מלבושי יום טוב חלק א עח

במכתב ומת שם ומודיעין מעיר שמת שם איש בשמו ושם עיר שנתחזק שם ונהיגין עלמא להתיר אשתו באין פקפוק ואמאי לא ניחוש ג"כ שמא איש אחר הוא והמכתב הוא שאול בידו והחזיק א"ע בשם זה מחמת נקיבת השם שבמכתב אע"כ צ"ל דכיון שהחזיק א"ע באמרי פיו בשמו ושם עירו לא מגרע המכתב שבידו את חזקת שמו ושם עירו שהחזיק לעצמו לחוש לשאלת המכתב דחששא רחוקה היא ולא חששו לזה דומיא דאמרינן בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין ולא חיישינן שמא צרה היא משום דחששא רחוקה היא ומתקנות עגונות לא חששו חז"ל לזה וכן מוכח מתשובת הרא"ש ז"ל כלל נ"א בעובדא דר' אשר תלמידו שהלך ממנו ומסר לידו מכתב וכתבי תוספת הרא"ש ובא לעיר אחת והחזיק א"ע בשם הנ"ל והראה מכתב הרא"ש ז"ל וכתבי תוס' הרא"ש שמסר לידו ומת שם והתיר הרא"ש ז"ל את אשתו מחזקה זו שהי' מוחזק בשמו והכתבים שהיו בידו והנה הרא"ש ז"ל איהו מארי דהאי דינא דחיישינן לשאלה והח"מ כתב (בסי' י"ז ס"ק מ"ב) דמאן דחייש לשאל חייש נמי לאבידה וא"כ למה לא חשש הרא"ש שמא ר' אשר תלמידו אבד המכתב והכתבים שלו ומצאן איש אחר והחזיק עצמו בשם זה להתיקר ולהתכבד במכתבי הרא"ש ז"ל אע"כ צ"ל דכיון שהחזיק עצמו באמרי פיו בשם זה תו לא חיישינן לחששות רחוקות לגרע חזקתו וכן כתב הרא"ש שם ויותר מזה הקילו בעדות אשה דתנן בפ' בתרא דיבמות משיאין עפ"י בת קול ומעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני ממקום פלוני מת כו' ופריך הגמרא ודלמא צרה הואי תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין כו' ע"כ וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל דלא חיישינן שמא הוא איש אחר שאינו מקריטשוב והחזיק עצמו בשקר שהוא מקריטשוב מחמת המכתב השאול אצלו דחששא דשאלה לא מגרע החזקה שהחזיק א"ע ודנין עליו כמו שלא הי' אצלו מכתב כלל

אבל העיקר מה שצריכין לחוש בנ"ד הוא כיון שכתבו ממקום שמת שזה שהחזיק עצמו בשם דוד מאניס וכן נכתב במכתב שלו מת ואנן ידעינן שדוד מאניס מקריטשוב לא מת שם אלא שנתברר עפ"י עדים שביד האיש ששמו ישראל מקריטשוב הי' המכתב הזה קודם שנסע לשם ואנו רוצין להחזיק שהאיש ישראל מת ומה ששינה שמו על שם דוד מאניס הוא מחמת המכ' שבידו וא"כ יש לנו לחוש שמא האיש ישראל זה השאיל המכתב לאיש אחר והאחר שינה שמו על שם המכ'. ואף שלפ"ז היה נראה להקל בנ"ד כיון דאנן מחזיקינן לו שהוא מקריטשוב כמו שהחזיק א"ע והיה מועיל בזה החיפוש בשם ולבדוק שלא נאבד איש אחר זולת האיש הלזה אך לא יועיל החיפוש מעת ששאל האיש ישראל הנ"ל את המכ' כמו שכתבו הרבנים הנ"ל מטעם שכ' כ"א לחפש מזמן ערך עשרים שנה שלא נאבד איש מעירם שיצא מביתו במשך ששה שבועות אחר חתונתו ושארי סימנים שסימן על נפשו [ואין לנו לחוש שמא יצא קודם עשרים שנים משום שלא היו מספיקין השנים שנכתבו במכתב עליו] ואף שכמה אחרונים החמירו שלא לסמוך על חיפוש שמזמן רב דאולי לא ישימו לב על מה שכבר היה בשנים רבות מ"מ בנ"ד יש להקל דהוא מלתא דמדכרי טובא שעזב את אשת נעוריו במשך קטן כזה אחר חתונתו ולא שב לביתו

אמנם לבי נוקפי להקל אף בחיפוש הזה דהא לא החזיק עצמו שהוא מתושבי ודיירי עיר קריטשוב שידעו צאתו ובואו בביתו ויש לחוש שמא הוא מדיירי עיר אחרת והוא נכתב בריוויז'א דקריטשוב. וכן חתונתו הי' שם ושהה עם אשתו שם ששה שבועות: ואח"כ יצאו שניהם מעיר והוא נדד והלך באשר הוא והיא נסעה למאהליב כפי שסיפר לפני אנשי פאלטאווא וכיון שלא דר בעיר כ"א משך מועט ע"כ לא ידעו מזה אנשי קריטשוב וא"כ מה יועיל החיפוש ועוד אחר העיון נראה דהכא יש לחוש שמא גם הוא מעיר אחרת אם נימא דחיישינן דלמא שאל המכ' לאיש אחר ולא דמי למה שאנו מתירים בפשיטות במי שהלך מעירו ומכתבו בידו כשמו ושם עירו כנ"ל דשם כיון דלא חזינן שום ריעותא לא מחזיקינן ריעותא ולומר שמא האיש הזה השאיל המכ' לאיש אחר והאחר החזיק עצמו בשמו ושם עירו דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן משא"כ הכא דאיתרעי האי גברא במה שהחזיק עצמו בשם דוד מאניס וזה ידעינן בודאי שאין זה שמו וע"כ אית לן למימר שזה שהחזיק עצמו בשם שאינו שלו הוא מחמת המכתב שבידו וא"כ מאן לימא לן שבאם שחיישינן לשאלה שאל דוקא לאיש קריטשוב ולא לאיש מעיר אחרת ואיכא למימר כמו ששינה שמו מחמת המכ' שבידו כך שינה שם עירו ועוד דהתם אין לנו להחזיק לריעותא מטעם חששא דשאלה כי דיינינן לו כמו שאין לו מכ' כלל אבל הכא האיך אנו יכולים לדון שהוא ודאי מקריטשוב כמו שהחזיק עצמו ולומר שדומה כמו שאין לו מכתב. וע"כ לא חיישינן לשאלה ולומר שהוא אינו מקריטשוב. דא"כ מהיכא תיתי לומר דזה האיש ישראל מת הא משם כתבו דדוד מאניס מת. וע"כ כל מה שאנו רוצין להחזיק שר' ישראל מת הוא מחמת שידעינן שזה המכתב ששלחו משם היה אצל ר' ישראל וא"כ האיך אנו יכולין לאחוז החבל בשני ראשון דלענין שהוא ר' ישראל מחזיקינן מחמת המכתב שבידו ולענין שהוא מקריטשוב אנו דנין אותו כמו שאין לו מכתב כלל

ומחמת שעיקר דין זה תלוי אי חיישינן לשאלה אי לא ואף שכבר דברו בזה גדולי האחרונים ולא הניחו מקום לדבר בזה מ"מ מחמת שאין מדרש בלא חידוש אענה גם אני מה שעלה לפ"ד בזה. דהנה לכאורה יש להביא ראיה גדולה לדעת הפוסקים שפסקו דסימנים דאורייתא ע"כ סברי דלא חיישינן לשאלה דהא התוס' ב"מ (כ.) ד"ה מצא הקשו מצא בחפיסה ודלוסקמא אמאי יחזיר בסימני כלי ניחוש לשאלה וכן הקשו ביבמות על הא דמצא פירות בכלי יחזיר אמאי ניחוש לשאלה ותירצו משום דבממון לא חיישינן להכי משום תקנה דרבנן יעו"ש ואמרינן ב"מ (כח.) דרבא לא ס"ל הטעם דתקנה גבי שטרות. וכמו שפריך שם וכי ניחא לי' ללוה כו'. ומדייק בזה דסימנים דאורייתא וכן פסקו כמה פוסקים כוותי' וכיון דגבי שערות לא שייך תקנה ע"כ צריכין לומר לפי דעתם דלא חיישינן לשאלה וא"כ לפי מאי דפסק הב"ש דאם ניסת ע"פ סימנים אמצעים לא תצא. ע"כ הם סוברים להלכה דעיקר הוא שסימנים דאוריי' וא"כ לפי"ז העיקר נמי לא חיישינן לשאלה אח"כ מצאתי דהגאון בעל משכנות יעקב בתשו' שאלה ע' הביא ראי' זו להלכה. וז"ל ועוד נראה לפי"ד ראי' דלא חיישינן לשאלה דהנה התוס' והרא"ש בב"מ הקשו על הא דמצא שטרות כו' [כנ"ל[ וא"כ מוכח עכ"פ דרבא גופא לפום מאי דס"ל סימנים דאורייתא ל"ח לשאלה [דהא איהו לא ס"ל מטעם תקנה] וע"כ מפרש הא דיבמות סי' כלים בחיוורי וסומקי כשינויי בתרא וא"כ נהי דאנן לא קיי"ל כרבא בדין הסימנים לא סמכינן אפשיטותו משום דרב אשי מספקא לו ורבא גופא את"ל קאמר ולא ברירא לו כולי האי מ"מ במאי דס"ל דלא חיישינן לשאלה לא אשכחינן עליו שום פלוגתא כלל ועיקר ל"ק דאתמר בגמרא דחיישינן לשאלה אתמר אליבא דרבא ללישנא דס"ל סימנים דאורייתא וכבר נתבאר דלמסקנא דרבא איהו גופא ס"ל דלא חיישינן לשאלה כו' וכ"ש דמוכח הכי להפוסקים שכתבו דסימנים דאורייתא כפשיטותו דרבא כו' עכ"ל יעו"ש שהאריך בזה הרבה וקים לו להלכה כן מחמת ראי' זו וגם אצלי היה לכאורה ראיה זו שאין לה תשובה

אבל לפי האמת נ"ל דראי' זו יש לדחות דאפשר לתרץ קושית התוס' על הא דמצא בחפיסה ודלוסקמא מחזירין השטרות בסימני הכלי ולא חיישינן לשאלה הוא מטעם זה דהא הכלי בכל מקום חשבינן לה כמו רשות וכיון דאנן מהדרינן להלוה או להמלוה ע"י סימני הכלי הוה ממילא כמו שמצא השטרות מונחין ברשות של הלוה או של המלוה לכך מהדרינן נמי השטרות למי שנותן סימני הכלי דהאיך אפשר להוציא השטרות מחזקת מי שנמצאים ברשותו מטעם חששא