מלבושי יום טוב חלק א ח

היה באופן שהחזיקה עצמה באלמנה מקודם והוא כנסה מחמת חזקה זו כה"ג גם ר"ה מודה שאין לה כתובה. א"כ מסתברא לומר דבכה"ג גם ר"ה מודה כמו דאין לה כתובה ה"ה דאינה צריכה גט גם מה"ד משום דלא גרע מום דאיסור ממום דאילונית כנ"ל ברור: סימן ב

עוד יש לחקור בנ"ד אם יש לבטל הקדושין [מלבד טענת מום דאיסור] מטעם כיון דהוא שאל ממנה מי היא והיא הטעתו ואמרה לו שהיא בת פ' ובאמת לא כן הוא אלא שהיא בת איש אחר אם זה הוה קדושי טעות או לא וכן יש לחקור גם בנדון דהנו"ב היכא דהוא חקר ודרש אם הוא אלמנה או לא והיא הטעתו אם יש לבטל הקדושין מטעם דהוה קדושי טעות [מלבד טענת מום דאיסור] או לא

גרסינן בקדושין (ס"ב.) המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו וכתב הגאון בעל עצמות יוסף ע"ז וז"ל יש לדקדק למה תלה התנא הטעם בה ולא תלה הטעם מפני שלא פירש הוא ונראה דמלתא אגב אורחא קמ"ל חידושא והוא שאם האשה אמרה לאיש המקדש שהיא כהנת וקדשה ולא פירש ע"מ וכו' ונמצאת שהיא לויה אינה מקודשת דמסתמא עפ"י דבורה קדשה עם היות שהוא לא פירש והרי היא הטעתו אבל בדין הזה באומר כסבור הייתי כו' הוה מקודשת מפני שהיא לא הטעתו אלא הוא הטעה א"ע עכ"ל והנה הגאון הנ"ל מחדש לנו חידוש גדול דאף בלא גלוי דעת המקדש מקודם שהוא רוצה בכהנת מ"מ אם היא הטעתו ואמרה לו שהיא כהנת אינה מקודשת אבל לפע"ד מדברי הר"ן לא משמע כן דז"ל הר"ן ויש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן דלעיל בפ' האיש מקדש (מ"ט:

) גבי ע"מ שאני כהן ונמצא לוי כו' דקתני סיפא וכולן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ה"ל למיתני'. ונ"ל שסמכה ענין לפלוגתא דתנאי כפול דאשמעינן דאפי' ר"מ דבעי תנאי כפול ה"מ בשהתנה דהואיל והתנה ולא כפיל יש במשמע דבכל ענין יהי' המעשה קיים אבל מי שגלה דעתו שעל דעת כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל והיינו דתנן מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת דבגלוי דעתא לא צריך כפילא. או שמא לרחב"ג לחוד תנא הכי לומר דאע"ג דלא בעי כפילא אפ"ה כל כה"ג מקודשת עכ"ל והנה מדברי הר"ן משמע דלא כבעל ע"י דאף היכא שהיא הטעתו מ"מ גילוי דעתו שע"ד כן הוא עושה בעי. רק דמתני' אתי לאשמעינן דבכה"ג לא בעי תנאי מפורש וסגי בגילוי דעת לבד שהוא מקדשה מפני שהיא כהנת והיכא שהיא הטעתו אינה מקודשת וללישנא קמא דהר"ן אף לר"מ לא בעי הכא כפילא למלתא וללישנא בתרא דהר"ן דוקא לרחב"ג לא בעי הכא כפילא למלתא ואשמעינן דגילוי דעת דמקודם שהוא מקדשה מפני שהיא כהנת לא מהני כיון שהיא לא הטעתו אלא שהוא הטעה א"ע ומקודשת אף לרחב"ג וזש"כ הר"ן בלשונו לומר דאע"ג דלא בעי כפילא כו' דאי בלא גלוי דעת דמקודם פשיטא דמקודשת ומאי רבותא היא זו וכן מצאתי במהרי"ט בחידושיו על הר"ן שפי' כן להדיא כונת הר"ן וכתב דהר"ן מדייק זאת מדקתני מתני' מפני שלא הטעתו דאל"כ הו"ל למתני משום דברים שבלב אינן דברים אלא אף היכא דגילה דעתו להדיא מפני שהיא כהנת מקדשה מ"מ היכא שהיא לא הטעתו מקודשת עי"ש והנה בדברי הר"ן ז"ל מבואר דהכא לא בעי תנאי מפורש אלא סגי בגילוי דעת לבד ולפע"ד יש להביא ראי' לזה מהגמרא שם (נ') דהביא רב יוסף ראי' דדברים שבלב אינם דברים מהמקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' מקודשת מפני שלא הטעתו ואמאי הא קאמר כסבור הייתי אלא משום דאמרינן דברים שבלב אינם דברים ואי אמרינן דהכא בעינן דוקא תנאי א"כ מאי ראי' דדברים שבלב אינם דברים הא אף אם פירש להדיא שע"מ כן מקדשה מפני שהיא כהנת נמי מהני אם לא התנה אע"כ דהכא לא בעינן דוקא תנאי אלא אפי' בגילוי דעת לחוד נמי סגי כדברי הר"ן ז"ל והיכא שהיא הטעתו בטל הקדושין מטעם הגילוי דעת. וכן משמע מדברי הירושלמי שמביא הרמב"ן הובא בסה"ת (שער נ"א ח"ו) דפליגי אמוראי על משנה זו היכא דגלה דעתו מתחילה בפני עדים שהוא מקדשה מפני שהיא עשירה לדברי ר"א היא מקודשת ודאי כיון שלא התנה בשעת קדושין. ולר"ש בשם ר"ז מקודשת לחומרא והיא ספק מקודשת משום דחיישינן דשמא עשירה קידש אלמא דלא בעי תנאי אלא סגי בגילוי דעת לבד. אלא דפליגי היכא דלא הטעתו אלא הוא הטעה א"ע והוא גלה דעתו אם היא מקודשת ודאי או לא

ולפ"ז עלה בדעתי לומר הא דקתני ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לא מיירי שהתנה תנאי גמור בשעת הקדושין ע"מ שאני כהן אלא דאמר לה מעיקרא קודם הקדושין אני כהן וע"מ כן אני רוצה לקדשך או אני עשיר וע"מ כן אקדשך או אני עני וע"מ כן אקדשך והיא נתרצית לו וקדשה סתם וההכרח לזה דאם נפרש כפשוטא דהתנה בשעת קדושין תנאי ממש ע"מ שאני כהן קשה האיך פליג ר"ש גבי ע"מ שאני עני ונמצא עשיר דאם הטעה לשבח הרי היא מקודשת הא כיון דהתנה להדיא בשעת, הקדושין דמקדשה ע"מ שהוא עני והרי הוא עשיר האיך היא מקודשת וגם הגמרא קאמר שם דבשבח יוחסין מודה ר"ש דאם הטעה לשבח אינה מקודשת מ"ט משום דמסאנא דרב מכרעאי לא בעינא. וקאמר ר"א דמתני' נמי דיקא דקתני ע"מ שאני כהן ונמצא לוי אינה מקודשת ולא פליג ר"ש אלמא דוקא משום דאיכא גם לשבח קפידא להכי לא הוה קדושין אבל אי לא הוה קפידא במלתא הוה קדושין אע"ג דאינו כפי התנאי ואם התנה בהדיא בשעת הקדושין דמקדשה בתנאי זה מאי נ"מ לן אם יש קפידא בדבר או לא וגם הירושלמי הביא שם הרא"ש] קאמר שם הטעם גבי ע"מ שאני עני ונמצא עשיר דס"ל לרבנן אף שהוא לשבח אינה מקודשת משום דיש קפידא בדבר דיכולה מימר לא הוינא בעיא דיארוחי רבה אצלי אלמא דוקא משום דאיכא קפידא במלתא. אבל בלא קפידא הוה קדושין מ"מ אבל לפי מש"פ שלא היה תנאי ממש א"ש דדוקא אם הוא דבר שיש קפידא בזה אמרינן דהיא לא נתרצית להתקדש לו אלא שיהא דוקא כפי מה שאמר לה קודם הקדושין שע"מ כן הוא רוצה לקדשה ואפי' אמרה בלבי היה להתקדש לו אף שאינו כן מ"מ אינה מקודשת כדאמרינן שם (נ.) כיון דאתניה לאו כל כמינה דעקרא לה לתנאיה ופירש"י שם וז"ל כיון דאתניה שפירש תנאו בפיו לאו כל כמינה למיעקר תנאו בדברים שבלב הואיל ושמעה ולא מיחתה לומר אעפ"י כן אני חפיצה בך קדש אותי בלא תנאי עכ"ל ונראה דכונת רש"י הוא לא שהיה תנאי ממש בשעת הקדושין אלא שפירש תנאו בפיו היינו מה שאמר לה קודם הקדושין שע"מ כן הוא רוצה לקדשה דאל"כ אמאי לא פירש"י דברי הגמרא. כפשוטי' דכיון שהיה תנאי ממש ע"כ לא איכפת לן מה שהיה כונתה שאעפ"י שאינו כן מ"מ היא רוצה להתקדש לו אע"כ דכונת רש"י הוא כפי מש"פ דזה קרי לי' תנאי מה שאמר לה קודם הקדושין והיא שתקה ולא אמרה לו שהיא רוצה להתקדש לו בכל אופן כנ"ל אבל בדבר שאין בו קפידא לא חיישינן מה שאמר לה קודם הקדושין שע"מ כן הוא רוצה לקדשה כיון שלא היה תנאי ממש אלא מטעם קדושי טעות אייתינן עלה לכך אי איכא קפידא במלתא אמרינן דהיא לא נתרצית להתקדש לו אלא דוקא שיהיה כפי מה. שאמר לה קודם הקדושין אבל אי ליכא קפידא במלתא לא חיישינן מה שאמר לה קודם הקדושין