מלבושי יום טוב חלק א פה

כלל וכבר איתחזק לפנינו חזקה שאינה טריפה ומאי איכפת לן מה שצריך החזקה זו להוציא מחזקת טמא

ועלה בדעתי לישב דברי התוס' ע"פ שיטת הרמב"ן דס"ל דרב הונא דס"ל דהשוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה דמטריף אף בשיבר בה עצמות ס"ל דה"ה אם נאבד הסכין נמי, טריפה א"כ ר"ה ס"ל דלא אלים חזקת הסכין [אע"ג דלא איתרע משום דהוה חזקה כנגד חזקה והוי ספק השקול] להוציא הבהמה מחזקתה. א"כ י"ל בכונת התוס' דיש לומר דרבה בר רב שילא דמייתי מפרה אדומה ס"ל כר"ה דלא אלים חזקה הראשונה אף דלא איתרע להוציא מחזקה השניה ולכן מייתי ראיה מפרה אדומה דע"כ משום דאזלינן בתר רובא דאי משום דאזלינן בתר חזקה שאינה טריפה הא איכא חזקת טומאה כנגדה אבל לפי מאי דקיי"ל בזה כר"ח דמכשירינן בשיבר בה עצמות וכ"ש בנאבדה דאלים חזקת הסכין להוציא הבהמה מחזקתה היכא דלא איתרע החזקה הראשונה [וכיון דשיבר בה עצמות הוי כמו דלא איתרע] א"כ לפי"ז אף לשיטת רש"י והתוס' לפי מאי דקיי"ל כר"ח אלים חזקה ראשונה היכא דלא איתרע להוציא מחזקה השניה

אך מה שקשה לי לפי"ז דא"כ לפי שיטת רש"י והתוס' הא יהי' חזקה דלא איתרע עדיפא מרובא דהא גבי רוב תינוקות מטפחין אמרינן דאין שורפין משום דסמכינן מיעוטא לחזקה ולא אלים רובא להוציא מחזקה אע"ג דאנו דנין על התינוק שהוא עמא משום טעם רובא. מ"מ לגבי עיסה אמרינן דאין שורפין משום דסמכינן מיעוטא לחזקה אם לא ברובא דאיתא קמן או ברובא דאלים טובא כמו שאבאר איה"ש לקמן שיטת רש"י והתוס' באריכות] והאיך אפשר לומר דכה"ג היכא דאיכא חזקה בלא רובא אלים להוציא מחזקתה השניה ולא הוי ספק כלל ע"כ נ"ל לאמר דהא דמהני חזקת הסכין להוציא הבהמה מחזקתה לא מטעם חזקה לחוד אלא משום דלא שכיח דליפגם בעור והוי רובא וחזקה להתירא לכך מהני להוציא הבהמה מחזקתה אף היכא דנאבד הסכין ולא בדקו לשיטת הרמב"ן לפי מאי דקיי"ל כר"ח ולשיטת הרבה ראשונים אף לפי דברי ר"ה ובאופן זה צריך לתרץ גבי מקוה היכא דלא נמדד כלל אח"כ דמהני להוציא הטמא מחזקתו משום דאמרינן העמד המקוה על חזקתה. וע"כ צ"ל לפי"ז נמי דלא שכיח שיתחסר בזמן כזה והוה נמי רובא להתירא אבל היכא דרגיל לפעמים להתחסר כתב הר"ן בתשובה ס"ו אף היכא דנמצא עתה שלם לפנינו לא מהני להוציא הטמא מחזקתו] אבל חזקה לחוד ודאי לא מהני להוציא הדבר מחזקתו לפי שיטת רש"י והתוס' ואם כן בנידון דידן שאף שנתחזק לפנינו בחייו בחזקה דזה הדבר הוא שלו מ"מ כיון דעתה צריך החזקה זו להוציא מחזקת א"א לא מהני לפי שיטה זו

ועוד דאפי' אם נימא דחזקה דלא איתרע מהני להוציא מחזקה השניה גם לשיטת רש"י והתוס' מ"מ הכא יש להחמיר לפי שיטת הראשונים דס"ל דחזקה דכל מה שיש ביד האדם הוא שלו לא הוי כמו אנן סהדי לפי דעתם כמו שבארתי למעלה אלא מטעם חזקה לחוד הוא ודאי לא מטעם חזקה הוא אלא הוא מטעם רובא דרוב מה שנמצא תחת ידי האדם הוא שלו ולא מיבטי' מהדברים שעשוים להשאיל ולהשכיר דהוה מטעם רובא לחוד חלא אפי' בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר נמי לא אמרינן דהוי שלו אלא מטעם רובא דרוב מה שיש תחת ידי האדם הוא שלו וכיון דאנן קיי"ל כמתניתין דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים דלא תחלוץ ולא תתיבם עד שתדע אם ילדה צרתה או לא משום דסמכינן מיעוטא דאינם מתעברת ויולדת לחזקה וא"כ ה"נ נסמוך המיעוט שאינו שלהם להחזקה דחזקת א"א

מ"מ נראה להקל בחששא דשאלה היכא דראו אותו בבגדים ומת לפניהם ואח"כ באו עדים אחרים והכירו את הבגדים מטעם ס"ס בפלוגתא דרבוותא דפסקו כמה אחרונים להקל והכא הוי ס"ם בפלוגתא דרבוותא חדא דלמא לא, חיישינן לשאלה כלל דהא כמה גדולי הראשונים וגדולי האחרונים פסקו דלא חיישינן לשאלה ואף אם נימא דחיישינן לשאלה איכא למימר דוקא היכא דהכירו הבגדים לאחר מותו ולא נתחזק לפנינו בחיים כלל אז חיישינן לשאלה דאז בא הספק על שתי החזקות יחד חזקת הבגדים דהם שלו וחזקת האשה דהיא בחזקת א"א אז מחמירין אבל היכא דחזקת הבגדים בא מקודם לפי דעת הני רבוותא דבארתי דס"ל היכא דהחזקה שנתחזק מקודם לא חיישינן להחזקה דאח"כ א"כ בכה"ג בודאי לא חיישינן לשאלה וא"כ בנ"ד דנתחזק בהמכתב שהוא שלו בעודו בחיותו לפנינו ואח"כ הכירו אנשי קריטשוב שזה הוא המכתב שנתנו לר' ישראל יש להקל דלא חיישינן לשאלה

ומצאתי להגאון ר"י מליסא בספרו קה"י שתירץ על קושית הנו"ב הנ"ל כיון דבא הנידון לפנינו והוא מת האיך נימא חזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו כיון דאין קנין למת ואין תפיסתו קנין וה"ה דלא הוה חזקה להיות מוחשב אצלו לחזקה שכל מה שיש ביד האדם הוא שלו עכ"ל וכן מתרץ בזה שם קושיא אחריתא אמאי חיישינן לשאלה ולא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' לפי שיעת רמב"ן גבי יצחק ר"ג יעו"ש וא"כ לפי דעתו נמי יש חילוק בין אם נמצא מח ולא הוחזק מתחילה בפנינו האיש הזה בבגדים אלו דאז לא שייך לומר חזקה דכל מה שיש כו' אבל אם נתחזק לנו תחילה בעודו חי בבגדים הללו ואח"כ מת לפנינו שפיר יש להתירה ע"י הכרת הבגדים ולא חיישינן לשאלה לכו"ע

אמנם הגאון בעל חמדת שלמה השיב להגאון הנ"ל (בסי' כ"ה) וכתב וז"ל לע"ד כיון דמשום חשש שאלה אתינן עלי' ע"כ צריך לומר שבעודו בחיים חיותו שאל הדבר ולמה לא נימא כיון דאז הי' תפיסתו חזקה מחזיקינן שהוא שלו. והנה לא מצאנו מה שהשיב הגאון מליסא ע"ז ועלה בדעתי לישב דלהכי אינו מועיל מה שאנו דנין שהי' עליו בשעת שהוא חי כיון דלא איתחזק לפנינו בבגדים אלו בשעה שיש לו קנין וזכיה ומשום דלא נתברר החזקה לפנינו אינו מועיל כלום מה שאנו דנין כעת מה שהי' מוחזק בה מקודם וכה"ג כתבו התוס' חולין שם דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודע לנו אפי' שעה אחת לא אזלינן בתרה וכן ראיתי להגאון בעל נו"ב בסי' ל"א שמתרץ בזה דברי הב"ש (בסי' י"ז ס"ק פ"ד) שהקשה אמאי יש אוסרים במצאו הרוג ומכירין אותו בטב"ע ואינו ידוע מתי נהרג ולא מוקמינן אותו בחזקת חי והשתא הוא דמת ומתרץ הב"ש וז"ל דכאן איירי שראובן הלך מכאן ואינו ידוע היכ הוא אז אוקמי לראובן בחזקת חי ומת זה אעפ"י שנראה להם שהוא ראובן אמרינן שהוא מת קודם ג' ימים ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעינן אותו ולא שייך לומר אוקמי אחזקתיה וראובן הוא חי עכ"ל וכתב עליו הנו"ב ואני אומר שותא דמר לא ידעינן דמה חזקת חיים יש לראובן יותר מלאיש אחר כו' וט"ז גופא אני דן דמה בכך שלא ידעינן אותו כיון שעכ"פ חי קודם שמת יש לו חזקת חיים ועתה מקרוב מת וכבר עלה על דעתי לפרש כונת הב"ש ולהביא ראי' לסברתו ממה דאמרינן (טהרות פ"ה מ"ז) נגע באחד בלילה ואינו ידוע אם חי או מא והשכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאין וקתני עלה בתוספתא שאם ראוהו חי מבערב אף חכמים מטהרין והדבר יפלא מה בכך שראוהו חי מבערב אטו אם לא ראוהו לא ידעינן שהי' חי פ"א כו' והיה עולה על דעתי דודאי הטעם משום חזקת חיים לומר כיון שהוא חי יש לו חזקת חיים עד עתה ועכשיו הוא שמת והא דאמר בראוהו חי מבערב לאו דוקא רק שראוהו פ"א חי אבל אם לא ראוהו חי בשום פעם אף שבודאי היה חי פ"א אעפ"כ לית ליה חזקת חיים והוא עפ"י מ"ש התוס' חולין דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה לנו שעה א' לא אזלינן בתרה כו' יעו"ש ובאמת מוכרח לומר דזהו סברת הב"ש וכן אפשר לפרש דברי הנה"כ ביו"ד סי' שצ"ז: