מלבושי יום טוב חלק א פז

והשיגו על הח"צ שמקיל בשאלה דיחיד מ"מ נ"ל דגבי נ"ד שיש ב' דברים דלא שכיחי א' כלים דלא מושלי אינשי דלא שכיחא בהו שאלה ב' שיתרמי שהשאילם לאיש כזה שאירע לו כל המאורעות האלו אשר המאורעות בעצמן לא שכיחי בהא כו"ע מודים דלא חיישינן לשאלה ובזה א"ש מה שפסק מרן: הב"י דבגט לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי משום דהתם הוה שאלה דיחיד ובכלי דלא מושלי בודאי לא חיישינן וכן כתב הגאון בעל ישועות יעקב (סי' י"ז סקי"ז) דהיכא דיש איזה סי' בגופו בהצטרפות לכלים דלא מושלי אין להחמיר

אף שעל התיר זה יש לגמגם קצת בעובדא דידן דהא אמרו אנשי פאלטאווא ששמעו ממנו ג"כ שאשתו היא בת יחידה לאביה ולאמה והיא יושבת במאהליוו ובאמת אינו כן אף שבכמה דברים שסיפרו ממנו שהוא אמר לפניהם נמצאו מכוונים אך כיון שבדבר זו לא נמצא מכוון. א"כ קשה לסמוך רק על הדברים בעלמא שסיפר לפני אנשי פאלטאווא מ"מ נראה להתירה ולצרף ההתיר הראשון שכתבתי כיון דהמכתב הלזה הוא מכלים דלא מושלי אינשי וכבר כתב הנוב"י בתשובה סי' ל"ז דאף לדעת המחמירין הוא רק חומרא דרבנן משום חומרא דא"א ויש מקילין בזה לגמרי א"כ שפיר יש לסמוך על הס"ס שכתבתי למעלה כיון שנתחזק בחייו בזה המכתב שהוא שלו וכ"ש לדעת הגאון מליסא שהבאתי למעלה דהיכא דנתחזק בחייו שלפי דעתו ודאי דאין לחוש לשאלה א"כ יש להתיר להאשה הלזו מטעם הנ"ל דכיון שנמצאו העדות מכוון בגוף הדבר המספיקים להתיר אף שנמצאו צדדי הדברים שאינם נוגעים לגוף הענין שהמה אינם כן אין לחוש לזה כלל כמו שהאריכו הגאונים בעל חת"ס ותשובת מהרי"ם וגם אנכי נמניתי עם הרבנים הג' בהתיר האשה זו ולזאת ימחול כת"ר להושיב ב"ד כדת ולהתירה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. כה דברי ידידו או"נ יו"ט ליפמן הכהן סימן טז

עובדא אתא לידי באחד שהלך למקום אחד ידוע עם מכתב תעודה וע"כ כשבא לשם שנה שמו על שם המכ"ת. ואח"כ בא משם המכ"ת בחזרה וכותבים שמת שם. ונסעה אשתו לשם ומקצת הבגדים שנשארו מאתו הכירה בטב"ע ופסקתי שלפע"ד נראה שיש להתיר האשה העלובה הלזו ואין לחוש שמא השאיל המכ"ת לאיש אחר כמ"ש בתשובה הקודמת דהכא כיון שאנן ידעינן שודאי הלך האיש הלזה שקבל המ"ת בדרך זו א"כ גם הב"י מודה דלא חיישינן שמא השאיל לאחר בכלים דלא מושלי אינשי דהא הב"י בעצמו בתשובותיו על אה"ע סי' ז' הביא שם דהמרדכי התיר אשה אחת ע"י א"י שאמר במסל"ת שהרג יהודי א' בין ניקולא לאודיק שהי' מוליך עשרה ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא ושאלוהו אם שלחה וכתב שם הב"י ונראה שהם תופסין לעיקר כלישנא בתרא דלא חיישינן לשאלה ולא ידעתי מי הכניסו למרן בההוא עובדא לדחוק עצמו לאוקמי כלישנא בגופו בארוך וגוץ הא אפי' לאידך לישנא כהני עובדי איתתא שרי' דהא פקדון הוה הנך עשרה ליטרין ולא עביד אינש שמוסר ונותן מה שמוסרים לו ביד אחרים כדתנן בפ' כל הגט אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וא"כ כיון שמ' יהודית אומרת שמסרה לבעלה של זו יו"ד ליטרין להוליך לאחיה וחזקה שלא הוציאם מתח"י הוה סי' מובהק גמור דאורייתא וליכא למיחש שהשאילן או הפקידן לאחר כו' יעו"ש מה דמסיק שם דלדינא נראה דאפי' בכלים דלא מושלי אינשי נמי אסורה. ומ"מ הדין שכתב המרדכי נראה שהוא דין אמת ולא מטעמי' אלא ממ"ש הרמב"ם שאם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכיוצא בדברים אלו והסיח הגוי לפ"ת ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם וקברנום משיאים את נשותיהם עכ"ל ומשמע דה"ה לאומר כן איש שהי' נושא כך גמלים כו' ומעתה מה לי אומרו איש יהודי שהי' נושא כך גמלים מה לי אומרו איש יהודי שהי' מוליך עשרה ליטרין ששלחה מ' יהודית לאחיה בניקולא עכ"ל הב"י. א"כ אף אנו נאמר מה לי איש שהי' נושא גמלים והי' הולך ממקום למקום בדרך זו ומת מהני ומה לי אומרו איש שהי' הולך ממקום למקום בדרך זו והי' בידו המכ"ת הלזה ומת דודאי ג"כ מהני אמנם הב"י הנ"ל נראה דס"ל דלא בעי' סימן המנין כלל אלא רק מה שהם נושאים גמלים ויגיד מקום היציאה ומקום ההליכה אבל באמת מפשטות דברי הרמב"ם משמע דבעי דוקא ג"כ צירוף סימן המנין וכן ראיתי להגאון בעל מה"צ כתב ג"כ דמלשון הרמב"ם והשו"ע משמע דבעינן שיגיד מקום היציאה ומקום הליכה וסימן מנין עם סימן אחר כגון קולר או כיוצא בו יעו"ש מה שהאריך בזה ומצאתי אח"כ שגם הגאון א"ז בעל קדושת יו"ט ז"ל הכריח זאת מדברי הרמב"ם דבעי כל הני סימנים. ופליג על תשובת הב"י בסי' קפ"ג דס"ל דגבי קולר לא בעי סימן מנין והיכא דאמר סימן המנין לא בעי סימן הקולר

מ"מ נראה להקל בנ"ד כיון שאנן ידעינן ברור שהלך לעיר הזאת שמת שם וזה זמן רב שמת ואין דורשים כלל עליו ממקום אחר רק מעיר הזאת. א"כ זה דמי לעובדא דהמבי"ט שכתב וז"ל אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול הי' נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא כו' עכ"ל א"כ בנ"ד ודאי דלא גרע מעובדא דהמבי"ט ולפי דבריו יצאה האשה הלזו מחששא דאורייתא והנו"ב ס"ל היכא דיצאה מחזקת א"א לא חיישינן כלל לשאלה א"כ לכה"פ בכלים דלא מושלי אינשי דהרבה אחרונים מקילין בלא"ה והכא שנתחזק בחייו לפנינו כבר פלפלתי הרבה בתשו' הקודמת שאפשר להקל משום דחזקת כל מה שיש לו הם שלו קדמה מקודם שנולד הספק על אשתו. א"כ יש לסמוך על האחרונים שמקילין בכלים דלא מושלי אינשי ועוד הא כל החומרות שהחמירו האחרונים בזה הוא רק מחמת הב"י שהחמיר בזה והא הב"י הקיל בכה"ג להדיא כמ"ש ומחמת שהי' שם ג"כ אומדנות גדולות שזה הוא האיש ע"כ התרתי לאשה הלזו: סימן יז

שאלה אחד שקידש את האשה בפקדון שתחת ידה ואמרה הן ותוכ"ד חזר אי הוי קדושי ודאי או ספק קדושין

תשובה מקודם נבאר דברי ר"ת ורמב"ן שנהנו טעם דלכך תוך כ"ד כדיבור דמי בכ"מ חוץ ממגדף ועובד ע"ג ומקדש ומגרש דתקנה הוא דתקנו רבנן משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיכול ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכל מילי בר מהני. והקשה ע"ז הר"ן בנדרים (פז.) וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת לעולם בקו"ע בנדרים ונתן טעם אחר ע"ז והוא דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תוכ"ד. אבל הני כיון דחמירי כולי האי אין אד עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומשום הכי חזרה אפי' תוכ"ד לא מהני וראיתי להגאון בעל מהרי"ט אלגזי דמתרץ דהרמב"ן ור"ת ס"ל דרבנן יכולין לעקור דבר מה"ת אפי' בקו"ע אבל אין דעתי נוחה מזה כלל כמש"כ בקונטרס דאומרת טמאה אני לך דסוגיית הגמרא בכמה מקומות אזלי דאין ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת אף שהתוס' בכתובות (יג:) מתרץ לרב הונא דסובר דגר קטן היו מטבילין אותו על דעת ב"ד סובר דרבנן מצו למיעקר דבר מה"ת בקו"ע נראה דצ"ל לדעת התוס'