מלבושי יום טוב חלק א סט

ספיקא שמא אין הקול אמת ואת"ל שהקול אמת שמא לכשר נבעלה ולפ"ד אין אנו צריכין לכך. דאף אם נימא דמחמת הספק הראשון הוא מדאורייתא לחומרא מ"מ כיון דאיכא כאן ס"ס, יש להתיר אותה. ולא דמי לאלמנת עיסה דאמרינן שם (יד.) דלר"ג אפי' בס"ס נמי אסורה לכהונה לכתחילה דשאני התם דהיא טוענת שמא לכך קיל לי' שמא דאפי' בס"ס נמי פסולה אבל הכא אף שיצא עליה הקול שזינתה אבל היא טוענת ברי שלא זינתה וכיון דאיכא נמי ספיקא שאפי' אם זינתה דלמא לכשר נבעלה גם ר"ג מודה דבס"ס כה"ג מותרת לכהונה ועוד יש לחלק בין ס"ס דנ"ד ובין ס"ס דאלמנת עיסה דגבי אלמנת עיסה ודאי נתערב במשפחה זו ספק חלל והוה ספק אחד בגופו וספק אחד ע"י תערובות וא"כ לא הוה ס"ס גמור עיין ב"ש (סי' ב' סקי"ד) אבל ס"ס כי האי דלגבי נ"ד דהוה ס"ס גמור איכא למימר דגם ר"ג מודה דמותרת לכתחילה לכהונה

ואף דבנ"ד היו רוב פסולים אצלה והא בעינן דשני הספקות יהיו שקולים וכן כתב הגאון בעל פ"י שם וז"ל מיהו יש לישב ג"כ שיטת ר"י ז"ל דזימנין דאסורה אף לכ"ה מדאורייתא כגון היכא דרוב פסולים אצלה כגון בעיר שרובה א"י ואע"ג דפ"ק דכתובות מסקינן דמאן דמכשיר מכשיר אף ברוב פסולין אצלה היינו היכא דאמרה לכשר נבעלתי דברי ושמא עדיפא מרוב משא"כ בשותקת מדאורייתא אזלינן בתר רובא וצ"ע עכ"ל מ"מ יש לצדד ולהקל בזה עפ"י מ"ש הב"ש (בסי' ד' סקל"ט) וז"ל ולכאורה קשה למה היא נאמנת להכשיר ברוב פסולין דהא הטעם הוא משום דבלא דבורה הי' ספק ממזר וכשר מדאורייתא מ"ה נאמנת להכשיר וטעם זה לא שייך ברוב פסולים דהא ברוב פסולים אזלינן אחר הרוב והוא ממזר ודאי ועיין בסוגיא שם (עג) מבואר כו' וי"ל אפילו אם איכא רוב פסולים מ"מ אכתי ספק ממזר הוא בלא דבורה משום די"ל היא אזלה להבועל והוה קבוע וכמחצה על מחצה דמי כו' עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאפי' ברוב פסולין הוא כמחצה על מחצה וממילא קם לי' הס"ס בנ"ד ואפילו לפי מה שהשיגו האחרונים על תירץ הב"ש מדברי הרשב"א והריטב"א בחידושי' לקדושין בסוגיא הנ"ל ולא ס"ל דזה הוה כמחצה על מחצה משום דאיכא כאן ספק דילמא אזיל איהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש. מ"מ ע"כ ס"ל דהא דנאמנת להכשיר הולד ברוב פסולים הוא משום דאשה בודקת ומזנה כדס"ל להתוס' בכתובות (יג:) ד"ה השבתנו וא"כ מחמת הסברא דאשה בודקת ומזנה נעשה כמע"מ אפילו ברוב פסולין אצלה וממילא נשאר קיים הס"ס בנ"ד. אכן מדברי התוס' דגיטין הנ"ל וכן מדברי הרשב"א שם נראה דס"ל דלא אמרינן הסברא דאשה בודקת ומזנה אלא היכא דהיא טוענת טענת ברי לכשר נבעלתי אבל היכא דאינה טוענת כלל אינה מועלת הסברא דאשה בודקת ומזנה אבל מדברי רש"י הנ"ל מוכח דלעולם אמרינן אשה בודקת ומזנה. וא"כ איכא כאן הס"ס אי יצא קול סתם לכך הוכרח רש"י לפרש דהי' הקול שהיא מזנה עם א"י או עבד ולפי"ז יצא לנו היתר גדול בנ"ד לדברי רש"י ז"ל

ועוד יש טעם להתיר בנ"ד אף שרוב פסולים אצלה דהנה כל מה שאנו רוצין להחמיר בזה הוא רק מחמת דעת ר"ת שנראה מדבריו דסובר דקלא דל"פ הי' אוסר אפילו לגבי בעלה אי לאו משום דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין וא"כ לגבי כהונה דהוה קלא דקודם נשואין אסורה ולכך החמירו האחרונים אפילו בקלא דפסיק דאסורה לכהונה לכתחילה כמו שהוכיחו מדברי התוס' דסוטה ולדעת ר"ת נראה דיש להקל בקלא אפילו ברוב פסולין מטעם ס"ס כמו לרש"י ז"ל דהא הובא בתוס' בכתובות (יג:) דהקשה שם ר"ת וז"ל וא"ת ואכתי תיפוק לי' דהתם בשבויה כל פסולים והכא בחורבה דדברא רוב ותי' דרוב ככל וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב דאיכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דאפי' אית להו סמוך מיעוטא לחזקה לר"ג ור"י מ"מ לא הוה אלא פלגא ופלגא ודין הוא שתאסור מספק דספק איסורא לחומרא כו' עכ"ל וכן הביא הרא"ש בחולין דדעת ר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוה כפלגא ופלגא וכן הוא דעת הרא"ה בב"ה גבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דאפי' לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוה כפלגא ופלגא וא"כ הכא אפי' ברוב פסולין איכא ס"ס ספק שהקול אינו אמת ואת"ל אמת שמא לכשר נבעלה וא"כ אפי' לדעת ר"ת אין להחמיר אלא דוקא היכא שיצא הקול שנתעברה מא"י או מעבד

גם יש לצרף בנ"ד כיון דהקול יצא דמפלוני נתעברה ומשום זה הקול אנו באין לאוסרה הוה כקול ושוברו עמו דהא אם הי' ידוע לנו דלכשר נבעלה לית לן למיחש שמא זינתה עוד עם אחר כיון דלא דיימא מעלמא אע"ג דב"ש (סי' ו' סקל"א) מבואר דאף דידעינן דלכשר נבעלה מ"מ בעינן חד רובא כבר כתב הדגול מרבבה דלענין עצמה אפי' ברוב פסולים מותרת והב"ש איירי לענין בתה אך ע"ז יש לבע"ד לחלוק ולומר שאין זה מיקרי קול ושוברו עמו דאם הי' יוצא הקול שזינתה עם פלוני זה הי' בודאי מיקרי קול ושוברו עמו אבל הכא בנ"ד שהקול יצא שהמליטה זכר בכפר פלוני אף שאז ג"כ יצא קול שמבעה"ב נתעברה. אין זה קול שודאי נתעברה ממנו אלא שהיא דיימא מבעה"ב אפשר שאין זה מיקרי שוברו עמו דיכול להיות מחמת שהיא היתה משרתת אצל הבעה"ב יצא החשד עליו אבל אינו חשוב זה כודאי מ"מ לצרף זאת לכל הני צדדים דהתירא שהבאתי בודאי מצינן לצרפו ובפרט שיש לצרף כאן קצת הטעם שכתב הב"ש דהמהרא"י סובר דמן הסתם לא תלינן בכותי. וכ"כ דגם העור סובר כן. אף שלפי דעתי אין מא' מהם ראי' מוכרחת שסוברים כן ואדרבה מדברי רש"י בסוטה שהבאתי לעיל וכן מדברי הרמב"ם מבואר להדיא דאינו כן מ"מ כיון דיש בלא"ה כמה טעמים להתירה ולסניף להתיר בודאי יש לצרף גם דעת הב"ש. ע"כ שפיר עביד מע"כ שהתירה להנשא לכהן אחר שכבר נשתדכה לו אך שאז הי' צריך להזהיר החתן באזהרה רבה שאם לא ימצא לה בתולים שיפרוש ממנה וכדין דמצא פ"פ אסורה באשת כהן כיון שאמרה שלא נבעלה כלל כ"ד ידידו יו"ט ליפמן הכהן: סימן יב

עוד יש לנו לבאר בנ"ד כיון שהיא הודית שנבעלה א"כ בודאי ימצא לה הבעל פ"פ ולא ימצא דם בתולים מ"מ אם היתה אומרת קודם הנשואין שלכשר נבעלה הא קיי"ל כיון שכבר נשאה אין צריך להוציאה אפי' ברוב פסולין אצלה אמנם בנ"ד כיון שלא אמרה לכשר נבעלה רק לאחר נשואין קודם היחוד לכאורה נראה דדין זה תלוי בפלוגתא דרבוותא שהביאם ה"ה (בפי"ח מהא"ב ה"ז) וז"ל ודע ששם נתבאר שהאשה נאמנת לומר מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי לענין ממון הכתובה. ויש מן המפרשים הסוברים שה"ה להיות נאסרת עליו שאי טענה בברי דבר המתירה שהיא מותרת ולא אמרו נאמן לאוסרה עליו, אלא במכחשת כו' אבל מודה וטוענת שנאנסה קודם שנתארסה באשת כהן אי נמי שנאנסה אח"כ באשת ישראל כו' ויש מן המפרשים חולקים בזה ואומרים דלענין איסורא בכה"ג דליכא אלא חדא ספיקא אסורה היא ואין משגיחין על דבריה וזה נראה דעת רבינו והראשון דעת הר"מ והרשב"א ז"ל עכ"ל

ועלה בדעתי לומר הא דמחמיר שיטה שניה שאינה נאמנת לומר נאנסתי באשת ישראל ושלא זינתה תחתיו באשת כהן. אף דקיי"ל כר"ג דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אף ברוב פסולין אצלה הוא דוקא שתאמר זאת קודם הנשואין דאז מהני עדותה כי מתורת עדות נגע בה כדאמרינן בכתובות (יג:) זו עדות שהאשה כשרה לה ואינה נקראת נוגע בדבר דיכולה לישא ישראל ולא כהן [וכעין סברא זו כתב הרד"ך הובא בב"ש ובח"מ סי' ו' סק"ח וז"ל ובאמת יש לחלק בשלמא נשואה