מלבושי יום טוב חלק א עו

מלפ"ת וכמ"ש רש"י ז"ל בחולין (צח.) וכן הביא הגאון בעל שער אפרים (סי' קנ"ג) בשם תשובת פני משה שכתב בשם חכם אחד שיצא לדון בדבר חדש ורוצה להביא ראי' לדברי הריב"ש דלא בעי במסל"ת קישור דברים] ושלא כדעת הר"ן מהא דאמרינן בגמרא (נ"ה.) גבי גדי שצלאו בחלבו דשיילי' לקפילא ארמאה דפירש"י לקפילא ארמאה נחתום גוי ואשמעינן דמותר לסמוך לפ"ת ולא יודיעוהו שצריכין לדבר איסור והיתר כו' הרי התם אע"ג דמודיעין לו שצריכין לידע מה טעם יש בו ומתכוין להודיע לו הגוי הוה מסל"ת כיון שאינו מתכוין לאסור או להתיר עכ"ל וג"כ מביא שם ראי' מרבו הרב מהרי"ט מפ"ב דגיטין גבי ההוא שטרא דפרסאי דעביד בעש"ג מיקרי לב' גוים. זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי ופשיטא שע"י שהי' מבקש מהם ר"פ היו קוראים במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי שלא ידעו שאנו צריכין לעדותם כו' וכ"כ הרשד"ם עמוד הימיני בסי' ע' [ובמהרשד"ם שלפנינו ליתא זאת] הרי ס"ל להנהו גדולים להדיא דכל היכא שאינו יודע הא"י שצריכין לעדותו הוה מסל"ת וא"כ בנ"ד נמי שאימת לו העד ר"ד שכ"ז שלא ימצאו את הנהרג אין אנו יכולין להתיר את אשתו ודאי לפי דעתם הוה מסל"ת ממש אעפ"י שהי' ע"י שאלה

ולפי הנראה דגם הגאון בעל פ"מ אף שהשיג שם על החכם ודחה ראיות אלו מ"מ בעיקר הדין היכא שאנו רואין שהגוי אינו מתכוין להעיד דהוה כמסל"ת גם הוא מודה להנהו גאונים דהא הוא ז"ל כתב ואחר המחילה לאו ראיה היא דהרי טעמו של הר"ן הוא משום דאיכא ידים מוכיחות דהגוי מתכוין להעיד דלענין מאי קאמר איש פלוני בלי קישור דברים אלא ודאי מוכח מתוך דבריו דכונתו להעיד ואערומי קא מערים שלא לומר בתורת עדות וקפילא ארמאי אינו מוכח מתוכו מידי דהרי אנן הוא דשאלינן לי' מה טעם יש בתבשיל בלי הודעה של איסור והיתר כו' ורוצה לידע טעם התבשיל וכשמשיב לשאלתינו ואומר טעמו של התבשיל מיקרי מסל"ת כו' וגם ראיות הרב מהרי"ט מהא דשטרא פרסאה יש לדחות בסברא הנ"ל עכ"ל הרי שגם לדעתו ז"ל אף שהי' ע"י שאלה רק שאנו יודעים שהגוי אינו מתכוין להעיד הוה מסל"ת

וכ"כ המהרי"ק בתשובה (סי' קכ"א) וז"ל אמנם נראה לפע"ד דכ"מ שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מסל"ת ושריא איתתא כדמשמע להדי' דע"כ לא פליג ר' יוחנן עליה דר"ל אלא כשמתכוין להעיד אבל באין מתכוין אפי' להעיד מודה הוא לר"ל דאיתתא שרי' והא דפריך תלמודא והא איה חבירינו קאמרי לה היינו משום דפשיטא ליה לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לומר שמתכוין להעיד כו' ע"כ. וכ"כ בתשובת צ"צ סי' מ"ב שכתב וז"ל ומ"מ נראה דבכה"ג דאיכא הוכחה דלא נתכוין הגוי בהגדתו לא להתיר ולא להעיד שפיר דמי כו' דהא דהימנוהו להגוי במסל"ת לאו דוקא במסל"ת ממש תליא מילתא אלא בהא תליא מילתא שצריך שלא יהא הגוי מתכוין לא להעיד ולא להתיר והא דאמר בגמרא ובגוי במסל"ת לא בא אלא לאפוקי מתכוין להתיר או להעיד אבל לא שיהא צריך דוקא מסל"ת ממש עכ"ל ואסתייע מדברי מהרי"ק הנ"ל גם הגאון בעל כנס"י בתשובה סי' נ"ג כתב וז"ל וגדולה מזו ראינו בתשו' זקני מ"ב סי' ס"ח וז"ל כד דייקינן חזינן דלא במסל"ת תליא מילתא אלא במתכוין להעיד או להתיר כו' ור"י לא קאמר אלא בסתם דלא ידעינן אי קושטא קאמר צריך מסל"ת אבל בידעינן דקושטא קאמר מודה ר"י אע"ג דשאלוהו תחילה כו' ודנקט מסל"ת דעל הרוב כו' אבל כשמוכח מתוך עדות הגוי דלא להעיד מתכוין אין ג"מ אי שאלוהו או לא ע"ש שמביא ראי' לזה וכ"כ בתשובת המבי"ט ע"ש והסכימו עמו כל חכמי פולין. גם מהר"ם מלובלין סי' ק"י הסכים עמו וז"ל אעפ"י ששאלוהו היהודי אם הרג את יוסף אפ"ה דין מסל"ת יש לו כיון דלא שייך למימר להעיד מתכוין עכ"ל

אמנם הגאון בעל שער אפרים אינו סובר כן אלא סובר דכל שהי' ע"י שאלה לא מיקרי מסל"ת והראי' שהביאו הגאונים מקפילא ארמאה דחה בשתי ידים וז"ל דהתם ה"ט דקפילא נאמן מטעם שיכולין לשאול ובמלתא דעבידא לגלויא לא מרע נפשו הא"י הראשון כיון שיכולין לעמוד על הדבר אם אומר אמת והקיצור מדבריו שהאריך שם הגאון הנז' הוא דעיקר הטעם מה שמאמינים לקפילא הוא משום דלא מרע אומנתו ומ"מ צריך ג"כ שלא ידע שתלוי בזה איסור והתיר דאם ידע שצריכין לעדותו הוה כמו שסומכין על עדותו של א"י וא"י פסול לעדות אבל מסל"ת לבד אינו נאמן ותמה על הב"י שרצה לומר בדברי הרא"ש שמסל"ת לבד נאמן אמאי הא קיי"ל דאין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה לבד. ואני נפלאתי על הגאון הנ"ל למה תפס קושיתו על הב"י הא ברשב"א מבואר להדיא שמסל"ת לבד מהני וכן הביא הטור ביו"ד (סי' צ"ח). וע"כ צריכין לתרץ כמו שתירצו האחרונים דדוקא היכא דליכא למיקם עלה דמלתא הוא דאין א"י מסל"ת נאמן באיסור תורה אבל היכא דאיכא למיקם עלה דמלתא סמכינן עליו אפי' באיסור תורה. וכן מבואר בדברי הריב"ש (סי' תל"ג) וז"ל ואף אם נאמר בההיא דקפילא ארמאה אפי' גוי אחר נאמן במסל"ת אלא שאמרו קפילא לפי שהקפילא נאמן אפילו אינו מסל"ת אלא ששאלוהו ומשיב אעפ"כ בכאן אין להאמינו משום דש"ה שאפשר לעמוד על הדבר ולא ישקר לפ"ת בדבר שימצא שקרן אבל בכאן שאין לעמוד על מה שעשה הוא בביתו אפשר שאפי' במסל"ת משקר כו' עכ"ל וא"כ לפי"ז שפיר הביאו הגאונים ראי' מקפילא ארמאה דהיכא שאנו יודעין שאין הגוי מתכוין להעיד מקרי מסל"ת אף ע"י שאלה ונאמן אף בעדות אשה דהא דמהימן א"י מסל"ת בעדות אשה הוא ג"כ מטעם דמלתא דעבידא לגלויא הוא ולא ישקר א"י במסל"ת ולא גרע עדות אשה מעדות א"י בשאר איסורים במלתא דעבידא לגלויא והרא"ה ז"ל כתב בב"ה (קו:

) וז"ל ולענין קפילא כתב המחבר דלא סמכינן אלא אקפילא ובמסל"ת ואינו נכון דלא בעי בקפילא מסל"ת דטעמא דקפילא משום דכיון דקפילא הוא ואתחזיק בקפילא לא מרע נפשו במלתא דעבידא לגלויא ואיכא למיקם עלה דמלתא דהא סוף סוף הא טעמינן לי' וכל כה"ג לא מחזיקינן לי' בעדות כלל אלא בגלוי מלתא ולפיכך התירו עדות א"י באשה אבל א"י אחרינא לא סמכינן עלי' ומסל"ת דנכרי לא מעלה ולא מוריד באיסורין אלא בעדות אשה לבד והתם בלא"ה נאמן מה"ד דלאו עדות הוא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא אלא דלחומרא בעו רבנן מסל"ת עכ"ל הרי חזינן דס"ל להרא"ה ז"ל דעדות אשה מקרי טפי מלתא דעבידא לגלויא מעדות שארי איסורים ומטעם זה לא ס"ל כהרשב"א דמסיח לפ"ת נאמן וא"כ הרשב"א דס"ל דמסיח לפ"ת כי האי כגון ע"י שאלה אך שאינו יודע שתלוי בזה איסור והתיר מהני אף בשארי איסורים [והא דכתב הרא"ה דהרשב"א סובר דבעינן תרתי יעויין מה שהשיג עליו במ"ה] מטעם דמלתא דעבידא לגלויא היא כ"ש דנאמן בעדות אשה וא"א לומר דהרשב"א סובר דבשארי איסורים מקרי טפי מלתא דעבידא לגלויא ולכך נאמן אף במסיח לפ"ת גרוע שהי' ע"י שאלה משא"כ בעדות אשה דאינו מקרי מלתא דעבידא לגלויא כ"כ דז"א דא"כ יהיו מחולקים הרשב"א והרא"ה בסברות מהופכות

גם מה שכתב הגאון בעל שער אפרים שם וע"ק לפי דבריהם שרצו להביא ראיה מההיא שטרא פרסאה וגם מקפילא ארמאה לעדות א"כ נלמוד ג"כ מזה אף אם שואלים להגוי על מיתת פלוני אם אנו יודעין שאין כונתו להעיד ולהתיר את אשתו בעדותו רק לאיזה כונה אחרת נאמר ג"כ שמתירים את אשתו בעדותו עפ"י הגדת הגוי ונאמר שמקרי מסל"ת ובאמת ז"א כמבואר בתלמוד ובכל הפוסקים וכמ"ש גבי פונדקית גויה היתה ומסל"ת ומקשה בגמרא והא קאמרי אי' חברינו כו' ומשני שם גבי כיון דחזיתינהו כו' ואין אנו צריכין להאריך בזה חנם כי זהו מבואר אפי' להמתחילים דאם שאל את הגוי לא מקרי