מלבושי יום טוב חלק א ז

בה יש לה תוספת דהא שמואל קאי על המתני' ובמתני' קתני שנייה דומיא דאילונית ובאילונית איירי שם להדיא שלא הכיר ומחמת זה הוכרחו הראשונים לומר דלא הכיר בה לא הוה מקח טעות כ"כ כיון שהוא לא חקר ע"ז וכנסה סתמא לכך חייב בתוספת. ומזה יצא להם דה"ה באלמנה לכ"ג אם כנסה סתמא חייב בתוספת משום דאין לחלק בזה בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא כמש"ב

היוצא לנו מזה בנ"ד שחקר אחריה והטעתו ודאי דאין לה תוספת לכו"ע ולא גרע מום דאיסור אף מחמת איסור דרבנן בלבד כיון שאינו ראוי לדור עמה מכל המומין. והוה מקחו מקח טעות וכ"ש באלמנה לכ"ג כגון אלמנה שהיא החזיקה עצמה שלא נתקדשה לאדם מעולם או גרושה שהחזיקה עצמה לאלמנה והיא ראויה לכ"ה ועל חזקה זו שהחזיקה עצמה סמך ונשאה דודאי היה מום גדול כיון דאינה ראויה לו כלל ואין לה תוספת ולענין גט אף דהיכא דכנסה סתם ולא חקר אחריה נראה דצריכה גט מה"ד מטעם כיון דלא חקר ודרש אחריה אמרינן דאולי ערב לו המקח אף באיסור דמה"ט דמחייבינן לו בתוספת כ"ש דצריכין אנו לחוש לענין גט. מ"מ היכא דהטעתו כגון שהחזיקה עצמה בשקר שהיא מותרת לו כנ"ד נראה דאינה צריכה גט מה"ד כיון דהיא הטעתו במום דאיסור ולא גרע ממום דאילונית דס"ל לכמה פוסקים דצריכה גט מ"מ הוא אינו אלא מדרבנן בלבד והרמב"ם דכתב דאילונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורין כבר הוכיחו האחרונים דמיירי בהכיר בה יעו"ש בל"מ ה"א פ"ד ה"י ובשהמ"ל ה' יו"ח פ"ו ה' כ"א. וכן איתא בריטב"א ובנמ"י בריש יבמות דלשיטת הר"ת דאילונית צריכה גט הוא אינו אלא מדרבנן בלבד ודלא כמשמע מפשטות לשון הה"מ דלשיטת הרמב"ם ור"ת צריכה גט מדאורייתא אף שלא הכיר בה

אך אם צריכה גט מדרבנן או לא נראה דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים לענין אילונית דלשיטת הפוסקים דאילונית אינה צריכה גט אף מדרבנן ה"ה אם הטעתו במום דאיסור דודאי לא גרע מאילונית כיון דאינה ראוי' לדור עמה כלל. ול"ד לשאר מומין ובזה נתישב דברי הב"ח (בסי' קכ"ז) מה שהשיג עליו הט"ז דהנה העור הביא בשם הרא"ש בתשובה דאם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע הפסול עד שקדשה דלא תפסי בה קדושין ואינה צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון ותמה הב"י ע"ז הא פסול מוקדם הוה דרבנן ומדאורייתא הוה מגורשת א"כ תפסי בה קדושי שני ומישב הב"ח כיון דלא נודע הפסול עד אחר קדושי שני א"כ קדושי שני הוה קדושי טעות דאלו הוה ידע מהפסול לא היה מקדשה אך הט"ז דחה דבריו בשתי ידים וכתב וז"ל אבל באמת א"א לפרש כן דאין לומר קדושי טעות אא"כ היה תנאי ביניהם כההיא דסי' ל"ט קדשה ע"מ שאין בה מומין כו' דאיתא שם המקדש אשה סתם ונמצא עליה מומין הפוסלים בנשים ה"ז מקודשת מספק כו' עכ"ל אבל לפי מש"כ דמום דאיסור לא גרע ממום דאילונית א"ש דברי הב"ח דהרא"ש אזיל לשיטתי' דס"ל דגם במום דאילונית לא בעי גט כלל אף מדרבנן מ"מ מש"כ הב"ח בזה דקדושי השני קדושי טעות הן ואף אם בנה מורכב על כתפה יוצאה בלא גט ומותרת לחזור לראשון דבריו תמוהין דהא זה נגד המשנה דגיטין (ע"ט:

) כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכל הני דחשיב שם דתצא מזה ומזה והא התם איירי אף שכנסה השני בטעות ולא ידע שיש פסול בגט מ"מ תצא מזה ומזה וע"כ כיון דנשאת לשני ועבדה איסורא לכך קנסו חכמים דצריכה גט מן השני ואסורה לחזור לראשון כדי שלא יאמרו גירש זה בגט גמור ונשאה זה וכה"ג אמרי' (ביבמות פט.) גבי אמרו לה מת בעלה ונשאת כו' אבל היכא דנתקדשה בלבד כיון דלא עבדה איסורא לא קנסו חכמים ואינה צריכה גט מן השני כיון דקדושי השני קדושי טעות היה ומותרת לחזור לראשון וכן מצאתי שהשיג על הב"ח בזה הגאון בעל ג"פ יעו"ש ובזה שבארנו נתישב דברי רש"י שם במשנה מה דכתב דהא דצריכה גט מן השני אינו אלא מדרבנן בלבד והשיג ע"ז התוס' דהא מדאורייתא הוה גט הראשון גט גמור א"כ צריכה גט מן השני מדאורייתא אבל באמת נראה דכונת רש"י הוא מטעם קדושי טעות ונראה דגם התוס' אינם חולקים ע"ז אלא משום דמפשטות דברי רש"י משמע. קצת דמיירי בכל אופן אף שידע השני מן פסול זה מ"מ אינה צריכה גט מן השני אלא מדרבנן כנ"ל א"כ לפ"ז צ"ע בנ"ד כיון שכנסה אי בעי גט מדרבנן או לא דאיכא למימר דדוקא התם הוא דקנסוה רבנן דלבעי גט מן השני כדי שתהא אסורה לחזור לראשון אבל הכא דלא שייך זאת איכא למימר דלא בעי גט אף מדרבנן דזה דמי לאילונית לגמרי ואף שכנסה נמי לא בעי גט או אפשר לומר דמום דאיסור יש לחוש יותר שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט. מ"מ לדינא נראה דבעי גט מדרבנן דהא גם באילונית ס"ל לכמה פוסקים דבעי גט מדרבנן אף שי"ל דהכא כיון שהטעתו במום זה שלא ראוי כלל לדור עמה משא"כ באילונית דראוי לדור עמה וגם היא לא הטעתו ולכן יש לה תוספת מ"מ קשה להקל למעשה בלא גט כלל וגם הב"ח הניח בצ"ע למעשה בעובדא דהרא"ש הנ"ל

אמנם ראיתי להגאון בעל נו"ב (מה"ת סי' נ') כתב דגם בשהחזיקה עצמה בשקר שהיא אלמנה ונשאת לכהן דג"כ צריכה גט מספק ואפשר שצריכה גט מודאי ומסתייע מדברי הר"ן הנ"ל שכתב שאלמנה לכ"ג צריכה גט ויש לה תוס' אף שלא הכיר בה וזה דלא כדברי. אבל לפע"ד הדברים ברורים כמש"ל דהר"ן לא מיירי היכא שהחזיקה עצמה בשקר שהיא אלמנה והיכא שהחזיקה בעצמה בשקר שהיא אלמנה וע"ז סמך ונשאה גם הר"ן מודה דאין לה תוספת ואינה צריכה גט מה"ד. ומצאתי לדברי שני עדים נאמנים הח"מ (בסי' קי"ז סק"י) דכתב וז"ל לא עיקר ולא תוספת אעפ"י דבח"ל שלא הכיר בה יש לה תוספת התם גם האיש פשע שהיה לו לדקדק שמא אסורה לו ע"כ אמרינן דרצה ליזוק בנכסיו אבל בנדרים ומומין הוא לא פשע ועלה דידה רמי לגלויי כו' עכ"ל וכן בב"ש שם סק"א כתב וז"ל וח"ל ושאר איסורים דהוא היה יכול לחקור והיא סברה שמא תפייסו ולהכי יש לה תוספת כו' עכ"ל. הרי כתבו להדיא דדוקא היכא דהוא פשע דלא חקר אחריה אם היא אסורה או לא אז יש לה תוספת אבל היכא דהיא החזיקה עצמה לאלמנה א"כ לא היה לו לחקור ולדרוש ע"ז יותר דהא היא בודאי נאמנת ע"ז ומה היה לי' לחוש שמא היא משקרת כיון דמה"ד אין צריך לחוש לזה כלל בודאי כה"ג כו"ע ס"ל דאין לה תוספת וכמש"ל. גם מה שמביא הגאון הנ"ל סיוע לדבריו דח"ל שלא הכיר בה צריכה גט מה"ד וז"ל ומעתה אי ס"ד בח"ל ולא הכיר בה זה היה רק ספק קדושין א"כ אמאי אית לי' לר"ה כתובות (ק"א:) דח"ל שלא הכיר בה חייב ליתן לה כתובה הרי לענין ממון הו"ל למימר לקולא עכ"ל. הוא תמוה בתרתי חדא דהאיך מביא ראי' מר"ה לדידן. דודאי לר"ה דס"ל דאלמנה לכ"ג אף שלא הכיר בה היא אשה גמורה א"כ ודאי דצריכה גט מה"ד. דהא ס"ל דאלמנה ל"ד לאילונית ור"ה ע"כ ס"ל מדלא חקר ודרש אחריה כלל א"כ זה הוכחה ברורה דנתרצה לכונסה אף באיסור ולכך אית לה כתובה א"כ מה"ט ודאי דצריכה נמי גט מה"ד. אבל לדידן דקיי"ל כר"י דאלמנה לכה"ג שלא הכיר בה ג"כ אינה אשה גמורה ודינה כמו אילונית ואין לה כתובה א"כ איכא למימר דמה"ט נמי אינה צריכה גט מה"ד [וכן סובר הגאון בעל תפארת צבי] מ"מ כתבתי למעלה דנראה יותר כיון דמחייבינן, לו בתוספת מטעם כיון דלא חקר ודרש אחריה אמרינן דאולי ערב עליו המקח אף באיסור א"כ מטעם זה צריכין אנו לחוש נמי לענין גט אבל אין לזה הכרח ועוד נפלאתי על הגאון הנ"ל דהאיך מביא ראי' מר"ה לעובדא דידי' דהא ר"ה מיירי להדיא דוקא היכא שכנסה סתם אבל היכא שכנסה בחזקת שאינה כן ונמצא שהיא כן הא גם ר"ה מודה דאין לה כתובה כמבואר שם להדיא והא עובדא דהנו"ב