אמנם הנלע"ד דכל הני ע"מ שהוא כהן וכיוצא בהן לא הוה תנאי ממש ואפי' הפוסקים הסוברים דבע"מ ומעכשיו בעינן תנאי כפול וכל דיני תנאי מ"מ בהני תנאים שהוא מכיר בהן ומטעה אותה אינו אלא כמפליגה בדברים ולא מטעם תנאי הקדושין בטלין אלא מטעם שהטעה אותה כו' ונראה דמטעם זה אמרו בירושלמי דבכל הני תנאים איכא קצת קפידא אבל היכא דליכא שום קפידא מודים רבנן ולכאורה אין בזה טעם כיון דהתנה בפירוש כן אבל לפמש"פ דאינו מדין תנאי כיון שהוא מכיר בו אלא מדין טעות א"כ במקום דליכא קפידא אין כאן טעות כיון דלא איכפת לה כו' עכ"ל ות"ל שהנחני בדרך אמת ולפ"ז נ"ל ברור כפי מש"ל דאף אם היה גילוי דעת בלבד שע"מ שהוא כהן או עשיר הוא רוצה לקדשה וקדשה סתם ואח"כ נמצא שאינו כן הוה קדושי טעות כיון דלא בעינן בזה תנאי כלל א"כ סגי נמי בגילוי דעת וכיון דשתקה ולא מיחתה ואמרה דרצונה להתקדש בכל אופן א"כ זה הוה גילוי דעת דרצונה להתקדש לו דוקא על אופן שהוא כהן לכך אינה מקודשת וזה הוה כאלו היה גילוי דעת ממנה מקודם שרצונה להתקדש לו מפני שהוא כהן והוא הטעה, אותה בזה ואמר שהוא כהן וקדשה דאינה מקודשת כמש"ל בדברי הר"ן דאם גלה דעתו שהוא רוצה לקדשה מפני שהיא כהנת והיא הטעה אותו דאינה מקודשת כנ"ל ברור בכ"ז

אמנם מצאתי בתשו' ח"ס (חלק א"ע סי' פ"ב) דאתא עובדא לידו באחד שהטעה את האשה דאמר שהוא עשיר ונמצא שהוא עני כו' וכתב דבכמה ענינים אזלינן בתר דברים שבלב וגילוי דעת בעלמא סגי ולכאורה נראה דקדושי אשה אחד מהם כדמשמע מלישנא דמתני' המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו משמע דוקא שלא אמרה ולא גלה דעתה בשום פעם לומר שהיא כהנת או עשירה אלא לכאורה ממתני' דקדושין ע"מ שאני עשיר יש לדייק איפכא דוקא שאמר ע"מ אבל גילוי דעת לא מהני משום דהוה דברים שבלב ומריש הוה אמינא לחלק בין איש המקדש לאשה המתקדשת מפני שאשה בכל דהו ניחא לה אבל מדברי הרמב"ם לא משמע כן אלא דלכך נקט ע"מ שאני כהן משום סיפא דמתני'