מלבושי יום טוב חלק א עז

מסל"ת עכ"ל ואני לא הבנתי קושית הגאון מהא דפונדקית דודאי הם מודים דהיכא דאנו שואלים להגוי איה פלוני והוא משיב שמת שפיר חיישינן שמא כונתו להעיד על מיתתו כמ"ש המהרי"ק הנ"ל וא"כ גבי פונדקית אי לאו טעמא כיון דחזיתינהו דקא בכיא הוה חיישי דלמא כונתה להעיד אבל היכא דמוכח שאין כונתו להעיד על מיתתו [ונראה דהיכא דכונת הנוי כדי להוריד היורשים לנחלה אינו נאמן ומקרי כונתו להעיד] שפיר מצינו למימר כדברי הגאונים הנ"ל וכדמוכח מדברי הרשב"א גבי קפילא ארמאה

אך מי אנכי שאבוא לחלוק על גאון קדמון בעל שער אפרים ולהקל במה שהחמיר ובפרט שמצאתי להגאון בעל חות יאיר בתשובה ל"ז שמסכים לדינא כדעתו אך לא מטעמו] שכתב שם לענין שנים שהמרו זה עם זה על פרה אם היא מבכרת ושאלו לשכיני הגוי מכירי הפרה מי זכה בהמרתם ופסק שם דבבכור מהני מסל"ת כזה אף שהי' ע"י שאלה אמנם בעדות אשה לא מהני מסל"ת כזה וסיים שם אף כי נראה דמתוך חומרא דא"א הקילו בה משום תקנת עיגון החמירו במסל"ת גופי' שיה' ממש הגוי פותח בדברים כו' משא"כ בשארי איסורים עכ"ל וכן הוא דעת הט"ז ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) וא"כ לפ"ז אין בידינו להתיר מטעם הגדת הגוי שבפעם ב' שהי' ע"י שאלה אבל באמת נראה דגם לדעתם ז"ל עובדא דידן עדיפא טובא וגם הם מודים בזה דמקרי מסל"ת דדוקא היכא שמשיב הגוי על גוף הדבר ששואלין אותו כמו בקפילא ששואלין אותו אם יש בו טעם חלב והוא משיב ע"ז אע"ג שאינו יודע שהאיסור והתיר תלוי בזה מ"מ כיון דהגדתו הוא ע"י שאלה לא מהני להבעל ש"א אפי' באו"ה אי לאו משום דקפילא לא מרע אומנתו וכן בעובדא דהחות יאיר הוא נמי בכה"ג שהשיבו הגוים על מה ששאלו להם אם היא מבכרת אי לא הגם שאינם יודעים אם זה נגעי לאו"ה כיון דהגדת הגוי הי' להשיב על מה ששאלו לא מיקרי מסל"ת משא"כ בנ"ד דלא שאל ר"ד להגוי אם חי הוא או מת ולא הראה העד להגוי בשאלתו שום ספק בזה אדרבה הראה להגוי שברור אצלו שנהרג מהדברים הראשונים שאמר לו הגוי ולא בקש מהגוי רק שיספר לו גופא דעובדא האיך הי' האיך נהרג ואי' מקום קבורתו ושרוצה לראות את גויתו כדי להתיר את אשתו ועל זה השיב הגוי כי לא ימצאו קברו כי הושלך תחת הקרח ונמשך בספורו לבאר כל פרטי הריגתו. נראה דהוה מסל"ת גמור כיון דלא הי' כונתו להתיר או להעיד

ואפילו אם נאמר דאולי לדברי הגאונים הללו גם בעובדא דידן לא מיקרי זה שאמר הגוי בפעם השני מסל"ת מ"מ נראה להקל בעובדא דידן דהטעם הראשון שכתבתי כיון דהדברים השניים של הגוי הם רק לברר דבריו הראשונים מה הי' כונתו בזה שאמר אובראלי ודבריו הראשונים ודאי הי' במסל"ת גם המהרשד"ם מודה בזה נ"ל עיקר להלכה למעשה וכן מצאתי שהגאון בעל מה"צ בס"ק נ"א כתב ג"כ דבתשו' הרא"ש (כלל נ"א ס"ג) משמע להדיא כל שהוא מפרש דבריו הראשונים נאמן אפי' לאחר זמן ואין לפקפק בזה כיון שהעד ר"ד הזכיר להגוי אודות התיר אשתו ובירושלמי שילהי יבמות מוכח כל דמזכירין לו אשה מיקרי מתכוין להתיר ונ"ל ברור דהא דהקיל הרי"ף וכל הפוסקים הנמשכים אחריו במסיח הנוי לפ"ת וגמר דבריו הי' עפ"י שאלה היינו דוקא היכא שבפעם השני לא הזכיר לו אשה דהא הרי"ף למד זאת מעובדא דפונדקית דשילהי יבמות ושם לא הזכירו בשאלתם אלא אי' חברינו דלא הוה אלא חששא דלמא מתכוין להעיד ולהכי אמרינן כיון דתחילתה שהיתה בוכה הי' לפ"ת מהני גם דבריה שאח"כ אף שהי' ע"י שאלה אבל היכא שיש חשש בדבריו האחרונים דלמא מתכוין להתיר כגון שהזכירו לו אודות אשתו לא מהני מה שהתחיל לומר לפ"ת דהא חזינן דמתכוין להתיר גרוע ממתכוין להעיד דמתכוין להתיר לכו"ע לא מהני ובמתכוין להעיד איפלגו ר' אושיעא עם הזקנים ור"י עם ר"ל וא"כ הבו לנו שלא להוסיף על קולת הרי"ף רק היכא דאיכא חששא דלמא מתכוין להעיד בדבריו השניים אבל היכא שיש חששא דלמא מתכוין להתיר כיון דלא מצינו בהדי' שהקילו בזה אין לנו להקל. ומצאתי בא"ז (ח"א סי' תרצ"ה) וז"ל וכן פסק מורי רבי אבי העזרי דכיון שהתחיל הא"י מעצמו הדברים אפי' אם ישראל שוב חוזר הדברים ושואלו לדעת העיקר הוה מסל"ת וכגון שאינו מזכיר אשה וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל עכ"ל הרי מבואר להדיא דהיכא שמזכיר לו אשה לא מהני מ"מ בעובדא דידן כיון שהעד ר"ד אמר להגוי שאין יכולים להתירה בלתי אם ימצאו אותו ויראו גויתו והגוי השיבו כי לא ימצאהו. א"כ ודאי, אין שום חשש דלמא מכוין להתירה

ועל זה שלא שמע ר"ד מפי הגוי בפירוש שראה את הריגתו ממש אין לחוש כי חזינן דבפעם הראשון אמר בבירור שהרגוהו וכדבארנו לעיל וכן בהגדתו השני' סיפר ברור שהרגוהו והשליכוהו תחת הקרח ואף אם ניחוש שהגדתו הוא מאשר שמע מפי הרוצחים יש להקל ג"כ דהא קיי"ל א"י המסל"ת בשם א"י מהני דלא כהריב"ש שמחמיר בזה וכן נמצא בכמה תשובות להקל למעשה בא"י מסל"ת בשם גוי אחר ואף שי"א שצריך שיאמר הגוי שהראשון אמר לפניו במסל"ת. אמנם הא כתב הח"מ שיש להשוות דעת הפוסקים שאף הר"ן והמהרי"ק לא החמירו אלא היכא שידוע שהגוי הראשון סיפר ע"י שאלה או להתפאר אבל בסתם לית לן למיחש בזה

וע"ד שצריך שיאמר הגוי שמו ושם עירו כבר מבואר בכמה תשובות שהקילו בזה היכא שהי' ידוע ומפורסם שם האיש שנאבד ועיין בתשו' שער אפרים (סי' ק"ג) אך מ"מ צריך להכריז שם אולי נאבד עוד איש אחר ששמו בן ציון שמכנים אותו הגוים בשם ברוסקי. ואודות אם צריך שיאמר הגוי קברתיו כבר האריכו האחרונים בזה ופסקו דבכה"ג אין צריך לומר קברתיו כיון דמכיר הגוי את היהודי בן ציון הטיב כאשר מבואר במכתב הרב דטאמסק] וכאשר פסק הרמ"א בהג"ה סי' י"ז סי"ז יעו"ש ובפרט לפי ההגדה השני' של הגוי שסיפר שהרוצחים השליכוהו תחת הקרח והוה כמו קברתיו וא"כ יש בכל הדברים שביארנו היתר גמור לאשת בן ציון הנ"ל ומותרת להנשא לכל גבר די תצביין באופן שיכריזו במקומו כנ"ל ולאחר שיתירו לה ב"ד של שלשה וה' ישפות לנו שפע שלום ממקור הברכה והשלום אלה דברי ידידו יו"ט ליפמן הכהן: סימן טו להרב המובהק החו"ב ירא ושלם מוהר"ר יהושע נ"י מ"צ בקריטשוב: תורף השאלה יובן מתוך התשובה ע"כ לא העתקתי אותה

תשובה דברי כת"ר ע"ד העגונה דמחנו ואשר פלפל בזה להתירה ישרו דבריו בעיני ומרוב טרדותי בצוק העתים הללו לא הי' אתי עת להשיבו ועתה הגיעני שנית מכתבו בצירוף ההיתר שיצא מהרב הגאון מוהר"ם ברלין ובנו הרה"ג מוהר"ח ממאהליב ושניהם אמרו דבר אחד להתירה ע"י חיפוש בקריט' דלא נאבד איש מעת קבלת המכתב תעודה הלזה זולת ר' ישראל אשר קבלו [על שם דוד מאניס]. ואני אתפלא מאוד על דבריהם כיון דכל חששא בנ"ד שמא השאיל המכתב תעודה לאחר ומי יאמר שלא יצא איש אחד מקריטשוב זה שנים רבות והשאיל לו ר' ישראל את המכתב. ועוד כיון דחיישינן לשאלה הא יש לחוש שמא השאילו לאיש אחר שאיננו מקריטשוב כלל ומה שהחזיק א"ע שהוא מקריטשוב הוא מחמת המכתב שבידו וכמו שהעיר גם כת"ר בזה

אך בזה הי' אפשר לצדד ולומר דלהא לא חיישינן שמא הוא מעיר אחרת דא"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו במה שאנו מתירין בפשיטות במי שהלך מעירו ומכתבו בידו בשמו ושם עירו ובא לעיר אחרת והחזיק עצמו בשמו ושם עירו כמו שנכתב