מלבושי יום טוב חלק א עה

שהוא מירתת משום הפסד ממונו ונראה דהא דכתב הרא"ש בע"ז אבל דברי רבינא אמת הן ומפרש דע"י ממון דרישא ל"ד דה"ה נמי נשי דגנבי גנבי או שתפשוה כדי שיפדוה ותמה ע"ז המהרש"ל דהא מוכח בכתובות (נא:) דנשי דגנבי גנבי דוקא לישראל מותרת אבל לא לכהן אבל לי נראה דהאמת יורה דרכו וט"ס יש ברא"ש וצ"ל נשי דגנבי. וכן שם מתחילה ג"כ יש ט"ס הנ"ל דהרא"ש פוסק כלוי דדוקא נשי של בן דונאי כיון דהוא רוצח זה מיקרי ע"י נפשות וראי' לזה דהטור הביא ג"כ אלא נשי שבעלה רוצח אבל נשי דגנבי מיקרי שלא ע"י ממון ושלא ע"י נפשות וא"כ אפי' לכהן מותרת לדברי רבינא כנ"ל לישב דברי הרא"ש וכיון שזכינו לדין שדברי הרא"ש נכונים א"כ יצא לנו קולא גדולה לנ"ד וע"כ האשה הזאת מותרת לבעלה הכהן שמכל הני טעמי שבארנו לדעת הרבה ראשונים בצירוף דעת הרא"ש בודאי יש להקל בזה כ"ד ידידו יו"ט ליפמן הכהן: סימן יד להרב המובהק חו"ב ירא ושלם מוהר"ר סעדי' הכהן נ"י מו"צ בלאדי

יקרת מכתבו ע"ד העגונה מטאמסק קבלתי לנכון והנה בשריותא דהאי איתתא שמתי לבי לכל צדדי ההיתר המוכיחים מתוך הגב"ע אשר שלח לי כת"ר אשר הגיע לידו מהרב דטאמסק. וזה תורף הגב"ע

וז"ל המכתב הראשון. במש"ק זה שלש שנים אשר איש אחד ושמו בן ציון הלך אחר הבדלה ועמו היה מעות והלך מביתו ולא בא ולא נודע אי' הוא עד היום ובכאן בטאמסק הרציחה מצויה. אח"ז אירע אלי איש עברי אחד והתחלתי לדבר עמו נידון זה וגילה לי בסתר ואמר לי בזה הלשון דיא אשה מאג נעמען איין מאן מחמת איר מאן האט מען גיחרג'ת אמרתי לו מנין לך זה אמר לי מעשה שהיה כך היה אני מוכר י"ש ובא אלי ערל אחד שיודע אותי ואני ידעתי אותו והביא חמשה רובל כסף ואמר לי תן לי י"ש. אמרתי לו בלשון רוסיא אטקודעוא או טיבייע דעניחי. והשיב לי וואט קאק כדא אובראלי ברוסקי טאק אניי פריסלי סדעניגאמי דע פאסלאלי מניע זא וואטקי. עכ"ל

וזה תורף מכתב השני מהרב דטאמסק הנה באמת תיבת אובראלי מורה בלשונם כשהרגו. וברוסקי כך הוא נקרא בלשונם כי שמו בן ציון בן יוסף בלשונם הם קוראים אותו ברוסקי כו'. ואח"כ קריתי להעד ששמו דוב בן משה. ואמרתי לו בוא ביום מחר אלי והעד על דברי עדותך כראוי. ואמר בתו"ע כנ"ל וכעת אמרתי להערל הנד נא לי האמת איך היה המעשה מהנהרג בן ציון והאיך הרגו אותו אמר לי למה לך וכי יראתי להגיד האמת אמרתי לו הנד כי לנו נצרך להתיר את האשה באם ימצאו אותו דוקא (וזה לא ידע הערל שאף בדבריו יכולין להתירה) ע"כ הגד נא באיזה מקום קברוהו אולי אפשר כי ימצאוהו. ואז אמר לי הערל לא ימצאו אותו כי תיכף כשהרגו אותו השליכו אותו לנהר תחת הקרח וכך היה המעשה מש"ק אמרו הרוצחים לבן ציון בא בלילה ונמכר לך שתי תיבות טיי טוב. וכאשר בא תיכף בא אחד ונתן החבל בצוארו והשני עזרו ולי ציוו לילך לחוץ לראות אם אין איש ולסגור דלתי החלונות. ותיכף באשר בזזו המעות מאתו נתנו לי מעות על י"ש. וכשהבאתי הי"ש נתנו לי עוד מעות ולא לקחתי כי יראתי מאתם שגם לי יעשו זאת. וברחתי מהם והם לקחו ההרוג והשליכוהו תחת הכפור ואחר זמן מה באתי לאחד מהשני רוצחים ותפרתי הפוטר של הנהרג כי לקחו אותו מאתו והוא היה מעור זאבים וגם מכרוהו מה ששמעתי מהערל אני אומר מלה במלה: נאום שלמה דובער בן המנוח מ' ישראל ז"ל שו"ב ורב דפה: ונאום גרשון בן אבא: ונאום ישעיה בן ארי'

תשובה הנה בהעדאת העד ר' דוב ששמע בפעם הראשון מהערל קשה למצוא היתר להאשה הנ"ל הגם שהרב דטאמסק כתב שהלשון אובראלי מורה על שהרגו. מ"מ קשה לבנות ע"ז להתיר א"א דאולי היתה כונתו על חמס הממון שלקחו מאתו והנה חקרתי את פי מדקדקי ויודעי לשון רוסי'. ואמרו שלשון אובראלי פירושו שסלקוהו ולקחוהו מן העולם במיתה שהמיתוהו ואם הי' כונתו על חימוס הממון היה לומר אבאבראלי. ונראה שכן למד העד הנ"ל בדבריו ושע"כ אמר בלשון ברור שנהרג ב"צ אבל מ"מ מי יכול להתיר א"א לעלמא מדקדוק לשון בעלמא שאפשר לפרשו בלא הרגו ממש אמנם נ"ל למצוא היתר לאשה זו מדברי ר' דוב ששמע מהערל בפעם השני אף שהי' ע"י שאלה. דכיון דדבריו השניים היו גמר דבריו הראשונים. והא פסק הרא"מ והסכימו לדעתו המהרח"ש והכנה"ג בשם רבו ובתשובת בנימין זאב דהיכא שהתחלת דברי הא"י היה במל"ת רק לא גמר כל דבריו ואח"כ גמר את דבריו אף ששהה משך שנה בין דבריו הראשונים לדבריו השניים ואף שהיו דבריו השניים עפ"י שאלה נמי מהני וא"כ בנ"ד נמי הוה עדות השניים עדות מעלייתא ואף שמרן מהרשד"ם חולק ע"ז וסובר דבעינן דוקא שיגמור דבריו באותו מעמד. אמנם הא כתב הכנה"ג בשם מהרח"ש דאלו הי' רואה הרשד"ם את דברי הרא"מ לא היה חולק עליו כי קרני ראם קרניו: ומי יעמוד נגדו וכמש"כ המהרשד"ם בעצמו שקשה לחלוק עליו

ונראה דגם המהרשד"ם ז"ל שמחמיר דבעינן דוקא באותו מעמד מודה בנידון כעובדא דידן דבעובדא דידי' שהחמיר בה הי' שתחילת דברי הגוי לא היה מהריגת האיש כלל רק שסיפר שראהו הולך ביער ושכר גוים שילווהו ואמר על היהודי אוי לו שנתלוה עם בני בליעל הללו. ובאותו מעמד לא סיפר כלום מסופו מה היה בו ובמשך אח"כ שאלוהו מה היה באיש ההוא ואז אמר הגוי שהרגוהו. ובזה פסק כיון דדבריו השניים הי' ע"י שאלה ולא היה במעמד הראשון לא מהני וכמ"ש הוא ז"ל בתשו' (סי' מ"ב) וז"ל דבשלמא כשהתחיל הגוי להסיח לפ"ת ותיכף שאלו ממנו וגילה להם הדבר אין לחוש שעכשיו חישב ועלה בדעתו לשקר אבל כשעבר זמן מה יש לחוש ודאי שמא בתוך הזמן חשב בשקר או למדוהו לשקר עכ"ל. משא"כ בעובדא דידן שאמר הערל בדבריו הראשונים כדא אובראלי ברוסקי במסל"ת גמור רק שאנו מסתפקים בפירוש דבר של אובראלי. ומדבריו השניים אשר סיפר אופן הריגתו והיכן הניחוהו אנו מבינים היטיב שמה שאמר תחילה אובראלי היה ג"כ כונתו על הריגה. וכיון שתחילת דבריו היה במסל"ת גם הרשד"ם מודה דמהני ובאמת ממה ששאל ר"ד את הערל אמור לי האמת אופן הריגתו. והערל השיב לו יראתי להגיד האמת ולא השיב לו הלא לא אמרתי לך שהרגוהו כ"א חמסוהו. מזה מוכח טובא שזה שאמר קודם אובראלי הי' כונתו על הריגה. וא"כ קאי דבריו הראשונים שהעיד במסל"ת בעדות מעלייתא

ועוד נראה לי לצדד להתיר האשה זו עפ"י דבריו השניים אף שהיה ע"י שאלה כיון שהעד ר"ד אימת להערל בדבריו שאי אפשר להתירה כ"א דוקא כאשר ימצאו את קבר האיש ואת גויתו ותשובתו שהשיב שא"א למצוא אותו כי השליכוהו תחת הקרח הוה מסיח לפ"ת דומיא דקפילא ארמאה דכיון שאינו יודע שצריכין לו לאיסור והתיר מיקרי