מלבושי יום טוב חלק א עג

הפסד ממון אסורה לבעלה כהן אפי' דיעבד. וא"כ אמאי שריא הכא בנשי דגנבי ואפי' באשתו של בן דונאי שלא נגמר דינו להריגה מי עדיפא מההיא דליכא שום חבישה כו'. ואסורה לבעלה כהן בשלמא לפי פירש"י דמפרש דכולא סיפא בא"א מיירי כו' וי"ל כל שנתיחדה מדעת עצמה עם הנכרי אית לן למיחש טפי דאלו בנחבשה ע"י מושל מירתת מפני המושל שהיא צווחת למושל ואימת מושל חמירא להו מהפסד ממון עכ"ל

ובדבריהם האיר ד' עיני לדון דין חדש שלא הזכירו האחרונים דיש חילוק בין נחבשה ע"י נימוסי המלוכה ובין נחבשה בידי התקיפין בזרוע רמה בממשלת עצמן דרישא דמתניתין בנחבשה ע"י ממון מיירי שלא היה ע"י נימוסי המלוכה אלא בנחבשה ע"י הנושים והמה מושלים עליה עד שתשלם חוב המגיע להם כאשר היה מכמה דורות לפנינו בשנים הקדמונים והיו אדוניהם מושלים ביד רמה והיו תופסין נפשות ישראל בעד חוב המגיע להם ולא היה בזה עסק המלוכה להציל העשוק מיד עושקו וסיפא דמתניתין דע"י נפשות הוא דסתמא דמלתא שנחבשה ע"י נימוסי המלוכה ואימת הממלכה והממשלה על שומרי החבושים שלא יגעו בהם ולהכי לא חיישינן לשמא אנסוה [אפי' לפי סברת הגמרא דע"ז דשלא מחמת ממון חיישינן לשמא יאנסוה היינו דוקא שהיא חבושה בידם שלא מחמת נימוסי המלוכה] אם לא כהני אופני דפליגי אמוראי למר בנשי דגנבי ולמר בנשי של בן דונאי ולמר דוקא שנגמר דינם להריגה ולמר אף שלא נגמר דינם דבכה"ג אין המלכות מקפיד עליהם דבזה חיישינן שמא אנסוה. וא"כ לפי"ז הא דאמר רב לא שנו אלא שיד ישראל תקיפה כו' הוא דוקא בנחבשה ע"י ממון כיון שאין להמלוכה עסק בזה ולהכי ביד ח"י תקיפה אסורה מ"מ. אבל היכא שנחבשה ע"י המלוכה אפילו יד א"י תקיפה מותרת כמו שמבואר בדברי הראשונים הנ"ל דאימת מושל חמירא להם מהפסד ממון

היוצא לנו מזה דדברי הרמ"א ז"ל נכונים דהא דכתב הרמ"א בע"י ממון שמותרת אף לכהונה ודוקא היכא שחייבים להם שייראו ליגע בה פן יפסידו מכיסם אבל אם תפסו אותה כדי שיפדוה בממון שלא יפסידו מכיסם אסורה לבטלה כהן איירי בנחבשה שלא ע"י המלוכה דסתם ע"י ממון הוא שלא מחמת המלוכה. והא דכתב בע"י נפשות ודוקא שנחבשה מחמת עצמה ויש להם חשש מיתה אבל יושבות חבושות מחמת בעליהן אינן אסורות אנא אם נגמר דינן למיתה איירי בנחבשה ע"י נימוסי המלוכה דסתם ע"י נפשות הוא ע"י הממשלה וכ"ז שלא נגמר דין בעליהן למיתה מקפיד הממשלה על נשותיהן ויראים לאנסה. וזה דלא כהאחרונים דפירשו דהרמ"א לא קאי אלא על אשת ישראל ואף כי לא ידעתי אם כיון לזה הרמ"א ז"ל מ"מ רוח ה' דבר בו כי הם נכונים להלכה לפי המבואר בדברי הראשונים אשר נתגלו בזמנינו ולא ראו אותם עיני האחרונים הנ"ל (ובזה סרה תלונת הח"מ על ה"ה כי הוא עומד בשיטת הראשונים הנ"ל] ושפיר אזיל הרמ"א בהא דכתב ודוקא כו' על שתי הדיעות ר"ל דיעה ראשונה שסובר המחבר אסורה לבעלה כהן והי"א דהביא הרב בהג"ה דאפי' לבעלה ישראל אסורה וע"ז כתב ודוקא שנגמר דין בעליהן למיתה אבל אם לא נגמר דינם למיתה לפי שיטה ראשונה אף לבעלה כהן מותרת כאשר ביארנו שיטתם. ולפי שיטה שניה מותרת לבעלה ישראל ודאי ולבעלה כהן אפשר לומר דלפי שיטתם אפי' ע"י נימוסי המלוכה ג"כ אסורה וכן נראה מדברי הרמב"ן להדיא בחידושיו שם

וא"כ בנ"ד דנחבשה ע"י נימוסי המלוכה לפי שיטת הני ראשונים ודאי מותרת ואף לפי שיטת רש"י ותוס' והעומדים בשיטתם דע"י נפשות דמתניתין קאי על אשת ישראל וא"כ בנ"ד לכאורה אסורה כמו שביארנו מ"מ יש לצדד להקל בנ"ד בזמנינו עתה דדוקא בימיהם שלא הי' נימוס משפטם במדת היושר והצדק והיו בנ"י חלוקים בנימוס המשפט משארי אזרחי הארץ כמו שעד הנה נמצא בארצות המזרח שאין דורש לדמינו. מה שא"כ בנימוסי ומשפטי ישרים אשר לנימוסי המלוכה שבימינו שבעין ישרים ישגיחו על כל אומה ולשון בשוה. ומוזהרים כל יושבי הארץ שתחת הממשלה בל יאנסו הן גויה והן ישראלית וכל המאנס לבת ישראל חרוץ משפטו בעונש חמור אין לנו לחוש לשמא נאנסה כלל. וכ"כ הריטב"א בפי' לסוגיא דע"ז שם וז"ל שאני הכא דאיכא הפסד ממון כו' ולפי"ז אשת כהן שנתיחדה עם הנכרי ואין לו בה הפסד ממון הרי היא אסורה לבעל לדין התלמוד ומיהו בזמן הזה מותרת דהא אית להו אימת מלכות דחמיר להו טפי מהפסד ממון ולא אסר התלמוד אלא כשאין לו פחד וכן פירשו בשם ר"י עכ"ל וכן כתב הרד"ך ז"ל בתשובה (ב"ח ח"ט) וז"ל בחידושי הר"ד כתב בשם גאון דהשתא בזה"ז שאין אוה"ע מטין דין הוה כאלו יד ישראל תקיפה וכל יחוד אפי' כהנת מותרת לבעלה אא"כ תפשום כרכום או בעת מלחמה כו' עכ"ל ואף שכתב הרד"ך ז"ל על זה ולי הדיוט נראה דלא היא דבגמרא לא מפליגינן אלא בין היכא שיד ישראל, תקיפה להיכא שיד האומות תקיפה אבל כל היכא שיד האומות תקיפה אין לחלק דאף שאין מטין דין אסורה כו' ונראה שדעתו של רש"י ז"ל נמי שאין לחלק בין מטין דין לאין מטין דין דהא במאי דפרכינן התם והא אשקלון דיד א"י תקיפה כו' פירש הוא ז"ל וז"ל והא אשקלון דארץ פלשתים הוא ועוד כבר גלו. ואי ס"ד דאפי' היכא דיד א"י תקיפה אם אינן מטין דין לא חיישינן ל"ל לרש"י ז"ל לדחוק ולפרש ועוד שכבר גלו מה שלא נזכר בגמרא דלמא משו"ה פריך וקאמר והא אשקלון משום דפשיטא לבעל התלמוד דבאשקלון היו מעין דין אבל בכל מקום שאין מטין דין לא חיישינן: ותו מנ"ל אי גלו אי לא גלו והא אי גלו נמי יד ישראל תקיפה קרינן לה אם אין מטין דין אלא ודאי נראה שהוא סובר כדכתיבנא ואין לסמוך על הגהה זו עכ"ל

והנה אין אני רואה שום ראי' מוכרחת בדבריו לדחות דברי גאון. דהא דהביא ראיה מן הגמרא דלא מחלק אלא בין יד ישראל תקיפה ליד א"י תקיפה. כבר ביארתי בשם הש"מ שפי' של יד ישראל תקיפה היינו שהא"י יראים מהם להטות דין ישראל נגד א"י וא"כ אם אנו יודעין שגם בזה"ז אינם מטין דין ישראל נגד א"י ומשפט אחד להם ודאי דאיכא למימר דהוה כיד ישראל תקיפה ומירתת הא"י לאנסה. גם הא דמביא ראי' מרש"י ז"ל דלא ס"ל הכי לא ידעתי ראיתו. דהא ודאי פשיטא בא"י קודם שגלו היו יראים מישראל להטות דין כיון שלא נטלה הממשלה מיד ישראל אף שפשטה מלכות רומי עליהם. ע"כ הוכרח לפרש דלכך הי' שם יד כנענים תקיפה או משום שהיא ארץ פלשתים או משום שלאחר שגלו גם בא"י היה יד כנענים תקיפה אך זה דבר חידוש מהגאון מה שמחלק בין יד ישראל תקיפה אפי' היכא דליכא מירתותא דממונא ונראה דסובר דהגמרא דע"ז דדחי דברי רבינא וקאמר דהכא היינו טעמא שמתיירא משום הפסד ממונא קאי לפי דברי רבינא דודאי מוקי מתניתין אפי' ביד א"י תקיפה כמו שביארתי. ובזה מחלק בין היכא דאיכא הפסד ממון או לא וסובר כדברי רבא בכתובות ללישנא קמא. אבל ביד ישראל תקיפה אפי' שלא ע"י ממון ג"כ מותרת רק ע"י נפשות אסורה משום דאפקורי מפקיר להו בדין

גם ראיתי בספר כנסת יחזקאל (בשאלה נ"ז) שכתב וז"ל פעם אחת אירע מעשה באשת כהן שנחבשה בידי גוים ע"י ממון וכל הרבנים רצו להתירה כו' שהאידנא גם הגוים מקפידים על הזנות והאונסים מירתתים להפסיד ממונם ואף אשת כהן מותרת כו' ואני הייתי קטן מכולם ונצחתי ת"ל כולם כי אין הפרש בגמרא אף שתלו דבריהם שמצאו כן באיזה פוסק קדמון