מלבושי יום טוב חלק א ע

אין מאמינים לה דהיא נוגעת בדבר אבל אשה שבויה שנשאת לא שבקא התירא ואכלה איסורא הלא הרשות בידה להנשא לישראל למי שתרצה] אבל אם אמרה אחר הנשואין שאז היא נוגעת בדבר שאל"כ אסורה לבעלה בזה לא אמר ר"ג שנאמנת וא"כ היכא דמצא פ"פ והיא אומרת לכשר נבעלתי בעוד הייתי פנויה לפי שיטה ראשונה נאמנת ולפי שיטה שניה אינה נאמנת להתיר עצמה כיון דליכא אלא חד ספיקא אע"ג שמחמת הספק שמא תחתיו נבעלה אחר החופה אין לחוש כמש"כ הח"מ (בסי' ס"ח סק"ח) וז"ל נראה בזמן הזה שמקדשין בשעת החופה ומיד תוך ז' ימי המשתה בועל בעילת מצוה ואין הכלה מתיחדת עם שום אדם ותמיד יש עמם שושבינים ונשים כו' אין מצוי שתזנה בתוך זה הזמן גם החתן בעצמו יכול להעיד ע"ז כו' עכ"ל וא"כ יש לחקור אפילו בעובדא דידן שהיא הודית קודם היחוד מ"מ י"ל לפי שיטה שניה שאינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי כיון שהי' אחר החופה ומתיראת שלא ימצא לה פ"פ ויגרשנה וא"כ הוה נוגעת בעדותה. ואין לומר שיש לה מגו שאם תרצה היתה אומרת לא נבעלתי ז"א דאם לא ימצא לה בתולים יתגלה שקרה לכן חוששה לומר לא נבעלתי ועוד כיון דאיכא קול שנבעלה ונתעברה וילדה לא הוה מגו להכחיש הקול כמו דאמרינן בב"ב (לג.) גבי עובדא דרבא בר שרשום

אבל באמת אחר העיון נראה דגם שיטה שניה אינה מחלקת אם אמרה לכשר נבעלתי בין קודם הנשואין או לאחר הנשואין וראי' לזה שאפי' אחר הנשואין נאמנת לומר לכשר נבעלתי ולהתיר עצמה לבעלה מהא דאמרינן בכתובות (שם) גבי ההוא ארוס וארוסתו דאתא לקמי' דרב יוסף ואמר ר"י למאי ניחוש לה חדא דהא קמודה ועוד הא אמר ר"י א"ש הלכה כר"ג ואף שיש לדחות זה ולומר דהתם קאי לענין להתיר הולד כמש"כ התוס' שם ד"ה חדא. אבל לענין בעלה לא איירי. ואינו תלוי אלא בדבור הבעל. אבל באמת נראה מכל דברי הראשונים שקאי אף להתירה לבעלה יעויין בש"מ שם אע"כ צ"ל דהטעם של המחמירין הוא משום דס"ל כמו שרצה הרא"ש להשיג על רבינו יונה בסוגיא דפ"פ שסובר ר"י דנאמנת לומר נאנסתי והרא"ש משיג ואומר דאינה נאמנת כיון דאונס לא שכיחא ואע"ג דאיכא לה חזקת היתר מ"מ רובא דרצון עדיפא מחזקה ואף דתברא הרא"ש לגזיזי' ומודה לר"י דנאמנת לומר נאנסתי והביא ראי' מההיא דהיתה מעוברת דאלים לרשב"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית לו חזקת כשרות ואף דרוב פסולים אצלה נראה דדעת המחמירין דאין ראי' מהתם דחזקת האם מהני גם להבת ואי משום רוב פסולים סוברים דאין זה רוב גמור דדלמא אזלה איהי לגבייהו והוה קבוע וכמע"מ דמי או משום דסוברים דחזקה דאשה בודקת ומזנה עם חזקת היתר שלה אלימא מהרוב. אבל לומר נאנסתי ס"ל דאינה נאמנת דרובא דרצון הוה רוב גמור גם הראי' שניה דהביא הרא"ש שם לר"י מהא דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי לגבות כתובתה אע"ג דאיכא חזקת ממון ורובא דרצון נראה דס"ל להני מחמירין דשאני התם כיון דודאי נתחייב לה כתובתה משעת האירוסין ע"כ אין יכולים לפוטרו מטעם דדלמא זינתה ברצון דהוה כמו איני יודע אם פרעתיך אבל הכא לגבי איסורא איכא למימר כיון דהוה ספק לגבי' אם ברצון או באונס. אסורה לו משום ספק סוטה וכמו דאמרינן בירושלמי שם הדא דתימר לגבות כתובתה אבל לקיימ' אינו רשאי משום ספק סוטה וכן הא דאינה נאמנת לומר שנבעלה קודם האירוסין הוא משום דאיכא חזקת הגוף דעדיפא מחזקת היתר ואית לן למימר דהשתא נבעלה אע"ג דאיתרע לה חזקת הגוף שהרי נמצאת בעולה לפניך מ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא וכבר הארכתי בקונטרס החזקות שלי דדעת התוס' דחזקת הגוף עדיפא מכל החזקות אע"ג דאיתרע אבל הכא בנ"ד דברור לן שקודם הנשואין נבעלה רק דמספקא לן אי לכשר נבעלה או לפסול נראה דלכו"ע נאמנת להתיר עצמה לבעלה אף לאחר נשואין ואף דאיכא רוב פסולין אצלה כמו קודם הנשואין

אח"כ עיינתי בגוף הירושלמי שממנו למדה השיטה השניה שהביאה ה"ה להחמיר בספק אחד ואסורה משום ספק סוטה וראיתי שם שאין טעמו כמו שכתבתי דא"כ אמאי מחמיר בבוגרת דקאמר שם ר' יונה בשם ר' קריספא בוגרת כחבית פתוחה היא הדא דאת אמרת שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה והא הכא דחזקת הגוף וחזקת היתר מסייע לה וגם הוא שכיח למצוא פ"פ אצל בוגרת וגם היא טוענת ברי שלא נבעלה ואמאי אינה נאמנת אע"כ נראה דטעם הירושלמי הוא כיון דחזינן שהחמירה התורה גבי ספק סוטה לאחר קינוי וסתירה אף שיש לה חזקת התיר וגם היא טוענת ברי שלא נבעלה. ועשה ספיקא כודאי מזה למד הירושלמי להחמיר בכל הספיקות שנולדו אצלינו לאחר הנשואין אם היא מותרת לבעלה או לאו ולא מוקמינן לה אחזקתה ולא מהני טענתה טענת ברי וכן מצאתי בנו"ב מה"ק (חלק אה"ע סי' ס"ט) שמבאר דברי הירושלמי ג"כ מהאי טעמא שכתבתי יעו"ש ובמקום אחר אבאר עוד בזה בס"ד ונראה דאף לפי"ז יש להקל להאמינה לאחר הנשואין לומר לכשר נבעלתי אף לפי דעת המחמירים דדוקא אם הספק אצלינו הוא אם נאסרה לבעלה משום איסור טומאה ובאיסור טומאה לבעלה חזינן דהחמירה התורה בספיקא אז אינה נאמנת אבל הכא הספק הוא אצלינו משום איסור זונה דלאחר נשואין ודאי לא נאסרה ובאיסור זונה לא מצינו שהחמירו בזה וא"כ כמו שנאמנת להתיר עצמה לבעלה קודם נשואין ה"ה דנאמנת לאחר נשואין

ועוד נראה לדון דלכך נאמנת לומר לאחר הנשואין לכשר נבעלתי לכו"ע אף לדעת המחמירין הנ"ל דהנה בסוגיא דפ"פ הקשה התוס' ד"ה לא צריכא באשת כהן. אמאי לא מוקמינן לה אחזקתה שהיא כשרה לכהונה ונאמר דלאו תחתיו זינתה ותמהו כל המפרשים דהא אפי' ודאי דלאו תחתיו זינתה מ"מ אסורה לכהונה כמו ראוה מדברת דאפי' לר"ג כיון דאינה טוענת ברי דלכשר נבעלה רק שטוענת ברי שבתולה היא והוה כמאן דליתא דהא פ"פ כהכחשת עדים דמי ופסולה לכהונה וכתב ע"ז הגאון מהר"י מליסא בספרו בית יעקב וז"ל ולפע"ד דהנה הח"מ והב"ש כתבו בשם הד"מ ורד"ך גבי שבויה דאפי' ניסת בצינעה שלא עפ"י ב"ד ואח"כ באו עדים דלא תצא דכיון שניסת הוה כאלו אמרה נשביתי וטהורה אני כו' ומעוברת ומדברת ודאי דלא גרע משבויה כו' כיון שבשעת נשואין הי' בידה להנשא לכל העולם ומש"ה כשנשאת לכהן הוה כאלו אמרה אז לכשר נבעלתי ואז ודאי כשיבואו עדים אח"כ שראוה מדברת ודאי דלא תצא כמו בשבויה ופ"פ לא עדיף מעדים ומותרת היא בדליכא רק חשש דלפסול נבעלה מטעם הנ"ל כו' ושפיר הקשו התוס' דנוקי בחזקת כשרות כיון דנגד חשש פסול הוה כאלו אמרה בשעת נשואין לכשר נבעלתי ואף שעכשיו מכחישתו או ששותקת מ"מ כיון שכבר הוכשרה בשעת נשואין שוב אין לה כח לאסור עצמה לבעלה אחר הנשואין כמו באומרת טמאה אני לך כו' עכ"ל ובזה יש לישב דברי הגאון בעל צ"צ (בסי' פ"ב) מה שהשיגו עליו האחרונים

ולפי"ז נראה דאף שאנן לא קיי"ל כתוס' הנ"ל והיכא דלא טענה לאחר הנשואין שלכשר נבעלתי ודאי תצא. כדמוכח בשו"ע (סי' ו' סי"ח) היינו דוקא כיון דלא טענה אח"כ איגלאי מילתא למפרע דהא דניסת לאו משום דיודעת דלכשר נבעלה אבל הכא בטוענת לכשר נבעלה אף שטוענת לאחר נשואין לכו"ע הוה כמו שאמרה בשעת נשואין דלכשר נבעלה וכל שאמרה בשעת נשואין לכו"ע נאמנת אף שיש לדון דאולי לא מהני טענת ברי שלה כיון שאומרת ממי נתעברה ואינה נאמנת להוציא אותו האיש מחזקת כשרות ודוקא